היו אלה שנתיים קשות ביותר. כמובן שה-7 לאוקטובר לפני שנתיים היה, אולי, היום הקשה ביותר בתולדות ישראל, בישראל. אח"כ שנתיים של פתיחת כל יום עם הטלוויזיה הישראלית (הפכתי לאוהד של ערוץ 15 שהוא גם i24), והפכתי גם מומחה לערוצים 11, 12, 13, ו-14.
אני מהגר ישראלי שחי ונושם ישראל. בשנתיים האחרונות היו לי שני ארועים קשים אחד בלב והשני בריאות, ובמזל גדול, רופאים מצויינים, ותשוקה להמשיך לחיות עם גייל ולכתוב להופס, התגברתי על שני האירועים במזל גדול.
בגלל גייל שלי שמחלת הפרקינסון שלה אוסרת עליה לטוס, לכן אולי לא אגיע יותר לישראל עד סוף ימי חיי, אבל אפרי יפוזר על חוף בת-גלים! למזלנו אין לה כל רעדה, אלא איטיות בכל מה שהיא עושה, חולשה באבריה, ודיבור איטי. אני קבלתי את גורלי, וחי עמו טוב ככל שאני יכול. אני בגיל שחברי הטובים הולכים לעולמם, ואתר הופס הפך לבריחה היומית שלי כשאני כותב, קורא, מגיב לתגובות, ומנסה למצוא אושר בדברים קטנים בחיי.
אני לא מתלונן ולא מצטער על כל צעד שעשיתי בחיי. אני מנסה להיות קצת שמח, ומאחל לכולם שנה טובה, בריאה, ובטוחה.