יגידו מה שיגידו, אבל שליש עונה זה מספיק זמן כדי להתחיל לקבל תמונה, גם אם היא עדיין לא ממוסגרת כראוי. אשתדל לתת שלושה מעקבים כאלה במהלך השנה. לא רק כי הזמן שלי מוגבל, אלא גם כי עם רוקיז חשוב להמתין קצת ולתת לדברים להתייצב. אם הייתי כותב אחרי עשרה משחקים, היינו בטח שואלים אם די.ג’יי אדג’קום בדרך לאול-סטאר ומה נסגר עם קופר פלאג…
הקריטריונים ונוסחת הדירוג
הקריטריונים לכניסה לטבלה היו: לפחות 15 משחקים ולפחות 15 דקות למשחק (סטטיסטיקה עד ה-25.12). למה 15 משחקים? מכיוון שלא הוגן לשפוט שחקנים ששיחקו מעט ולא קיבלו הזדמנות המשכית, בין אם בגלל פציעה או יציאה מהרוטציה לטובת הג'י-ליג.
נוסחת הדירוג היא סטטיסטית מאוד, אך "קול המקלדת" שלי כבר יבהיר לכם בדיוק מאילו שחקנים אני מחזיק יותר. הנוסחה משלבת את מדדי NBA.com עם הסטטיסטיקות המתקדמות של Basketball Reference:
- 20% לכל אחד מהמדדים: Win Share, PER, VORP ו-BPM.
- 20% למדד ה-FB של אתר ה-NBA (נקודות פנטזי).
- בונוסים: תוספת של 10% באופן נגדי לגיל (כדי לצ'פר צעירים) ו-10% נוספים על דקות ונקודות למשחק. בעיניי יש ערך לשחקן שמשחק יותר דקות וגם כזה ששם נקודות על הלוח. התוספות האלה בקושי שינו את הדירוג הכללי, אך הדגישו את ההבדלים בין השחקנים.
| Player | קבוצה | גיל | דקות | נק' | FG% | נס' ל-3 | אחוז מ-3 | אחוז מהקו | ריב | אס' | חט' | חס' | FP | WS | BPM | VORP | PER | סיכום |
|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|---|
| קופר פלאג | DAL | 19 | 34.5 | 19.2 | 48.7 | 3.4 | 26.7 | 80.6 | 6.4 | 3.8 | 1.2 | 0.8 | 36.7 | 4.608 | 0.6 | 0.7 | 16.5 | 18.74 |
| קון קניפל | CHA | 20 | 33.7 | 19.4 | 47.4 | 8.7 | 41.9 | 89.5 | 5.2 | 3.5 | 0.7 | 0.2 | 31.4 | 4.368 | 0.4 | 0.6 | 15.5 | 17.13 |
| ווי ג'יי אדג'קום | PHI | 20 | 35.1 | 16 | 43.2 | 5.5 | 38.3 | 78.3 | 5.5 | 4 | 1.3 | 0.5 | 32 | 4.128 | -0.7 | 0.3 | 13.3 | 16.43 |
| דרק קווין | NOP | 20 | 25.9 | 13.4 | 51.6 | 0.8 | 19.2 | 79.8 | 6.8 | 4.1 | 1 | 0.8 | 30.9 | 4.272 | 0.2 | 0.4 | 17.7 | 15.21 |
| סדריק קווארד | MEM | 22 | 27.1 | 13.5 | 46.4 | 4.5 | 32.1 | 81.9 | 6.2 | 2.9 | 0.6 | 0.3 | 26.5 | 4.656 | 0.1 | 0.4 | 14.6 | 13.82 |
| ריאן קולקברנר | CHA | 23 | 25.6 | 8.7 | 78.7 | 0.1 | 0 | 72.3 | 6.4 | 0.6 | 0.7 | 1.8 | 23.7 | 7.152 | 0.4 | 0.4 | 17.1 | 13.44 |
| דילן הרפר | SAS | 19 | 21.5 | 12.2 | 46.2 | 2.5 | 27.7 | 71.7 | 3.2 | 3.9 | 1 | 0.1 | 23.4 | 4.752 | -0.1 | 0.2 | 16 | 12.47 |
| ג'רמיה פירס | NOP | 19 | 27.1 | 14.8 | 43.7 | 3.1 | 35.1 | 78.8 | 3.5 | 3.2 | 1.3 | 0.1 | 25.8 | -0.192 | -3.6 | -0.3 | 13 | 11.94 |
| ייגור דיומן | BKN | 19 | 23.8 | 9.4 | 39.6 | 5.7 | 36.5 | 86.4 | 3.2 | 3.5 | 0.9 | 0.3 | 20.1 | 1.44 | -1.6 | 0.1 | 10.7 | 9.95 |
| וויל ריצ'ארד | GSW | 23 | 18.9 | 8.1 | 54.2 | 3.2 | 41.8 | 80 | 2.7 | 1 | 0.9 | 0 | 15.1 | 7.44 | 0.8 | 0.3 | 14.5 | 9.92 |
