בערך חודש וחצי בתוך העונה, נבחן את ההצלחה של הלייקרס בזריקות מתוך קשת השלוש, כלומר זריקות ל-2 נקודות, ואת ריבאונד ההתקפה של יוסטון, ונסיים עם רשימה של 10 מועמדים להיבחר לאולסטאר בפעם הראשונה בקריירה שלהם.

1. הלייקרס ל-2 נקודות.

הקבוצה שמובילה את הליגה באחוזים ל-2 נקודות זו הלייקרס, והם מובילים באחוזים בצבע, גם מהאזור המוגבל מתחת לסל וגם משאר הצבע, ובמקום השני אחרי דנבר באחוזים מחצי מרחק. כפי שתראה הטבלה הבאה, כל שחקני הרוטציה הבכירה של הלייקרס קולעים באחוזים גבוהים ל-2 נקודות ובעיקר בצבע, כאשר בחרתי להדגיש כמה נתונים חריגים בטבלה הזאת, כלומר שחקנים שקלעו ב-70% ומעלה בטווחים של הצבע עד כה העונה, או 60% ומעלה מחצי מרחק או ל-2 נקודות באופן כללי.

בעונה שעברה, אפשר היה ממש להצביע על שיפור באחוזים ל-2 נקודות אצל כל אחד מאלה שחברו לדונצ'יץ' בחמישייה, וכתוצאה מכך על ניהול המשחק שלו ששדרג את החברים. ג'קסון הייז עלה מ-69.1% ב-3.2 זריקות למשחק ל-76.2% ב-4.7 זריקות, לברון השתפר מ-57.1% ל-58.2% עם ירידה קטנה מ-12.7 ל-12.2 זריקות ל-2 נקודות למשחק, ריבס השתפר מ-53.9% ל-56.6% כשכמות הזריקות לא ממש השתנתה (עלתה מ-6.9 ל-7) והאצ'ימורה קצת ירד בכמות הזריקות מ-5.9 ל-4.7, אבל האחוזים שלו עלו מ-56.3% ל-65.2%. מצד שני, לוקה לא היה בכושר קליעה כמו שהתרגלנו לראות ממנו, והממוצע של הלייקרס כקבוצה לא השתפר כי הם ויתרו על דיוויס (15.8 זריקות ב-56%) וקיבלו בתמורה את דונצ'יץ' (10.4 זריקות ב-49.3%)

לעומת זאת, העונה דונצ'יץ' כבר מדויק הרבה יותר בכל מה שלא נוגע לשלשות, שם הוא עם 33.5%. כשהוא מגיע לטבעת הוא בלתי ניתן לעצירה, אבל גם מהטווחים האחרים הוא כבר מציג את השדרוג המשמעותי שהוא על אנתוני דיוויס גם אם שוכחים לרגע את ניהול המשחק שלו, והפעם הנהנה הגדול הוא אייטון. הגבוה החדש של הלייקרס עומד על 71% ל-2 נקודות העונה, לעומת 59.4% בעונה שעברה, 57.7% ב-2024, 59.7% ב-2023 ושיא קריירה של 64.3% ב-2022, אותה עונה שבה הוא היה חלק מרכזי ב-64 הניצחונות של פיניקס. סביר להניח שהאחוזים האלה לא יחזיקו כל העונה, אבל ייתכן שהלייקרס עשו צעדים חיוביים בבנייה סביב לוקה, ואולי נגלה שחסר להם פחות ממה שחשבו לפני העונה.

2. ריבאונד ההתקפה של יוסטון.

הרוקטס מובילים את הליגה בריבאונד התקפה בשנתיים האחרונות, וזה חלק משמעותי בהצלחה שלהם, אבל העונה זה נראה אפילו יותר טוב מאשתקד. הרוקטס לוקחים 16.1 ריבאונדים בהתקפה למשחק, הנתון הכי גבוה מאז 2002, ובאחוזים מדובר על 40.8% מההחטאות של יוסטון שנופלות לידיים שלהם, הנתון הכי גבוה בעידן הפליי-ביי-פליי. אחרי ההצלחה של הרוקטס בעונה שעברה, בה הם הובילו את הליגה בריבאונד התקפה והסתדרו עם המחיר של אחוזי קליעה נמוכים יותר (52.3% אפקטיבי – מקום 23), ההחתמה של דוראנט אפשרה ליוסטון לשפר את אחוזי הקליעה (55.3% אפקטיבי – מקום 10), אבל השליטה של יוסטון בריבאונד ההתקפה רק העמיקה והגיעה לנתונים שלא ראינו כבר הרבה שנים, כאמור.

