שבוע נוסף, פריוויו נוסף ואחלה משחקים. בוסטון נגד ניו יורק בשחזור אחת הסדרות הכיפיות של הפלייאוף הקודם, ממפיס וסן אנטוניו בשחזור אחת הסדרות הכיפיות של העשור הקודם וגולדן סטייט מול אוקלהומה סיטי, יריבות גדולה שהתחדשה בשלישי לפני כמה שבועות. בואו נתחיל.

03:00 – בוסטון סלטיקס (9-11) – ניו יורק ניקס (6-13)

בשקט יחסי, בוסטון בדרך לפלייאוף. הקבוצה שפתחה במאזן 3:0 שלילי סיימה את נובמבר ב-6:8, המאזן השביעי בטיבו במזרח, עם התקפה שקולעת 119.9 נקודות ל-100 פוזשנים במקום השישי בליגה. הם ניצחו את אורלנדו (פעמיים), דטרויט וקליבלנד בתקופה הזאת, אחת שמתאפיינת בלא מעט משחקים צמודים, ואולי יהיו סוס שחור לקראת אפריל כתלות במצבו של ג'ייסון טייטום.

איך הסלטיקס הגיעו לשם? דרך ההתקפה. הקבוצה של ג'ו מאזולה זורקת וקולעת המון מהשלוש, גם אם לא בכמות קומית כמו בשנה שעברה, כשג'יילן בראון מוכיח שהוא יכול להוביל קבוצה עם 28 נקודות למשחק באחוזים לא רעים. דריק ווייט מצא את הזריקה שלו חזרה אחרי פתיחת עונה רעה, ויחד עם פייטון פריצ'ארד (41.2% מהשלוש בנובמבר) ואנפרני סיימונס שמרגיש יותר בנוח כשחקן שישי הם לא הולכים לוותר בקלות לאף אחת, לפחות בהתקפה. ההגנה הבינונית כנראה שמה תקרת זכוכית על הקבוצה הזאת, כשנמיאס קייטה אמור לחפות על קריסטפס פורזינגיס ואל הורפורד שעזבו. איך הולך לו? בינתיים הוא בשלב ה"אמור".

מהעבר השני הניקס שינו את ההתקפה שלהם גם כן ואחרי פתיחת עונה מעט איטית סיימו את החודש ב-3:1, כשג'יילן ברונסון וקארל אנתוני טאונס נראים נהדר. מיקאל ברידג'ס מעורב יותר בהתקפה, אבל מה שמעניין אותנו הוא עמודת הדקות. אין לניקס שחקן אחד שמשחק מעל 35 למשחק ויש שמונה שחקנים שמשחקים מעל 19, או 11 שמשחקים מעל 9. הקבוצה הזאת עמוקה יותר ומשתפרת בהדרגה, שינוי מרענן מהעונה שעברה ובעיקר אחד שמרים את תקרת הפלייאוף שלהם.

לפני הפלייאוף יש לניקס עונה סדירה לעבור ומטרה ריאלית בדמות הרביעייה הראשונה במזרח. הקבוצה של מייק בראון מתחרה עם קליבלנד, טורונטו ומיאמי על מקומות 2-4 אחרי דטרויט ובהחלט מוכנה לזה, כמו שראינו ב-94:116 על הראפטורס במדיסון סקוור גארדן בשישי האחרון. הם אולי הקבוצה המסוכנת ביותר במזרח בכל מה שקשור לאליפות, דווקא בגלל שנראה שג'יילן ברונסון וטאונס רחוקים משיאם.

זה מפגש בין שתי קבוצות שזורקות ביחד מעל 85 זריקות לשלוש למשחק. הכדורסל התהפך, ובמקרה של הסלטיקס והניקס התחושה היא שהרצפה שלהן היא ההתקפה, לא ההגנה. הפער ביניהן הוא איכות ההגנה של הניקס, בפרט על בראון, וזה מה שיכריע. ניו יורק ב-12.

06:00 – גולדן סטייט ווריירס (10-11) – אוקלהומה סיטי ת'אנדר (1-20)

בשלב הזה של העונה, קצת קשה לכתוב על אוקלהומה סיטי. כמו שמשעמם לכתוב על קבוצה שמפסידה כל הזמן, כמעט משעמם לכתוב על קבוצה שמנצחת כל הזמן. הת'אנדר, קבוצה שבאחת העונות הטובות בהיסטוריה (לפחות עד נקודת הזמן הנוכחית), קיבלה חזרה סופרסטאר בדמות ג'יילן וויליאמס.

