מקצועות הספורט האהובים עלי: דירוג בסדר יורד – חלק ראשון

סופרטים

מקצועות הספורט האהובים עלי: דירוג בסדר יורד 

חלק ראשון / מולי

אז עידו מוריה כתב על סוגי הספורט המתאימים לדעתו לטלוויזיה, וכתב ונימק מדוע,  וזה גרם לי לתהייה מהם סוגי הספורט האהובים עלי, אם לצפייה בטלוויזיה ואם בכלל.

אקדים ואומר שבמצב הרוח המתאים אני אוהב לראות כמעט כל ספורט שהוא בטלוויזיה ומסוגל למצוא עניין גם בהרמת משקולות או האבקות בסגנון יווני רומי. אני בהחלט זוכר עצמי צופה  כמעט בכל סוג ספורט ולרוב נהנה מזה.

אני חושב שעקב כך אני מבין לא רע ברוב סוגי הספורט למיניהם, אולי לא ברמה של מאמן אבל בהחלט כן כחובב נלהב.

ואולם, אני מאוד לא אוהב לראות תחרות ספורט שאני יודע את תוצאותיה, ואכן אני גם לא אוהב לראות תחרות ספורט בשידור חוזר, עבורי ספורט – בניגוד לספרים, למשל, שאני מסוגל לקרוא עשרות פעמים, –  הוא אירוע חד פעמי שפג תוקפו, ואם אני יודע מראש את התוצאה במשחק/בתחרות, אז המכסימום שיהיה לי סבלנות אליו יהיה צפייה בהיילייטס, ובמפורש לא בתחרות כולה.

וכך, בעקבות מאמרו של עידו, החלטתי לשאול  את עצמי שאלה: "איזה סוג ספורט הכי בא לי לראות בימים אלו?"

ראשית חוכמה החלטתי "לאסוף" סוגי ספורט. התחלתי עם הרשימה של עידו ועם התגובות של כולם, המשכתי עם חיפוש עוד מקצועות ספורט ואט אט נזכרתי  ביותר ויותר מקצועות.

אז סתם  כדי שלא יהיה ארוך מדי, החלטתי לבחור "רק" עשרים וחמישה מקצועות. לא נכנסו לרשימה סוגי ספורט שאני לא אוהב כמו רוב מקצועות השלג כמו סקי, סלאלום, אגרוף, רוב אמנויות הלחימה ומקצועות הקרח (משום מה מכנים את הריצה על קרח בשם "רדיפה"…). החלטתי גם, בעקבות מגמת הטבעונות הפושטת בארץ,  להימנע גם מקצועות שמערבים בעלי חיים כמו דיג תחרותי, מרוצי סוסים , קפיצות סוסים, מרוצי כלבים ומרוצי מזחלות רתומות לכלבים.

לרשימה לא הכנסתי גם סוגי ספורט אזוטריים,  יחסית לישראל לפחות,  כמו סקווש, בדמינגטון, לקרוס וסליחה עידו, גם לא רוגבי אוסטרלי שאני חושב שהוא מהאהובים עליך אם לא האהוב מכולם ושאני מתחבר אליו פחות.

אז במקום העשרים וחמישה אני מכניס את רוב מה שקשור לים ולמים, חתירה לסוגיה, מפרשיות וגלשנים ואפילו מרוצי יאכטות. הסיבה לכך היא שכל כמה שחלק מסוגי הספורט הללו הם יפים לעין, הרי אני שונא ים ידוע לשמצה במקומותיי, ומעדיף שלא להתקרב אליו.

במקום העשרים ורביעי נמצאים הטריאולון ותחרויות איש הברזל למיניהן.  אני אישית לא מבין למה שמישהו ירצה לשחות חמישה ק"מ, לדווש ששים ק"מ במהירות של ארבעים קמ"ש ויותר, ואז לרוץ עשרים קילומטר או מאתיים. מצד שני, יש בצפייה בהתמודדות של אנשים עם עצמם לנוכח הקשיים מידה רבה של הוד ויפעה, ולכן מדי פעם אני צופה בזה.

