הפתגם הידוע אומר שאף אחד לא זוכר מי היה הסגן של בר כוכבא. אין לי מושג למה נטפלו דווקא למנהיג של המרד הכושל שהביא חורבן על עם ישראל, אבל הרעיון שלא מכירים את הסגנים, נפוץ ביותר. יחד עם זאת, כל קבוצת ספורט מנצחת חייבת, פשוט חייבת שחקן מספר 2. סקוטי פיפן, כנראה מספר 2 הטוב בהיסטוריה המודרנית של כדורסל ה-NBA הוא דוגמה קלאסית לכך. 

אוקלהומה סיטי ת'אנדר נחשבת למועמדת הבכירה ואחרי שבשבע השנים האחרונות, כל שנה קיבלנו אלופה חדשה, הפעם כנראה יש את הסיכוי הטוב ביותר ל-repeat. הסגל שלה צעיר ועמוק שאמור עוד להשתפר מהשנה שעברה, יש להם כוכב טופ 3 בליגה וכוכבי משנה בין הטובים שאמורים לעשות קפיצה נוספת. 

מצד שני, לא סתם קיבלנו רצף כזה של אלופות חדשות, זה באמת מאוד מאוד קשה לקחת אליפות שנייה. יהיו לא מעט קבוצות שירצו לקחת מת'אנדר את התואר. 

אז אני רוצה לדון באותם כוכבים מספרי 2 שיהיו סופר חשובים בפלייאוף ומידת ההתקדמות של הקבוצות שלהם תקבע הרבה על פי מידת התפקוד שלהם דווקא. הכוכבים הראשיים יעשו את העבודה וקרוב לוודאי במובן מסוים יבטלו אחד את השני. 

1. לברון ג'יימס

כן, ישר נתחיל בפרובוקציה. 

לא משנה אם אתם אוהבים את האיש הזה או סולדים ממנו, מדובר בשחקן גדול, אחד משני השחקנים הגדולים בהיסטוריה. בגילו המופלג, לברון עדיין All NBA חמישיה השלישית, כלומר טופ 15 השחקנים בליגה. לא רואים את בסטטיסטיקות שלו, זה יותר תחושות וכאן מתחילים לראות שהגיל מתחיל לדבר. אז לברון כבר לא כל כך מסוגל לרוץ אחרי הוינגים הזריזים שנולדו אחרי שהוא פיטר את המאמן הראשון שלו בליגה וגם בהתקפה הוא כבר לא יכול להיכנס ולהטביע על כל ההגנה, אלא הרבה פעמים נאלץ להסתפק בזריקות מרחוק. 

התגובה של הלייקרס לדעיכה של לברון הייתה טבעית למדי – הם הזיזו אותו הצידה והבהירו בצורה חד משמעית שלוקה דונצ'יץ' הוא הכוכב מספר 1. 

וואו, מה קרה. פעם ראשונה בקריירה שלו, לברון ג'יימס כבר לא הכוכב הראשי של הקבוצה. תקראו לזה 1א/1ב או איך שבא לכם, אבל המשמעות ברורה. עכשיו השאלה מה אתה עושה עם זה. זה נכון שהסגל של הלייקרס לא מאוזן מספיק ולדעתי ד'אנדרה אייטון הוא לא הסנטר האידיאלי לשחק לצד דונצ'יץ', אבל לא הייתי אומר שהם לא קונטנדרים. מדובר בשלישיה (יחד עם אוסטין ריבס) טובה מדי בשביל שהם לא יהיו. עכשיו, דונצ'יץ' הגיע לעונה הזו הכי מפוקס שהיה בשנים האחרונות. רזה יותר, רציני יותר, רוצה יותר. כבר כתבתי על זה, לדעתי הטרייד עשה לו טוב. 

השאלה מה יהיה עם לברון וכאן בגדול יש שתי אופציות. אם לברון ייגש למצב הקיים באופן ענייני ויבין שלא יהיו לו עוד הרבה הזדמנויות להתחרות על אליפות (אולי ההזדמנות האחרונה) ומה שנקרא Put this shit together אז יש מצב לראות את הפרימדנות הצהובות עמוק בתוך מאי משחקים ודורשים פאולים על כל נשימה על הכתף של לוקה, אבל אאאאאם אנחנו נראה את לברון בסגנון של דרמה גילה אלמגור, עם מלא passive aggressive שהוא משחק את עצמו אישה שיודעת שהנישואין שלה נגמרו, אבל לא רוצה לעשות את הצעד הראשון, אז זה לא ייגמר טוב. 