שני המשחקים הראשונים של וויליאמס לא היו מדהימים בפן ההתקפי. הוא קלע ב-3 מ-12 מהשדה מול פניקס וב-7 מ-18 מול פורטלנד, אבל נראה חלק מהקבוצה, בטח בפן ההגנתי. האגרסיביות שלו נשארה ואף התעלתה על הרף מהשנה שעברה בהתחשב בפתיחה של הת'אנדר, כשהוא הראה למה הוא מסוגל בתור פליימייקר, תחום שיקל על הת'אנדר. החזרה שלו משמעותית, אך ייתכן שהפציעה של איזייאה הארטנשטיין תשפיע אף יותר. לא חסרים לת'אנדר יוצרים ולא חסרים לה פורוורדים, כן חסר להם סנטר מחליף. אין גיבוי ממשי להארטנשטיין והולמגרן, עם כל הכבוד לג'יילין וויליאמס.

למזלם, הם פוגשים היום את אחת הקבוצות הכי קטנות בלכ ה-NBA. הווריירס ב-9:7 מאז פתיחת העונה המוצלחת שלהם, והם הפסידו 4 מ-6 האחרונים כשהניצחונות היו מול יוטה וניו אורלינס. אנחנו שומעים את ג'ימי באטלר מתלונן על ההגנה והאגרסיביות, אבל זאת פשוט לא קבוצה מספיק טובה. בטח בלי סטף קרי שייעדר הערב.

סטף בעונה אדירה וגם באטלר עצמו (5.2 אס' על 1.4 איב') בשנה מצוינת, אבל מי מסביבם? מי השחקן השלישי הכי טוב של גולדן סטייט? בעבר התשובה הייתה דריימונד גרין, אבל לא מדובר בסקורר וגם ההגנה לא מה שהייתה בעבר. וויל ריצ'רד תגלית נחמדה, אבל גם הוא, גם ברנדין פוזדיימסקי, גם מוזס מודי וגם קווינטן פוסט לא שחקנים שמשנים משחקים.

הווריירס במשך שנים ניסו לבחור שחקנים שיתאימו לשיטה סביב קרי ודריימונד, אבל אנחנו מגיעים ל-2026 שאין שם שחקן אחד שנראה כאילו הוא יכול להוביל פרנצ'ייז מעל הפליי-אין או בכלל. האם זה הזמן לשנות את השיטה? האם מישהו מוכן להגיד בקול מה הדבר הנכון לעשות במקרה של קרי אם הקבוצה לא הולכת לשום מקום והוא רוצה להתחרות על אליפות? (5 אותיות, מתחיל בט')? האם יש להם סיכוי מול אוקלהומה סיטי? התשובה לכל השאלות האלה היא לא. הת'אנדר ב-14.

02:30 – טורונטו ראפטורס (7-14) – פורטלנד טרייל בלייזרס (12-8)

דני אבדיה משחק כדורסל אדיר, אבל הוא היחיד בפורטלנד. הטרייל בלייזרס מוכת הפציעות הפסידה ב-10 מ-14 משחקיה האחרונים, כשגם אם מביאים בחשבון את היכולת הנפלאה של הישראלי שעשה התקדמות אדירה כמוסר וכסקורר, בעיקר בכל מה שקשור ליצירת מגע וסחיטת עבירות, זה לא מספיק. הבעיה כאן היא לא בהכרח אבדיה, וגם החזרה של הפצועים דונובן קלינגן, יקיר המערכת בלייק ווסלי וג'רו הולידיי לא תספיק, אלא ההגנה. הבלייזרס פתחו את העונה בצורה טובה בזכות הגנה אגרסיבית, כפיית איבודים ולחץ בלתי פוסק. בחודש האחרון הם אחת מקבוצות ההגנה הכי גרועות בכל ה-NBA.

זה מושפע מלוח משחקים לא פשוט בו הם פגשו שלוש פעמים את אוקלהומה סיטי, אבל תקופה בה הם ספגו 138 נקודות מדאלאס בהארכה, 122 משיקגו ו-115 מסן אנטוניו חסרת ויקטור וומבניאמה. זה פשוט לא מספיק, עם כל הכבוד לאבדיה, ודווקא במשחק מול קבוצה שמרגישה כמו גרסה מעט יותר מוצלחת של הבלייזרס.

