18:00 ישראל (1- 1) – צרפת (2- 0):

אחרי ההפסד הדרמטי נגד פולין והשופטים אמש, נבחרת ישראל מגיעה למחזור השלישי של שלב הבתים למשחק חסר סיכוי על הנייר, נגד מוליכת הבית וסגנית האלופה האולימפית ואלופת אירופה, צרפת. למרות הסגל החסר, הצרפתים בינתיים הביסו בקלות את בלגיה, ניצחו את סלובניה למרות 39, 8 ו-9 של דונצ'יץ' ואין שום סיבה להניח שהם לא יסיימו עם ידם על העליונה נגד ישראל. בצד הישראלי, המשחקים הקריטיים יותר יהיו נגד בלגיה בשלישי וסלובניה בחמישי, כאשר ניצחון על אחת מהן יספיק כמעט בוודאות למקום בשמינית הגמר וניצחונות על שתיהן יספיקו למקום השלישי בבית, ומנגד, צמד הפסדים שם והנבחרת של אריאל בית-הלחמי תסיים את דרכה שוב בשלב המוקדם.

המשחק הצמוד וההפסד המרגיז נגד פולין העלה כמה נקודות מעניינות לדיון, וכמה סימני שאלה סביב ניהול המשחק מהצד הישראלי (גם מהצד הפולני, אבל זה פחות מטריד אותנו). מספיק לציין את 16 הנקודות של אבדיה ברבע השלישי לעומת 7 ביתר המשחק, העובדה שהשחקן היחיד בכחול-לבן שהגיע ל-50% מהשדה הוא יובל זוסמן עם 1/2 בפתיחה, ההיעלמות של תומר גינת במחצית השנייה, קאדין קרינגטון שעשה כמה פעולות טובות ברבע האחרון, אולי לראשונה בחודש האחרון, רומן סורקין שהפעם לא קלע מרחוק, אבל בעיקר הדהים כגבוה הבכיר שקיבל 32 דקות ולא לקח אף ריבאונד בהגנה (כולל במהלך שהכריע את המשחק), נבחרת שזורקת 35 שלשות בלי להצדיק את זה, ובעיקר, ניהול רוטציה קצרה מדי שגרמה לרבע אחרון נוראי מבחינה התקפית של הנבחרת.

ישראל קלעה 25 נקודות ברבע השלישי לעומת 14, 12 ו-13 ברבעים האחרים בהתאמה, והגורם העיקרי לכך הוא אבדיה שקלע 16 ברבע שלישי מצוין, שהגיע אחרי מחצית ראשונה בינונית של 7 נקודות ולפני רבע אחרון של 0/4 מהשדה, הכל מחוץ לקשת. הטבלה הבאה תראה מצוין שהרבע השלישי היה היחיד בו אבדיה הצליח להגיע לצבע או לסחוט עבירות, וייתכן שזה גם קשור ל-2/2 לשלוש באותו רבע לעומת 1/8 בשאר המשחק, ומנגד את הרבע האחרון בו אבדיה לא הצליח לעשות שום דבר התקפי שהוא לא החטאות מחוץ לקשת, וזה היה הרבע בו הכי מעט כדורים עברו דרכו.

ההימור הישראלי על קרינגטון נראה נורא נגד איסלנד ובמשחקי ההכנה, אבל לפחות בסיום המשחק הזה הוא היה נראה לגיטימי לראשונה. קרינגטון קלע 8 מתוך ה-13 של ישראל ברבע האחרון, כולל 6 האחרונות, כאשר הוא ומדר היו היחידים שקלעו עבור ישראל ברבע. הנתונים הכוללים עדיין רעים עם 1/6 לשלוש ו-1/3 מקו העונשין, אבל ההימור להמשיך לתת לו דקות הוכיח את עצמו קצת בסיום. לצד מדר שהיה עם 7 נקודות ב-3/8 מהשדה, אבל גם עם 9 אסיסטים, אלה היו שני השחקנים היחידים מלבד אבדיה שתרמו התקפית באופן שאפשר אולי לכנות אותו "משמעותי".

רומן סורקין, שקלע 31 נגד איסלנד, חזר לקרקע מהר עם 9 נקודות ב-4/9 מהשדה נגד פולין, אבל זה לא הסיפור. ימים רעים בהתקפה זה דבר לגיטימי, אבל היית מצפה משחקן כזה שיתרום במשהו אחר, בעיקר בתור הגבוה הבכיר שלך שמקבל 32.5 דקות במשחק. התמורה הייתה ריבאונד התקפה אחד, חטיפה אחת ו-3 איבודים, ובעיקר סגירה רעה בסל הניצחון של ג'ורדן לויד. קל להגיד בדיעבד שהיה צריך להכניס את איתי שגב במקומו במהלך ההגנתי האחרון, או לתת לו קצת פחות דקות באופן כללי, אבל גם במקרה של סורקין זה בדיוק הפער בין שחקן שביום בהיר חולם על NBA והיה בליגת הקיץ ובין שחקן שקשה להבין איך הוא מסתדר אפילו בכדורסל האירופי מבחינה הגנתית.

