בעולם הספורט האמריקאי יש צמד מילים שכל אוהד מכיר, כל אוהד אוהב וכל אוהד מחכה להגיד, משחק שבע! המשמעות של משחק שבע היא מאד פשוטה, ניצחון ואתה מתקדם, הפסד, ויאללה הביתה. הערב זכיתי להיות נוכח באופן אישי במשחק שבע בין קבוצתי האהודה יוסטון רוקטס לבין היריבה הגדולה שלה בעשור האחרון, גולדן סטייט ווריירס.

בהיסטוריה של הליגה רק 13 פעמים קרה שקבוצה חזרה מפיגור 3-1 לנצח סדרה 4-3, מתוך 13 הפעמים האלה יוסטון עשתה את זה פעמיים, ב-1995 נגד פיניקס, נשיקת המוות המפוסמת של מריו אלי לקוראינו הותיקים והפעם השנייה ב-2015 נגד הקליפרס לקוראינו הקצת יותר צעירים שאולי זוכרים, אם יוסטון יצליחו לנצח הערב זה יהיה הפעם ה-14 שזה קורה ולראשונה אותה קבוצה תעשה זאת 3 פעמים.

את המשחק השביעי בסדרה נגד פיניקס ב-1995 ראיתי מהמיטה שלי בפתח תקווה בתור ילד בן 14 שעשה השכמה ב-3 בבוקר לראות את רונן דורפן, שימי ריגר ועפר שלח משדרים משחק באמת אייקוני בהיסטוריה של יוסטון, אני עדיין זוכר את התחושה בשלשה של מריו אלי וכמה נהנתי ללכת לבית ספר באותו יום, מעולם לא חלמתי שיום יבוא ואהיה באולם, ביוסטון, מסקר משחק מספר שבע, של הקבוצה שלי, אז אני באמת מרגיש בר מזל ועוד יותר בר מזל שמריו אלי בעצמו היה במגרש היום!

זאת הסדרה החמישית בין יוסטון לגולדן סטייט בעשר השנים האחרונות, ב-2015 ו-2016 גולדן סטייט ניצחה 4-1, ב-2018 גולדן סטייט ניצחה 4-3 וב-2019 גולדן סטייט ניצחה 4-2, זאת כבר לגמרי יריבות וזאת לגמרי כבר סדרה שיכולה להיכנס לספרי ההיסטוריה של כל קבוצה, קארי אמר אחרי המשחק השישי במסיבת העיתונאים "אנחנו אורזים לשבוע, טסים לטקסס ומשם מתכוונים לטוס למינסוטה לסדרה הבאה".

הטקטיקה במשחקים האחרונים הייתה לעצור את קארי ולתת לאחרים לנצח אותך, בשני המשחקים האחרונים שיוסטון ניצחו האקס פקטור היה סטיבן אדמס, שהוא במשחק יוסטון שולטת בריבאונדים, קולעת יותר ואדמס אפילו קלע את העונשין שלו בתקווה שסטיב קר יפסיק לעשות עליו פאולים באמצע המשחק.

אז הנה, גולדן סטייט המנוסה, עם קארי באטלר וגרין, עם סטיב קר שראה הכל, עם הלחץ של לשחק משחק 7 בחוץ נגד היוסטון רוקטס הצעירה, כל כך צעירה שהיא הקבוצה הצעירה אי פעם (ממוצע גיל 25.9) שהגיעה ל-50 נצחונות ומעלה בהיסטוריה של מועדון, עם שועלים ותיקים כמו פרד וואן וליט, דילן ברוקס וסטיבן אדמס לצד כוכבים עולים כמו גרין ושנגון.

הגעתי לאיצטדיון מוקדם לספוג את האווירה, לראות האת החימום ובעיקר להוריד את מפלס ההתרגשות. מחוץ לאיצטדיון שלוש שעות לפני המשחק כבר התחיל הפנינג אוהדים עם מוזיקה ועמדות שתייה ואוכל, סוג של פרי גיים שאני רגיל לראות במשחקי פוטבול.

בתוך האולם על כל מושב חיכתה מגבת לבנה וחולצה אדומה מה שנתן לאולם לוק ממש יפה לפני שכל האנשים נכנסו, שאלתי עובד שם מי מסדר את החולצות על הכיסאות והוא ענה לי שאלה העובדים של המועדון שעושים את זה, הם היו שם כבר מהצהריים מסתבר.