במקום העשרים ושלושה אני מציב את החלקים האמנותיים: התעמלות אמנותית, שחייה צורנית, תחרות ריקודים סלוניים ושאר מרקחות אמנותיות שמהותן סנכרון ועבודת צוות מחד ויופי והדר מאידך. הבעיה המהותית שלי עם מקצועות אלו, היא שלרוב אני לא מסוגל לראות את השגיאות וכך נולדה בתוכי התחושה שמיציתי את התחרויות הללו לפני מספר שנים.

במקום העשרים ושניים נמצאות תחרויות הקליעה לסוגיהן: קליעה ברובה, באקדח, בחץ וקשת, בכידון על גבי סוס וכדומה. אני מעריץ את השקט הנפשי של קלעים, וזוכר שדרשו מאיתנו בחוג הקליעה למטרה (רובה M1 בקוטר 0.22") להיות מתונים ורגועים, בעוד אני הייתי, לפחות בגיל ההוא, תזזיתי למדי. ועדיין, זהו ספורט חסר אירועים יחסית, וקשה ללמוד ממנו תיקוני טכניקה, וכך סוגי ספורט אלו  ממוקמים נמוך למדי בסדר העדיפויות שלי. יוצא מן הכלל הוא יריות מתוחכמות למטרה, מה שמכונה "יריות ראווה" שאני אשמח לראות בכל עת.

במקום העשרים ואחד נמצא הבאולינג, כשחושבים על כך, גם זהו סוג של פגיעה במטרה, אם כי באמצעות ידיך בלבד. מדי פעם אני אכן צופה בתחרויות באולינג, אך אודה גם אם אבוש שמעולם לא זרקתי כדור באולינג על מסלול, ומעצם העובדה שמעולם לא התנסיתי בספורט זה, הרי מידת העניין שלי בו מוגבלת למדי. מצד שני, דווקא השימוש בגוף ללא שום עזרים מלבד נעלים מצחיקות שלובשים על הנעליים, הוא זה שהופך את הספורט הזה למעניין בעיניי.

בחלק הבא דירוג של המקומות עשרים עד אחד עשרה.

מולי

איש של מילים: כותב סדרתי, עורך, מתרגם ופילוסוף של ספורט. אפשר לראות חלק ממה שפרסמתי כולל קישורים ליומן הקורונה ורשימת פרסומים כמו "על ספורט ומהויותיו", "מסע בעקבות אוהדים", "ליקוטי ספורט" ו- "בלוז של תקוות ומורדות - סיפורי קבוצת הניו אורלינס פליקנס 2015-2017" ורבים אחרים... באתר: https://hamuli4u.wixsite.com/muli4u

לפוסט הזה יש 7 תגובות

  1. אני הייתי שם את מקצועות 'הים והאוקיאנוס' בראש הרשימה. נולדתי בבת גלים ובגיל 8 בניתי את הרפודה הראשונה במו ידי (לא חשוב שהיא התפרקה במים כעבור 5 דקות). פרשתי מהוראה מוקדם מדי כדי לגור על חוף הים בפלורידה.
    כמו בכל דבר אחר – הכל הוא עניין של טעם. כאן בדרום קרולינה הרבה גברים אוהבים שמנות. זה לא יאומן אבל זאת עובדה.
    על טעם וריח אין להתווכח.
    אצלי כל ספורט הוא מעניין ביותר כשהוא נעשה ברמה הגבוהה ביותר, כשאתה יכול רק לנענע ראש כלא מאמין!

  2. ספורט מים, בעיקר שחייה, נכנס אצלי בטופ טן בודאות. הרוגע של המים בשילוב עם העל-אנושיות וזה שבכל מקצה נקבע שיא עולם (בתקופת בגדי הים האולטרה מתקדמים), זה יפהפה. תחרויות קליעה (לא הזה עם החיצים, הזה עם הרובים) זה גם ספורט יפה, אבל באולינג, חצים, טניס שולחן וכו' הם ענפי ספורט שהרבה יותר כיף לשחק מאשר לראות, אני אישית לא הייתי מכניס אותם לרשימה

  3. חוץ מכדורסל אני מאוד אוהב אתלטיקה מכל הסוגים וגם שחייה, אם כי פחות.
    הייתי שמח לצפות בכל תחרות ספורט, חוץ מהתעמלות בנות והתחרות שבה הן רוקדות עם חישוקים וסרטים. רק ה לא !
    אבל למי יש זמן . . .

כתיבת תגובה

סגירת תפריט