| מקסים ריינוד | SAC | 22 | 20.9 | 10 | 52 | 0.9 | 31.6 | 76.1 | 5.9 | 1 | 0.5 | 0.5 | 20.2 | 2.88 | -3.6 | -0.2 | 14.8 | 9.80 |
| טריי ג'ונסון | WAS | 19 | 23.3 | 11.5 | 43.8 | 5.1 | 38.9 | 85.2 | 3.2 | 1.4 | 0.5 | 0.4 | 18.8 | -0.432 | -3.3 | -0.2 | 11.5 | 9.18 |
| קולין מורי בויילס | TOR | 20 | 18 | 7 | 55.6 | 1.2 | 45.2 | 60.6 | 3.8 | 1.4 | 0.7 | 0.4 | 15.7 | 5.376 | -0.8 | 0.1 | 13.8 | 9.14 |
| אייס ביילי | UTA | 19 | 24.3 | 10.7 | 44.1 | 4.3 | 35.7 | 66.7 | 3.3 | 1.6 | 0.7 | 0.3 | 19 | -0.096 | -4.6 | -0.4 | 10.1 | 8.83 |
| ריאן נמבהארד | DAL | 22 | 21.5 | 8.3 | 48.5 | 2.6 | 41.3 | 66.7 | 1.8 | 5.6 | 0.3 | 0 | 18.1 | 0.5 | -3 | -0.1 | 12 | 8.43 |
| סיון ג'יימס | CHA | 23 | 25.9 | 7 | 40.9 | 3.2 | 37.1 | 86.5 | 3.2 | 1.6 | 0.7 | 0.4 | 15.8 | 2.688 | -3.2 | -0.2 | 8.6 | 8.32 |
| דרייק פאוול | BKN | 20 | 17.8 | 6 | 48.8 | 1.9 | 37.8 | 95.2 | 1.8 | 1.9 | 0.7 | 0.2 | 12.7 | 3.216 | -2.9 | -0.1 | 10.4 | 6.82 |
| וולטר קלייטון | UTA | 22 | 16.1 | 6.3 | 40.3 | 2.8 | 29 | 94.3 | 2 | 3.2 | 0.5 | 0.2 | 14.2 | 1.584 | -3.1 | -0.1 | 11.1 | 6.39 |
| קובי סנדרס | LAC | 23 | 19.1 | 6.5 | 44.7 | 2.6 | 38.9 | 92.3 | 1.9 | 1.3 | 0.6 | 0.1 | 11.5 | 0.192 | -4.8 | -0.3 | 7.9 | 5.07 |
| מיקה פיווי | NOP | 24 | 15.5 | 4.8 | 41.3 | 1.6 | 25 | 71.4 | 2.4 | 1 | 0.6 | 0.1 | 10.7 | 0.912 | -5 | -0.3 | 9.2 | 4.28 |
| ניק קליפורד | SAC | 23 | 17.9 | 5 | 39.2 | 2.2 | 26.8 | 75 | 2.7 | 1.3 | 0.5 | 0.3 | 11.8 | -0.96 | -5.9 | -0.5 | 6.7 | 4.01 |
ניתוח הטופ 10
1. קופר פלאג – PF, דאלאס מאבריקס
פלאג לא בדיוק התנדב לנחות במועדון שנמצא בלב סערה. ניקו הריסון הפך אותו לפוסטר של “חזון המועדון”, כאילו הפציעה של קיירי, הנפילה לפליי-אין והמזל בדראפט היו פרי תכנונו. לזכותו של קופר ייאמר שבהיעדר קיירי ו-AD (שבילה יותר זמן עם הפיזיותרפיסטית מאשר על המגרש), הוא לא הכריח דבר כדי להצדיק את ההייפ. הוא עשה מה שביקשו ונתן הכל כפועל "צווארון כחול".
זה מסתדר עם האופי הקשוח של מדינת מיין ממנה הוא מגיע. לפלאג יש הורים מחוספסים כצמר פלדה והוא מעולם לא נרתע מאתגרים, בדומה למשפחות הולידיי או ברונסון, הקשיחות בבית הייתה קשה מזו שחווה בקבוצה. הוא דילג על כיתה י"ב כדי להגיע למכללות מוקדם ואף זכה בתואר שחקן השנה. גם ב-NBA הוא התחיל מהוסס והגביר הילוך ככל שהעונה התקדמה.
ג’ייסון קיד התעלם מהרכזים הטבעיים והפך את פלאג (2.08 מ’) לפוינט-גארד במשרה מלאה, תפקיד שלוקח שנים ללמוד. התוצאה הייתה שפלאג נראה תקוע ולא דמה למכונת ההגנה שהטילה אימה בדוק. לאחר פיטורי ניקו, קיד צוות לו את נמבהרד וויליאמס והחזיר אותו לעמדת ה-PF הטבעית. משם הוא המריא, וב-10 האחרונים הוא כבר מעמיד 24 נק' (52% מהשדה) עם 6.2 ריב' ו-4.5 אס'. הוא מתנהל כבוגר אמיתי על המגרש ומחוצה לו, ונראה כמו משהו שניתן לבנות סביבו קבוצה מנצחת.
