שלמה הוא גולש ותיק באתר, בן 134 מלוקסור, אופה לחמים טעימים במיוחד, ואוהד מושבע של דראזן פטרוביץ'. זהו מאמרו השני לאתר.

כריס פינץ' לא מבין כלום

משחק 5 באוקלהומה, אנטוני אדוארדס מקבל את הכדור, הוא עם הגב לסל, בעוד רגע יגיע דאבל אפ. הדאבל אפ יגיע מהשומר של השחקן הכי חלש על המגרש באותו רגע, לוקה גרצה. ברגע שיגיע הדאבל אפ, אדוארדס ימסור לגרצה לוויק סייד, וגרצה יהמם את כולם עם שלשה שתזעזע את כל תכנית המשחק של דייגנולט.

עניין השלשות של גרצה לא אמור להפתיע, כמעט כל משחק שהוא נכנס הוא קולע שלשה. גם בדטרויט הוא קלע שלשות. כל הדבר הזה יכול להביא למינסוטה ניצחון מפתיע באוקלהומה, כי אחרי השלשה הראשונה לאדוארדס יהיה יותר קל לעשות סלים, ויהיה יותר מורכב לעשות עליו שמירה כפולה.

פיל ג'קסון הבין את העקרון הזה, ולמעשה זה הבסיס שעליו בנויה התקפת המשולש – כל הזמן יש תנועה בוויק סייד. בשיקגו ההיא היו כמה שחקנים שפינץ', ושאר המאמנים שלא מבינים כלום, לא היו סופרים, ג'ד בוצ'לר, ביל וונינגטון, רנדי בראון.

השחקנים האלה היו מקבלים מפיל ג'קסון סביב העשר דקות למשחק, והיו מחזירים לו בפעולות קטנות שמשנות את המומנטום של המשחק. פה חטיפה, שם שלשה או קליעה מחצי מרחק של וונינגטון. זה משנה מומנטום.

וזה בדיוק מה שגרצה יכול לתת לפינץ' האוויל.

לא מדובר פה במאני בול, כשההסתכלות היא על חלקים בסטטיסטיקה שלא קשורים לכלום, זו סתם הונאה מהסוג של סם בנקמן פריד, שאגב, הרגע שהוא נכנס לכלא היה רשמית סוף עידן האנליטיקס.

כריס פינץ' לא מבין כלום.

אז מינסוטה צריכה לעשות טרייד על לוקה גרצה. בשביל מה לכל הרוחות הם משאירים אותו בקבוצה? סנטר שקולע מהשלוש יכול לעזור לקבוצה בליגה להיות טובה יותר. יכול מאוד להיות שגרצה זה מה שהיה חסר לפיסטונס בסדרה מול הניקס.

לשיקגו בולס היה שחקן בשם סטיב קר. לפני שהגיע לבולס, נבחר בדראפט 88 במקום החמישים ע"י פיניקס, מקום אחד אחרי חוזה ורגאס, שיגיע בהמשך למכבי תל אביב. אחרי שנה פיניקס העבירה אותו לקליבלנד, ואחרי שלוש שנים קליבלנד העבירה אותו לאורלנדו, שאחרי חצי עונה החזירה אותו לקליבלנד, שבסוף העונה העבירה אותו לשיקגו. קר היה ידוע כקלע שלשות מחונן ולא מעבר, לא היה לו יותר מדי מה לתרום בהגנה, וגם התקופה בשיקגו היתה אמורה להיות קצרה וכנראה להסתיים ביציאה לאירופה.

אבל פיל ג'קסון הבין שסטיב קר הוא מסוג השחקנים שנכנסים למגרש ומשנים מומנטום. ג'קסון גם ראה שקר מבין את המשחק, ולכן לא היה קריטי מבחינתו שההגנה שלו לא הייתה מושלמת. וסטיב קר היה מהמרכיבים החשובים של שיקגו 96'-98'. ובשניות הסיום של משחק שש בגמר 97', השחקן שאליו ג'ורדן מסר לקליעת ניצחון היה סטיב קר.

לוקה גרצה זה סטיב קר – לא אותה עמדה, כן אותו עקרון. במשחק השלישי בסדרה נגד אוקלהומה, גרצה נכנס חמש דקות לסוף וקלע שבע נקודות. נכון שזה היה מול המחליפים של אוקלהומה והמשחק כבר היה גמור, ועדיין, בדיוק כמו סטיב קר, גרצה יכול לשנות מומנטום. הוא נכנס נגיד באמצע הרבע השני וקולע שלשה, זה משנה מומנטום, כל האווירה פתאום משתנה ומינסוטה יכולה לעשות פתאום ריצה של עשר אפס. פיל ג'קסון הבין את זה, והיו לו עוד כמה שחקנים מהסוג של סטיב קר – ביל וונינגטון למשל, סנטר לא מוכשר במיוחד, ולא איזה מפלצת הגנתית, אבל עם קליעה טובה מחצי מרחק, נכנס כל משחק כמה דקות, נותן מנוחה למובילים ויכול לשנות מומנטום.

