יום שלישי כאן והפעם אנחנו עם רבעי גמר הגביע. המשחק המוקדם מבין השניים יפגיש בין מיאמי לאורלנדו, המשחק המאוחר בין ניו יורק לטורונטו כשהמנצחות תפגשנה בגמר המזרח על כרטיס ללאס וגאס.

לפני שנצלול למשחקים, נעשה סדר – רבע הגמר וחצי הגמר הם משחקי עונה סדירה לכל דבר, בהתאם לתוצאות של המשחקים, כשהמדורגת הבכירה בכל שלב מארחת את הרבע. הגמר לא נחשב כמשחק עונה סדירה (ולכן המעפילות אליו משחקות בעצם 83 משחקים), כשהחצי יתקיים בלאס וגאס.

המשמעות היא שיהיו שני משחקים הלילה ומחר בלילה, רבעי הגמר, ושוב בין שבת לראשון. בין שלישי לרביעי בשבוע הבא יהיה משחק אחד, גמר הגביע, כשהלו"ז של הקבוצות האחרות הונדס בהתאם לתוצאות. טורונטו, אורלנדו וניו יורק סיימו כראשי בתים, בזמן שמיאמי הייתה הסגנית עם המאזן הטוב ביותר, במאזן 1:3.

רבעי הגמר במזרח:
אורלנדו (1) – מיאמי (4)
טורונטו (2) – ניו יורק (3)

רבעי הגמר במערב:
אוקלהומה סיטי (1) – פניקס (4)
לייקרס (2) – סן אנטוניו (3)

כאמור, חצאי הגמר והגמר בלאס וגאס. עכשיו אפשר לדבר כדורסל.

01:00 – אורלנדו מג'יק (10-14) – מיאמי היט (10-14)

אורלנדו למעשה סיימה את משחקי הגביע עם המאזן הטוב ביותר מבין קבוצות המזרח, מושלמת בבית בו ניצחה את בוסטון, דטרויט, פילדלפיה וברוקלין. אחרי פתיחה איטית של העונה הקסומים היו בתנופה וניצחו 11 מ-16 משחקים, בהובלת פרנץ וגנר שנראה כמו אולסטאר. וגנר קלע 32 נקודות על מיאמי בשישי האחרון, כולל נקודות יקרות בקלאץ' ברבע האחרון, אבל נפצע מול ניו יורק אחרי שבע דקות. זה נראה רע, מאוד, כשהוא לא הצליח לרדת בכוחות עצמו מהמגרש וייעדר בין שבועיים לחודש.

וגנר היה הכוח המניע של המג'יק בריצה המוצלחת שלה, שכן בנקרו בעצמו נפצע בתחילת נובמבר וחזר לאחר כמעט חודש מול מיאמי. לפחות לפי העונה הנוכחית הוא נראה כמו שחקן פחות טוב, אבל הוא חוזר לאורלנדו אחרת. אורלנדו בה מאז פציעתו ב-12 בנובמבר דזמונד ביין קולע 21.5 נקודות למשחק באחוזים סבירים, אורלנדו שהתחילה לשמור.

זה היה גם בהשפעת לוח המשחקים, כן, אבל מאז הפציעה של בנקרו המג'יק קבוצת ההגנה הרביעית הכי טובה בליגה, כשרק אוקלהומה סיטי, יוסטון וגולדן סטייט מעליה. קבוצת ההגנה הטובה במזרח, והוא שחקן הגנה מספיק טוב בשביל להכנס לנעליים של וגנר. השאלה תהיה האם ההתקפה תוכל לחפות על זה, כשבנקרו קלע מעל 30 נקודות פעם אחת בלבד. המג'יק, לאורך כל העונה, קולעים ב-34.4% מהשלוש. כשמורידים את וגנר שמשך אליו את ההגנה, סביר שזה ירד.

