1. כשג'ים אירסיי גדל כילד, הוא ידע שהוא רוצה לנקות את השם של המשפחה שלו. אביו, רוברט אירסיי, היה אדם שאף אחד לא רצה להיות לידו. האיש שהעביר את הקולטס מבולטימור לאינדיאנפוליס באמצע הלילה היה אדם של העולם הישן. הוא התעמר בעובדים שלו, באוהדים של הקבוצה שלו (בבולטימור ובאינדיאנפוליס) והשם שלו הופיע במילון תחת הביטוי "בעלים גרוע".

ג'ים רצה להתנתק מזה. כשהוא ירש את הקולטס ב-1997 הוא החליט שהוא ינהג אחרת. הוא תרם לקהילה, התייחס הכי יפה שהיה יכול לאנשים שעבדו תחתיו, היה אבא למופת ונתן את המושכות לאנשי המקצוע ולמרות חוסר המזל של הקבוצה שלו, הוא המשיך להיות התומך הכי גדול שלה.

אבל העבר שלו המשיך לרדוף אותו. כמי שגדל עם אבא "בעייתי", לג'ים היו את השדים שלו, והוא מעולם לא הסתיר את ההתמכרויות שלו והזהיר אחרים מללכת בדרך הזאת. במאי האחרון הוא הלך לעולמו בגיל 65 כשהוא משאיר את העולם שהוא עזב כמקום קצת יותר טוב מזה שהוא הגיע אליו.

בשנים האחרונות היו הרבה דיבורים על "מחלה" שהוא סובל ממנה ורבים האשימו את מצב הקבוצה בעובדה שהוא לא נמצא שם באופן יום יומי. אך ג'ים שראה איך קבוצות אחרות קורסות בעקבות קרבות ירושה (ד"ש לדנבר) השאיר אחריו תוכנית מפורטת ליום שאחרי. בניגוד לאביו, הוא ידע שהקבוצה לא שייכת לו או ליורשים שלו, היא שייכת לקהילה בה היא נמצאת וכך צריך להתייחס אליה. השם אירסיי הוא היום שונה מאוד מזה שהיה ב-1984.

קארלי אירסיי ידעה שהיום הזה יגיע, היא פשוט לא חשבה שיגיע כל כך מהר. כבת הבכורה של ג'ים היא גדלה בידיעה שהיא יום אחד תירש את הפרוייקט המשפחתי והבינה את כובד המשקל שמגיע עם התפקיד. היא התמקדה עד לאחרונה בצד העסקי של העסק, אבל המוות הפתאומי של אביה דחף אותה להתמודד גם עם הצד המקצועי. החל מחודש מאי האחרון היא האדם שעובד הכי קשה בליגה. היא נמצאת על הקווים, מחוברת לאוזניות של צוות האימון במהלך המשחקים ועושה הכל כדי לשמור על השם המשפחתי שלה. אני לא חושב שיש אוהד של קבוצה אחת בליגה שלא היה רוצה בעלים כזאת.

2. בינתיים הקבוצה שלה נמצאת במקום הראשון בליגה, היא החזיר לחיים את הקריירה של דניאל ג'ונס אחרי שכבר נראתה עמוק בתוך הקבר, היא נהנית מעונת רוקי נהדרת של אחד השחקנים המעניינים בליגה (הטייט אנד טיילר וורן) ומציגה את אחד המועמדים הבולטים לתואר ה-MVP של העונה (ג'ונתן טיילור) ואחרי שמונה מחזורים, כבר אי אפשר להתעלם מהם…

3. אגב, יש שיאמרו שזאת היתה ההחלטה המקצועית האחרונה שג'ים אירסיי המנוח לקח:

4. בשבוע שעבר הצגתי את הצד השני של בעלות ב-NFL, וביום ראשון קיבלנו משחק ענק מהשחקן שהיה שהוא החליט להעלות על המוקד. במסע"ת לאחריו, ג'סטין פילדס נתן לנו מבט מאחורי הקלעים, לאיך הוא עבר את השבוע הזה. צפיית חובה.

5. כנראה שהבעיה היא לא בשחקן, אלא מגיעה ממקומות אחרים…

6. עם הניצחון של הג'טס, השלמנו את "גלגל השוויון" של עונת 2025. הכי מהר מאז הליגה עברה לפורמט של 32 קבוצות:

7. הם אומנם לא ניצחו, אבל לעד הבנגלס יוכלו להגיד שהם הראשונים שביצעו את המהלך הזה:

8. אורבן מאייר הוא חרא של בנאדם, אבל הוא לא הגיע להצלחות שלו במקרה. כנראה שמייק ורבל ידע איזה דברים לקחת ממנו ואיזה להשאיר מאחור. ההצלחה שלו בניו אינגלד השנה, היא דוגמה נהדרת (בשבוע הבא אולי ניגע גם בהצלחה המטאורית של ההתקפה שלהם):

9. בצד השני, LSU פיטרה השבוע את בראיין קלי, שנגענו בעבר במעבר השנוי במחלוקת שלו לטייגרס כאן במדור. הוא מעולם לא נחשב לאדם חביב במיוחד, אבל הסיפורים שיצאו בימים האחרונים מרגישים רק כמו קצה הקרחון. ברוך שפטרנו מאנשים שכמוהו.   

10. ונסיים בזה:

משחק יום חמישי (3:15 בין חמישי לשישי, אמזון): בולאימור רייבנס (5:2) אצל מיאמי דולפינס (6:2)

בולטימור היתה אמורה להיות מועמדת מובילה לאליפות השנה, אך פתיחת עונה מזעזעת של ההגנה שלה ופציעה של לאמר ג'קסון לא השאירה להם הרבה מרווח לטעויות. הניצחון בשבוע שעבר מול שיקאגו אפשר להם מעט מרווח נשימה והשבוע הקצר שיש להם אמור דווקא לשחק לטובתם במקרה הזה.

לפי הדיווחים, ג'קסון צפוי לחזור לראשונה לאחר ארבעה משחקים ולתת את הניצוץ שהיה חסר להם בשבועות האחרונים. גם ההגנה בראשות רוקוואן סמית' וקייל המילטון הוכיחה שיש להם עוד הרבה דלק במיכל כדי ללכת רחוק גם השנה. זה יהיה משחק של להיות או לחדול עבורם, כנראה כמו כל משחק עד לסיום העונה.

בצד השני, העונה של הדולפינס נראתה כאילו היא בצניחה ישירה לתהום, אבל ניצחון מפתיע בשבוע שעבר מול אטלנטה (יותר היכולת מאשר הניצחון עצמו) שומר על תקווה אצל האוהדים ואולי יצליח להחזיר אותם למסלול.

הימור: שתי הקבוצות מגיעות במומנטום חיובי, אבל רק קבוצה אחת יודעת שיש לה מה להפסיד. ניצחון לבולטימור.