שני משחקי ארבע ביום שני לפנינו, שניהם במצב של 1:2. בשני המקרים, מי שתנצח תהיה בעמדה טובה לזכות בסדרה – אחת תחזור מ-2:0 כשיש לה יתרון ביתיות (אם בוסטון תצליח), השנייה תשווה ל-2:2 ותקבל הזדמנות למשחק נוסף בבית, סיכוי לא רע שיחד עם אחד בשם סטף קרי. בואו נתחיל.

02:30 – ניו יורק ניקס (3) – בוסטון סלטיקס (2)

מצב הסדרה: 1:2 ניקס.

אני חייב להודות שניו יורק הפתיעו אותי. בתחילת הסדרה חשבתי שהניקס לא ינצחו משחק אחד כאן, אבל שילוב בין אופי, המחלה של קריסטפס פורזינגיס ואחד ג'יילן ברונסון סחף אותם לשני ניצחונות מוקדמים, שניהם אחרי שבוסטון איבדה יתרונות של עשרים נקודות בשני המשחקים בבית, אבל במשחק השלישי זה נראה אחרת. הסלטיקס המשיכו להסתמך על שלשות בקטע לא סביר, רק שהפעם הן נכנסו, וניצחו ב-25 הפרש גם במשחק בו פורזינגיס מקבל 19דקות והקבוצה, מעשית, משחקת עם 6.5 שחקנים. מה יקרה פה? אין לי מושג.

זאת אולי לא הבחירה העריכתית החכמה ביותר בהתחשב בזה שאני רוצה שתמשיכו לקרוא את הפריוויו הזה והבאים אחריו, אבל זאת המציאות. אם אתם אומרים לי עכשיו שהניקס מתפוצצים מהשלוש, דוחקים את בוסטון ומסיימים את העבודה עם 1:4 ב-TD גארדן אחרי שחזרו שם פעמיים מעשרים הפרש, זה נשמע הגיוני. אם אתם אומרים לי שפתאום טייטום נותן את משחק חייו, פורזינגיס מבריא, בוסטון מנצחת את משחק 5 בבית ומסיימת את הסיפור בתפוח הגדול, אני אאמין גם לזה. הכל, בגדול, פתוח. השאלה היא המשתנים.

המשתנה הראשון, איך לא, הוא הרוטציה של הניקס. יש לת'יבודו ארבעה שחקני חמישייה ששיחקו בין 38.5 דקות למשחק ל-44 בשלושת המשחקים הראשונים, כולל ההפסד ב-22 נקודות הפעם. לאורך רוב הסדרה הם רודפים אחרי בוסטון, אבל הראו אופי מרשים מאוד. למרות זאת, ולמרות שהם מובילים, קשה להגיד שהם באמת שיחקו כדורסל טוב יותר.

זה לא מעניין אותם. הם ניצחו. נכון שקארל אנתוני טאונס עם 1 מ-7 מהשלוש בסדרה ומספר זריקות נמוך. נכון שאו ג'י וברידג'ס קולעים ב-37% ו-36% בהתאמה מהשדה. בסוף המטרה היא לקלוע יותר מהקבוצה השנייה, והם עושים אותה. גם הניקס קבוצת קליעה טובה יותר ממה שראינו עד עכשיו, והם יעשו את ההתאמות, בעיקר המנטליות, אחרי הכאפה שחטפו במשחק שלוש. קשה לנצח בגארדן, וזה מרגיש שאין לבוסטון תוכנית ב' של ממש ביום שהשלשות לא יכנסו. אם הם לא קולעים ב-50% בחוץ אלא ב-25%, יש להם סיכוי?

אפשר לדבר על התאמתו של הניקס, משלשות של טאונס ועד לזה שמיצ'ל רובינסון יתחיל לקלוע עונשין לראשונה בפלייאוף, אבל בסוף זה עניין של אופי ובעיקר של אחד ג'יילן ברונסון, מי שלא הייתה לבוסטון תשובה אליו בדקות הסיום של שני המשחקים הראשונים. כמו בהרבה מקרים אחרים, התחושה היא שמי שתנצח כאן תעלה. ברונסון כבר הראה שהוא יכול לתת ימים של 40-50 נקודות ופשוט לסרב להפסיד. הוא שחקן גדול, והוא צריך לתת כאן משחק כדורסל מושלם. זה סימן שאלה נפרד. אם זה תלוי בו, זה של ניו יורק.