סטיבן אדאמס מקבל מקום מרכזי יותר עם יותר מ-20 דקות למשחק ומוביל את הליגה כולה עם 4.8 ריבאונדים בהתקפה, קאפלה חזר לקבוצה בה פרץ בקיץ ומקבל קצת יותר מ-10 דקות למשחק, ויחד עם שנגון ואמן תומפסון זו רביעייה שכל אחד ממנה עם 2.5 ריבאונדים בהתקפה או יותר לכל אחד. גם שחקנים אחרים כמו טארי איסון, ג'בארי סמית וג'וש אוקוגי תורמים למאבק על הכדורים החוזרים בהתקפה, וכאמור, מדובר בקבוצה שלוקחת הכי הרבה ריבאונדים בהתקפה בפער די משמעותי, גם בכמות הכוללת וגם באופן יחסי. יוסטון מנצחים במשחקים בהם הם לא מחטיאים מספיק כדי לקחת הרבה ריבאונדים בהתקפה, מנצחים במשחקים בהם הם שולטים בריבאונד, וזו קבוצה שקשה להכריע אותה, כמו שיעידו הת'אנדר שעשו זאת רק לאחר 2 הארכות.

את ההצלחה של יוסטון בעונה שעברה ראו קבוצות אחרות והפנימו, והעונה יש לנו 5 קבוצות עם 13 ריבאונדים בהתקפה למשחק, אותה כמות קבוצות שעשתה זאת בין 2017 לעונה שעברה, וגם כשמסתכלים על האחוזים, דטרויט (35.9%) ופורטלנד (35.5%) הן שתי הקבוצות היחידות שמגיעות ל-35%, מלבד יוסטון העונה ובעונה שעברה, מאז שיקגו של 2012. לשתיהן יש גבוה שמצטיין בתחום, כשקלינגן שני בליגה עם 4.6 ריבאונדים בהתקפה ודורן חמישי עם 4.2, אצל שתי הקבוצות אפשר לציין גם את הגבוה המחליף (רוברט וויליאמס או פול ריד), עוד שני פורוורדים שיכולים להוות איום בריבאונד ההתקפה (קלינגן ומארי או סטיוארט ותומפסון), ובאופן כללי, קבוצות שמנסות ללכת לריבאונד ההתקפה, גם במחיר של אחוזי שלשות נמוכים יחסית (דטרויט מקום 20 ופורטלנד מקום 29).

3. מועמדים חדשים לאולסטאר.

מעבר לשמות המוכרים לנו באולסטאר, בחודש וחצי הראשונים של העונה שמתי את העין על כמה שחקנים שעוד לא היו שם, ואם הם ישמרו על היכולת מהמעט שראינו עד כה, כל אחד מהם עשוי להיות מועמד לאולסטאר, בהווה או בעתיד, בתרחיש מסוים, או לפחות לקבל את ההכרה כשחקן טוב מאוד:

אוסטין ריבס (לייקרס) – 28.4 נקודות, 5.5 ריבאונדים, 6.7 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 59.3% אפקטיבי, 37% לשלוש, 87.4% מהקו – כמה משחקים בלי לוקה שיפרו את המספרים שלו, אבל הוא נראה כמי שעשה את הקפיצה ויכול להיות השחקן השני בטיבו בקבוצה טובה.

מייקל פורטר ג'וניור (ברוקלין) – 25.8 נקודות, 7.6 ריבאונדים, 3.2 אסיסטים, 59% אפקטיבי, 39.2% לשלוש, 81.8% מהקו – המעבר של פורטר מדנבר לברוקלין מאפשר לו להראות הרבה איכויות שלא באו לידי ביטוי בקבוצה בה הוא היה אופציה שלישית או רביעית במקרה הטוב. ספק אם ברוקלין מספיק טובים כדי שהוא ייבחר, אבל הוא נראה מצוין לאחרונה.

דני אבדיה (פורטלנד) – 25.8 נקודות, 7.2 ריבאונדים, 6.3 אסיסטים, 55.5% אפקטיבי, 38% לשלוש, 80.9% מהקו – הנציג שלנו כאן, והאיש שבגללו החזרתי את הפינה הזאת, אותה עשיתי לאחרונה לפני 3 שנים. נקווה רק שהבלייזרס יהיו קצת פחות פצועים וישיגו קצת יותר ניצחונות.

