1. ברוני ג'יימס היה שווה אולי במערכה (לא בטוח), אבל קופר פלאג ניצח את הקרב שהיה, לדבריו, ה- "THE WORST GAME OF MY LIFE"

כך זה ניגמר, ומי שלא יכול לקרוא ולהבין את האנגלית שיחזור לכיתה ה' לשעורי אנגלית: (אני לא יודע מה קורה עכשיו בבתי הספר אבל בזמני התחלנו בשעורי אנגלית בכיתה ד')

Flagg swooped in from the weak side to swat away Los Angeles Lakers guard DJ Steward's driving layup attempt with 1:10 remaininףg in Thursday night's NBA 2K26 Summer League opener. Flagg then pushed the ball down the floor in transition, drew three defenders as he approached the paint and found teammate Ryan Nembhard wide open for a 3-pointer that gave the Dallas Mavericks the lead for good in an 87-85 win.

"זה מה שהוא עושה", אמר ג'אש ברוגמר, עוזר המאמן של ג'ייסון קיד, שהוא המאמן בסאמר ליג. "הוא עושה WINNING PLAYS, אם בהגנה ואם בהתקפה". הוא הדבר האמיתי.

ג'ייסון קיד כבר אמר שלעתים הוא ישתמש בקופר פלאג כפוינט גארד, וכך הוא הורה לברוגמר להשתמש ב-2.03 מ' הזה. אז הלייקרס החליטה שהיא מוציאה לו את כל החשק לשחק פוינט גארד כשהיא שמרה אותו לוחצת מהשנייה שקיבל את הכדור, ובכלל, הייתה פיזית מאד נגדו משך כל המשחק. הוא אהב את זה. "אני לומד כיצד להשתחרר מ'לוחצת', והערב זה היה שעור חשוב עבורי", הוא אמר כשניגמר.

פלאג סיים עם 10 נק', 6 קרשים, 4 אסיסטים, 3 גניבות, וחסימה אחת, וזה ב-"משחקו הגרוע ביותר". חכו כשיגיעו משחקים נורמלים שלו, ואז הטובים והמצויינים. הוא שחקן יחיד במינו, ואנחנו נדבר עליו שוב. הבטחה שלי.

Bronny James: Scored eight points, two rebounds, two assists, and one 3-pointer in 21 minutes during the Lakers' 87-85 loss to the Mavericks

2. האם לברון מסיים את הקריירה בלייקרס? כן או לא

3. הגולדן סטייט ווריורס רוצה את לברון ג'יימס, והלייקרס לא אמרו "תשכחו מזה".

הטרייד הבומבסטי שהביא את לוקה ללייקרס, הביא איתו NEW REALITIES. אחד מהם היא העובדה שלפתע לברון הפך את חוזהו ל-'EXPIRING CONTRACT' לראשונה אי-פעם ב-23 שנותיו בליגה. היה זה הסימן הברור ביותר שעתידו של לברון בלייקרס אינו עובדה קיימת. לפתע טרייד של לברון הפך לרעיון כלל לא רע ללייקרס.

הישארותו בקבוצה היא תוספת חמודה לנוסטלגיה שלו, אבל היום ה-NBA לועג לנוסטלגיה. כל מה שחשוב היום ב-NBA זה 'SHOW ME THE MONEY'. לא מה שהיה ולא מה שיהיה. זה מה קורה עכשיו, ומה שקורה עכשיו הוא שהלייקרס תהיה מוכנה להטריד את לברון אם תגיע הצעה הולמת, כמו שאומרים החברים שלי מגניגר. מנגד, ריץ' פול, סוכנו של לברון, הודיע שלברון יהיה מוכן לעזוב את הלייקרס "עבור הצעה הולמת".

משהו עומד לקרות. זו תחושתי. לברון לא יהיה מוכן להפוך לאבן שאין לה הופכין בלייקרס. הוא יאהב לעבור לקבוצה אחרת בה יוכל לבעוט את הכדור האחרון.