עכשיו נעבור לסימני השאלה בצד הירוק, והראשון בהם הוא ג'ייסון טייטום, ה-1.30 מ' הגבוה בהיסטוריה. אין לטייטום תשובה להגנה של ניו יורק כשהוא קלע 23, 13 ו-22 נקודות בסדרה, הוא מתקשה להגיע לקו ובכלל לטבעת. הניקס מרחיקה אותו בצורה טובה, אבל מצד שני הוא הראה יכולת להכנס לעניינים גם בסדרות רעות שלו. בגמר בשנה שעברה, למשל, הוא קלע 31 נקודות במשחקים 3 ו-5 אחרי שני משחקים ראשונים רעים מאוד. טייטום יכול למצוא את הדרך שלו להשפיע על המשחק, והזן מאסטר מעלי אקספרס (ג'ו מאזולה) מאמן כדורסל מספיק טוב כדי להצליח למצוא את ההתאמות האלה. בידודים על הארט או על ברונסון? מצב בו הוא מקבל את הכדור בעמדות אחרות? הסלטיקס יכולים למצוא דרך. הוא טוב מדי בשביל לשחק ככה, וטוב מדי בשביל להחטיא את הזריקות שהוא החטיא עד עכשיו בסדרה.

השאלה השנייה, איך לא, היא קריסטפס פורזינגיס. הוא התקשה להישאר על הפרקט, לא מעט בגלל בעית בריאות, כשיש שמועות על כך שהוא סובל ממין אפקטים של לונג קוביד. אם זה נכון, לא סביר שנראה שיפור דרמטי בין המשחק השלישי למשחק הרביעי. זה משאיר אותנו עם סבא אל הורפורד, ששיחק 35 דקות במשחק השלישי ומגיע מעט יותר רענן.

לכן, באמת, אנחנו צריכים לקבל סימן קריאה משני הג'ייז. ג'ייסון טייטום כאמור מתפשר יותר מדי על שלשות, וגם MVP הגמר ג'יילן בראון לא באמת הגיע לפלייאוף, חוץ ממשחק אחד מול אורלנדו. הוא מסתמך על השלשות ובקושי מגיע לקו, כשהוא היה רע מול ברידג'ס ואוננובי. עם כל הכבוד לדרק ווייט, ג'רו הולידיי או גיבור משחק 3 פייטון פריצ'ארד, הסלטיקס ינצחו רק אם יהיו להם שניים משלושת השחקנים הטובים על הפרקט.

זה סימן השאלה הכי גדול (ואולי מעט מובן מאליו).זה משחק צמוד בין שתי קבוצות טובות מאוד, ובמשחקים כאלה אני נוטה לבחור בקבוצה עם השחקן הטוב ביותר. אמנם בוסטון הייתה טובה יותר ב-95% מהסדרה, אבל במשחק השלישי היא ניצחה בזכות ערב קליעה לא סביר. ג'יילן ברונסון לעומת זאת כן מצליח להשתלט על משחקים כשהוא רוצה.

למרות זאת, תחושת הבטן שלי התהפכה כמה פעמים. במקרה כזה הולכים עם אופי של אלופה, למרות כל הקלישאות, ועם מה שעלול להפוך לסיר הלחץ של הניקס שהתקשו לחזור מ-20 הפרש כשכל הלחץ היה עליהם. בוסטון בהארכה, משחק צמוד.

05:00 – גולדן סטייט ווריירס (7) – מינסוטה טימברוולבס (6)

מצב הסדרה: 2:1 למינסוטה. אין סטף.