2. קון קניפל – SF, שארלוט הורנטס
קניפל הוא פשוט שחקן מצוין. לא רק קלעי, אלא "שחקן". הביקורות על כך שהוא לא אופציה ראשונה ולא מושך דאבל-טימים ראויות להישמע, ועדיין – לא זכור לי רוקי יעיל כזה. הוא קלעי אדיר (41.9% מהשלוש), מוסר מצוין ותמיד נמצא איפה שצריך. הוא משחק עם יותר Feel מברנדון מילר, ולא פעם למלו בול נראה לידו כטינאייג'ר פרוע לעומת קון היציב והאחראי. מי שראה אותו בדוק יודע שהוא לא "עוד לבן שרץ לפינות". הוא מוביל כדור בפיק-אנד-רול ומגיע לליגה מוכן אחרי עונת מכללות מצוינת שחסתה מעט בצל של חברו פלאג.
מחוץ למגרש הוא דמות. כששארלוט הגיעה למילווקי בחג ההודיה, הוא הזמין את כל הקבוצה לביתו לפגוש את המשפחה המפורסמת (שבה לכולם שמות שמתחילים ב-K) לערב משפחתי משותף. האמת? לא בטוח שהיה נבחר אלמלא ההימור הבעייתי על ה"אפסייד" של טי.ג’יי סאלון. הפעם ההורנטס הלכו על בטוח: חכם ואפקטיבי. בעוד למלו בול משחק לעיתים כמו הארלם גלובטרוטר עם איירפודס באוזניים, קניפל נראה כמו נכס אמיתי לעתיד.
3. ווי ג’יי אדג’קום – SG, פילדלפיה 76ers
אדג’קום פתח כמו טורנדו, ממש גרסה צעירה של דוויין וייד. יחד עם מקסי ובהיעדר אמביד, הסיקסרס דהרו עם שני גארדים סילוניים. ככל שהסגל חזר (אמביד, ג'ורג', מקיין), אדג’קום ירד לאופציה שלישית-רביעית. פציעה בשוק לא עזרה והוא חזר חלש לכמה משחקים, אך אז הגיע סל ניצחון מול הווריורס שהחזיר לו את המוג'ו. ב-10 האחרונים הוא קולע 17 נק' ב-41% משלוש.
הוא אחד הרוקיז שהכי מתחשק לי לראות בפלייאוף – ארוך, חזק, מהיר ומשחק כל פוזשן. השליטה בכדור והקליעה עוד דורשות עבודה, אבל הוא כבר שומר מצוין שניתן לצוות ליד מקסי או מקיין. אדג’קום, שלא התבייש לקחת מושכות בנבחרת הבהאמס בגיל 18, ממצב את עצמו כנכס השני או השלישי הכי חשוב בסיקסרס לשנים הבאות.
4. דריק קווין – PF/C, ניו אורלינס פליקנס
הסטטיסטיקה של קווין לא תפיל אתכם מהרגליים. הנכס המושמץ של המחזור קיבל תיק נוסף כש"טריידר ג'ו" (דומארס) ויתר עבורו על בחירת דראפט לא מוגנת. קווין עצמו לא התרגש. יש לו מבנה גוף מוזר, המזכיר את זאק רנדולף: ידיים ארוכות, גוף כפוף ועבודת רגליים נהדרת. הוא נראה יותר כמו מתאגרף מהדור של ג'ורג' פורמן מאשר כדורסלן מודרני, אבל הוא שולט פיזית ביריביו, כולל פלאג במכללות.
הוא פתח את העונה פצוע וצפה בכולם צוחקים על העסקה של דומארס, אבל לא הפסיק לחייך. הפליקנס בעונה מוזרה. זאיון הגיע רזה ובכושר מפלצתי אך לא היה דומיננטי ונפצע שוב. משהו בקבוצה התאזן מאז שהכדורים עוברים דרך קווין, שמוביל אותם למאזן 5-5 ב-10 האחרונים עם 16.6 נק', 8.3 ריב' ו-5.8 אס' ב-31 דקות. ההגנה ממשיכה להדאיג, אבל הוא בעל חוש מיקום מצוין ועוד ילמד להשפיע שם.
5. סדריק קווארד – SG/SF, ממפיס גריזליס
קווארד היה הבחירה של חנוני הדראפט בגלל המסלול הדומה לג'יילן וויליאמס – מדיוויזיה 3 ועד הצטיינות בוושינגטון סטייט. פציעה בכתף קטעה לו את עונת המכללות, אך בקומביין הוא פתח עיניים. בגיל 22, קווארד הוא שחקן רב-ממדי: חזק פיזית, בעל שליטה בכדור ושומר לא רע.