טורונטו במאזן 7:14, איכשהו. מדובר באחת מקבוצות ההגנה הכי טובות בליגה עם שחקנים ארוכים וחכמים כמו ברנדון אינגרם וסקוטי בארנס, אחת שיודעת לכפות זריקות רעות על היריבות שלה ולנצח עם מרכז התקפי משתנה. הם הפסידו בשני המשחקים האחרונים לשרלוט ולניקס, דווקא אחרי ריצה אדירה של 1:13 בה ניצחו את קליבלנד פעמיים ואת אטלנטה, לצד יריבות חלשות. רובן חלשות יותר מפורטלנד.

המשחק הזה, אחרי שני הפסדים רצופים, הופך למבחן עבור טורונטו. האם הם יכולים לרוץ עם אריות המזרח עד סוף העונה, או שמדובר ברצף אקראי והם יעלמו לתהומות הפליי-אין באזור האולסטאר? קשה לי לסמוך על קבוצה ששחקנה הטוב ביותר הוא ברנדון אינגרם ואחת בלי ספסל ממשי (וסליחה מהגולש סנדרו ממוקשווילי),אבל השילוב בין האינטנסיביות בהגנה לזה שיש להם ארבעה שחקנים שיכולים לייצר זריקה לעצמם ולנצח משחקים הופך אותם לקבוצת התקפה מעניינת, אחת שהקורא הישראלי – אולי יותר במקומות כמו מקום העבודה שלי ופחות במקומות כמו הופס בהם חיים את הליגה מסביב לשעון – יכול להכיר מקרוב.

אני לא יודע כמה אני מאמין בקייס של טורונטו לרביעייה ואפילו לשישייה הראשונה במזרח, אבל אני מאמין בקייס שלהם לנצח פורטלנד חסרת הגנה, בטח בקנדה. לכן, אם צריך לתת תחזית כנהוג, אני הולך על טורונטו ב-7.

03:00 – סן אנטוניו ספרס (6-13) – ממפיס גריזליס (12-9)

סן אנטוניו שורדת. הם ניצחו 5 מ-7 משחקים בלי ויקטור וומבניאמה, השני בהם מול ממפיס ואחד מפתיע מול דנבר עם ניקולה יוקיץ'. ד'ארון פוקס האנדרייטד מוביל עם 26 נקודות ו-7 אסיסטים, אך התגליות הנעימות לצידו הם דווין ואסל וקלדון ג'ונסון. שני שחקנים שהיו שם עוד בימים עגומים יותר, בני 25 ו-26, ומתעלים עם קליעות באחוזים גבוהים מהשלוש והגנה סולידית. וומבניאמה וסטפון קאסל הם כנראה שני השחקנים הכי טובים של הקבוצה הזאת, אבל גם בלעדיה יש להם מה לתת.

ראינו את זה ב-111:118 על ממפיס, כשג'ונסון קלע 18 נקודות מהספסל. פוקס הוביל עם 26 והאריסון בארנס 23. ואסל הסתפק בעשר נקודות באותו המשחק, אבל מאז הספיק לקלוע 35 מול דנבר ו-23 מול פורטלנד. היכולת שלהם להתעלות ככה יכולה להפוך למה שמגדיר את הקבוצה הזאת שנים קדימה, בבניית רוטציות והרכבים שלא דורשים בהכרח את וומבניאמה או קאסל הצעירים. עוד לא ראינו ספרס בריאה לחלוטין. לא נראה גם היום, אבל אפשר להיות אופטימיים. סיום בשישייה הראשונה במערב הפך מחלום ליעד.

גם הכוכב של ממפיס פצוע. ג'ה מוראנט לא משחק מאז אמצע נובמבר. בלעדיו, באופן מפתיע (או שלא), הקבוצה טובה יותר. הגריזליס ניצחו 5 מ-7 המשחקים בתקופה הזאת, כולל שניים בלי ג'ארן ג'קסון ג'וניור. זה אמנם היה מול סקרמנטו (פעמיים), ניו אורלינס והקליפרס, לא בדיוק אימת הליגה, אבל השחקנים מתחברים.

ג'יילן וולס בן ה-22 קלע 15.1 נקודות למשחק ב-53% מהשדה ו-47% מהשלוש. זאק אידיי בן ה23 קולע 13.7 נק' ב-70% מהשדה עם 11.7 ריבאונדים. סנטי אדלמה בן ה-24 עושה הכל (15 נק', 6.1 ריב', 4 אס'). יחד עם הרוקי האמיץ סדריק קווארד ועם וינס וויליאמס ג'וניור, רכז של פעם שזורק 9.7 זריקות ומוסר 9.4 אסיסטים למשחק, יש כאן חבורה שמזכירה במעט את ימי הגריט-אנד-גרינד של ממפיס: כזאת שבאה לטחון יריבות, לשרוט ואולי לנצח.

