טל גולן הוא בן 21 מאפרת. חי ונושם כדורסל בכללי ובפרט כדורסל אירופי מאז שהוא זוכר את עצמו, וחוטא בכתיבה ככה בזמן הפנוי.

לוקה מוצא את עצמו זאב בודד במחנה הסלובני, יאניס והאחים באים לדרוס באי השכן, צרפת בגרסת סוללת כוכבים דרג ב, סרביה טוענת לתואר עוד לפני פתיחת המערכה והנבחרת שלנו רק רוצה לעשות היסטוריה בשקט. אליפות אירופה תצא לדרך בסוף החודש– פחות זוהר על הנייר, יותר רעב על הפרקט. פחות שמות מוכרים, יותר פרוספקטים.
מוזמנים לחלק הראשון בהיכרות עם הנבחרות, בחינת יחסי הכוחות, מציאת הסינדרלה ועוד.

כל התמונות מהאתר הרשמי של פיב"א

קצת רקע:

הבית שיערך בריגה (שתהיה גם העיר שתארח את שלבי הנוקאאוט), יפגיש את הנבחרת המארחת לטביה – יחד עם סרביה, טורקיה, אסטוניה, צ'כיה ופורטוגל.
מבחינת סרביה, המקום הראשון הוא לא רק מטרה – הוא התסריט היחיד על השולחן ולא נראה שיש נבחרת בבית הזה שמאיימת להשיג אותו. טורקיה מציגה אולי את הסגל האיכותי ביותר שלה מאז תחילת ימי שנות ה-2000 העליזים של קוטלואי והיא תאבק חזק בלטביה והקהל הביתי על המקום השני. צ'כיה תתברג כנראה במקום הרביעי, בזמן שאסטוניה תנסה להפתיע ולהידחס פנימה גם כן. פורטוגל לעומת זאת, לא צפויה להוות פקטור וקשה מאוד לראות אותה תופסת מקום בשלב הבא.

סקירת הנבחרות:

לטביה:

שנתיים עברו מאז שלוקה באנקי, עוד שם שספג בעבר בעיקר לעג, קיבל לידיים נבחרת אפורה שנראתה כמו הערת שוליים בכדורסל האירופי . ומפה לשם ומשום מקום, הכל התחבר להופעה היסטורית ורבע גמר אליפות עולם בהופעת בכורה בטורניר. שמות שאפילו עכברי כדורסל לא העזו להגות בלי לגגל – ארתורס ז'גארס, אז שחקנה של נבזיס, הליטאית, ואנדראס גראז' וליס, אז בטרנטו, – התפוצצו על הבמה הכי גדולה שיש. ז‘גארס חילק 17 אסיסטים בלי לאבד כדור (!) בניצחון ההיסטורי גם הוא 98- 63 על ליטא, וגראז‘וליס פתח שולחן עם 24 נקודות מול ברזיל. אפילו ספרד אלופת אירופה לא הצליחה לעמוד מול ההפתעה מהמזרח האירופי. כל זה אגב, בלי פורזינגיס, שנעדר מהטורניר בעקבות פציעה. עכשיו, כשהאלמוניים כבר הפכו לשמות מוכרים לחובבי היורוליג – הציפיות עולות ובלטביה לא מפחדים לכתוב סיפור נוסף מהאגדות.

הכוכב: קריסטפס פורזינגיס:

KP לא היה שם כשהכדורסל הלטבי עשה היסטוריה – ואולי הוא בדיוק מה שהיה חסר כדי להפוך את סיפור הסינדרלה לסנסציה שלמה. עכשיו הוא חוזר אחרי עונה לא פשוטה בסלטיקס שכללה פציעות, דאגות והרבה סימני שאלה, אבל מגיע רעב להוכיח – ולטביה מקבלת את שובר השוויון הכי משמעותי שיכלה לבקש. הגבוה האתלטי עם הקליעה הקטלנית, הוורסטיליות, הנוכחות ההגנתית והניסיון בליגה הטובה בעולם – כל אלה ביחד מייצרים שחקן שקשה לשמור עליו, קשה לעצור אותו, וקשה מאוד להתעלם ממנו. אם הוא יצליח לתרגם את הדומיננטיות מה-NBA לרמת הנבחרת – לטביה מסוגלת לשנות סטטוס מחביבת הקהל האטרקטיבית לאיום מוחשי על כל אחת מהגדולות.

