לקראת משחק 7 ראשון בגמר מאז 2016, נעסוק היום בנתון אחד שמשתנה משמעותית בין משחקי הבית למשחקי החוץ עבור כל קבוצה, ואז נעבור לבחון את השחקנים שסימנו בטור הקודם, כלומר אחרי משחק 2, בתור מועמדים לתפקיד אקס פקטור.

1. יותר איבודים בחוץ.

אחרי 3 משחקי חוץ ו-3 משחקי בית, אולי התחום העיקרי בו ההתקפה של אינדיאנה מושפעת מהביתיות זה נושא האיבודים. בטור הקודם אחרי משחק 2 ראינו שהפייסרס איבדו 19 כדורים במחצית הראשונה של משחק 1 לעומת 20 כאלה ב-3 המחציות הבאות גם יחד, אבל במשחק 5 הם שוב איבדו 22 כדורים, לעומת 3 משחקי הבית, בהם הם איבדו 13, 15 ו-10 כדורים בהתאמה. כלומר, הממוצע שלהם עומד על 20.3 איבודים במשחקי החוץ לעומת 12.6 במשחקי הבית. אם אומרים ששחקני המשנה מושפעים יותר מפערי הביתיות, אז אולי זה מעיד על סגנון המשחק של אינדיאנה, שמפוזר בין יותר שחקנים, כאשר כל אחד מ-8 השחקנים הבכירים ברוטציה מחזיק בממוצע של לפחות אסיסט ואיבוד למשחק בסדרת הגמר.

2. יותר שלשות בבית.

בצד של אוקלהומה, הנתון שבולט הוא נושא השלשות, כאשר במשחקי הבית הם עומדים על 12 שלשות למשחק ב-36.7% לעומת 7 שלשות למשחק ב-30.9% במשחקי החוץ. למעשה, הפער בכמות הזריקות הוא לא פחות משמעותי עם 32.7 כאלה במשחקי הבית לעומת 22.7 במשחקי החוץ. את החלק של כל אחד מ-8 השחקנים הבכירים ברוטציה, כלומר כולם חוץ מאייזאה הרטנשטיין שלא זורק שלשות, נבחן בטבלה הבאה, ובה יהיה ניתן לראות אצל מי האחוזים יורדים במשחקי החוץ (הרוב) ואצל מי כמות הזריקות יורדת (כמעט כולם).

הכוכב של אוקלהומה וה-MVP של הליגה, שיי גילג'ס-אלכסנדר, שווה התייחסות מיוחדת. הוא אולי השחקן עם ההבדל הכי קטן בין משחקי הבית למשחקי החוץ בכל הנוגע לשלשות, והאחוז שלו מהשדה הוא כמעט זהה (47.2% בבית ו-47.5% בחוץ). עם זאת, כמות הנקודות של שג"א יורדת מ-34.3 למשחק בבית ל-26.7 בחוץ, אבל הנתונים המשמעותיים יותר הם כל מה שנוגע ליכולת שלו כרכז לערב את האחרים במשחק. במשחקי הבית עומד ה-MVP על 7 אסיסטים מול 2 איבודים ו-3 חטיפות למשחק, ואילו במשחקי החוץ הנתונים שלו צונחים ל-2 אסיסטים למשחק בלבד, יחד עם חטיפה למשחק ו-5.3 איבודים. חלק מזה גם על האחרים שמחטיאים יותר, אבל גם נתון האסיסטים הפוטנציאליים של שיי עומד על 13.7 במשחקי הבית לעומת 7.7 במשחקי החוץ, כך שגם ניהול המשחק שלו פחות טוב בחוץ, וזה לא רק שחקני המשנה שמחטיאים.

3. מעקב אקס פקטורים פוטנציאליים.