חבורה מעניינת, אבל אחת שלא ניצחה משחק מול קבוצת כדורסל טובה אחת בשלב הזה. יש מקרים בהם לוח המשחקים הוא כל הסיפור, והגריזליס יוכלו להוכיח הלילה שזה לא נכון. למרות זאת, הם משחקים מול קבוצה מוכשרת בהרבה ולא מופרך לטעון ששלושה מארבעת השחקנים הטובים בהתמודדות יהיו במדי הספרס, בהנחה שג'קסון ישחק. סן אנטוניו ב-6.

03:00 – ניו אורלינס פליקנס (18-3) – מינסוטה טימברוולבס (8-12)

ניו אורלינס החליפה מאמן, וגם זה לא הוביל לניצחונות. מדובר בקבוצה בלי עבר, בלי עתיד (כשהבחירה שלהם השנה אצל אטלנטה) ובלי יותר מדי הווה. עד כה העונה הם ניצחו רק את שרלוט, דאלאס ושיקגו. ראיתי אותם לראשונה העונה מול גולדן סטייט, והסיפור פשוט – יש הרבה חתיכות לא רעות, אבל לא מספיק טובות כדי להרכיב פאזל של קבוצה מנצחת. גם אם הן היו מתחברות אחת לשנייה.

הפליקנס אחת מקבוצות ההגנה הגרועות בליגה. זאיון וויליאמסון נראה לא רע כשהוא משחק וגם דריק קווין וג'רמייה פירס (האיש עם הגופיה המגניבה בליגה) מראים ניצוצות, אבל זה לא מספיק בשביל שהם יעניינו אותנו, להוציא טריידים. דז'ונטה מארי שעדיין לא שיחק העונה למשל יכול להיות מטרה מעניינת מאוד ליריבה שלהם הערב.

מינסוטה מחזיקה באחד המאזנים המוזרים ב-NBA. הם ניצחו 2 מ-9 משחקים מול קבוצות במאזן שלילי ו-10 מ-11 מול כאלה במאזן חיובי. ההסבר, אולי, מתחיל מהעדר הרכז. כריס פינץ' אמנם העביר את התפקיד לאנתוני אדוורדס במשחקים האחרונים, אבל הוא לא פליימייקר טבעי. גם לא בהשוואה לגארדים מהסוג של דווין בוקר.

ג'וליוס רנדל וג'יילן מקדניאלס בעונה טובה, כשרודי גובר הלך אחורה גם בהתקפה (בגלל העדר הרכז) וגם מעט בהגנה. ברגע שיהיה להם שחקן כזה נוכל לדבר שוב על הטימברוולבס, סגנית אלופת המערב בשתי העונות האחרונות, כמועמדת לאליפות. כרגע הם עוד רחוקים, אבל לא כמו ניו אורלינס. האתלטיות של אדוורדס והפיזיות של רנדל אמורות להספיק לניצחון של מינסוטה ב-16 הפרש.

02:00 – פילדלפיה 76' (9-10) – וושינגטון וויזארדס (16-3)

וושינגטון מגיעה למשחק הזה אחרי ניצחון. קריס מידלטון וסי ג'יי מקולום החזירו את השעון לאחור מול מילווקי בניצחון גדול, השלישי העונה, וכנראה לא אחד שיחזיק בצד השני של הבק-טו-בק. ב-2019 היה אפשר לסמוך על זה שמקולום יקלע 28 למשחק ומידלטון 22. לא כשאנחנו עם רגל וחצי ב-2026.

פילדלפיה, מנגד, נותנת לכוכבים שלה דקות של 2009. טייריס מקסי משחק מעל 40 למשחק, וי ג'יי אדג'קום מעל 36 ונראה שהעתיד שלהם, לאורך השחיקה של העונה, לא מזהיר. הם הפסידו ב-5 מ-8 האחרונים, אבל הניצחונות היו מול הקליפרס, ברוקלין ומילווקי. באחרון, מול ברוקלין, הם היו צריכים 42 דקות של מקסי ו-43 דקות של גריימס. קבוצה עם עתיד עגום, אבל טובה יותר מוושינגטון. פילדלפיה ב-14.