האקס פקטור: דריס ברטאנס:

בסופו של יום, האח הגדול לבית ברטאנס כבר לא ילד – אבל גם בגיל ,35 ולקראת כניסתו לאליפות אירופה חמישית בקריירה, הגאנר הוותיק עדיין יודע לעשות את מה שתמיד עשה:
לזרוק בלי להתבלבל, ולקלוע בלי להסס. שחקנה של VEF ריגה הלטבית מגיע אחרי עונה אישית מוצקה שכללה 15 נקודות בממוצע בליגה המקומית, שתי התפוצצויות מפלצתיות של 31 ו-29 נקודות בליגת האלופות, ובעיקר – הרבה ניסיון ושקט אישי . היד עוד רכה, הלב עדיין בוער, ובנבחרת שלא בדיוק שופעת סקוררים טבעיים – הוא לא רק דיפרנציאל, אלא מישהו שיכול להכריע בין ניצחון להפסד.

תחזית: מקום שני בבית והדחה ברבע הגמר.

טורקיה:

אומרים שסרטים טורקיים הם מתכון בטוח לדרמה, רגש ופינאלה שלא שוכחים. אבל על הפרקט? התסריט פחות סוחף… מאז ההרצה המרשימה בגביע העולם של 2010, טורקיה לא מצליחה לכתוב פרק חדש באמת, וביורובאסקט היא תקועה בלופ של חמש הדחות רצופות כבר בשמינית הגמר – עם יכולת שבמקרה הטוב אפשר להגדיר כ"בינונית". גם מאחורי הקלעים לא היה שקט: עמדת המתאזרח , שפעם נראתה כמו קלף מנצח – הפכה למוקד רעש כשסקוטי ווילבקין ושיין לארקין, שניים מהשמות החמים באירופה, נותרו מחוץ לסגל
בטורנירים האחרונים – בין אם בגלל פציעות, החלטות מקצועיות או תחושת ניתוק מהנבחרת. אבל עכשיו , כשהסערה נראית מאחור , והצבע מתחדש בכישרון NBA בדמותו של אלפרן שנגון– עתאמן והחבורה מגיעים רעבים, מלוכדים, ועם רצון ברור לשבור את המחסום ולהסתכל לכל נבחרת בלבן של העיניים.

הכוכב: אלפרן שנגון:

לא מדובר בעוד גבוה מבטיח, אלא בשחקן שכבר עכשיו שייך לליגה של הגדולים באמת. הסנטר בן ה-22 של הרוקטס מביא לא רק מספרים (21.1 נק', 9.3 ריב' ו-5 אס' בעונה האחרונה ב-NBA), אלא גם אופי של מנהיג , טאץ' של רכז וטוויסט של שחקן שחושב מחוץ לקופסה. שנגון הוא לא הטורקי הקלאסי שמוריד את הראש ונותן עבודה – הוא שואו מן עם סט של תנועות שלא רואים כל יום בצבע ואחד שיכול לקחת משחק על הגב. אחרי שנים של חיפוש אחר זהות התקפית, לטורקיה יש סוף סוף עוגן – ומהסוג שאפשר לבנות סביבו לא רק חמישייה, אלא תכנית ארוכת טווח.

האקס פקטור: פורקן קורקמז:

היו ימים שקורקמז היה נראה כמו הדבר הבא – קלעי ארוך, אתלטי, עם סט כישורים שמשך עיניים גם מעבר לים. הוא בילה כמה עונות לא רעות בפילי, צבר ניסיון ב-NBA, והספיק להבין איך זה מרגיש להיות חלק מרוטציה של פלייאוף. אבל מאז שחזר לאירופה, הקריירה שלו נכנסה למסלול פחות יציב – מעט משחקים, מעט תרומה, וקושי להטביע חותם ממשי .
ובכל זאת, מדובר בשחקן של מומנטו ם וגם אם התפקיד הוא מהספסל או מחמישייה משנית, לפורוורד של בחצ'אשהיר יש את הכלים להביא ניצוץ התקפי , ולשבור קצב של משחק. אולי הוא כבר לא ישמש בתור הפנים של הנבחרת, אבל גיים צ'יינג 'ר– הוא יכול וצריך להיות.