השאלה היא מה מיאמי מכינה. אריק ספולסטרה מאמן מעולה שבצדק נחשב לאחד ממאמני הפלייאוף הטובים בליגה במאה ה-21, אבל הקבוצה שלו קצת פחות בקטע של הגנה. ההיט הפסידו ב-4 מ-5 משחקיהם האחרונים, כולל הפסדים לדאלאס ולסקרמנטו, כשהניצחון היחיד היה על הקליפרס. הם ספגו 127 נקודות מסקרמנטו נטולת דומנטאס סאבוניס, במשחק בו דביון מיצ'ל וטיילר הירו נעדרו.

מאז החזרה של הירו ההיט ניסו לשחק עם הרכב נמוך יותר, כשמיצ'ל, הירו, נורמן פאוול ואנדרו וויגינס בעמדות 1-4 לצד באם אדביו. אמנם מול הקינגס אדביו פתח לצד קלאל וור, אך הקבוצה ספגה כאמור 127 נקודות כולל 14 מ-33 מהשלוש של הקינגס, יום קליעה טוב. ההיט ממשיכים בהתקפה חסרת הפיק-נ'-רול שעובדת לא רע, אבל ברגע שההגנה כל כך דלה קשה לנצח משחקי כדורסל.

הפתרון, כנראה, הוא הורדתו לספסל של מיצ'ל. הרכז הפותח של מיאמי שחקן קשוח, אבל קטן (1.83 מ', 91 ק"ג) שכמעט ואינו זורק. פתרון אחר הוא להוריד את טיילר הירו, על פניו הכוכב של הקבוצה, ולחזור לחמישייה שהגיעה למאזן 5:13. לא סביר שנראה את ספולסטרה עושה את זה, לפחות כל עוד החמישייה בריאה. ההתקפה כיפית לצפייה, אבל שניים מההפסדים האחרונים של מיאמי היו לא מחויבי המציאות. במזרח כל כך צמוד, זה יכול להיות ההבדל בין מקום שני לשביעי בסוף העונה. הן הירו והן מיצ'ל בסימן שאלה להתמודדות.

מול המג'יק זה עשוי להיות משמעותי. גם בלי פרנץ וגנר אורלנדו קבוצת הגנה טובה בלי חוליה חלשה, מה שיכול לאפשר לה להגיב בצורה טובה להתקפה הדינמית של מיאמי, ובעיקר לנצח אותה מתחת לסל. במשחק האחרון בין הקבוצות בלי הירו אמנם ההיט ניצחו 42:44 בריבאונד, אך אורלנדו לקחה יותר ריבאונדי התקפה. המג'יק ניצחו גם אז וגם במשחק הראשון של העונה, 121:125 באורלנדו. הפעם זה אמנם משחק נוקאאוט, אך בהתחשב בכושר הרע של מיאמי? מה שעבד פעמיים יעבוד גם בפעם השלישית. אורלנדו תעלה לחצי הגמר (ותפסיד שם לניקס, שתפסיד לת'אנדר בגמר).

03:30 – טורונטו ראפטורס (10-15) – ניו יורק ניקס (7-16)

אחרי רצף של תשעה ניצחונות טורונטו ירדה לקרקע. הקבוצה הפסידה 5 מ-6 המשחקים האחרונים, כולל שניים לשרלוט מסיבה כלשהי. העדרו של אר ג'יי בארט משאיר בקבוצה שלושה שחקנים שיכולים לייצר זריקה בדמות עמנואל קוויקלי, סקוטי בארנס וברנדון אינגרם, כשבתקופה הזאת ההגנה הקנדית שהייתה מהטובות בליגה לקחה צעד אחורה.

קבוצה חביבה בנו שם בטורונטו. יש להם ארבעה שחקנים ארוכים שיכולים לשמור, למסור ולייצר זריקה לעצמם, אחת שיכולה לעשות בעיות בפלייאוף אבל כנראה לא מספיק טובה בשביל לאיים על ביתיות בסיבוב הראשון. העדרו של עוגן כמו יאקוב פלטל (שהספיק לחזור) בהגנה ושל סקורר כמו בארט השאיר אותם רזים יותר ממה שהם ציפו, כשפלטל אמנם משחק 26 דקות בלבד למשחק אך מעניק להם פיזיות וריבאונד חשובים מאוד. ריבאונד שהיה חסר במפגש הראשון מול הניקס, ה-116:94 בו נגע בהמשך.

