זכרונות מהמגרש של פולה – חדש עם ישן / מולי
וואו, הגוף שלי מכוסח, פשוט מכוסח, אבל הנפש שלי מרוצה, בהחלט מאוד מרוצה. לא, לא עשיתי סקס כל הבוקר אבל מה שכן: בהחלט היה לי כייף.
בשנות העשרים לחיי, כל יום ששי משעות אחר הצהרים ועד רדת החשיכה, שיחקנו כדורגל ב"מגרש המשחקים של פולה". והיום, יותר מרבע מאה אחרי שחדלתי מכך, השתתפתי באירוע הכדורגל השנתי של בוגרי פולה.
פולה, למי שלא יודע, היתה אשתו של בן גוריון, ויום אחד מישהו החליט לקרוא בית ספר על שמה. בחצר בית הספר הזה, ביליתי לא מעט שעות ברדיפה אחרי כדורי רגל וכדורי סל, אבל היום, המפגש לא היה בפולה אלא במגרש אחר בירושלים.
היו שם אנשים שראיתי לאחרונה לפני רבע מאה שהגיעו עם בניהם. אחד אפילו הגיע עם קביים, מזכרת ממשחק כדורגל לפני מספר שבועות בו קרע חמורות את שריר הירך האחורי. (תודו שזו נשמעת פציעה של ספורטאי מקצועי?) אז למרות שבעצם באתי בעיקר לומר שלום, שיחקתי שני משחקים. כעת אני יכול לומר רשמית שרמת הכדורגל שלי היא על הפנים. גם הרגליים לא בדיוק החזיקו מעמד בריצה אחרי הכדור, האמת, זו פעם ראשונה שרצתי כל כך הרבה מאז התקף הלב.
אז כעת טובל באמבטיה חמה והשרירים נהנים סוף סוף ממרגוע, אך המוח לא נרגע ופשוט לא מפסיק מלהיזכר באמבטיות שנהגתי גם אז לעשות אחרי המשחקים. אז הייתי עם ספר ומחברת והיום עם מחשב, וחום המים מעלה זיכרון שגורר זיכרון: אירועים מאז, פרצופים, קולות, אסוציאציה אחר אסוציאציה. החבורה הזו, כך התברר לי כשמצאתי אחד מהם בפייסבוק לפני חדשיים, עדיין שומרת על קשר. עדיין עוסקת בספורט – מי יותר מי פחות – ועדיין לא רק שאופי האנשים לא השתנה, אפילו הצורה בה כל אחד משחק כדורגל נותרה דומה.
היום הייתי המבוגר שבחבורה. בעצם גם אז. אני עטור כרס, והם מאלו ששומרים על עצמם די טוב. לא הופתעתי לגלות שהכדורגל שלי גרוע אך כן הופתעתי מכך שגם הם, שמשחקים ומתאמנים, לא בדיוק זהים ברמתם למה שהפגינו לפני רבע מאה אם כי אני חייב לציין שוב שאופי משחקו של כל אחד נותר כמעט זהה.
לכל אחד מאיתנו עולם. משפחה. קריירה. תחביבים. לכל אחד פגעי זמן משלו. קרסולים דפוקות, שרירים קרועים, תחבושות להחזקת ברכיים, דורבנים והתקפות לב. אבל לכולנו, לכולנו זיכרון משותף של כדורגל ורעות. של ימי ששי, מהצהריים ועד רדת החשיכה. של משחקים עד שני גולים או עשר דקות (הארוך מביניהם). וכולם, כולם (חוץ מהיום) מהמגרש של פולה…
מנחם לס
13 אוק 2014 04:57:42לי ישנם זכרונות ילדות ממגרשי משחקים שעיצבו ממש את חיי. אחד הוא "המגרש של בברוטו" – מגרש משחקים ליד ביתו של ילד איטי בבת גלים שהיה מגדר בבטון – ממש מלבן ישר של איזה 40 עד 25 מטרים, שביליתי עליו את כל שנות נעורי, ו-'המגרש של הקזינו' שם שיחקנו הוקי בשטח אספלט גדול מול הקזינו בבת גלים. כל שבת מ-8 בבוקר עד 11 – כל השנה מלבד החגים – מגיל 8 עד 17 (מגיל 12 כשעברתי לגור לטבעון הייתי נוסע באופניים למשחק בבת גלים, ומגיל 14 כשלמדתי בבסמ"ת בהדר הכרמל, ביום ששי הייתי נשאר ח=לישון אצל חברים (או דודתי) בבת גלים, כדי לא להחמיץ את משחק ההוקי. מסורת של איזה 10 או 11 שנים.
מנחם לס
13 אוק 2014 05:01:00במגרש של בברוטו שיחקו ג'רי חלדי (הפועל פ"ת והנבחרת כשהתבגר), רובי יאנג (הפועל חיפה וב=נבחרת ישראל), זכריה בן-צבי (מכבי חיפה), דני שמילוביץ (מכבי חיפה והנבחרת) ולפחות עוד איזה 5-6 ששיחקו אח"כ בהפועל ומכבי חיפה)
עגל
13 אוק 2014 12:18:08יפה. וגם נשמע שיכלת לפתח קצת את הטור.
פינגבק: ובבוקר אני לבשתי חולצה ירוקה כהה / מולי | Hoops