אבל אהיה כנה: הוא לגמרי שחקן של "מבחן עין". הוא משפיע על המשחק בדרכים רבות, אך אני לא סגור על עתידו, במיוחד לגבי הקליעה מבחוץ שמדשדשת סביב 28%. בעוד שחלק מאוהדי הגריזליס כבר קוראים לבנות סביבו, אני ממוקם באמצע. הוא הצלחה מסחררת יחסית למקום בו נבחר, אך עדיין סימן שאלה ככוכב מוביל.
6. ריאן קולקברנר – C, שארלוט הורנטס
קולקברנר מעל דילן הרפר? רק בינתיים. הוא גדול מהארפר ב-4 שנים וקיבל הזדמנות לעגן את הצבע מהיום הראשון. צריך לתגמל יציבות. הרפר שחקן טוב ממנו והקריירה שלו תנסוק, אבל בינתיים הלבן הענק שנבחר בסיבוב השני הוא הצלחה מסחררת להורנטס שאיבדו את הסנטרים שלהם. בזכותו הגנת ההורנטס נראית סבירה. מהיום הראשון הוא נכנס לחמישיה ורק בזכותו הגנת ההורנטס המזעזעת נראית סבירה. הוא לא קולע הרבה, בעיקר דאנקים וקליעות ביד רכה סביב הטבעת אבל כמה סנטרים בליגה קולעים 72% אחוז עונתי מהשדה? כמה מהם רוקיז? קולקברנר שמתנשא לגובה של 1'7 כבר חוסם כמעט 2 זריקות ב-25 דק' משחק ומשחק נהדר עם החברה הצעירים של ההורנטס. הוא בירידה בחודש האחרון ואם זה לא היה סיכום שליש ויותר פאוור רנקינג, אז לא בטוח שהיה שורד טופ 10.
7. דילן הרפר – PG, סן אנטוניו ספרס
רציתי לכתוב על עונה מנומנמת, עד שהספרס הפכו לכרטיס הלוהט בליגה. הרפר פתח על הספסל, נפצע, וחזר מהוסס – אבל במשחקים האחרונים הוא לוהט. בגלל הדירוג הסטטיסטי והעובדה שהוא עולה מהספסל ל-21 דקות בלבד, הוא ממוקם כאן, אבל אני צופה שבשנתיים הבאות הוא ייחשב לטופ 3 של הדראפט הזה.
היכולת שלו להיכנס לסל בכוח והאתלטיות מזכירה שחקנים מעידן טי-מאק, והוא מסיים בטבעת בזוויות משונות. בניגוד לעונה הסוליסטית במכללות, כאן הוא שחקן קבוצתי להפליא עם כימיה נהדרת עם וומבי. הוא מרשים גם כמגן – אחד השומרים שהכי הקשו על SGA השנה. התקפית הוא יצטרך לייצר יותר מגע בפלוטרים ולשפר את היציבות מבחוץ, כי סיום בטבעת לא תמיד יהיה אופציה.
8. ג'רמיה פירס – PG, ניו אורלינס פליקנס
הפליקנס האמינו שפירס הוא הרכז השני בטיבו בדראפט אחרי הרפר, עד כדי כך שוויתרו על בחירות עתידיות כדי להשיג גם אותו וגם את קווין. הפציעות הבלתי נגמרות בסגל פינו לפירס מקום לעשות מה שהוא יודע: לרוץ, לתקוף ולשחק Downhill. פירס אשף עם הכדור והקליעה שלו סבירה, הוא אפילו שרד בחמישייה כשג'ורדן פול חזר. עם זאת, הוא רחוק מלהיות בשל כרכז פותח בקבוצה מובילה. ההגנה שלו חלשה למרות ניצוצות של חטיפות, והוא עדיין בגדר הבטחה.
9. ייגור דיומן – PG, ברוקלין נטס
הנטס עשו דראפט מוזר (וציוני). דיומן הרוסי העדיף את מכללת BYU על פני ריאל מדריד בה גדל וצמח, וההימור הצליח. הוא רכז בגובה 8'6 רזה וזריז. הוא מזכיר לי את טייריס הליברטון וג’ראד מקיין – שחקנים שפחות הפחידו אותי בחוסר אתלטיות כי כשהם מתראיינים, מבינים שהם קוראים את המשחק לפרטי פרטים. הוא התחיל פצוע כשבן שרף תפס את מקומו, אך מאז שחזר לחמישייה הנטס נראים לא רע. בניצחון על הסיקסרס הוא קלע שיא עונה של 20 נקודות.
10. וויל ריצ'ארד – SF, גולדן סטייט ווריורס
היה כמעט תיקו עם מקסים ריינוד מהקינגס, אבל קשה לי להעניש את ריצ'ארד על העונה המוזרה שעובר מאמנו סטיב קר. ריצ'ארד, אלוף המכללות מפלורידה, יודע לשחק כדורסל NBA – הוא נע לשטחים פתוחים, מגן היטב ולא קופץ מעל הפופיק. המספרים שלו (8.1 נק' ב-42% מהשלוש) היו אמורים לתת לו את המפתחות, אך קר החליט "לקבור" אותו ברוטציה לעיתים בטענה שהוא רוקי. ריצ'ארד הוא מקצוען אמיתי ולא נכנס לדיכאון. הוא תמיד מוכן להזדמנות שלו.
