כל התמונות מהאתר הרשמי של פיב"א

קצת רקע:

עיירת החוף לימסול תשים לראשונה את קפריסין על מפת הכדורסל האירופי, כשהיא תפגוש את אלופת אירופה הנוכחית ספרד, יוון השכנה, איטליה, גאורגיה ובוסניה. הבית הזה יצטלב עם הבית הישראלי בשלב שמינית הגמר. יוון בהובלת יאניס והאנטטקומפוס לא תתפשר על פחות ממקום ראשון בזמן שספרד פוזלת גם היא לראשות הבית. איטליה ופוצקו יתמקמו ככל הנראה במקום השלישי בזמן שההודעה הטרייה על שתי הפציעות המרכזיות בגזרה הבוסנית – כנראה מכריעה את המאבק על הכרטיס הרביעי והאחרון. הקפריסאים יבואו בעיקר לשמש כתפאורה בבית הסופר מסקרן הזה.

סקירת הנבחרות:

קפריסין:

קפריסין תקיים את הופעת הבכורה שלה ביורובאסקט ובכלל בטורניר גדול ראשון, וההתרגשות סביב ההעפלה ההיסטורית גדולה, גם אם הציפיות המקצועיות צנועות וההעפלה הייתה בגלל שמדובר באחת מהמארחות וללא קשר לתוצאות במוקדמות. עם סגל שמבוסס ברובו על שחקנים מהליגה המקומית ובפרט מהבירה ניקוסיה, היא יודעת שבבית עם נבחרות בכירות היא בעיקר תצטרך להיאבק על כבוד ועל הבלחות קטנות של הצלחה. היתרון הביתי של משחקי שלב הבתים בלימסול יכול לספק דחיפה רועשת מהקהל המקומי, אבל הפערים הפיזיים והאיכותיים מול יריבותיה צפויים להיות מורגשים. עדיין, עבור מדינה שלא הורגלה לבמות האלה – עצם ההשתתפות היא ציון דרך היסטורי, והחוויה עשויה להוות תקדים עתידי להמשך.

הכוכב: דראל וויליס:

אחרי עונה מוצלחת במדי אריס סלוניקי, שבמהלכה סיפק נוכחות יציבה בצבע וממוצעים כמעט דו־ספרתיים גם ביורוקאפ, הפורוורד־סנטר האמריקאי מגיע לקפריסין כשהציפייה ממנו היא להיות העוגן ההתקפי שלה. המשחק הפיזי, היכולת לסיים קרוב לטבעת וגם למשוך החוצה את השומרים שלו עם יד רכה מחצי מרחק – כל אלה הופכים אותו לאיום המרכזי שהיריבות יצטרכו לסמן. בקבוצה עם מחסור די חמור באופציות התקפיות יציבות, הניסיון שלו בזירה האירופית יכול להיות ההבדל בין תבוסה חד־צדדית לבין הישארות בעניינים לפחות בחלק מההתמודדויות.

האקס פקטור: פיליפוס טיגקאס:

הרכז בן ה־22 הוא לא שם שמוכר מחוץ לגבולות קפריסין, אבל בזירה המקומית כבר רואים בו את העתיד. טיגקאס מצטיין בקצב משחק גבוה, חדירות שמפרקות הגנות ויכולת למסור בזוויות לא צפויות, מה שמייצר עבורו ועבור חבריו מצבי קליעה נוחים. העונה במדי קראבנוס ניקוסיה הוא רשם מספרים נאים והראה שהוא לא נרתע מרגעים גדולים, במיוחד במשחקים מול יריבות חזקות יותר בליגה. כבר בשלב המוקדמות הוא התחיל להראות ניצוצות ראשונים ובטורניר שבו קפריסין תצטרך כל ניצוץ התקפי אפשרי, השילוב בין חוצפה חיובית לבשלות יחסית לגילו – יכול להפוך אותו לאחת התגליות המפתיעות באליפות.

