כדורסל / עמיחי קטן

אליפות אירופה עד גיל 20

ישראל – רומניה (13:00):

לאחר שלב בתים מושלם של 3 ניצחונות ויום אחד מנוחה, היום מגיע המשחק החשוב ביותר בכל תחרות בפורמט הזה – שמינית הגמר. ישראל תפגוש את רומניה למשחק שיקבע מי מהנבחרות תהיה בחצי העליון של האליפות ותוכל לפנטז על השלבים הגבוהים ומי תמצא את עצמה בסכנת ירידה לדרג ב' ובלי סיכוי להישג משמעותי.
לאחר 3 משחקי שלב הבתים, ניתן לציין 3 שחקנים בולטים בנבחרת העתודה של ישראל. הראשון הוא עומר מאייר, שחקנה של מכללת פרדו בקרוב, שמגיע אחרי שקלע 20 נקודות למשחק באליפות העולם עד גיל 19, אך עושה היטב את הקפיצה לאליפות אירופה של השנתון האחד מעל, בזמן שהוא עצמו עדיין בן 18. מאייר פתח עם משחק של 1/9 מהשדה נגד ספרד, אבל התאושש היטב וסוגר את שלב הבתים עם ממוצע של 17 נקודות (מקום 4 באליפות כולה) ו-6.3 אסיסטים (מקום 2) על 4 איבודים (מקום 3), ונגד פולין הוא רשם דאבל-דאבל ראשון בקריירה של 24 נקודות ו-11 אסיסטים.
הדמות השנייה שאנחנו נזכיר, אם כי מבחינה סטטיסטית ייתכן שמדובר בשחקן הכי טוב של הנבחרת עד כה, זה אלון מיכאלי, הפורוורד-סנטר של בני הרצליה, שקולע 19 נקודות למשחק עם 9 ריבאונדים ומדד של 21.3 (מקום 2 באליפות בכל אחד מהנתונים האלה), והוא היחיד באליפות שעשה דאבל-דאבל ביותר ממשחק אחד.
מי שכיכב נגד ספרד ומאז מתקשה בקליעה זה שחר דורון, שחתם לפני כשבוע בגליל עליון. דורון קלע 25 נקודות ב-7/16 מהשדה והוביל את הנבחרת במשחק בו מאייר התקשה, אבל במשחקים הבאים הוא בעצמו התקשה עם 3/13 נגד פינלנד ו-5/18 נגד פולין, ובסך הכל הוא עם 39.4% אפקטיבי באליפות הזאת, נתון נמוך מאוד אפילו לתחרויות נוער. עם זאת, נגד ספרד ראינו את היכולת שלו כסקורר, ואפשר לקוות שהאחוזים שלו קצת יתאזנו.
במבט על היריבה, רומניה קלעה 57 נקודות למשחק ב-33.5% מהשדה ו-20.5% לשלוש עד כה באליפות, כך שעל הנייר פערי הרמות ברורים מול ה-86 נקודות למשחק של ישראל, אבל במשחק נתון הכל יכול להיות, וראינו את זה לא מעט בתחרויות הנוער שהתקיימו ומתקיימות בתקופה האחרונה.

אופניים / דוד "פאקו" סעדה

הטור דה פראנס – קטע 11

קטע 10, שנערך ביום הבסטיליה, היה קטע מרובה טיפוסים מתחילתו ועד סופו. בחזית קיבלנו קבוצת בריחה חזקה מאד של כ-20 רוכבים, עם חברים כסיימון ייטס, קווין סימונס, בן אוקונור, מייקל סטורר, לני מרטינז, תיימן ארנסמן וגם בן הילי הבלתי נלאה. גם לקבוצת IPT הייתה נציגות נכבדת בדמותם של ג'ו בלאקמור ומייקל וודס (וגם אלכסיי לוטסנקו בשלב מוקדם). הדבוקה נתנה לבריחה חבל שהלך והתארך ככל שהקטע התקדם, מה ששם את הילי וירטואלית בחולצה הצהובה. מרטינז אסף את מירב הנקודות על מנת להבטיח את החולצה המנוקדת בסוף הקטע. כ-30 ק"מ לסיום קיבלנו התקפה של סימונס שדיללה מאד את הקבוצה, והותירה עימו רק את הילי, ייטס, ארנסמן, סטורר ואוקונור. מכאן ואילך ראינו את הילי מושך בחזית לאורך כל הדרך, במטרה לשמור על הפער שיותיר אותו בחולצת המוביל. האירי המשיך לסחוב את כולם על גבו עד לכ-5 ק"מ, שם התקפה של סיימון ייטס פירקה את הקבוצה. אוקונור וארנסמן איכשהו הצליחו לשרוד עם הבריטי, אך התקפה נוספת שלו לא הותירה לאיש מהם סיכוי, והוא חצה ראשון את הקו, כשארנסמן והילי משלימים את הפודיום. את ייטס באמת אין צורך להציג, והניצחון הזה שלו הוא המשכה של עונה נפלאה במדי קבוצת ויסמה, שבה כזכור זכה גם בג'ירו. אשר להילי, הרי שהמאמצים הכבירים שלו השתלמו, והוא הצליח לשמור על פער מספיק מהדבוקה על מנת להשיג את החולצה הצהובה (וגם את הלבנה). בכל הקשור לדבוקה, הרי ששם לא ראינו יותר מדי התפתחויות מסעירות. בעיקר ראינו שוב נסיונות של קבוצת ויסמה להפעיל לחץ על המוביל טאדיי פוגאצ'אר, שלא עשו על הסלובני יותר מדי רושם, אך הותירו מאחור את השלישי בדירוג, קווין ווקלאן. לקראת הסיום החליט פוג לברוח קדימה, כשרק יונאס וינגגור שורד עימו, אך המפגש עם מרטינז, שסחב את השניים על גבו עד לסיום, הוריד את הקצב של השניים, מה שהעניק להם פער של 3 שניות סה"כ על השאר. לפיכך הילי כאמור עבר להוביל במירוץ, ואחריו פוגאצ'אר (29+), אוונפול (1:29+), וינגגור (1:46+), יורגנסון (2:06+), ווקלאן (2:26+), אונלי (3:24+), ליפוויץ (3:34+), רוגליץ' (3:41+) ויוהאנסן (5:03+).
קטע 11 של היום, שיפתח את החלק השני של המירוץ, הוא סוג של קטע מעבר, שיתחיל ויסתיים בעיר טולוז שבדרום המדינה. זהו קטע שטוח עד גבעי, עם מספר שפיצים בחלקו השני וסיום שטוח. אמור בסבירות הגבוהה ביותר ללכת למיאוץ סיום עם זכייה של מי מהמאיצים, ובסבירות נמוכה מעט יותר ללכת למישהו מהבריחה. ניתן לצפות ביורוספורט, בלינק הזה או בלינק הזה ב-14:45.