תומר גינת היה שני בנקודות עם 10, מספר זהה לקרינגטון, וגם הוסיף 7 ריבאונדים ו-4 אסיסטים, וחסידיו אף יטענו שהוא החזיק את ישראל במשחק במחצית הראשונה. עם זאת, הוא לא קלע בכלל בחצי השני, ורק החטיא בו שלשות, עשה האסל שהתבטא בעיקר בעבירה על שלשה פולנית ובהחלקה שהובילה לאיבוד כדור של מדר, וגם במחצית הראשונה קשה לומר שהוא צבר את הנקודות שלו מתוך איזה שטף התקפי או מהלך אישי מרשים. ביחס לשחקנים אחרים בנבחרת היה לו משחק פחות רע, אבל את התרומה לשטף הקבוצתי שציינו אצלו לחיוב במשחק נגד איסלנד הוא לא ממש הביא הפעם, לא בהכרח באשמתו, אבל הוא לא היה זה שחיפה על האחרים הפעם.

ניהול הרוטציה הפך להיות נושא כאוב בשנים האחרונות. מאמנים רבים איבדו משחקים ושחקנים בגלל חוסר ההבנה שהכדורסל השתנה והוא משוחק באינטנסיביות וקצב גבוהים יותר מאשר בעבר, מה שמצריך שימוש רחב יותר ברוטציה. מדר וקרינגטון היו היחידים שקלעו בישראל ברבע האחרון, ובשני המקרים מדובר בגארדים ששיחקו קצת פחות מאבדיה, סורקין וגינת שהיו לידם בחמישייה לאורך הרבע, ואפילו אם מסתכלים על 24 הדקות האחרונות של המשחק, רק 4 שחקנים ישראלים קלעו בהן, כשאפשר להוסיף את אבדיה וסורקין לרשימה. יחד עם גינת שהזכרנו, החמישייה הזאת לקחה 19, 9, 9, 8 ו-8 זריקות מהשדה בהתאמה, בזמן שכל יתר הנבחרת חלקו ביניהם 6 זריקות מהשדה, ותודה לבר טימור שסחט עבירה שבמקרה הייתה לקראת סוף הרבע והוא התכבד ב-2 מהקו.

הפסקה הקודמת דיברה על חלוקת הנקודות, אבל חלוקת הדקות היא יותר קריטית, ושם המצב אפילו יותר קשה. אם נוסיף לחמישייה הבכירה הזאת את יובל זוסמן ו-18 הדקות שלו, השחקן הבא ברוטציה הוא נמרוד לוי עם 7 דקות, כולן בחצי הראשון. אותו דבר נכון לגבי הדקות הבודדות של טימור, שגב ופלטין, ורק איתן בורג, שבכלל לא שיחק נגד איסלנד ובחצי הראשון נגד פולין, קיבל הזדמנות ל-2 דקות בחצי השני, לא היה במיטבו, והוחלף מהר. במשחק שבו אפשר לציין אולי רק את אבדיה לחיוב, וגם הוא היה זקוק ליותר מנוחה ברבע האחרון, לא ברור בכלל איך אפשר לשחק עם רוטציה כל כך קצרה שלא באמת עשתה משהו יוצא דופן במשחק.

מאמן שמשתף 6 שחקנים יקבל מחצית שרק 4 מהם קולעים ורק 2 ברבע האחרון, בזמן שמאמן שמשתף 10 בקביעות ולדקות משמעותיות מגדיל משמעותית את הסיכוי לקבל את הכוכבים שלו רעננים ועוד הפתעה או 2 מהספסל, וזה כישרון שבהחלט קיים אצל שחקני הספסל הישראלים, שרובם יכולים לפחות לשדרג את ההגנה ואת המאבק על כדורים, גם אם תגלה שהספסל מקבל דקות ובאמת קולע פחות טוב מהשחקנים הבכירים. אם הייתי מסכם את המשחק במשפט – "מאמן שלא נותן דקות לספסל שלא כנראה לא מאמין בו, וזו בעיה רצינית כשהמאמן הוא זה שבחר את הספסל".