ג'מאל מארי (דנבר) – 25 נקודות, 4.5 ריבאונדים, 6.8 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 59.7% אפקטיבי, 44.7% לשלוש, 89.8% מהקו – מועמד ראוי לתואר "השחקן הכי גדול בהיסטורי שלא נבחר מעולם לאולסטאר", אבל העונה הוא נותן נתונים טובים יותר משמעותית מאשר בשלבים הראשונים של עונות קודמות, ואולי הגיע הזמן לתת לו להיות כוכב גם בעונה הסדירה, ולא רק בפלייאוף.

נורמן פאוול (מיאמי) – 24.8 נקודות, 3.6 ריבאונדים, 2.4 אסיסטים, 1.1 חטיפות, 59.8% אפקטיבי, 44.5% לשלוש, 86.7% מהקו – פאוול עבר מקבוצה שבה הוא היה אופציה שלישית או רביעית לקבוצה שנתנה לו להיות הסקורר המרכזי, וזה בהחלט השתלם להיט. החזרה של טיילר הירו קצת פגעה במעמד שלו, אבל הוא הוכיח שהוא סקורר לא פחות טוב.

ג'יילן ג'ונסון (אטלנטה) – 23.4 נקודות, 10.5 ריבאונדים, 7.9 אסיסטים, 1.6 חטיפות, 58.6% אפקטיבי, 40.4% לשלוש, 80.5% מהקו – הפריצה של ג'ונסון החלה כבר בעונה שעברה עד שנפצע וגמר את העונה, אבל פתיחת העונה הנוכחית העצימה את המגמה, והוא הגורם המרכזי להצלחה היחסית של ההוקס בתקופה האחרונה.

ניקיל אלכסנדר-ווקר (אטלנטה) – 20.7 נקודות, 3.5 ריבאונדים, 3.4 אסיסטים, חטיפה, 56.3% אפקטיבי, 39.1% לשלוש, 85.6% מהקו – מי שהיה אמור להיות השחקן השישי של אטלנטה מרוויח מהפציעה של טריי יאנג והשתלט על עמדת הרכז הפותח עם מספרים שלא רבים חשבו שהוא יגיע אליהם. ההוקס כנראה לא מצדיקים שני נציגים באולסטאר כרגע, אבל יש להם שניים שהם לפחות מועמדים.

ג'וש גידי (שיקגו) – 20.3 נקודות, 9.5 ריבאונדים, 8.9 אסיסטים, חטיפה, 53.5% אפקטיבי, 39.6% לשלוש, 74% מהקו – ההשוואה לאבדיה לא עשתה לו טוב כי הוא לא שם, אבל כנראה שגם כאן מדובר בשחקן הכי טוב של קבוצה בינונית ומטה. הבולס חזרו לאחור אחרי פתיחת עונה מצוינת וגם גידי נסוג מעט ביכולת האישית שלו, אבל המספרים שלו מספיק טובים כדי להיות כאן.

ג'יילן דורן (דטרויט) – 18.8 נקודות, 11.5 ריבאונדים, 1.8 אסיסטים, חסימה, 65.5% אפקטיבי, 75.4% מהקו – קייד קנינגהם עשה את הקפיצה בשנה שעברה, ועכשיו תור הבחירה הבכירה של הפיסטונס ב-2022 לעשות את הקפיצה. דורן הוא חלק מרכזי בהגנה המצוינת של דטרויט והשליטה בריבאונד, ולאור העובדה שמדובר במוליכת המזרח, נציג שני לדטרויט זה לגמרי תרחיש הגיוני.

צ'ט הולמגרן (אוקלהומה) – 18.6 נקודות, 8.1 ריבאונדים, 1.7 אסיסטים, 1.5 חסימות, 63.2% אפקטיבי, 36.4% לשלוש, 78.7% מהקו – 20 משחקים שיחק העונה הולמגרן, ובכולם הוא יצא עם הניצחון. בין לבין, הוא מסתדר טוב בעמדת השחקן השני בחשיבותו אחרי שיי ואולי פותח מחדש את המאבק שקצת הוכרע לטובת ג'יילן וויליאמס בעונה, בפלייאוף ובגמר דאשתקד.