שלמה הוא גולש ותיק באתר, בן 134 מלוקסור, אופה לחמים טעימים במיוחד, ואוהד מושבע של דראזן פטרוביץ'.

מקור כל הנפילות בדראפטים, זה עניין החמש תכונות. בסרט "מאניבול", לבילי בין, שמועמד לבחירה בדראפט, יש לפי הסקאוטינג את כל חמש התכונות החשובות בבייסבול, זה הופך אותו למבוקש מאוד, והוא נבחר בסיבוב הראשון.

בילי בין אמור להיות כוכב גדול במקצוענים. כמובן שזה לא קורה, הוא שורד בליגה כמה עונות ספורות, ופורש.

החוק מספר אחד בדראפט, זה שהדברים אף פעם לא מתפתחים כמו שרשום בדף – תמיד משהו ישתבש. כמו שאפרים קישון כתב פעם, תמיד הג'ינג'י שהיה אמור להגיע עם המפתח למכולה, בדיוק נתקע באיזה מקום, וכל התהליך נעצר.

לג'ה מוראנט וזאיון ויליאמסון יש על הנייר נתונים שאמורים להפוך אותם לשליטי הליגה – עם האתלטיות המטורפת שלהם אף שחקן וקבוצה לא יכולה לעמוד מולם. אבל אין להם מנטליות, זאיון נפצע כל הזמן ולא מצליח לחזור, כי אולי הוא לא מסוגל לעשות את הפיזיותרפיה אחרי הפציעה, וכמובן עניין המשקל. אצל מוראנט התחושה היא שהוא לוקח משהו, אבל בכל מקרה ההתנהלות שלו במשחקים זוועתית. ושני השחקנים האלה מגיעים מדראפט שדובר עליו שיהיה אחד הגדולים בהיסטוריה.

לעומת זאת, מי חשב בדראפט 1978 שיש ללארי בירד מה למכור בליגה? מה יכול שחקן לבן ולא אתלטי במיוחד לעשות באן בי איי? רד אאורבך ראה את השכל של בירד, ועשה את אחת הבחירות הגדולות בהיסטוריה. כבר בעונת הרוקי שלו, בירד החזיר את הסלטיקס לפלייאוף, שנעצרו רק בגמר המזרח מול ד"ר ג'יי.

אומרים שזה עניין של סיטואציה. שטויות, לארי בירד היה מוביל לצמרת כל קבוצה שהיה מגיע אליה. הסלטיקס של קיץ 1979 היו קבוצה כושלת שבמשך שנתיים לא העפילה לפלייאוף. הקבוצה של 1979-1980 הייתה פחות או יותר אותה קבוצה של אותן שנתיים – מקהייל ופאריש יגיעו רק בעונה השנייה של בירד בליגה.

קופר פלאג ייבחר ראשון, יהיה פסטיבל גדול, אבל בסוף השאלה היא באיזה אישיות מדובר. בשתי הדקות האחרונות בחצי גמר המכללות, מול יוסטון, פלאג כמעט ולא נגע בכדור. ולאורך המשחק הוא העמיד שורה סטטיסטית מרשימה, אבל לדעתי הוא לא הופך את השחקנים סביבו לטובים יותר, הוא קולע מהשלוש, הוא מוסר, אבל אין איזה משהו יוצא דופן מעבר.

ניקו האריסון עשה החלטה אחת נגד כל הסתברות הגיונית, הוא צריך לעשות עוד אחת כזו בדראפט, ולא לבחור בפלאג במקום הראשון. אין סיכוי שזה יקרה, אבל האריסון צריך להסתכל אך ורק על המנטליות של המועמדים, ואיך הם משפיעים בנוכחות שלהם על שאר שחקני הקבוצה. האליברטון יוביל השנה את אינדיאנה לאליפות, כי יש לו מנטליות. בכדורסל נטו, אף סקאוט לא היה רושם ב-2020 שיצא מהבחירה הזאת משהו. כשרואים את האליברטון בקולג' מבינים הכל – כל המשחק עובר דרכו, הוא משפיע על המשחק, והופך את השחקנים מסביבו לטובים יותר.

זה שאף סקאוט לא ראה את זה לפני הדראפט, מעיד בעיקר על רמת הסקאוטים בליגה, שרובם כנראה ברמה טיפה יותר גבוהה מאבי אבן, אותו אחד שבעשרים שנה האחרונות, כל בוקר הוא מקבל טלפון מאיזה קבוצת אן בי איי, אבל הוא כל כך אוהב את מכבי תל אביב שהוא מוותר על כל הטוב הזה.