אינדיאנה פייסרס – ניו יורק ניקס (2-1 לפייסרס לפני המשחק)

אינדיאנה הגיעה למשחק בניסיון לשמור על הביתיות שאותה "גנבה" בצורה נהדרת מהמדיסון סקוור גארדן, ולעשות צעד משמעותי מאוד בדרך לגמר – כי ב-25 השנים האחרונות רק 7 פעמים קבוצה חזרה מפיגור 3-1 וניצחה בסדרה. הניקס, מנגד, עלו עם אותה חמישייה שעזרה להם לנצח את המשחק השלישי, כשמיטשל רובינסון פותח על חשבונו של הארט, אבל 2 עבירות מהירות של קארל אנתוני טאונס הכריחו אותו לרדת לספסל אחרי פחות מחמש דקות משחק – מה שהוביל ל-2.5 דקות ראשונות של פרשס אצ'יווה בסדרה (ויחידות במשחק).

אינדיאנה גם הביאה "שחקן" חיזוק בדמות אביו של האליברטון, שמאז הסכסוך המתוקשר והמכוער עם יאניס ב-29 באפריל לא הגיע לאף משחק, והפעם התארח בסוויטה כדי לצפות בבנו סוחף את הקבוצה ליתרון מבטיח בסיום הרבע הראשון, כשהוא הולך ראש בראש עם ג'יילן ברונסון: 13 נקודות ברבע לג'יילן מול 15 של האלי.

אחרי 43 נקודות ברבע הראשון אינדיאנה נרגעה והסתפקה ב-26 בלבד בשני, שאותו הניקס דווקא פתחו נהדר עם קא"ט שחזר. הם נטלו את היתרון לידיהם ואפילו שמרו עליו כמה דקות, עד ש-2 דקות למחצית, במצב של 61-60 לניקס, אינדיאנה דפקה מיני ריצה עם 9-3 וחזרה להוביל בבטחה 69-64. הפעם דווקא האלי לא היה האחראי העיקרי לנזק, אלא נייסמית' הנהדר. מצד שני, האלי סיים את המחצית עם שורה של 20 נקודות, 10 אסיסטים ו-8 ריבאונדים, נושף בעורפו של הטריפל דאבל. ברונסון הסתפק ב-3 נקודות בלבד ברבע.

אינדיאנה המשיכה להגדיל את הפער בפתיחת המחצית השנייה, הפעם בזכות דקות טובות של פסקל סיאקם, ו-2 עבירות מהירות של מיטשל רובינסון בפתיחת הרבע השלישי הזניקו לפרקט שוב את ג'וש הארט. הכניסה של הארט נתנה דחיפה לכל הקבוצה בהגנה ובמיוחד לברונסון, שחזר להתעורר אחרי רבע מנומנם וקלע 8 נקודות מהירות תוך דקה וחצי. פתאום נדמה שיש לנו משחק, הניקס צימקו ל-5 בלבד. רק נדמה, כי זה היה יתרון ה-5 הכי מתעתע שראיתי מזה הרבה זמן. למרות הדקות הטובות הניקס לא הצליחו לעצור את אינדיאנה, שהמשיכה לדהור, להחליף סלים וטיפה להגדיל את הפער. הפעם הגיבור היה לא אחר מבנדיקט מת'ורין – שגם תרם 8 נקודות במחצית הראשונה. הוא חדר באגרסיביות פעם אחר פעם, ובצד השני ניסה לאמלל את ברונסון שכמעט נקלע איתו לקטטה.

הרבע האחרון נפתח בריצה נוספת של אינדיאנה שעלתה ליתרון 15 דווקא בדקות שבהן האליברטון (וגם ברונסון) נחו על הספסל. כאן חשוב לציין שהיו לא מעט שריקות רעות לטובת אינדיאנה, כולל 2 עבירות גבוליות של קארל אנתוני טאונס כשמיילס טרנר מתגרה בו, ועבירה חמישית של ג'וש הארט 4 דקות אל תוך הרבע. אבל למרות הטעויות הנוראיות של הניקס, לאינדיאנה רעדו הידיים והיא לא הצליחה לתת את המכה הסופית. להפך אפילו, היתרון צומק כשהניקס הידקו חגורות ועשו עבודה טובה כדי להכריח זריקות רעות. ריצת 10-2 בחסותם של הגיבורים השקטים קא"ט, אנונובי וברידג'ס, עם כמעט 4 דקות שבהן אינדיאנה קולעת סל שדה אחד, הורידה את הפער ל-6 בלבד כשנשארו פחות מ-4.5 דקות לסוף המשחק.

יעלה ויבוא האליברטון, עם סלים חשובים וקשים, שהוא גרם להם להיראות קלים, והשאירו את אינדיאנה במרחק בטוח, כשמנגד הניקס הפעם מפסידים שוב ושוב בקרב הריבאונד, וגם בקרב הלא מוכרז מול השופטים: עוד שריקה גבולית כשתי דקות לסוף סידרה להארט עבירה שישית, ואם זה לא מספיק קא"ט חטף פצצה לברך בהתנגשות עם ניסמית' – שגם הייתה פספוס של השופטים כי נשרקה כאן עבירה לקא"ט, רק במזל זה התהפך כשתיבודו לקח צ'אלנג'.

7 הפרש קצת יותר מדקה לסוף נשמע כמו משהו שאינדיאנה שמעה כבר לא פעם בפלייאוף, רק שהפעם היא הייתה זו שהחזיקה ביתרון ולא הניקס, שלא הצליחו להשלים את המהפך. בסיום 130-121 והסדרה תחזור למשחק חמישי בניו יורק, שתנסה להינצל בעור שיניה.

זה לקח להאליברטון כמעט כל המחצית השנייה, אבל קצת פחות מ-2 דקות לסיום המשחק הוא סוף כל סוף קטף את הריבאונד העשירי והשלים את הטריפל-דאבל, שני שלו בפלייאוף ופעם ראשונה ראשונה בתולדות הפייסרס ששחקן שלהם רושם 2 טריפל-דאבלים בפלייאוף. הוא הוסיף גם 4 חטיפות ונהנה מעוד ערב נהדר של חברו סיאקם (30 נקודות) ומתצוגה הגנתית נהדרת של מיילס טרנר (3 חסימות). אבל הפרחים למת'ורין שב-12 דקות בלבד תפר 20 נקודות והיה האחראי העיקרי לכך שאינדיאנה הצליחה לשמור על היתרון גם בדקות המנוחה של הכוכבים.

אצל המפסידים ברונסון הסתפק ב-31 נקודות וקא"ט תרם 24. נקווה שהברך שלו בסדר – אני מאמין שהוא ישחק במשחק הבא כי אין מה להפסיד, השאלה היא רק באיזה מצב.