תחזית: מקום אחרון בבית והדחה בשלב הבתים.

יוון:

במרחק קצר מקפריסין ובמרחק שנות אור מהאיכות שלה על הפרקט, יוון מתייצבת עם סגל מהעמוקים והאיכותיים ביבשת. שילוב של אגדה יוונית בדמותו של ספאנוליס על הקווים עם אחד מהשחקנים הטובים בעולם – יאניס אנטטוקומפו – לצד וטרנים כמו קוסטאס סלוקאס ופאפאניקולאו, ומאחוריהם דור ההמשך המבטיח בראשות סמודורוב, יוצר תמהיל קטלני של ניסיון, עוצמה ורעב. כמעט בכל עמדה קיימת יותר מאפשרות אחת ברמה גבוהה, והכימיה בין השחקנים המרכזיים נבנית כבר כמה שנים ברצף. אחרי רצף טורנירים בהם נעצרה רגע לפני קו הסיום, היוונים מתכננים ללכת הכי רחוק שיש, וזכייה בתואר היא מטרה ריאלית לגמרי לשאוף אליה.

הכוכב: יאניס אנטטוקומפו.

הרבה באזז זול וצהוב נוצר סביב הגריק פריק בתקופה האחרונה, אבל עושה רושם ששום דבר לא ימנע ממנו להתייצב עבור הנבחרת שלו. הפנומן של מילווקי באקס, עם שני תארי MVP ואליפות NBA, מביא לנבחרת יוון שילוב נדיר של פיזיות חסרת פרופורציה, מהירות של גארד, וחוסר פחד לדרוס כל הגנה שעומדת מולו. במדים הלאומיים הוא מקבל חופש מוחלט להכתיב קצב, לנהל התקפות במעבר ולהכניס את כולם לעניינים, כשהיכולת שלו לחדור בכל זווית ולהפעיל את חבריו הופכת את יוון לאיום מידי בכל משחק. מעבר לסטטיסטיקות, מדובר במנהיג שדורש מעצמו ומהסובבים אותו מצוינות, וכשהוא בריא וממוקד – קשה לדמיין סיטואציה שבה יוון לא רצה עד הסוף.

האקס פקטור: טיילר דורסי.

דורסי הוא מסוג השחקנים שמסוגלים להדליק משחק בשתי זריקות – לטוב ולרע. הקליעה המהירה שלו, הביטחון הבלתי מתפשר והיכולת ליצור מצב זריקה מכלום הופכים אותו לנשק קטלני כשהיד חמה, אבל גם לסיכון כשהיא לא. יש בו את הנטייה לקחת על עצמו מצבים שדורשים סבלנות ולייחס לעצמו מעמד של בעל הבית – מה שיכול להסתיים ברצף של שלשות מהפינות – או מהלכי ראש בקיר שיובילו לאיבוד מומנטום קריטי. ביוון יודעים שכשהוא מוצא את האיזון בין חופש פעולה למשמעת קבוצתית, הוא יכול לשנות מומנטום ברגע, גם מול ההגנות הקשוחות ביותר בטורניר.

תחזית: מקום ראשון בבית והדחה בחצי הגמר.

ספרד:

אלופת אירופה מגיעה לטורניר כשההילה ההיסטורית עדיין סביבה, אבל תור הזהב של האחים גאסול, צמד הסרחיואים ורודי כבר מאחוריה והזהות הנוכחית שלה שונה. גם לורנזו בראון שסחף אותה במו ידיו לזכייה הגדולה – כבר לא בפנים והתחושה שתפקיד בעל הבית יחולק שווה בשווה בין השחקנים המובילים. סרג’יו סקאריולו, שראה כמעט הכל עם הנבחרת הזו, ימשיך למשוך בחוטים וינסה למצוא את הדרך להפוך סגל מאוזן לקבוצה תחרותית בכל ערב. ייתכן שכבר אין לה את הכוכבים הגדולים של פעם, אבל במאני־טיים היא כמעט תמיד יודעת איך להישאר בתמונה ותחזר אחרי גביע שלישי מארבע האליפויות האחרונות וחמישי מ-7 האחרונות, למרות שהמשימה נראית הרבה יותר קשה הפעם.