4. איך נפלו גבורים – פרק מספרי "הליגה של העולם", עמודים 62-62, (שמתאים גם להיום)

היו ימים בהם הליגה נפתחת ונסגרה באזור האטלנטי. הבוסטון סלטיקס, פילדלפיה סיקסרס (קודם ווריורס), וניו יורק ניקס עשו ביניהן 'אן-דן-דינו' עם הפרעה פה ושם מהלייקרס להחליט מי לוקחת אליפות. מ-1955 עד 1974 – 19 שנים – הן לקחו 17 אליפויות. הסלטיקס היו הטובים מבין הטובים. ביל ראסל, קייסי ג'ונס, סם ג'ונס, בוב קוזי, בוב שרמן, תומי היינסון, ג'ים לושקטוף, דון נלסון, ואז באו ג'ון הבליצ'ק, ביל קאונס, ג'ו ג'ו ווייט, פול סילאס, ואחרים. בניו יורק כיכבו קלייד דרקסלר, אירל דה פירל, ביל בראדלי, דייב דה-בושר, פיל ג'קסון, דיק ברנט, ג'רי לוקאס, ואחרים. בפילדלפיה וילט צ'מברליין, דייב גמבי, לוק ג'קסון, בילי קנינגהאם, צ'אט ווקר, פול אריזין, טום ואן-ארסדייל, ואחרים.

כל משחק ביניהן היה קרב. היה חגיגה. קרב גוג ומגוג על כבוד, גבריות, והזכות לחיות.

אני זוכר משחקים בין הניקס והסלטיקס. או הניקס נגד פילדלפיה. כבר משעות הבוקר ספסרים היו עוצרים אותך בטיימס סקוור עם כרטיסים במקומות הטובים ביותר. סליחה, הם היו עוצרים אותך כבר מתחת למדיסון סקוור גארדן, בטיימס סקוור, עם כרטיסים למכירה. לי היה אז MEDIA CARS שנתי, וסטודנטים שלי לתואר M.A בספורט מנג'מנט שעשו את הסטאז' במדיסון סקוור גארדן קבעו את מקומות הישיבה לעתונאים מה-AP, מ-UPI, מספורטס אילוסטרייטד, ועתונאים מניו יורק ומהעיר נגדה הניקס שיחקה, ואתם בוודאי מתארים לעצמכם את מקום הישיבה שלי.

היום? שממה (הספר נכתב ב-1994, מנחם לס). בפילדלפיה משחקים דיינה בארוס, ביל אדווארדס, גרג גרהאם, אריק לקנר, ג'ף מלון שהתייבש, ומוזס מלון מבית האבות. בסלטיקס המפוארת של פעם משחקים עבדול נאבי, די בראון, שרמן דאגלאס, ריק פוקס, ורוברט פאריש בן ה-40. בסלטיקס? הסיגר של רד אורבך מזמן התייבש. למעשה וושינגטון בולטס עם אלווין הייס, פיל ווקר, לארי רייט, תום הנדרסון, מנוט בול, קני ווקר, מייקל אדאמס, או תום מקמילן היוו אטרקציה גדולה מכולן במזרח.

אבל אני חש באנרגייה חדשה, צעירה, הנולדת בקבוצות מזרחית כמו אורלנדו עם פני הרדאוויי, ניק אנדרסון, שאקיל או'ניל, דונלד רויאל דניס סקוט, סקוטי סקיילס, או ג'ף טרנר. גם במיאמי גדלה קבוצה צעירה שאני כבר יודע שתהיה מחליפה ראוייה לבוסטון, פילדלפיה, וניו-יורק – אם הן תשקוטנה על שמריהן, כמו שאומרים החברים שלי מדאון-טאון חדרה. במיאמי גדלים שחקנים כמו גלן רייס, ג'ון סאלי, רון סייקלי (הלבנוני!), בריאן שואט, או סטיב סמית'. אפילו הנטס מתחילה לחפור עם דרק קולמן, קני אנדרסון, ג'יי בראון, והוותיקים ריק נהורן וארמון גילאם.

אז אולי המזרח לא מת. הוא רק החליף גיבורים כשאורלנדו, מיאמי, הנטס מחליפות את הניקס, הסלטיקס, והסיקסרס. ייקח לנו, חולי ה-HOOPS, קצת זמן להתרגל לשמות החדשים באזור האטלנטי. להתרגל לחיות באזור בו נפלו גיבורים. זה היופי שבספורט – המלך מת, יחי המלך.

אבל עבורי זה עדיין, ולעולם, 'לטס גו ניקס'!