ראלף "רפי" סילברסטיין היה מתאבק מבטיח מאוניברסיטת אילינוי. כמה מבטיח? ב ארבעת השנים שלו שם הוא סיים בלתי מנוצח! הוא נבחר לנבחרת האמריקאית לאולימפיאדת 1936 לאחר שבאותה שנה היה אלוף ה NCAA ב 175 פאונד ואלוף ה BIG TEN בשנים 35 36. לצערנו הרב זה לא הסתיים במדליה אולימפית, מכיוון שבשנת 1936 האולימפיאדה נערכה בברלין בירת גרמניה הנאצית רפי החליט (כמו עוד כמה ספורטאים יהודים) להחרים אותה. אבל המורשת שלו לא מסתיימת שם.

הוא נולד בשיקאגו ואת השם רפי קיבל מאימו יהודייה ממוצא רוסי, הוא התאמן בבית הספר היהודי לבנים, ובמגרש המשחקים. בשיאו הגופני שקל 225 פאונד למרות שגובהו רק 5,8. חבר לקבוצה אמר "היה לו מרכז שיווי משקל נמוך וכוח עצום בפלג גוף עליון, לא היה מישהו שהוא לא היה מסוגל להוריד ממצב עמידה". מספרים שכבר בגיל 9 הגיע לגמר היאבקות הראשון שלו כשהוא מתמודד מול ילד גדול ממנו בכמה שנים. הביוגרף ג'ון פינקל מכנה אותו "ברוק לסנר של שנות ה 30" (אלוף UFC וWWE לשעבר)
לאחר הקולג' רפי עשה את ההסבה ממתאבק חובבן למתאבק מקצועי (כיום בידורי). כבר בקרב המקצועני הראשון שלו הוא זכה באליפות של מדינת אילינוי. עקב עברו הוא היה מאוד מבוקש בסצנה וב 1937 הוחתם ע"י המנג'ר המצליח אד וויט ורפי החל לתור את המערב התיכון כשוויט כותב עליו במכתב לפרומטר האזורי "יש לי פה מישהו שהוא מוקד משיכה לקהל, לא ליצן, אבל בעל כאריזמה טבעית". הוא הפסיד את התואר בסנט לואיס והקריירה שלו נקטעה עקב המלחמה.
רפי התגייס לצבא ושירת בזמן מלחמת העולם ה 2 והשתחרר בדרגת קפטן. הוא שירת ביחידת מודיעין וחקירות תחת דאגלס מקרתור. כשהיה מוצב בפיליפינים התאמן שם בג'ודו וקנדו.
בסוף המלחמה הוא חזר להתאבק. כמה שנים לאחר מכן בהם היה בלתי מנוצח הוא זכה בשתי באליפויות ה AWA היוקרתית, אחד הארגונים הבכירים באמריקה באותה תקופה. וגם 2 אליפויות בארגון WLW בשנים 1951-1952. הוא נחשב למתאבק "אמיתי" באותה תקופה, כשהפינישר שלו היה "גרירת זרוע נופלת" מביא לו נצחונות. כסף מהצד עשה כשבחן מתאבקים צעירים ששאפו להיכנס למקצוע. ריפ הוק עמית למקצוע מתאר "כשרפי היה מגיע לזירה הוא היה מכסח את כולנו, נאבקתי בו כמה פעמים בחיי ואני עדיין מרגיש את זה על הגוף שלי". מתאבק אחר באדי רוג'רס מתאר: "הוא היה פשוט מוט ברזל, המתאבק הכי טוב שראיתי מימיי, הוא לבטח המתאבק היהודי הכי גדול שאי פעם היה. אחרי שהוא כמעט שבר לי את היד בפעם הרביעית אמרתי לו שאם הוא רוצה להמשיך להרוויח איתי כסף כדי שיפסיק לרצוח אותי".
רפי לא ידע זאת אז אבל כשאימן מתאבק צעיר בשם אנג'לו פופו והחליט להיות יריבו בקרב הראשון שלו הוא למעשה מאמן את אביו של המתאבק האגדי מאצ'ו מאן רנדי סאבאג' (שגם הוא יהודי מצד אימו).