הכוכב: סנטי אלדאמה.

הסנטר של הגריזליס ממשיך לבסס את עצמו כאחת מנקודות האור הגדולות של הכדורסל הספרדי בשנים האחרונות. אחרי עונת NBA שבה קיבל יותר דקות והראה שהוא מסוגל לייצר נקודות, לקחת ריבאונדים ולשמור על מגוון עמדות גם כשהוא עולה מהספסל. הפעם הוא מגיע למדים הלאומיים עם תפקיד מרכזי מתמיד. הגובה, הקליעה מבחוץ והיכולת לשחק גם כפאוור־פורוורד קלאסי וגם כגבוה מרווח הופכים אותו לכלי התקפי וגמיש במיוחד עבור ספרד. במגרש הפתוח הוא יודע לרוץ ולסיים, ובמשחק עומד הוא איום תמידי מהשלוש – שילוב שהופך אותו לנשק המרכזי בסגל הספרדי.

האקס פקטור: חואנצ'ו הרננגומז.

מכל השחקנים תחת הקטגוריה הזו באליפות – חואנצ'ו אולי עונה על ההגדרה הזו בצורה הכי מדויקת. אחרי עונת שיא במדי פאו שהגיעה אחרי עונת רוקי מאכזבת ביותר, "בו קרוז" יצטרך להוכיח שיש לו את ההאסל להמשיך ביכולת החיובית. בסביבה שבה הכדורסל זורם באוטומט והכדור תמיד מוצא את האיש הפנוי, הוא יקבל לא מעט מצבים נוחים – השאלה היא אם יוכל לשמור על היציבות ולהיות גורם קבוע ברגעים הגדולים ובעיקר לא להכריח. אם הוא יצליח להביא את האנרגיות והחדות מהעונה ביוון לפרקט האירופי של הקיץ, ספרד תרוויח כוח התקפי נוסף שיכול להטות כף במשחקי ההכרעה.

תחזית: מקום שני בבית והדחה ברבע הגמר.

איטליה:

כמו בכל טורניר גדול, איטליה תגיע עם אותה זהות מוכרת של נבחרת שלא תמיד נחשבת לפייבוריטית, אבל אף אחד לא רוצה לפגוש בשלבים המכריעים. גם אחרי האכזבה שדונטה דיווינצ'נזו לא יתייצב לאליפות – החניכים של פוצקו ימשיכו לשלב משמעת, אגרסיביות וקליעה מבחוץ בקצב גבוה, כשהגרעין הוותיק שכולל את גלינארי, מלי וספיסו ישלים את הדור הצעיר והאנרגטי ותוספת כוח מעניינת מאוד בעמדת המתאזרח שאותה יתפוס דריוס תומפסון. אחרי שהדיחה את סרביה בסנסציה בשמינית הגמר הקודם, האיטלקים יודעים שבנוקאאוט הכל אפשרי וביום טוב הם יכולים להפתיע כל יריבה. הפעם הם רוצים להפוך את זה מרגע חד־פעמי למסע שלם שיגיע עד קרוב למדליות.

הכוכב: סימונה פונטקיו.

עונת השיא של הסמול פורוורד בן ה־29 הגיעה ב־23/24 במדי דטרויט, עם כ־15 נקודות למשחק ובמה מכובדת של 30 דקות בממוצע לערב. אלא שבעונה החולפת פציעה מתסכלת
בברך קיצצה משמעותית את הדקות והמספרים שלו, והשאירה אותו רעב לחזור ולספק תפוקה גבוהה. במדי הנבחרת, פונטקיו צפוי לחזור להיות המוציא לפועל המרכזי בכל מה שקשור לקליעה יציבה מחוץ לקשת ומחצי מרחק. היכולת ליצור לעצמו מצבים גם מול שומרים גבוהים ממנו ובניית האופי של שחקן שלא מפחד לקחת את זריקות קשות יוצרת מציאות שכשהוא חד, איטליה יודעת שיש לה כתובת ברורה בכל התקפה חמה.