תחזית: מקום שלישי בבית והדחה ברבע הגמר.

סרביה:

סרביה היא הפייבוריטית הכי ברורה על הלוח – וזו לא שאלה של תחזיות אלא של סטנדרטים: כי כשיש לך סגל שמורכב משמנו וסלתו של הטופ האירופי, שחקני NBA לגיטימיים ו מעל כולם השחקן הטוב בעולם שמנצח על התזמורת – כל תוצאה מלבד זכייה בתואר לא באה בחשבון. אמנם, את אותו פתיח אפשר היה לכתוב גם באליפות אירופה הקודמת, כשהרשימה הסרבית כוללת פחות או יותר את אותם שמות מפוצצים. אבל חבורה איטלקית עיקשת בהובלת מרקו ספיסו רשמה סנסציה, ושלחה את הסרבים הביתה בבושת פנים כבר בשמינית הגמר – למרות שלב בתים מוחץ של יוקיץ' והחבורה. הפעם התחושה היא שאין תירוצים וכבר בהכנה זה נראה חד, ברור ודורסני יותר מתמיד.

הכוכב: ניקולה יוקיץ':

קצת מצחיק בכלל להכריז על כוכב בנבחרת שבה כמעט כל אחד רגיל להיות האופציה הראשונה בקבוצת יורוליג או שחקן רוטציה לגיטימי ב-NBA. אבל מה לעשות שקיימת היררכיה גם בסגל כזה.כשיש לך חייזר ששמו ניקולה יוקיץ' שנמצא שם למעלה – גבוה מעל כולם. זה לא רק היכולות או ההישגים, אלא הצורה שבה הוא עושה את זה: בקצב שלו , בזוויות שרק הוא רואה, ובתחושת קלות בלתי נתפסת שמצליחה להקטין כל יריב שנשלח מולו. הוא מגיע הקיץ הזה רענן, מחויב, ובראש שקט – ומי שראה את סרביה בהכנה כבר מבין עד כמה הוא בתוך זה. תואר MVP כבר יש לו, וגם טבעת אליפות. עכשיו הוא רוצה לסגור את הפינה מהצד הפטריוטי, עם תואר שישאיר חותם בלתי ניתן לערעור שמדובר כנראה בשחקן הגדול בדורו.

האקס פקטור: פיליפ פטרושב:

אחד השמות החמים בעונת המלפפונים הבלתי נגמרת באירופה הוא גם מי שצפוי להיכנס לנעליים של יוקיץ' בדקות המנוחה שלו. הסנטר בן ה-25 שבחר בפרויקט החדש והמסקרן של דובאי, מגיע אחרי עונה לא פשוטה ביבשת, שכללה בעיקר אי יציבות בשילוב עם חיפושי זהות מקצועיים ודקות משחק שפוזרו בין כמה תחנות. אבל דווקא בנבחרת, פטרושב לרוב מרגיש בנוח. עם יד רכה מחצי מרחק, ניידות שמייצרת יתרון על סנטרים כבדים, והבנה של המקום שלו בתוך המערך – הוא יכול להיות בדיוק הבורג שמחזיק את העסק כשהכוכב הראשי יורד לנשום. אם הוא ידע לתרגם את הפוטנציאל שלו לתפוקה רציפה – הוא יהפוך את הרוטציה הקדמית של סרביה למשהו שקשה מאוד להתמודד איתו.

תחזית: מקום ראשון בבית ואליפות אירופה!

