אתמול הסתיים שלב רבע הגמר של היורובאסקט ומחר יתקיים שלב חצי הגמר, אבל בינתיים אנחנו חוזרים קצת אחורה לנבחרת ישראל ולקמפיין שלה שהסתיים בשמינית הגמר. לסיכום הקמפיין של הנבחרת, כינסנו כמה מחברי הצוות לדיון על הנבחרת. איתנו בצוות היום – איתם אברומביץ', אהרון שדה, מתן יעקבי, עמנואל אוחנה הלקין

שאלה 1: בשורה התחתונה, האם לדעתך אפשר להתייחס לאליפות הזאת כהצלחה, עמידה בציפיות המינימליות ולא מעבר או במונחים של אכזבה או כישלון?

איתם: הנבחרת נכשלה במשחקים אותם הייתה צריכה לנצח, מול פולין וסלובניה. במבחן התוצאה – הנבחרת השיגה את המובן מאליו ואף פחות עם הסיום במקום ה-4. לא השגנו יותר מניצחון על צרפת.

אהרון: הנבחרת עמדה בציפיות, אז זה לא כישלון, אבל יש קצת אכזבה כי הייתה אפשרות לעשות יותר.

מתן: לדעתי מדובר בקמפיין חיובי, אני לא חושב שמדובר בכישלון וגם לא עמידה במינימום כי ראינו מהנבחרת המון ניצוצות ורגעים יפים מאוד בטורניר. הסיבה הנוספת היא רמת הסגל, בסוף אנחנו מאוד התרגשנו והגענו מלאי תקווה אבל צריך לזכור שבסוף אם מתמצתים בנבחרת הזאת יש לנו שחקן NBA ו-2 שחקני יורוליג שאחד מהם פצוע, אז ביחס לאירופה אנחנו בנחיתות מספרית ביכולת וברמת הסגל אז חייבים לשים את זה על השולחן ולהגיד ללוחמים הישראלים כל הכבוד ובאמת קמפיין חיובי. סיבה נוספת היא שהכוכב שלנו הוא רק בן 24 ועדיין לא מלוטש עד הסוף ככוכב ואי אפשר לבוא בטענות לנבחרת ללא כוכב מלוטש, למרות הטורניר המעולה שלו.

עמנואל: לדעתי האליפות הזאת עונה בדיוק על ההגדרה של עמידה בציפיות המינימליות. היה יחסית ברור שנעלה לשמינית הגמר אחרי שקיבלנו את בלגיה ואיסלנד. השאלה הייתה באיזה מקום נסיים, ובסוף השגנו את המינימום שהיה מקום רביעי, ומפגש עם אחת מהנבחרות החזקות בשמינית. לדעתי נתנו פייט יותר טוב ליוון ממה שהיה צפוי, אבל בכל זאת קשה לי להגיד על הטורניר הזה משהו מלבד עמידה בציפיות המינימליות מבחינת הנבחרת.

עמיחי: אחרי פעמיים רצוף שהנבחרת הודחה בשלב הבתים, פעם אחת עם ביתיות ותבוסות מביכות ופעם אחת אחרי פתיחה של שני ניצחונות, ההעפלה לשמינית הגמר היא הישג, גם אם כזה מתבקש. הניצחון על צרפת מוסיף עוד טיפה ואפשר לומר שזו הייתה אליפות מוצלחת, גם אם היו לנבחרת 3 משחקים צמודים והם הסתיימו כולם בהפסדים לפולין, סלובניה ויוון, או השופטים, לוקה ויאניס. בסך הכל, קמפיין מוצלח, אם כי קצת חבל שההזדמנות לעשות יותר לא נוצלה.

שאלה 2: האם לדעתך הניצחון המרשים על צרפת היה הבלחה רגעית נגד יריבה בסגל חסר שגם כן הודחה בשמינית או רמז לפוטנציאל שיש לנבחרת בעתיד עם השחקנים המובילים עכשיו ואלה שיצטרפו בשנים הקרובות?

איתם: שילוב של השניים. המשחק מול צרפת הוא הטיזר למה שהנבחרת הזו מסוגלת להיות בעתיד ובעיניי גם בקיץ הזה. אבל – אנחנו צריכים להיות כנים עם עצמו ולהגיד שצרפת הגיעה לטורניר בהרכב חסר, אך טוב שידענו לנצל זאת.

אהרון: לא הבלחה רגעית. הניצחון על צרפת הוכיח את הפוטנציאל העתידי של הנבחרת, וכאשר יש יותר אמונה בסגל הרחב, ולא רק בשחקנים המובילים, יש סיכוי גבוה יותר להגיע להצלחה.