כל עוד קרי בחוץ, זה אמור להיות בכיס של מינסוטה. למרות זאת, הסדרה צמודה יותר ממה שאנשים חושבים. הם היו בפיגור במשחק השלישי, אבל המחצית השנייה ובפרט הרבע האחרון היו כולם מינסוטה ובעיקר איש אחד, אנתוני אדוורדס. אנטמן קלע 28 מ-36 נקודות במחצית השנייה בה זה הרגיש כאילו הוא התחפש למייקל ג'ורדן, ובעיקר כאילו אין לגולדן סטייט תשובה אליו, לא משנה כמה דריימונד גרין יתרגז.

אדוורדס יכול לעשות את זה. הוא הראה לנו בשנתיים האחרונות שהוא מספיק טוב כדי להשתלט על משחקים לבד ולקבע את עצמו בחמישייה הראשונה בליגה, גם ביום בו מינסוטה שלו מאבדת 21 כדורים ומתקשה במחצית הראשונה. המחצית השנייה והפיזיות שלה היו סיפור אחר, בטח בהתחשב בזה שלא סביר שג'ונתן קומינגה יקלע שוב 30 נקודות עם 3 מ-4 מהשלוש.

גולדן סטייט חייבת את הבחור השני לצד ג'ימי באטלר, שקלע 33 נקודות באחד המשחקים הטובים שלו שלא הספיק. זה יכול להיות קומינגה, זה יכול להיות באדי הילד, אבל זה בעיקר נראה כאילו אין להם את הכלים. לא סביר ששניהם יקלעו שוב 44 נקודות ב-16 מ-27 משותף מהשדה ו-7 מ-12 מהשלוש, בטח אם רודי גובר יראה טוב יותר במשחק הבא. גם אז, זה לא בדיוק הספיק.

זה נכון גם בקשר לבאטלר, שסיים את המשחק עם חמש נקודות ב-1 מ-7 מהרבע האחרון ואמור בין היתר לשמור גם על אדוורדס. הוא לא יכול לנצח לבד, כי אנחנו לא ב-2020, וכי מינסוטה יותר טובה מהיריבות שמיאמי התמודדה איתן.

השורה התחתונה פשוטה – זה מרגיש כאילו מינסוטה הייתה יותר רחוקה מהתקרה שלה מאשר גולדן סטייט (נטולת סטף קרי) והצליחה לנצח בחוץ. למרות זאת, מצב של 2:2 לא אידיאלי עבורם בהתחשב בזה שכל משחק נוסף בסדרה מגדיל את הסיכוי שקרי יחזור מהפציעה בהמסטרינג, למרות ששום דבר לא ודאי. הם חייבים לנצח היום.

היכולת הטובה של ג'וליוס רנדל, גם במשחק של 1 מ-6 מהשלוש, היא סימן מאודד. גם זאת של מייק קונלי הישיש בפלייאוף מרשים ושל גובר, שאמנם התקשה ומיעט לזרוק אבל לקח 13 ריבאונדים ב-26 דקות. כל אחד מהם, וגם ג'יידן מקדניאלס שבקושי נגע בכדור או ניקייל אלכסנדר-ווקר, יכולים לשחק טוב יותר. הופעה של 21 איבודים, בפרט, לא סבירה. זה מרגיש כאילו אין לווריירס מה למכור, אבל אלה המשחקים שג'ימי באטלר נולד בשבילם. משחקים בקצב איטי, כשכל העולם נגדך, ואתה מנצח.

באטלר אמר שהוא רוצה לשחק 48 דקות, אבל עברו יומיים מהמשחק הקודם, הוא בן 35 ושיחק 43 דקות בהפסד כולל מאמץ עילאי בשני הצדדים של המגרש. ג'ונתן קומינגה יכול להפוך ללילה אחד לבאם אדביו? גולדן סטייט יכולה להיות מספיק מדויקת כדי למנוע מאדוורדס את המרווחים הקטנים שדרכם הוא חודר לסל? דריימונד גרין יכול להיות שחקן שמגדיר הגנה שלמה?

בשביל שהווריירס תנצח כאן, היא צריכה שהתשובה ל-2 מ-3 השאלות האלה לפחות תהיה "כן". אני לא רואה את זה קורה. מינסוטה ב-10, בדרך ל-1:4 והופעה שנייה ברציפות בגמר המערב.