צ'כיה:

בקיץ 2023, נפל דבר בכדורסל הצ'כי, כאשר אחרי יותר מעשור על הקווים, ננו גינזבורג הישראלי נפרד מהנבחרת והעידן שאחריו נפתח ברגל שמאל. המאמן הספרדי, דייגו אוקמפו, נדרש לבנות זהות מחודשת לסגל שהתרחק די במהירות גם מימי ההישגים הצנועים של הנבחרת. בעניין אחר ויותר עדכני, הצמד הוותיק של ברצלונה שהיה אמור להחזיק את הספינה – תומאש סטורנסקי את יאן וסלי – לא יופיע יחד. הפציעה של וסלי ממש לקראת פתיחת הטורניר טורפת את הקלפים ומשאירה את סטורנסקי לבדו בעמדה הבעייתית ביותר במגרש – עמדת המבוגר האחראי היחיד שמשחק ברמות הגבוהות. ועם כל הכבוד לתומכי הלחימה מהליגה המקומית – מול שורה של יריבות פיזיות ומוכשרות, יהיה קשה לצ'כים לשרוד רק על אינטיליגנציית משחק וניסיון.

הכוכב: תומאש סטורנסקי:

הרכז הפיזי של ברצלונה כבר ראה הכל – מהפרקטים של ה-NBA דרך שיאים עם הנבחרת ועד לקריירת יורוליג יציבה. בגיל ,33 עם טון של ניסיון בעמדת הרכז, הוא ממשיך להיות המוח והלב של הסגל הצ‘כי, גם כשמסביבו הכל משתנה. היכולת לקרוא משחק, לנווט קצב ולייצר לאחרים הפכה אותו לעוגן היחיד שנותר במבנה שהולך ונסדק – ועכשיו , בלי וסלי לצידו , עול התפוקה ההתקפית נוחת על הכתפיים שלו בצורה שתדרוש ממנו לתת את ה300%- שיש לו. אם לצ‘כיה יש תקרה בטורניר הזה, היא מתחילה ונגמרת במספר 8.

האקס פקטור: ריצ'ארד באלינט:

אל דאגה, אתם לא מנותקים אם לא שמעתם את השם הזה. מדובר בסווינגמן בן 22 שמשחק בבאסקאט ברנו הצ'כית ועדיין לא חרך רשתות בבמות הגדולות. אבל בהיעדר וסלי ובהתחשב בסגל המזדקן , באלינט הוא פרוספקט מעניין שצפוי לקבל יותר אחריות ממה שתוכנן . עם עונת פריצה מקומית שכללה 15 נק' למשחק, קליעה יציבה מבחוץ ו-92% מהקו , הוא מגיע בכושר שיא – ובסגל חסר כמו של צ'כיה, הוא עשוי להפוך לאחת התקוות הבודדות להפיח קצת חיים בהתקפה ובקצב המשחק. נכון, לא מדובר בשחקן שלוקח משחקים
על הגב אבל אם תראו אותו מתפוצץ פתאום באיזה רבע רדום מול יריבה קצת רדומה, אל תגידו לא שמעתי.

תחזית: מקום רביעי בבית והדחה בשמינית הגמר.

אסטוניה:

אסטוניה לא רגילה להיות אורחת קבועה בטורנירים הגדולים וליתר דיוק יורובאסקט 2025 יהיה רק ההופעה החמישית שלה בהיסטוריה, והשלישית מאז קבלת העצמאות. הפעם האחרונה שהיא עברה שלב הייתה אי שם ב-1993, גם הפעם אסטוניה תגיע בלי יותר מדי ציפיות – אבל בטח שלא עם פחד. עם סגל צעיר , רעב ודי חסר ניסיון בזירה הזו , אבל כזה שכולל עומק מקומי מרשים, ניידות גבוהה והמון ידיים מבחוץ. היא צפויה להביא איתה את אותו סגנון משחק שמתחבר טוב לטורנירים קצרים: לחץ, קצב, ריצה וקליעה. זה לא תמיד מספיק מול נבחרות מסודרות ואיכותיות יותר, אבל במאני טיים, כשהרגליים כבדות והעצבים מתוחים – יש לה את הכלים להפתיע. תצוגה אחת טובה מול יריבה נינוחה מדי, והסיפור של הבית הזה כבר יראה אחרת.