יהיה מעניין לראות מה הראפטורס יעשו בהמשך גם מבחינת טריידים, למרות שלא סביר שנראה טרייד של אחד מארבעת המובילים בשביל עומק. זאת קבוצה צעירה כשבארנס בן 24, בארט שייעדר הערב בן 25, קוויקלי 26, אינגרם 28 ופלטל 30, ואחת שהראתה בעבר שהיא יכולה למצוא שחקנים משום מקום ולהפוך אותם לברגים חשובים. יש להם עוד זמן עד שהם ירוצו עם האריות של המזרח.

זה יכול להפוך אותם לתואמת יוסטון שהגיעה לחצי גמר הגביע ב-2025 והפתיעה בעונה הסדירה, או אינדיאנה ב-2023 שהגיעה לגמר הגביע ושנה לאחר מכן לגמר ה-NBA. קבוצה צעירה עם אנרגיה נכונה והרבה השקעה שיכולה להשתלט על משחקים ובעיקר להרוויח ניסיון חשוב להמשך הדרך. מול בוסטון הם קיבלו חזרה את פלטל, אך עדיין ספגו 121 נקודות כשהסלטיקס קלעו ב-20 מ-47 חריג מחוץ לקשת. לא סביר שהניקס מסוגלת לכך, למרות שניו יורק בבירור מגיעה למשחק הזה כפייבוריטית.

הניקס עולים לאחרונה בין היתר בשמועות הטרייד של יאניס אנטטוקומפו, אבל יש שם קבוצת כדורסל ממש טובה. קבוצה שבמאזן 4:13 מאז תחילת נובמבר (כשיריבתה טורונטו ב-5:13), כשההתקפה של הקניקים היא השנייה בטיבה בליגה, רק אחרי דנבר נאגטס. ראיתי אותם מול אורלנדו. אין להם מנוע כמו ניקולה יוקיץ' או הנעת כדור יוצאת דופן, וזה אמנם היה במשחק בלי קארל אנתוני טאונס (שסבל מרגישות בשוק וצפוי לשחק), אבל אפשר להבין מה עובד, מה שעבד בכל הקבוצות של מייק בראון. כל אחד יודע את התפקיד שלו והמכונה פשוט מקליקה מעצמה. גם בעונה לא מדהימה של טאונס, כולם הופכים את החיים של ג'יילן ברונסון (26.8 נק', 6.6 אס' ו-2.4 איב' מאז תחילת נובמבר) לקלים יותר.

מיקאל ברידג'ס יכול לקלוע, ג'וש הארט ודוס מקברייד משתלבים בצורה טובה יותר וגם לג'ורדן קלארקסון וגרשון יאבוסלה יש את הרגעים שלהם. ברונסון וטאונס שני השחקנים הכי טובים של הקבוצה, לפחות עד טרייד על יאניס אם וכאשר, והיא מוצאת דרך לנצח. זה יכול להיות מכוער, כמו המשחק ההגנתי מול המג'יק בו ניצחו 100:106 עם 52 ריבאונדים, וזה יכול להיות יפה. לפני שבוע וחצי זה היה יפה, ב-94:116 על טורונטו.

הניקס לא קלעו באחוז יוצא דופן מהשלוש (35.6%) באותו המשחק, אבל הם השתלטו על נקודת תורפה של הראפטורס – ריבאונד ההתקפה. ניו יורק לקחה 25 ריבאונדים מתחת לסל הקנדי לעומת 26 ריבאונדי הגנה של טורונטו, כשמיץ' רובינסון היה עם שבעה ריבאונדי התקפה ו-17+ ב-16:46 דקות על הפרקט. בהתחשב בכך שהם יכולים לקלוע באחוזים טובים יותר, בניסיון של הקבוצה הזאת במשחקי הכרעה, בכושר העגום של הראפטורס וברעב של סגל ועיר שצמאים לתואר כדורסלני ראשון מאז 1973, זה מרגיש שזה ילך לניקס.