כריס פינץ' לעולם לא יוביל קבוצה לאליפות כי מבחינתו שם המשחק זה סטטיסטיקה ועל פי זה נקבעת הרוטציה שלו.

כריס פינץ' לא מבין כלום.

תם עידן האנליטיקס

ההדחה של הסלטיקס והווריורס מהפלייאוף השנה, חותמת סופית את עידן השלשות שיצרו דריל מורי ושאר האנליטיקס המשוקצים. תם עידן האנליטיקס, לא יחזור לעולם, וטוב שכך.

סטיבן איי סמית'

סטיבן איי סמית' הפך להיות משפיען רשת. עכשיו יש תיעוד סלפי שלו צופה בהפסד הניקס לאינדיאנה במשחק השני בסדרה. סטיבן איי נלחם את המלחמה של אתמול -העידן של משפיעני רשת נגמר, העולם מחפש דברים חדשים. סטיבן איי הפך להיות מיושן וטרחני.

זאיון ויליאמסון סיים

שלמה שרף תמיד מספר איך הוא היה צריך לבחור אם להשאיר במכבי חיפה את הלל קפלן או את רוני רוזנטל. קפלן היה אמור להישאר ורוזנטל היה אמור לעבור לבית שאן. במחנה אימונים שרף ראה את קפלן מוציא את הראש מחלון האוטובוס ומדבר עם הבחורות שהיו במקום, והבין שאין לו מנטליות לרמות הגבוהות – קפלן הלך, רוזנטל נשאר והשאר היסטוריה.

זאיון ויליאמסון הוא בהחלט תופעה גנטית של פעם בדור – הוא מדהים, הטבעות עוצמתיות, מהירות, כח, בלתי נתפס. אבל כשאין מנטליות, זה לא שווה כלום, ולזאיון אין מנטליות, ואפשר היה לראות את זה כבר במשחק הראשון שלו בליגת הקיץ, כשהוא עלה למגרש מחייך ומדושן עונג כאילו מדובר ב-ווטרן של עשר שנים בליגה. כמובן שהוא נפצע כבר לקראת סיום המחצית, בקיצור, כבר שם היה אפשר לראות סימנים לא טובים להמשך.

מי שרוצה להאמין שהתביעה היא ניסיון סחיטה, שיאמין. הכסף סחרר לגמרי את זאיון, הוא לא מתאמן כמו שצריך, הוא לא עושה את הפיזיותרפיה הנדרשת אחרי הפציעה, כי אם היה עושה, מן הסתם הפציעה לא הייתה חוזרת. מייקל ג'ורדן נפצע פעם אחת לעונה שלמה ומאז כמעט ולא נפצע יותר, ובטח שלא מעבר לכמה משחקים בודדים.

אפשר רק לקוות שזאיון ישרוד נפשית את העובדה שמעשית הקריירה שלו נגמרה, כי בסוף, אחרי התביעה, כנראה שכל הספונסרים ובסוף גם הליגה יתנערו ממנו, וכל מה שיישאר לו מהקריירה הכושלת, זה הרבה מאוד כסף. וכשלאדם עם דכאון יש הרבה כסף זה הדבר הכי גרוע שיכול להיות.

אוקלהומה לא פייבוריטית

ואסילי אלכסייב, מרים המשקולות הרוסי, אמר פעם שבאימונים היריבים שלו היו מניפים משקלים יותר גבוהים ממה שהוא הניף, אבל באולימפיאדה הם לא זכרו איך קוראים להם, והוא עמד בלחץ וניצח, ואלכסייב היה אלוף אולימפי פעמיים.

השחקנים הצעירים של אוקלהומה מעולם לא התמודדו עם לחץ של גמר נ.ב.א. הם בהחלט הכי טובים בכדורסל, אבל בגמר מן הסתם יש עוד משהו חוץ מכדורסל.

גם אינדיאנה היא קבוצה צעירה, אבל על הקווים שלה עומד מאמן שכבר זכה באליפות. וזה מה שיכריע את הסדרה הזאת – אוקלהומה לא יעמדו בלחץ. אחרי העלייה לגמר הם עשו צחוקים ושיגועים, אבל ברגע שהם יחטפו בגמר את המרפקים של אינדיאנה, זה עולם אחר.

4-2 לאינדיאנה בגמר.