הניסוי של יוסטון

הרוקטס סיכמו על צירופו של קלינט קפלה, אחרי שהשאירו את סטיבן אדאמס וכמובן את אלפרן שנגון. יש לקבוצה אמנם את קווין דוראנט, אבל שלושה סנטרים משמעותיים יכולים להוביל לבעיית קליעה. בטח כשלידם יש את אמן תומפסון חסר הקליעה.

איך זה יעבוד? הרוקטס שיחקו עם שני סנטרים מול גולדן סטייט בפלייאוף והראו כדורסל לא רע בכלל, וסביר שנראה את זה גם בעונה הבאה. ראינו חזרה של הרכבי שני גבוהים העונה, אך לרוב אחד מהם עם קליעה. שנגון קלע השנה ב-23% מהשלוש. סטיבן אדאמס וקלינט קפלה עם 1 מ-23 מהשלוש, ביחד, בקריירה.

למרות זאת, אני אופטימי בקשר להרכב הזה. היכולת של יוסטון לצוד ריבאונדים, בעיקר בהתקפה, הייתה חלק ממה שהביא אותם ל-52 ניצחונות. היכולת של סנטר אחד להכנס פנימה בזמן ששנגון בטופ אוף דה קי תורמת לריווח, וזה לפני כדורסל מבוסס חסימות שיכול להקל על דוראנט או אמן תומפסון.

ההרכב הזה שונה מהמגמות שהיו בליגה עד לפני כמה שנים, וזה מה שהופך אותו לכל כך מרתק. קשה לראות את תומפסון, השחקן המבטיח ביותר של יוסטון, משחק לצד אדאמס ושנגון. מצד שני, הטריו הזה היה ב-8+ ב-43 דקות פלייאוף. אחד הניסויים המסקרנים של 25/26.

למה לא אטלנטה?

יצא לנו לדבר על "אפקט אינדיאנה", כזה שגורם לקבוצות לחשוב שגם הן יכולות להגיע רחוק שנה הבאה. ההוקס כנראה מאמינים באותה הגישה, ובשבועות האחרונים צירפו את קריסטפס פורזינגיס, ניקייל אלכסנדר ווקר ולוק קנארד. בהתחשב בזה שהם משחקים בדיביז'ן הדרום מזרחי, שנותן להם שמונה מפגשים בשנה מול וושינגטון ושרלוט, אפשר להמר בביטחון שהם יעשו טופ 6.

זקארי ריזאשה יכול להתקדם בצורה משמעותית אחרי שהשתפר לאורך העונה (14.6 נקודות למשחק ב-60% טרו שוטינג אחרי האולסטאר), ג'יילן ג'ונסון מהשחקנים הטובים בליגה כשהוא בריא והקליעה תסייע להם. זה יכול להספיק לטופ 4 במזרח.

מצד שני, אנחנו בטוחים שטריי יאנג מספיק טוב להוביל קבוצה כזאת? הוא מגיע אחרי עונת קליעה מזעזעת ויצטרך לעלות רמה. אוקונגוו גם נופל מעט בין הכיסאות ויש סכנות בריאותיות, בטח במקרה של פורזינגיס שהראה תסמינים של לונג קוביד.

למרות זאת, על הנייר, זה עובד ועובד טוב. יש להם קליעה, יש להם אורך ואתלטיות ויש להם אולסטאר. זה יכול להספיק ל-50 ניצחונות, והמזרח פתוח לחלוטין. בעיניי הם בדרג השני של המזרח יחד עם דטרויט ואורלנדו (כשניו יורק וקליבלנד ראשונות). אינדיאנה הייתה בדרג הזה בשנה שעברה.

ג'ייק לארביה

רוב הכותרות סביב הלייקרס, באופן טבעי, נוגעות בעתיד של לברון ג'יימס וברמזים הלא-כל-כך-דקים של סוכנו ריץ' פול על כך שזאת עשויה להיות העונה האחרונה שלו בלייקרס. למרות זאת, הם עשו את אחד המהלכים האהובים עליי בשוק הפרי אייג'נסי הצעיר (והקצת יבש) שלנו.

לארביה נפל בין יותר מדי פורוורדים בממפיס, אבל יכול לעשות קצת מהכל. הוא יכול לזרוק (42.3% מהשלוש בשנה האחרונה), למסור (2.4 אס' על 1.3 איבודים) ולהגן, מגיע בחוזה נוח ונראה כמו סוג השחקנים שיכולים להרוויח ליד לברון ולוקה, כאלה שקולעים ובעיקר לא טועים. הוא שומר לא רע.

האובדן של פיני סמית' משמעותי, אבל יכול להיות שבעונה הבאה הלייקרס יסתדרו עם דיאנדרה אייטון שצפוי לחתום ואולי טרייד על שחקן הגנתי נוסף בעמדות האלה (ג'רמי גרנט?). הבעיה שלהם, מעבר לגובה, הייתה הקליעה. קבוצה עם יוצרים כמו לברון ולוקה לא צריכה להיות במקום ה-19 בליגה בשלשות למשחק.

לארביה הוא תחילת השינוי. שחקן 7-8 מצוין. לא מה שיפתור את הבעיות שלהם, כי בשביל זה צריך את דיאנדרה אייטון עם חשק (משהו שלא ראינו מאז 2021), אבל אחלה תוספת.