מתן: לדעתי המשחק הזה הראה שאנחנו נבחרת בעלת אופי ענק שיכולה להילחם עד הסוף וגם אם זה נגד נבחרת מוכשרת יותר, וראינו קפטן שנלחם וכוכב שנלחם וכולם נתנו הכל, הסיבה היותר גדולה להיות מרוצים היא שבקמפיין הבא יכנס עוד כישרון לתוך האופי הנהדר שנוצר כאן בשילוב עם הדור הנוצץ, באמת שהשמיים הם הגבול עבור הנבחרת הישראלית בקמפיין הבאים, גם באירופה וגם בתחרויות העולמיות.

עמנואל: לדעתי יש הרבה מאוד פוטנציאל בשלד הנוכחי של הנבחרת, ואני חושב שידענו את זה גם לפני הניצחון על צרפת, אבל אין ספק שהניצחון חיזק את ההבנה הזאת. דני אבדיה הוא שחקן ברמת אולסטאר, בן שרף ודני וולף יהיו בתקווה שחקני NBA לגיטימיים עוד כמה שנים, ולצידם יש לנו עוד כישרון יורוליג (רומן סורקין, ים מדר). הניצחון על צרפת הוכיח שיש לנבחרת הזו פוטנציאל, ושהיא יכולה להגיע רחוק עם עוד כמה תוספות לקראת הטורנירים הבאים.

עמיחי: האמת נמצאת באמצע. המשחק הזה לא השפיע בכלל על הטבלה בסופו של דבר, כי היא הייתה נראית זהה לא משנה מה הייתה התוצאה במשחק הזה, אבל פוטנציאל עתידי ראינו, את היכולת להכריע משחק דרך כמה דקות מצוינות של אבדיה והצוות המסייע וגם קצת גאווה לאומית.

שאלה 3: דני אבדיה, תומר גינת, רומן סורקין וים מדר הם 4 השחקנים שהובילו את הנבחרת בפער ניכר מהיתר, לפחות בכל הנוגע לכמות הדקות והנקודות למשחק. איך היית מסכם את האליפות שלהם?

איתם: אבדיה – הציפייה ממנו הייתה לעמוד בסף של הכוכבים הגדולים, רבים לא האמינו: אבל דני הגיע לכל משחק באליפות ברמה הגבוהה ביותר. ציון 10.
גינת – הלב. טורניר גדול – מנהיג. הפתיע אותי מאוד עם יכולת טובה בהתקפה, יצר מומנטומים, הביא האסל.
סורקין – התקפית: מצוין. הגנתית + ריבאונד: מדאיג. הציג את הגיוון המרשים שלו בהתקפה אך מרגיש שהחסרונות גברו על היתרונות ברגעים המכריעים.
מדר – הוא אמר בעצמו, הוא לא יכול לתת את ה-100%. מעבר למשחק מול צרפת, לא קיבלנו אותו.

אהרון: כל אחד מהרביעייה הזאת נתן אליפות סבירה. מדר התקדם בכל משחק ונלחם, סורקין הראה כישרון רב אך הוכיח שהוא לא סנטר, וגינת היה קפטן אמיתי ואקס פקטור. לגבי אבדיה, מצד אחד הוא קלע 20 לפחות בכל אחד מהמשחקים, הוכיח שהוא הכוכב הגדול של הנבחרת והשתדרג ביחס לאליפות הקודמת ב-2022, אבל מצד שני הוא גם לא מרקאנן שסוחב את הנבחרת שלו רחוק. אני בכוונה לא משווה ללוקה או יאניס, אלא למרקאנן שהוא שחקן בפרופיל די דומה ב-NBA.

מתן: דני – עשה טורניר מעולה, יש סיבה להיות מתוסכלים אבל לא מאוכזבים ממנו ואני אסביר. דני היה בדיוק מה שרציתי וציפיתי ממנו ובגללה זה ציון מעולה, אבל כשהיה אפשר לתת עוד קצת, לצערי הוא עדיין לא היה שם ולכן תחושת החמיצות שלא מגיעה לו כי הוא עדיין לא מלוטש. ים – לדעתי נתן טורניר סבבה ביחס לפציעה שהוא הגיע איתה, הוא מאוד רצה, מאוד נלחם ועל זה הציון החיובי, שאפו על הגנה מטורפת. רומן – לדעתי פגעו בו ההשוואות וההצעות ל-NBA, מדובר בשחקן יורוליג טוב ולא יותר מזה, רומן צריך לקבל לצידו סנטר הגנתי וריבאונדר טוב מאוד כדי שיהיה משמעותי, בכללי ציפיתי מרומן להיות משמעותי גם כשהוא לא טוב התקפית, נגיד מלחמה על ריבאונד או מלחמה בהגנה, ולא ראיתי את זה ממנו ועל כך אני מאוכזב ממנו מאוד, כי שחקן בציפיות שלו צריך למצוא דרך להשפיע למרות שהוא לא ביום טוב.