השמות שצריך להכיר: רוקיז בפריצה
ריאן נמבהארט – PG, דאלאס מאבריקס הרוקי שלא נבחר בדראפט ואחיו הצעיר של אנדרו שעובר עונת גיהנום באינדיאנה, הפך לאחת ההפתעות הנעימות של דאלאס. נמבהארט נכנס לנעליים גדולות בגלל פציעות בקו האחורי והוכיח שהוא רכז טבעי ברמת NBA. הוא קבע היסטוריה כרוקי הראשון שלא נבחר בדראפט שרושם לפחות 25 נקודות ו-10 אסיסטים ללא איבוד כדור. למרות דעיכה מסוימת לאחרונה באחוזים, הוא עדיין מחלק 5.6 אסיסטים למשחק ושומר על מקומו ברוטציה של קיד בזכות קור רוח וניהול משחק בוגר. החשיבות האמיתית שלו בעיני היא החזרת פלאג לעמדתו הטבעית ובנייה עתידית כשקיירי יחזור
מקסים ריינוד – C, סקרמנטו קינגס הסנטר הצרפתי התגלה כגניבה של ממש בבחירה 42. ראינו כבר ניצוצות בליגת הקיץ. בהיעדרו של סאבוניס הפצוע, ריינוד נכנס לחמישייה וסיפק רצף של דאבל-דאבלים מרשימים (כולל שיא קריירה של 29 נקודות מול פורטלנד). הוא לא רק גוף גדול בצבע עם מסה גובה (1'7), אלא שחקן עם טאץ' נהדר מהשדה (52%) ויכולת ריבאונד מוכחת. הוא אחד מנקודות האור היחידות של הקינגס העונה והקטליזטור הגדול להזיז את סבוניס בטרייד עתידי.
טריי ג'ונסון – SG, וושינגטון וויזארדס. עפתי עליו במוקים שלי באופן שלא גורם לי הרבה נחת כרגע. ג'ונסון נחשב היה לאחד הסקוררים הכי מוכשרים כפרשמן בטקסס. הוא בולר אמיתי קלאסי שיודע לייצר לעצמו זריקה מכל טווח, עם מכניקה חלקה וגובה מצוין לעמדה (6'6). ראינו משחקים מצויינים בליגת הקיץ, אך עונת הפריצה של קישון ג'ורג', הרצון להבליט את וותיקי הוויזארדס מקולם ומידלטון וההשקעה חסרת התקדים בפיתוח של בילאל קולבלי השאירו לג'ונסון מעט דקות יחסית למה שצפיתי. בנוסף נראה אבוד הגנתית (לא שמקולם הוא קייסון וולאס), ולא תמיד הצליח למצוא עצמו בתחילת העונה. לאחרונה נראה מעט טוב יותר ונמתין למכירת מקולם ומידלטון בטרייד דד-ליין.
קולין מורי-בויילס – PF, טורונטו ראפטורס הבחירה ה-9 בדראפט האחרון מתחילה להצדיק את האמון של טורונטו. מורי-בויילס הוא עוגן הגנתי שכבר עכשיו עוזר לראפטורס להיות אחת מקבוצות ההגנה הטובות בליגה (לפחות עד השבוע האחרון). הוא אמנם התחיל לאט מבחינה התקפית, אבל לאחרונה רשם דאבל-דאבל ראשון בקריירה (11 נק' ו-13 ריב' מול מיאמי) והוא מראה שיפור משמעותי בקליעה מבחוץ, מה שהופך אותו לשחקן טו-ווי מסוכן מאוד. נכון שאני עדיין חושב שבחירה תשיעית היתה גבוהה עבורו. אך הראפטורס עמוסים קלעים ושחקנים שצריכים כדור ביד. לא בטוח שעוד אחד כזה היה מקבל הזדמנות.
אייס ביילי – SF, יוטה ג'ז הפוטנציאל של ביילי נוגע בשמיים או לפחות בעננים. מדובר בפורוורד אתלטי מאוד עם מוטת ידיים ענקית ויכולת קליעה מרשימה גם לנוע לשטחים ולקלוע וגם להיכנס לצבע בחיתוכים ולסיים בטבעת. הוא החל את משחקי ההכנה לוהט, אך המציאות של הג'ז לא נותנת לו הרבה לשחק עם הכדור ביד. במיוחד בעונת הקפיצה של ג'ורג'. צריך להמשיך לעקוב לראות האם יתחיל להפגיז לקראת סוף העונה כאשר הג'ז באמת כבר יהיו במוד טאנקינג.