האקס פקטור: דריוס תומפסון.

הרכז המוכשר שהשלים בקיץ את המעבר מאנדולו לעולה החדשה ולנסיה, יכנס לנעלי המתאזרח ואמור להיות גם ה1- הפותח ברוטציה. למרות עונה קצת אנמית בטורקיה, עדיין
מדובר באחד השחקנים המובילים הבכירים בליגה הטובה באירופה ובעיקר עם יכולת חדירה וצעד ראשון מהמרשימים. בנבחרת הוא יצטרך למצוא את הגבול בין לקיחת אחריות במהלכי יכולת אישית ובפיק אנד רול עם הגבוהים, לבין הימנעות מלקחת זריקות מופרזות, שהוא נוטה לפעמים להמר עליהן. בכל אופן, תומפסון מגיע על תקן הגארד הבכיר וניהול הקו האחורי יהיה באחריותו.

תחזית: מקום שלישי בבית והדחה ברבע הגמר.

בוסניה:

במבט שטחי על סגל השחקנים של הנבחרת מלב הבלקן, רוב הזרקורים מופנים בעיקר לצמד השמות יוסוף נורקיץ’ ודזנאן מוסא. אלא שבעיתוי מזעזע מבחינת הבוסנים ורגע לפני סגירת הסגל, מוסא הודיע שלא יוכל לקחת חלק באליפות בשל פציעה. ואם זה לא מספיק, גם אקסבייר קסטנדה, המתאזרח הטרי בן ה-25 יעדר בגלל פציעה. אבל מי שמחובר לדופק של הכדורסל האירופי יודע שמאחורי הכוכבים מסתתר גרעין איכותי של שחקנים שמביאים ניסיון ונקודות מהליגות החזקות ביבשת. עם כל זה, בוסניה מגיעה לאליפות במומנטום די מדאיג שכולל תבוסה מביכה לנבחרת סין. השחקנים של בצ'יראגיץ' יודעים שהיריבות לא יתנו להם זמן להיכנס לעניינים ואם הם לא יעלו חדים כבר מהמשחק הראשון, וימצאו פתרונות מהירים שיחפו על מכת הפציעות – שום כישרון אישי לא ימנע חזרה מוקדמת הביתה שוב.

הכוכב: יוסוף נורקיץ'.

השבוע יחגוג נורקיץ' את יום הולדתו ה-31 וכמשאלה יבקש שהנבחרת שלא תצלח לראשונה את שלב הבתים. בשביל שזה יקרה, הרבה מאוד תלוי סביב הסנטר העצום שלפי המדווח מגיע בכושר ירוד ליורובאסקט השני שלו. הסנטר העצום שיכנס לתחנה החמישית שלו ב-NBA, יוטה ג'אז, רשם בעונה החולפת לראשונה מזה 8 עונות, ממוצעים מתחת לקו הדו־ספרתי – רמז לכך שאולי הוא כבר מעבר לשיאו. ובכל זאת, ברגע שמדובר בשחקן מאסיבי ונפילי (130 ק"ג ו-2.13 מ') ובטח בכזה שמגיע עם ניסיון עשיר של 11 עונות מעבר לים, נורקיץ' הוא חייזר בזכות נוכחות פיזית בפנים, שליטה בריבאונד ויכולת לפתוח מתפרצות במסירה חכמה – הוא מסוגל לעשות את ההבדל בין אכזבה נוספת לאולי משהו מעבר

האקס פקטור: עמאר אליבגוביץ'.