עמנואל: דני היה נהדר בטורניר הזה והראה שהוא הכוכב הבלתי מעורער של הנבחרת, אם כי לדעתי הקליעה הבעייתית שלו לשלוש בלטה במקרים מסוימים וקצת פגעה בנבחרת. סורקין רשם כמה הופעות טובות מאוד (נגד איסלנד, יוון ובלגיה), אבל גם כמה הופעות חלשות (נגד סלובניה ופולין). הוא הראה את הכישרון הרב שיש לו, אבל לקראת הטורנירים הבאים הוא יצטרך להיות יותר יציב. כשמסתכלים על התמונה המלאה, ים מדר איכזב. הוא ניהל את ההתקפה לא רע, אבל בסופו של דבר 35% מהשדה ו-23% לשלוש מדברים בעד עצמם – נצטרך יכולת יותר טובה שלו בקמפיינים הבאים. גינת תרם את מה שצריך ממנו, 11.2 נקודות ו-7.3 ריבאונדים למשחק. אלו בהחלט מספרים טובים, ואם נמשיך לקבל ממנו תרומה דומה הוא יישאר שחקן מפתח בנבחרת גם בגילו.

עמיחי: אבדיה עומד לצד דונצ'יץ', יאניס ומרקאנן כשחקנים היחידים באליפות שהנבחרת שלהם באמת לא יכולה בלעדיהם, וכנראה מדובר בקמפיין האישי הכי טוב של שחקן ישראלי במאה ה-21, גם אם עדיין לא מדובר בשחקן ברמה של לוקה או יאניס. גינת היה מצוין בהתקפה והיה השחקן היוצר העיקרי אחרי אבדיה, אבל בריבאונד ההגנה הוא לא הרשים, מה שאפשר לומר בצורה יותר קיצונית על רומן סורקין, שהציג יכולת התקפית גבוהה בחלק מהמשחקים ובאחרים התקשה, אבל בהגנה ובריבאונד הוא בעיקר התקשה, חוץ מהמשחק נגד צרפת. ים מדר התקשה בקליעה וקיבל יותר מדי דקות וכדורים, אבל הדקות הטובות של הנבחרת היו אלה שבהן הוא הצליח לנהל את המשחק, מה שהיה יכול לקרות יותר אם היה רכז מחליף שמקבל דקות משמעותיות.

שאלה 4: מבין יתר השחקנים, מי היית רוצה לראות מקבל יותר הזדמנויות, באליפות הזאת או בעתיד, ואת מי היית מעדיף להחליף בקמפיינים הבאים?

איתם: איתן בורג הוא שחקן שהיה ראוי ליותר הזדמנויות, יש לו דברים שהיו לנו חסרים כמו יכולת לקחת את הכדור לסל, לשלוט בקצב וגם התאמה טובה לסגנון של אבדיה. בעתיד – הנבחרת צריכה להיות אמיצה יותר ולא לפחד שחקנים לשלב שחקנים בגיל צעיר: מאייר, שרף, וולף, אורלנד וציפר הם האנשים לסמן. בנוסף, המשימה של האיגוד עד הטורניר הבא: לדאוג שוולף לא ייחשב מתאזרח ולהביא את עמנואל שארפ ושון אבייב.

אהרון: בראש ובראשונה, הנבחרת צריכה לקבל יותר מהמתאזרח שלה. קרינגטון ספציפית לא אשם, אבל מתאזרח צריך להיות שחקן מוביל ולא עוד שחקן ברוטציה. באופן כללי, אני חושב שזה לא עניין של שחקן ספציפי כזה או אחר, אלא כל יתר הסגל צריך לתרום יותר, במיוחד כשהכדורסל הישראלי עמוק יותר מתמיד, והאשמה במובן הזה מוטלת על המאמן. אם אני צריך לנקוט בשם של שחקן ספציפי, אז יובל זוסמן, הסמל של הצלחת הנבחרת הצעירות שמגיע אחרי עונה טובה בירושלים, וכאשר מאמן מצליח לקבל ממנו תפוקה, מה שלא קרה כאן, הקבוצה מרוויחה.