הזווית הישראלית: ברוקלין נטס כחול-לבן
נכון שדני וולף נתן כמה תצוגות יפות ובן שרף עובד על המשחק שלו כפי שלא עשה מספיק בגרמניה, כך שקשה להגדיר אותם כרגע כנדבחים חשובים בברוקלין. אבל עדיין, בברוקלין קורה משהו היסטורי עבור הכדורסל הישראלי עם שני נציגים שנבחרו בסיבוב הראשון סיפור שאסור לתת לו לעבור ליד. בן שרף (בחירה 26), הוכיח שהוא יכול לשחק פיזית בליגה וגם הספיק כבר להראות ניצוצות של רכז NBA אמיתי עם משחקים של 7 אסיסטים ויכולת חדירה מרשימה, לצד הגנה לא רעה (קצת הרפתקני) אבל מאוד קשה לקבל דקות בעמדת הגארד ללא קליעה מבחוץ (27% לשלוש). לצדו, דני וולף (בחירה 27) מתגלה כנכס ורסטילי מהספסל. וולף תורם 7.7 נקודות ו-4 ריבאונדים ב-18 דקות בלבד, כשהוא מראה קליעה נהדרת לשלוש (כמעט 38%) עבור שחקן בגובה שלו. וולף הוא גארד בגוף של סנטר – ומכניס אלמנטים מעניינים מאוד לנטס שמצגים המון חברה צעירים לצד מייקל פורטר ג'וניור בעונת אולסטאר. מדוע הנטס התעקשו לקחת גם את נולן טראורה ודרייק פאוול? ימים יגידו. הגודל יוצא הדופן של כל הגארדים כן יאפשר להם לעשות קצת "ספרס" ולשלבם יחד כקבוצה עם עושי משחק ללא עמדות מוגדרות.
אוףףףף זה טוב… תודה גדולה ג'ון, אלמלא היית, היה צריך להמציא אותך.
תודה רבה!
תודה, היה מרתק ונראה שעוד צפויים שינויים והפתעות ומקווה שנזכה שהזווית הציונית תגיע גם לדירוגים הגבוהים של המחזור הזה
וואו עכשיו שם לב שהטבלה התפקששה במובייל בגלל ריבוי עמודות. הגדרתי גלילה גם לרוחב. אמור לעבוד טוב יותר בסלולרי
ג'ון לא ברור איך בנוי הדירוג מה הסקור המקסימלי? והאמת גם לא ברור ההגיון לשקלל חמישה מדדים שמקווצצ'ים בגדול את אותו דבר.
אבל זה פחות משמעותי – לא הרבה קורה שכל 3 הבחירות הראשונות נראות טוב כל כך מוקדם. במיוחד מאז לרוב מדובר בוואן אנד דאנס.
זה משאיר אופטימיות לגבי המחזור הזה כשיש לא מעט שחקנים אחרים שכבר מצאו את עצמם בחמישיה ו/או חלק קבוע מהרוטציה.
הם לא לגמרי מודדים את אותו הדבר מכיוון שחלקם מנתרלים מדדים הגנתיים וחלקם מנתרלים דקות משחק וכד' לכן הם מאזנים. בגלל שמדובר ברוקיז והקונטקסט חשוב הוספתי קצת יתרון (או חסד) לגיל צעיר ויתרון לדקות משחק ולעושי נק. זה בעיקר למנוע ממני הטייה של שחקנים שסתם אני אוהב יותר או מאמין ביכולתם בעתיד.
לא אמרתי מודדים אותו הדבר. עדיין לא הסברת איך אתה משקלל מה טווח הציונים כאן וכו.
אה. עכשיו הבנתי. לקחתי כל אחד מהערכים והכפלתי ב-0.2. 5 מדדים נתנו לי 100%. לאחר מכן הוספתי פקטורים של גיל (מכפלה שלילית של 0.1), ממוצע נקודות (מפכלה חיובית של 0.1) ועוד פקטור של דקות משחק כפול 0.1. אם היה לי זמן הייתי גם מנרמל כל רכיב בנפרד לאחוזונים מתוך-100% מכיוון שמדדים עם טווחים גבוהים משפיעים. אבל זה בעיקר היווה לי איזה שהוא סימן דרך לראות את מי הסטטיסטיקות אוהבות ואני מפספס וההפך. לא הייתי לוקח את זה למקום מדעי-סטטיסטי. ברור לי למשל ש-PER ו-FB בגלל היותם בעל טווחים גדולים השפיעו על הציון יותר מווין שיירס.
אבל לומר את האמת, ניתן למיין את הטבלה לפי חלק מהמדדים המתקדמים ובנפרד ולראות מה עושה יותר שכל. רובם אם הם בנפרד נותנים תמונה שנראית לא מציאותית כדוגמא: וויל ריצ'ארד מוביל את הרוקיז גם ב-BPM וגם בווין שייר. קווין מוביל ב-PER. המדד VORP כן רואה קצת את הפרוספקטים המרשימים אך מענישים שחקנים כמו אדג'קום.FP לוקח יותר מדדים סטטיסטים רגילים ומדידים וזה באמת כבר יותר דומה לטבלה הגיונית. אז סטטיסטית זה קצת תוקף חזותי / אינטואיטיבי כי בכול זאת התוצאות צריכות להראות היגיון למה שהעין צופה בו כמובן עם סיכון גבוה ל"אובר פיטינג". רציתי פשוט לנסות לנקות את הנטייה שלי לאהוב מאוד שחקנים מסויימים על חשבון אחרים. קיצר אין מה לייחס קדושה לעניין.