הכוכב: מאיק קוצאר:

אחרי שנתיים מוצלחות שברובן פתח כשחקן חמישייה במדי באסקוניה, עם ממוצעים דו-ספרתיים והוכחה שהוא מסוגל לתרום גם ביורוליג , הסנטר בן ה-27 מוצא את עצמו ביוקוהמה מהליגה היפנית אבל היה ועדיין הלב של נבחרת אסטוניה. הוא לא שם שמדליק אורות בכל פינה, אבל משלב נוכחות פיזית בצבע, חוכמת משחק וניסיון אירופי שצבר לאורך השנים וגם עשה לא מעט צרות לסנטרים הגדולים ביורוליג . הוא לא יקלע 30 נקודות בכל ערב, אבל יתן הגנה, ריבאונדים בכמויות, ואם צריך גם ירחיק מדי פעם לאיזורי החצי מרחק ויספק יעילות וקריאת משחק חדה.

האקס פקטור: סים-סנדר ונה:

בגיל 34 ועם רזומה עמוס בקבוצות אירופאיות לאורך הקריירה, כולל תחנה אחת בהפועל ירושלים – ונה מביא איתו ניסיון שקשה ללמד. את העונה האחרונה העביר באוסטרוב הפולנית, ולמרות שהוא כבר לא הסקורר המרכזי, הוא שחקן שמבין את המשחק, יודע איפה לעמוד, מתי לשלוח יד, ומתי פשוט לעשות סדר. זה לא תמיד נראה יפה, אבל במדים הלאומיים זה עדיין עובד. ואם כבר מדברים על הנבחרת האסטונית בהקשרים של קליעה – הסמול פורוורד הוא אחד מהמשליכים המרכזיים, כשלפעמים זה נכנס ולפעמים פחות.

תחזית: מקום חמישי בבית והדחה בשלב הבתים.

פורטוגל:

מבחינת פורטוגל עצם ההעפלה לאליפות אירופה הוא הישג בפני עצמו והיא עשתה דרך לא רעה בקמפיין המוקדמות האחרון – כולל ניצחון על הסגל החסר של סלובניה והופעות לא רעות בבית שכלל גם את נבחרת ישראל. ועדיין , מדובר בנבחרת מוגבלת מאוד ברמת הכלים, הניסיון והאיכות, כזו שמגיעה לטורניר עם סגל חסר ברק ובבית שבו כל יריבה על הנייר עדיפה עליה. הסיכוי שלה באמת לאיים על אחת מהנבחרות הגדולות של הבית שואף לאפס, והעובדה שהיא כאן היא ההישג המרכזי . היא תגיע להנות ואולי על הדרך תחשוף אותנו לכמה שחקנים מעניינים.

הכוכב: נימיאש קייטה:

הביג גאי של בוסטון הוא ללא ספק הפנים של הנבחרת – ולמעשה, השחקן היחיד בסגל שמשחק ברמות הגבוהות. אחרי תקופה די מעורפלת סביב עתידו , הסנטר בן ה26- מצא לעצמו מקום ברוטציה של בוסטון כשהוא מספק 5 נק' ו-4 ריב' למשחק, ואף הספיק לרשום כמה פוסטרים מהדהדים במהלך העונה – כאלה שמזכירים מה הפוטנציאל הגולמי האדיר שטמון בו. עם נוכחות פיזית מרשימה, כוח מתפרץ ויכולת חסימה מרתיעה, קייטה מביא משהו שאין לאף אחד אחר בנבחרת – ופורטוגל תבנה את כל המשחק שלה עליו.

האקס פקטור: טרבאנטה וויליאמס:

אחרי קייטה, וויליאמס הוא אחד השחקנים המרכזיים בסגל של פורטוגל, והאחראי הבולט על הפן ההגנתי שלה. במוקדמות היורובאסקט הוא לא רק סיים כקלעי המוביל של הנבחרת, אלא גם רשם ממוצע חריג של 3 חטיפות למשחק – תזכורת ברורה לאינטנסיביות ולנוכחות שלו בצד האחורי של המגרש. לאורך שנותיו בספורטינג ליסבון הפורטוגזי – אמריקאי בן ה=32 סיפק מספרים יציבים של 14–16 נקודות למשחק, לצד כ- 5 ריבאונדים ו-3 אסיסטים בממוצע ואת העונה האחרונה העביר במדי אורדיאה הרומנית. הוא אולי לא שחקן נוצץ, אבל בהחלט אחד שמכתיב את הקצב והוא צפוי להוביל את הקו האחורי .

תחזית: מקום אחרון בבית והדחה בשלב הבתים.