מתן: לדעתי הסגל לקמפיין הבא בעולם הכי ורוד שיש – דני, ים, רומן, תומר, שרף, מאייר, וולף, תמיר, זוסמן, ליף, לוי, פלטין. לסגל הנוכחי אני חושב שהייתי רוצה לראות יותר דקות של פלטין ודקות של בר, הדבר הכי חסר היה האי שימוש בתרגילים והסתמכות יתר על יכולת אישית.

עמנואל: לדעתי גיא פלטין צריך לקבל יותר קרדיט. מדובר בשחקן שאם משתמשים בו נכון הוא יכול להיות נכס משמעותי מהספסל, ובאליפות הזו הוא לא ממש קיבל את ההזדמנות – וחבל. אני חושב שקאדין קרינגטון, יובל זוסמן ובר טימור אכזבו בטורניר הזה. שלושתם היו אמורים להיות פקטורים משמעותיים מהספסל, ובסופו של דבר אף אחד מהם לא ממש תרם הרבה.

עמיחי: גיא פלטין הוא בדיוק האיש לשמור על דונצ'יץ' והוא לא ראה פרקט במחצית הראשונה של המשחק נגד סלובניה, איתן בורג נתן אנרגיה במעט ששיחק והוא השחקן הכי צעיר בסגל הזה. חוץ מהם, זוסמן הפך בעל כורחו להיות בעיקר סטופר הגנתי ואיבד את הביטחון בהתקפה, בזמן שהוא היה יכול להתאים יותר כשחקן יוצר בהרכבים של המחליפים, ואיתי שגב הוא כרגע הגבוה ההגנתי הכי טוב בכדורסל הישראלי וכזה ששווה כמה דקות פה ושם עד להודעה חדשה.

שאלה 5: לסיכום, מה היו נקודות התורפה העיקריות של הנבחרת שהיית רוצה לראות בהן שיפור בקמפיינים הבאים?

איתם: הנבחרת הייתה מאוד קצרה – מדר, אבדיה, סורקין וגינת היו המרכז ומסביב לא היה מספיק. אני חושב שאם שחקנים אחרים היו מקבלים יותר הזדמנויות כבר בטורניר הזה יכלנו להיות יותר עמוקים אך ממש בקרוב ייצטרכו לתת הזדמנות אמיתית לדור הבא שעולה בכדי שישתלב במהירות בנבחרת וישדרג אותה. נקודות נוספות: קליעה ומתאזרח.

אהרון: בעיקר הריבאונד וההגנה על הצבע, מה שיבוא לידי ביטוי גם במספר חסימות גבוה יותר.

מתן: הדבר שהכי חסר לנבחרת זה ריבאונד ריבאונד ריבאונד ועוד קצת ריבאונד ועדיין זה לא ישווה לריבאונד התקפה שיוון לקחה עלינו. דבר נוסף שחסר לי זה אתלטיות אבל איו דרך לשפר את הפן הזה, חוץ מהגעה של טופין בקמפיין הבא.

עמנואל: קליעה ויציבות. לפני הטורניר, אחת החוזקות של הנבחרת הייתה אמורה להיות הקליעה, ובסופו של דבר זה לא בא לידי ביטוי. הנבחרת קלעה רק 33% לשלוש, אבל בכדורסל של היום קשה מאוד לנצח אם לא קולעים טוב משלוש. גם היציבות של שחקני הנבחרת צריכה להשתפר. מדר, קרינגטון, סורקין, טימור וזוסמן היו מאוד לא יציבים, ומלבד דני ואולי גינת, לא היה מישהו לסמוך עליו שתמיד יהיה מעורב במשחק ויתרום.

עמיחי: מתוך סגל מורחב של 20 שחקנים נבחרו 12 לסגל הסופי של הנבחרת, ואם המאמן בחר את השחקנים האלה, הוא צריך לתת להם הזדמנות על הפרקט, בין אם זה ביתרון גדול כמו נגד איסלנד או בלגיה, במשחק שבו מרחיבים את הרוטציה כמו נגד צרפת, או כשדברים לא הולכים ואתה בפיגור דו-ספרתי כמו ב-3 ההפסדים. חוץ מזה, ישראל אף פעם לא הצטיינה בריבאונד הגנה וכדאי להקדיש לזה תשומת לב, ואם חושבים על שחקנים להביא לקמפיינים הבאים, כדאי לחפש כאלה שיכולים לקלוע טוב מחוץ לקשת, כי הנוכחות של אבדיה לבדה מספיקה לייצר מצבים כאלה.