פרופסור עומר מואב מדבר בפודקאסט שלו על עניין היתרון היחסי, יש אופציה טובה מאוד, אבל לידה יש אופציה עוד יותר טובה ומשתלמת.
אנסטסיה גורבנקו כבר השיגה כל מה שאפשר בשחייה, למעט מדליה באליפות עולם (אמיתית, לא דרג ב') / אולימפיאדה, היא הגיעה ארבע פעמים רצופות לגמר המאתיים מעורב באליפות העולם, הישג שלפניה, אפשר היה רק לחלום עליו בשחייה הישראלית הפתאטית.
אבל אין לה סיכוי למדליה במשחה הזה. אם ארבע פעמים זה לא הצליח, כנראה זה לא המשחה שלה. אמר מיקי חליקה בתכנית הספורט שגורבנקו היתה יכולה לזכות בארד, הוא טועה, אם היתה ברמה של מדליה, היתה זוכה. זה לא עניין של לחץ או התעלות במאני טיים, שטויות, זה לא המשחה שלה. בסוף מדובר בסשן של יומיים, ומי שהיה טוב בחצי הגמר, לא בהכרח יהיה לו כח גם לגמר, יואב ברוק עלה בזמנו לגמר החמישים חופשי מהמקום החמישי וסיים בגמר אחרון.
גורבנקו צריכה לקחת הימור ולהפסיק להתמקד במעורב, זה שהיא עשתה חיל בזה בנוער, זה לא אומר שהיא יכולה להצליח עם זה גם בבוגרות. זה שגורבנקו עושה זמנים טובים בתחרויות קטנות, לא אומר דבר לגבי התחרויות הגדולות.
גורבנקו צריכה לנסות להתמקד במשחי הספרינט, אולי היא בכלל שחיינית של חמישים חזה, אולי גם חמישים חתירה, למה לכל הרוחות היא לא מנסה?
עולם הספורט מלא בסיפורים של ספורטאים שגדלו בתפקיד מסוים ובבוגרים עברו לשחק בתפקיד אחר, שהם היו יותר יעילים בו, בפוטבול הרסיבר שהופך למגן, או בכדורגל גם כן שחקן התקפה או קישור שהופך למגן. בכדורסל יש את המקרה של נוביצקי שהיה בדרך להיות סנטר רזה וחלש, ובמקום זה הפך להיות פאוור פאוורד מהגדולים בהיסטוריה.
אפשר להזכיר גם את יוסיין בולט, שעבר מארבע מאות למאה ומאתיים.
גורבנקו צריכה לעבור להתמקד בספרינטים.