לבסוף בשנת 1960 הוא פרש מהתחום לאחר פרישתו הוא הגיע לארץ ואימן במשחקי המכביה. לאחר מכן אימן היאבקות בשיקאגו ובהמשך הפך גם מאמן חדר כושר בתיכונים ואף הקים נבחרת היאבקות בבית ספרו. הוא גם אימן שם שחיה.
בשנת 1977 הוא אובחן עם מחלת לו גריג ומת שלוש שנים אחר כך ב 1980.
.

תודה לך על הכתבה המאוד מעניינת הזו.
במחצית הראשונה של המאה העשרים היו כמה מתאבקים יהודים בקנה מידה עולמי שגם זכו בזהב אולימפי.
אזכיר כאן אחד מהם, קארוי קרפטי – מתאבק בסגנון יווני-רומי ובסגנון חופשי. קרפטי זכה במדליית זהב אולימפיאדת ברלין 36' בהאבקות בסגנון חופשי.
מיד בתחילת שנות הארבעים הוא היה מורה לספורט בגימנסיה היהודית בדברצן שם אבי זכר ללמוד אצלו (אבי הכיר לו טובה על כך שהיסודות שהוא נתן לו בהאבקות עזרו לו לאחר מכן בחיים, בראש ובראשונה כשהוא הלך מכות עם נערים אנטישמים במחצית הראשונה של שנות הארבעים).
בהמשך שנות ה 40 כשהיחס האנטישמי של שלטונות הונגריה כלפי היהודים הוחמר קרפטי נשלח ל"פלוגות העבודה" הידועות לשמצה שבהן הועבדו היהודים בשירות הצבא ההונגרי תוך קבלת יחס אכזרי במיוחד. בפלוגות העבודה הוא פגש את אטילה פשטאואר, גם הוא יהודי הונגרי ומדליסט זהב אולימפי (בסייף), וכך העיד קרפטי על סופו של פשטאואר, סוף עליו היה אחראי חברו האנטישמי של פשטאואר למשלחת האולימפית ההונגרית, שהיה הקצין הממונה על פשטאואר ועל קרפטי במחנה העבודה: "השומרים צעקו לו: 'היי אתה, זכית במדליה אולימפית בסיף, בוא נראה איך אתה מטפס על עצים'. זה היה אמצע החורף והיה קור עז, אך הם הורו לו להתפשט ואז לטפס על עץ. השומרים היו משועשעים, הם הורו לו לחקות תרנגול והתיזו עליו מים קפואים" – פשטאואר קפא למוות. אישטוואן סאבו הבמאי היהודי-הונגרי סיפר את סיפור חייו ומותו של פשטאואר בסרטו Sunshine.
אחרי המלחמה קרפטי המשיך בקריירת אימון ובין השאר הכין את הנבחרת הלאומית ההונגרית לאולימפיאדת הלנסקי, שניים מהמתאבקים שהוא אימן זכו אף הם במדליה אולימפית. הוא המשיך להיות מאנשי החינוך הספורטיבי הבולטים בהונגריה עשרות שנים אחר כך. בשנת 1982 הוענקה לקרפטי מדליית ארד של המסדר האולימפי על מפעל חייו בתחום הפצת החינוך הגופני בקרב הנוער.
נפטר בגיל 90 ונקבר בית העלמין היהודי ברחוב קוזמה בבודפשט.
וואו אחי איזה סיפור מטלטל מוכיח שהמציאות עולה על כל דימיון. ועוד יש לך מידע ממקור ראשון!
מעניין ממש. תודה על הנספח
תודה צפריר
מעניין מאד, תודה רבה צפרירוס, מעולם לא שמעתי עליו.
מרתק, אשמח לשמוע עוד סיפורים על ספורטאי עבר נשכחים
טור משובח לפגרה
כן ירבו
🙏🙏
בס"ד
תודה רבה
תודה צפריר סיפור מרתק על ספורטאי שאישית לא הכרתי. אשמח ממש לקרוא עוד סיפורים כאלה על ספורטאי עבר.
מרתק. מאד אוהב כתבות שמספרות לי על דברים שבחיים לא הייתי יודע אחרת.