אני לא נמנה עם האוהבים הגדולים של הסלובני, אבל אם התרחיש השני יקרה, יהיה חבל עליו, נראה שהוא נמצא בכושר שיא וברצון להתחרות גם על אליפות וגם על תואר ה-MVP. ללא לברון במיטבו הלייקרס לא יהיו שם. 

2. ג'מאל מארי

לא משנה איך העונה הזו תסתיים, דנבר עשו את המקסימום בשביל לארגן לניקולה יוקיץ עוד אליפות לאוסף. 

שחקן הכי חשוב לצדו של הסרבי הוא ג'מאל מארי. הגארד שעדיין לא שיחק באולסטאר וכנראה הוא כרגע השחקן הכי טוב שלא עשה את זה, פתח את העונה מצוין. הוא קולע כרגע מעל 26 נקודות למשחק,  כמעט 5 נקודות מעל השיא האישי שלו לעונה סדירה (עונה קודמת, 21.4) וקובע כרגע שיא אישי באחוזים מהשדה. מצוין, רק שימשיך ככה. כמו כן, יש לשים לב למה שקורה עם ג'מאל מארי בפלייאוף. במשך הקריירה, פעמיים הוא הצליח לעלות את הרמה שלו באופן משמעותית מהעונה הרגילה – פעם ראשונה זה קרה בבועה ב-2020 ואז נאגטס הגיעו לגמר המערב והפסידו רק לאלופה (כן, צחוקים, מה שזוכרים זה החסימה האדירה של קוואי, אבל  וב-2023 זה נגמר באליפות דומיננטית והיסטורית. 3 פעמים אחרות שמארי שיחק בפלייאוף, הממוצעים שלו היו דומים לאלה של העונה הרגילה והתוצאה הייתה בהתאם – הדחות בסיבוב שני. 

אז המסקנה ברורה – ג'מאל מארי הוא שחקן ברמה הכי גבוהה של כדורסל, ג'לן ברונסון, רק יותר גבוה או ג'לן בראון עם פחות איבודי כדור. הוא חייב להראות את זה יותר במשך העונה הרגילה והפלייאוף. 

1. אוון מובלי

חייבים לכתוב על מישהו מהמזרח, גם אם הקבוצות לא מרשימות בלשון המעטה … 

מתוך הדראפט המצוין ב-2021, רק וג'וש גידי אוון מובלי היו חלק אינטגרלי מהקבוצות שעברו סיבוב בפלייאוף. הראשון עבר כבר לקבוצה אחרת, נשאר השני. כל שנה הוא מתקדם ומתפתח, מוסיף עוד ועוד אלמנטים במשחק שלו. בעונה הקודמת, בהתאם לציפיות, הוא התחיל לאיים הרבה יותר מעבר לקשת, לקח כמעט 3 זריקות יותר בממוצע למשחק מבלי לרדת בעילות. 

השנה קליבלנד נמצאת בלחץ עצום. בהיעדרן של בוסטון ואינדיאנה, הם וניו יורק ניקס הופכות לקבוצות הבכירות של המזרח ועבור שתיהן הכל חוץ מהגעה לגמר אזורי לפחות תיחשב לכישלון אדיר. 

תיאורטית אולי, דאריוס גרלנד אמור להיות הכינור השני אחרי דונובן מיטשל, אך הוא מאוד איכזב שני פליאופים רצופים (ירידה של כ-3 נקודות למשחק, 30% ב-efg% והיה חור בהגנה). לכן, לדעתי בשביל שקווליירס יעברו סוף סוף את  חצי הגמר האזורי, דווקא מובלי חייב לקחת צעד או שניים קדימה, במיוחד בהתקפה. אם הגנתית, הוא טופ 3 שחקנים בליגה, התקפית, אני לא חושב שהוא טופ 20. 

העונה שלהם לא התחילה בצורה אופטימלית – גרלנד וסטרוס פצועים, אלן ומיטשל גם הספיקו להפסיד משחקים. מטבע הדברים זה גרם למובלי לקחת תפקיד יותר משמעותי בהתקפה, האחוזים שלו מהשדה בינתיים פחת טובים מהשנה שעברה ונקווה שכאשר הפצועים יחזרו, הוא לא יתקפל וימשיך לקחת את אותה כמות זריקות, רק ביעילות גבוהה יותר. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם פוסט זה מוקדש לבת שלנו מיכל ז"ל.