תודה.
נהדר כרגיל. לוקח את גיבעוני בסיבוב. אגב, יש סיבה לרדת על טריי חוץ מהסיטואציה? ומי מהשחקנים הפחות ידועים הרשים אותך? סאיון ג'יימס? קלייטון?
הוגו גונזלס מהסלטיקס לא קיבל ממני כאן מספיק אהבה. הסטטיסטיקה שלו לא מרשימה לעומת כמה הוא משפיע על המשחק. אסא נואל בקצת הזדמנות שהוא מקבל נראה מבטיח, ג׳ייס ריצ׳ארדסון, קובי סנדרס, סיון ג׳יימס שהיה חשוב בעיקר בהיעדר למלו. אני בטוח מפספס כמה. זה מחזור עמוק שחלק מהפרוספקטים המעניינים שלו עוד לא ממש שיחק. וולטר קלייטון מאוד מאכזב בעיני בינתיים. הרגשתי שהוא יהיה מוכן לתרום מיידית.
אז אולי תתחיל לאהוב אותו?
אני מאד אוהב מה שהוא מביא למגרש. יותר ההגנה הבלתי מתפשרת שלו שמאד משפיעה לטובה אבל גם הנקודות שהוא צולף.
אני אוהב. סתם נפל שרירותית כי לא משחק 15 דקות למשחק.
יונתן תודה רבה כרגיל מעניין.
הבנתי שיש פה כל מיני שקלולים למדדים שונים וכ' אבל אלה משקלות שרירותיים 20% וכ' לכל מדד ולכן התוצאה היא לא כזה ראה וקדש ולכן אני גם מרשה לעצמי מחשבה עצמאית.
רוקי השנה שלי כרגע זה קנופל. פלאג נותן לו תחרות יפה אבל כרגע הוא אחריו. האחוז של שניהם מהשדה מצוין ודומה 48% ו 47% – אבל צריך לזכור שקנופל זורק קרוב ל 9 שלשות במשחק וקולע אותם ב 42% (מטורף) ופלאג זורק רק 3 שלושת למשחק וקולע אותם ב 27%. בין שני שחקנים שיש להם כמעט אותו אחוז מהשדה אבל אחד זורק 9 שלשות במשחק לעומת 3 של השני ברור מיד במי צריך לבחור.
קנופל קולע כ 90% מהקו פלאג רק 80% ולקנופל יש אותו מספר נקודות כמו לפלאג 19 כמעט אותו מספר אסיסטים 3 ו 4 וכמעט אותו מספר ריבאונד 5 ו 6. לפלאג יש יתרון משמעותי בצד ההגנתי וזה טבעי בגלל הגודל שלו אבל מספרי יעילות כמו שקנופל נותן בהתקפה 42% משלוש על 9 זריקות במשחק אלה בעייני מספרים הסטוריים בודאי לרוקי ולא רק. קנןפל הוא שחקן כדורסל שלם יותר מפלאג כרגע לפחות בעייני.
אני חושב שיש סיכוי שהוא יהפוך לשחקן משמעותי מאוד לא רוצה לאמר כרגע הסטורי זה עוד מוקדם.
שלא יהיה ספק פלאג מעולה בעייני לא קל לעלות עם כזה הר של ציפיות ולספק את הסחורה לכן בעייני הוא סיפור גדול.
גם ויג'י כמובן.
בנוסף לפי ההתפחות של המשחק של פלאג שהתחיל חלש ונמצא בגרף עליה ברור ולכן הממוצעים אולי משקרים לגביו יהיה לכם מעניין כשאאלץ לשנות את דעתי בדירוג השני שתפרסם.
מומלץ להכין לי קובעים לאכילה.
בסיכום עונתי זה קרוב. אם לוקחים את ה10-15 האחרונים זה ברור מי הבכיר ביניהם. קופר משפיע על המשחק בשני צדדיו באופן אחר. יעילות היא מלכודת דבש. היא חשובה יותר במיקרו מאשר בהשפעה אמיתית על התוצאה. אין לי מונפול על האמת וניתן לדרג בכל מיני דרכים. זה היה כדי לשמור עלי. כי אני למשל הייתי מדרג את אדג׳קום מעל קניפל כי הוא משחק בקבוצה מנצחת על תחרות אמיתית על העמדה תוך כדי שהוא נותן עונת רוקי הגנתית מאוד מרשימה. אבל כל המדדים מראים שקניפל הוא השחקן השלם והטוב מביניהם כרגע. עוד דוגמא היא אהבתי להרפר שהיתה מדרגת אותו גבוה בהרבה.
👍
מעולה כרגיל.
