בניגוד לסלטיקס מוקדם יותר היום, שכנראה אהבו את מה שעשו במשחק הראשון בסדרה ולכן הם פעלו בכל הכוח כדי לשחזר אותו, הת'אנדר לא אהבו את מה שהיה במשחק הראשון. כמה לא אהבו? 43 פעם לא אהבו. הרבע הראשון היה סימן לבאות כאשר אחרי חצי רבע הפער כבר דו ספרתי, ובחצי השני של הרבע הוא הוכפל בדרך לרבע מפלצתי של הת'אנדר וזוועתי של דנבר שנגמר 45:21 לרעמים הצעירים, 15-21 מהשדה לעומת 7-19 של דנבר.

ברבע השני הרעמים המשיכו לרעום ונגיסי העוף המשיכו להיזלל, ההפגזה רבתי של הת'אנדר המשיכה בדרך לעוד רבע של מעל 40 נק', הפעם 42 נקודות מול שיפור קל של הנאגטס עם 35 נק', וזה 87-56 ת'אנדר עם הירידה למחצית. ברבע השלישי המגמה המשיכה, יוקיץ' יצא בעבירה שישית ודנבר זרקו את המגבת הלבנה פחות או יותר. כמו עוגת שמרים טובה, ההפרש המשיך לתפוח והרבע נגמר בתוצאה המפחידה משהו 124-76. זה היה הרגע שבו דייגנולט גם הוא השיב את הפותחים, וכמו עוגת שמרים טובה שהוצאה מהתנור, גם כאן התפיחה ירדה מעט והנאגטס אפילו ניצחו את הרבע 30-25, ובסיום 149-106 לת'אנדר בבלואואאוט מרהיב, שמשווה את הסדרה ל-1:1 לפני שיוצאים לשני משחקים בקולורדו.

אצל מטילי הזהב ששיחקו בחדווה ובמרץ של כורי זהב במאה ה-19, ווסטברוק "הוביל" עם 19 נק' וקיבל הפעם גם שריקות בוז מאוהדי אוקלהומה, יוקיץ' לפחות נח קצת עם 17 נק' ב-32 דק', 8 ריב' ו-6 אס', מארי היה חלש עם 14 וגורדון היה מחריד עם 10 בלבד. על מייקל פורטר ג'וניור אני מעדיף לא להרחיב את הדיבור, זה כואב מדי. אני יודע שסוקרנתם, אבל השחקן עם הפלוס/מינוס הגרוע בדנבר היה דווקא החבר החמישי בחמישייה, כריסטיאן בראון עם 40-. אאוץ'.

מנגד, כמו מאפייה של עוגות שמרים טובות, גם הת'אנדר מלאו בכל טוב: שג"א בראש עם 34 (11-13 מהשדה, 11-11 מהקו) ו-8 אס', ג'יי דאב עם 17 ו-7 ריב', צ'אט עם 15 (7-7 מהעונשין אחרי הפישול במשחק הקודם) ו-11 ריב', הארטנשטיין&ג'ו עם 14 לראש, הגרמני הוסיף 8 ריב'. לו דורט שיכול להיות הלוטוגוץ השמיני הוסיף 12, ומיטשל&וויגינס עם 10 כ"ר. הת'אנדר קלעו ב-56.2% מהשדה ו-16-36 מהשלוש (44.4%). הת'אנדר שיתפו 14 שחקנים וכולם קלעו, ובעיקר נראו כמו עצמם ונראה שהבעיטה בישבן שקיבלו העירה אותם לחזור להיות הקבוצה הנהדרה שהם.