ארון וויגינס – וויגינס קצת יצא מהרוטציה במהלך הפלייאוף, אבל הרוויח את מקומו בחזרה בגמר, או יותר נכון, במשחקים 2 ו-5. וויגינס קלע 9 נקודות מצטברות במשחקים 1, 3, 4 ו-6, אבל על ההתפוצצות שלו במשחק 2 עם 18 נקודות ב-77.3% אפקטיבי כבר דיברנו, ואז הגיע גם משחק 5 שבו הוא קלע 14 ב-60% אפקטיבי והוסיף 5 ריבאונדים. היכולת שלו במשחקי הבית (7.7 נקודות ב-57.4% אפקטיבי לאורך הפלייאוף) לעומת משחקי החוץ (4.4 נקודות ב-38.6% אפקטיבי) תהיה משמעותית לאור העובדה שהמשחק המכריע יהיה אצלו בבית.

אובי טופין – סביר להניח שאף אחד לא ציפה לראות את אובי טופין מדורג שלישי בנקודות למשחק של קבוצה בסדרת גמר, אבל זה המצב כעת כשעם 12.8 נקודות למשחק, רק סיאקם והאליברטון עם ממוצע נקודות גבוה יותר ממי שנבחר בחירה אחת לפני דני אבדיה. טופין קלע בספרות כפולות ב-6 מתוך 8 המשחקים האחרונים שלו אם מחברים גם את השניים האחרונים נגד הניקס, ובסדרת הגמר הוא גם עם אחוזים טובים מאוד של 48.3% מהשדה, 39.4% לשלוש ו-59.2% אפקטיבי. ב-3 המשחקים האחרונים טופין קלע 17, 12 ו-20, והמשך של היכולת הזאת יעניק לפייסרס עוד סקורר שהם יצטרכו במשחק 7.

קייסון וואלאס – הניסוי עם קייסון וואלאס בחמישייה הסתיים אחרי 3 משחקים בפיגור 2- 1, ואחרי 4 משחקים הוא עמד על ממוצע של 4.8 נקודות ב-30.4% מהשדה ו-0/8 לשלוש. משחק 5 היה המשחק הטוב הראשון של וואלאס, בו הוא קלע 3 שלשות עם 3 חטיפות במחצית הראשונה והוסיף עוד חטיפה והטבעה שהתחילו את הריצה של אוקלהומה ברבע האחרון. במשחק 6 וואלאס שוב לא היה במיטבו, אבל כל מה שאוקלהומה צריכים ממנו זה משחק אחד טוב בהתקפה, כי בהגנה הוא תמיד עושה את שלו, ושומר על ממוצעים של 0.8 חסימות ו-1.5 חטיפות.

טיי ג'יי מקונל – מקונל קלע 8 נקודות או יותר בכל אחד ממשחקי הגמר, חילק 4 אסיסטים לפחות ב-5 מתוך 6 המשחקים, מוביל את אינדיאנה ביחס אסיסטים-איבודים (2.25) ואת הסדרה כולה בחטיפות (2.3 בתיקו עם קארוסו), והוא גם מדורג שני באינדיאנה עם 4.5 אסיסטים, נתון זהה לזה של שג"א שמוביל את אוקלהומה בתחום. ב-4 המשחקים הראשונים ראינו את מקונל כאקס פקטור הכי קלאסי שיש עם 9.5 נקודות ו-4.3 אסיסטים למשחק כשהוא מקבל 15-18 דקות למשחק, אבל בעיית הכשירות של האליברטון והיכולת הטובה של מקונל גרמו לכך שבשני המשחקים האחרונים הוא חצה את רף 20 הדקות והקפיץ את המספרים שלו ל-15 נקודות, 6.5 ריבאונדים (לעומת 6 בסך הכל במשחקים 1-4), 5 אסיסטים ו-3 חטיפות, שני משחקים בהם יש מקום לטעון שהוא היה השחקן הטוב ביותר של אינדיאנה. יהיה מעניין לראות אם הוא יצליח לשמור על היכולת הזאת גם במשחק 7.