לדירוג חשוב להוסיף 2 פרמטרים חשובים:
ולאחר שעברתי על הרשימה, החמדנות (או אולי החזירות) שלי, שואלת למה לא בחרנו בחירה טובה יותר מקארטר בריאנט בבחירה ה -14, למרות שעל הנייר הוא הבטיח רבות
אני לא הייתי חובב של הבחירה בבריאנט. אבל… הספרס מאוד סומכים על תהליך הפיתוח שלהם. הכישרון ההגנתי שלו יחד עם הבוסריות והאתלטיות נראים מבטיחים. זה ייקח כמה שנים. התקווה שלהם היא שיהפוך לשאמפני הגנתי יותר
מעולה, תודה
קניפל חתיכת שחקן
אני גאה לומר שעליתי על העגלה שלו מהר מאוד אחרי צפייה במשחק אחד במכללות וגם בחרתי בו לרוקי העונה.
תודה רבה!!
מאוד מחכים ומעשיר
תודה ג'ון. מעולה כתמיד. קון קניפל הוא ללא ספק הפתעת הרוקיס הגדולה
נהדר כרגיל ג'ון.
מחזור לא רע בכלל שרק ילך וישתפר.
בסופו של יום הרבה מהם בסיטואציה מוזרה. פלאג הגיע לבלגן של המאהב, עם הניסוי של קיד.
הרפר "תקוע" אחרי פוקס וקאסל.
אגקומב "נתקע" אחרי הוותיקים שחזרו לוקחים לו את הפוזשנים.
קנופל בכלל נראה כמו השחקן היחיד עם מוח בבית משוגעים של ההורנטס.
הרוקיס של הפליקנס מקבלים את ההזדמנות בפליקנס עם זאיון הלא יציב בריאותית ופול הלא יציב כהרגלו.
צודק. הרפר בקבוצות אחרות שהיה מקבל את הכדורים כמו פלאג היה מעמיד סטט אש. הוא הגיע לקבוצה חזקה עם גארדים תותחים לפניו 2 אולסטארים (קאסל בעתיד וכבר השנה אולי).
Vj סובל מהנכות המוחית בפילי של נרס וההנהלה הבחור במקום לתת לו את הכדור מחזירים את הפסחים אמביד וגורג חוץ מווש ופליקנס הארגון הכי דפוק בליגה.
תעיפו כבר את אמביד וגורג לנוער ותנו לילדים לשחק.
קנופל מעולה אבל נפל לזבל עם נכות שכלית גם שארלוט ולצערו הוא יסבול מזה. יכל להועיל מאד בקבוצה טובה.
הרוקיס של הפליקנס סתם רגילים ראיתי איזה 2 משחקונים כאלה שלהם אין שם שום כוכבות.
מנחם השווה את פלאג לבירד,
קניפל הרבה יותר מזכיר את בירד נמוך יותר.
גם הוא כמו בירד מזכיר שכל קשקושי הרצפה והתקרה זו אשליה.
אני חושב שקופר רואה את המשחק ברמה גבוה מקון. קון שחקן של מיעוט טעויות וקבלת החלטות נכונה אם לא נדרש ממנו פתירת פאזלים מורכבים על המגרש. הוא מזיז את הכדור למקום הנכון, יודע למסור מסירות טובות מפיק אנד רול. שזה לגמרי אחלה לשלב הנוכחי. בירד הוא אחד השחקנים עם הראייה הכי מתקדמת שאפשר לדמיין של המגרש ושליטה בזמן, קצב ובחלק המנטלי של המשחק. בירד הצעיר גם היה אתלטי מאוד לגובהו. עם היו נותנים לו לכדרר עם יד פתוחה ומושכת ועבודת הרגלים הנדיבה המתאפשרת היום, היה אפילו מרשים יותר. אני חושב שהשחקנים היחידים שבאמת אפשר להשוות בראיית המשחק לבירד זה יוקיץ לברון ואולי לוקה. שוב החברה חדשים וצעירים, אבל אם אני זוכר נכון בירד כבר הראה יכולות כאלה גם בגילאים צעירים.
כרגע הוא בעיקר אתלט טוב עם נחישות וחלקים של משחק.
הוא לא מנהל משחק ברמה של בירד, ספק אם יהיה ולא קלעי מדהים כמוהו, ספק אם יהיה.
בלי להוריד מהפוטנציאל שלו אולי יותר בתבנית של קוואי לנארד?
עניין של השקפה…
וכתבה מעולה כמו כל הכתבות שלך!
אני חושב שהוא יותר דומה לג'ייסון טייטום עם טיפה יותר נפיצות אתלטית מבחינת הסגנון. ראיית המשחק שלו יותר מתקדמת ממה שכרגע מראה מכיוון שהכול עוד זז לו מהר ב-NBA. כמו שקרה עם קייד לוקח כמה שנים "להאט" את המשחק. הוא ניסה קצת כששיחק פוינט גארד בתחילת העונה אך חלק התבטא באיבודים. יש כאן עוד עקומת למידה עצומה לילד שרק השבוע הפך לבן 19.
מעולה כרגיל, חיכיתי לפוסט.
תודה רבה.