וימבלדון – שכונה קטנה ועשירה בעיבורה הדרומי של לונדון. מזה 120 שנה נורים כדורים צהובים במהירות של טילים בליסטים על פיסות קרקע ירוקות. חלקם מיורטים בהצלחה. אחרים פחות. ספירת הנקודות המיוחדת נקבעה בזמנו, כך אומרים, כדי להקשות על אנשי המעמד הנמוך ליטול חלק במשחק. ו-התשובה לשאלה "כיצד מכינים את הרשת" היא כמובן "לוקחים חורים ותופרים אותם".

ב-1925 וב-1928 זכה הצרפתי רנה לקוסט בגמר וימבלדון. מתי מעט מבני דורו נשארו כדי לחגוג עמו. חגיגות שנות העשרים של המאה הקודמת, כשהעולם אוסף את שבריו ממלחמת העולם הראשונה, כללו עוד 3 זכיות באליפות הביתית שלו, צרפת הפתוחה (ושני הפסדים בגמר), כמו גם שתי זכיות רצופות באליפות ארה"ב הפתוחה, ב-1926 וב-1927. בסך הכל מאזן מרשים של שבעה גראד סלאמים, מאזן שלא כלל את אליפות אוסטרליה הפתוחה (והרחוקה, כמעט כמו נסיעה להררית "סוף העולם שמאלה" בגוש משגב. מה כל כך הרבה. הרבה יותר…).

לקוסט היה גם חלק מרביעית "ארבעת המוסקטרים" הצרפתית, שזכתה 6 עונות ברציפות (!) בגביע דייויס לאומות בין 1927-1932. שיחקו בה:

אנדרי קושה, "אתוס", הנמוך שבחבורה, בעל הגשות חלשות ובקהנד מבוטל, עליהם כיפה במהירות אין קץ, ובעיקר בהתמצאות מופלאה, יעילות, תכליתיות ושליטה עצמית מופתית

ז'אן "הבאסקי המקפץ" בורוטרה, בתפקיד "פורתוס", שהיה אתלט מצויין, תכונה שאיפשרה לו להתמיד 17 שנים במדים הלאומיים, בעל מכת פתיחה מסוכנת, ועין חדה, שנחשב לשחקן המוביל בעולם על מגרשי… עץ, שהיו נפוצים באותה תקופה.

ז'ק ברוניון, בתפקיד האפור שבמוסקטרים, היה שחקן זוגות משלים אידיאלי, שמאזנו במשחקי זוגות במשחקי דייויס לאומות היה 22 נצחונות ורק 9 הפסדים.

וכאמור, הדובדבן שבקצפת, לקוסט, בתפקיד דארטניאן, המוסקטר המלהיב, והמנהיג הטבעי של הרביעיה. לקוסט נחשב ל"טכנאי" של המשחק, שחקן מחושב כמכונת חישוב אלקטרונית, שקט ויציב. מעניין שאת החלק העיקרי של פרסומו צבר כמייסדה של חברת ההלבשה שייסד, שהלוגו שלה, התנין, נגזר מכינויו על המגרש. יריבו הגדול כטניסאי היה בילי טילדן האמריקאי, שקרא תיגר על שלטונם נטול המיצרים של הצרפתים.

על מעלליו של לקוסט, שאליו כה רציתי להדמות, ניתן לקרוא בויקיפדיה, וגם בתנ"ך שלי כילד, הספר "גיבורי בספורט" של מיכאל מרגולין. וכך, חמוש במחבט עץ, ששודרגה שנים אחר כך למחבט ממתכת קלה ונוחה על ידי רנה לקוסט עצמו… ניסיתי לשווא להתעלות ליכולתם של המוסקטרים שטבעו את הסיסמה – "כולם בשביל אחד, אחד בשביל כולם".