בעונה האחרונה, הפאוור פורוורד בן ה30- היה חלק בלתי נפרד מהמסע המרשים של טרפאני האיטלקית, איתה סיים את העונה הסדירה במקום השני כבר בעונה הראשונה שלה בליגה
הבכירה כשהוא מציג את עונת השיא שלו. אליבגוביץ' מביא שילוב של קליעה יציבה גם מחוץ לצבע עם ניידות וקשיחות מתחת לסלים – תכונות שמאפשרות לו להתאים את עצמו לכל חמישייה במדי הנבחרת. מסוג השחקנים שיכולים להתחיל ריצה או לחילופין לשבור דקות ארוכות של מחסור בפתרונות התקפיים. בבוסניה יחפשו בעיקר אותו בדקות שצמד הכוכבים יקבלו את דקות המנוחה.

תחזית: מקום חמישי בבית והדחה בשלב הבתים.

גאורגיה:

הנבחרת הגאורגית מגיעה ליורובאסקט גם היא במומנטום שלילי, אבל עם עמוד שדרה מרשים: טוקו שנגליה שממשיך להיות הפנים של הנבחרת, גוגה ביטאדזה וסנדרו ממוקלאשווילי
שמביאים איתם נוכחות ,NBA וגיורגי שרמדיני הבלתי נגמר שבגיל 35 עדיין אחד מעוגני הצבע היעילים ביבשת. לצידם, קמאר בולדווין על תקן המתאזרח, מוסיף יצירתיות וכוח אש בקו האחורי. גולת הכותרת היא בעמדת המאמן, אותה פוקד שם מוכר עד לא מזמן – אלכסנדר דז'יקיץ,' שהשאיר חותם כשאימן בהפועל ירושלים. אבל לצד היתרונות, בולטים גם החסרונות: סגל יחסית קצר בעמדות הגארד, תלות גדולה בשחקני מפתח מבוגרים וחוסר עומק בקלעים יציבים מבחוץ. על המכשולים האלה תצטרך גאורגיה להתגבר ולהשתמש נכון במה שכן יש לה.

הכוכב: טוקו שנגליה.

בכל עונה נדמה שלאגדת היורוליג כבר נגמר הסוס, אבל הוא מצליח להפתיע כל פעם מחדש ולהפיק עוד עונה של יעילות, יעילות ועוד יעילות. אמנם הקבוצה שלו העונה החולפת – בולוניה לא הציגה עונת יורוליג להתגאות בה, אבל שנגליה המשיך במספרים שלו, כשהשיא הגיע בישורת האחרונה בסדרות חצי הגמר והגמר נגד מילאנו וברשיה בהתאמה, בהם סיפק הצגות וממוצע מדהים של 20 נק' לערב. עכשיו הווטרן בן ה33- שיתחיל קנדציה חדשה ואולי אחרונה אצל שאראס בברצלונה, יצטרך להמציא את עצמו מחדש שוב באליפות אירופה ולעשות את מה שהוא יודע לעשות הכי טוב – להיות יעיל.

האקס פקטור: קמאר בולדווין.

הרכז בן ה-27 עשה העונה את קפיצת המדרגה מהיורוקאפ למדי באסקוניה ביורוליג כמו דריוס תומפסון וקודי מילר-מקנטייר שעשו את אותו מהלך בשנתיים שלפני כן. בניגוד אליהם, בולדווין לא קיבל את המושכות כרכז הראשון ונאלץ להוכיח את עצמו מהספסל. הוא התקשה להפגין יציבות, אבל מדי פעם כן הצליח להראות שיש לו מקום ברמות האלה. בנבחרת התפקיד שלו צפוי להיות הרבה יותר משמעותי, ולצד שנגליה הוא כבר הראה את הארסנל שיש לו להציע בצמד המשחקים נגד פינלנד במוקדמות ואין סיבה שהוא לא ישמש כרכז הפותח של דז'יקיץ'.

תחזית: מקום רביעי בבית והדחה בשמינית הגמר.