נכנסתי למסיבת העיתונאים של אודוקה ושאלתי אותו מה הוא חושב על הדרך שבה גולדן סטייט שומרת על גרין ואיך הוא יכול לבוא יותר לידי ביטוי, הוא ענה שגרין יודע לזהות את השמירה הכפולה עליו ומצליח פעם אחר פעם לשחרר את הכדור מהר ולייצר מצבים לחברים שלו ואם הוא יעשה את זה גם הערב אז ליוסטון יהיה סיכוי טוב לנצח.

משם עברתי לסטיב קר ושאלתי האם הוא ימשיך באסטרטגית הכה את אדמס, הוא השיב שזה מאד תלוי באיך המשחק מתפתח ומבחינתו זאת טקטיקה שהוא שומר לעצמו את הזכות להשתמש בה.

ואז הגיעו השחקנים, גרין מיוסטון יצא ראשון, את החימום שלו הוא בעיקר בילה מעבר לקשת השלוש, המון שלשות עם יד על הפנים של עוזרי המאמנים, והמון זריקות מהפינה, לקראת הסוף הוא גם הוסיף כמה דאנקים מרהיבים שגרמו לקהל להריע.

אחריו יצא תומפסון, מי שעוקב אחרי השחקן הבאמת מוכשר הזה יודע שהוא קולע פחות טוב מחוץ לקשת ומחצי מרחק ועיקר הנקודות שלו מגיעות ממתפרצת וכדורים חוזרים בהתקפה, הפעם הוא ממש הקדיש את רוב החימום שלו לזריקות משלוש.

אחרון אצל יוסטון יצא פרד וואן וליט, השחקן המאד מנוסה הזה, שסחב את יוסטון לניצחון במשחק מספר 6, היה נראה קצת כבד ועייף בחימום, מקווה שלא סימן לבאות.

אצל גולדן סטייט, אם לא ראיתם מעולם את סטף קארי מתחמם, זאת חוויה אמיתית, ממש מופע שלם, קארי יודע שכולם צופים ואיכשהוא הוא מצליח לגרום לכולם להתמקד רק בו ובצורה המאד מיוחדת שהוא מתחמם, החימום שלו כולל מגוון זריקות, מליי אפים מתחת לסל, לזריקות בקשת גבוהה מהקרש לשלשות כמעט מחצי מרחק, הוא קולע כמעט הכל, תמיד בחיוך ותמיד עם ביטחון.

הצגת השחקנים הייתה באמת מרגשת עם חוויה שכללה זיקוקים, ואפילו אש שמתפרצת מהסלים, באמת מושקע ואני מקווה שזה יכניס לשחקנים את המוטיבציה בשביל לנצח כאן.

המשחק נפתח נוראי בשביל יוסטון, מחצית ראשונה באמת נוראית, אחוזי קליעה מחרידים ויותר מדי שלשות פנויות לבאדי הילד, סטף קארי שכמעט לא קלע במחצית בעיקר ניווט את הספינה ויצר מצבי קליעה מצוינים לחברים שלו בגלל השמירה הכפולה שהוא קיבל ברגע שהוא חצה את קו החצי. אצל יוסטון רק אמין תומפסון הצליח לייצר נקודות והשלישיה של גרין, ברוקס ופרד וואן וליט כמעט ולא עשתה כלום בחצי הראשון שנגמר 51-39 לגולדן סטייט, סקור נמוך מאד שמתאים במיוחד לקבוצה שבאה להרוג את משחק הריצה ולהוציא את הקהל מהתמונה מוקדם.

החצי השני נפתח בהתעוררות מסוימת של יוסטון, שנגון עבד קצת בצבע והמחליפים של יוסטון ניסו לייצר מומנטום, בשלב מסוים התוצאה הייתה 63-60 לגולדן סטייט, סטיב קר לקח פסק זמן וגולדן סטייט יצאה ממנו לריצה של 20-7 ודי סגרה את המשחק, יוסטון מסיימת עם רק 6 שלשות כל המשחק, באדי הילד לבד היה עם 9/11 מחוץ לקשת, ככה אתה לא מנצח משחק 7 בבית. אתה גם לא מנצח משחק 7 בבית שדילן ברוקס וגרין ביחד קולעים 16 נקודות ובטח לא שקארי, באטלר והילד ביחד עושים 75 נקודות. סיום המשחק 103-89 לגולדן סטייט ודייט לוהט בסיבוב הבא עם מינסוטה ואנטוני אדוארדס.

בסופו של דבר מה שעובד בעונה הרגילה לא מספיק בפלייאוף, למרות המקום השני במערב, למרות הכוכבים הצעירים ולמרות החזרה מפיגור 3-1, יוסטון קיבלה הערב שיעור חשוב, בליגה הזאת אין קיצורי דרך, אבל לפחות יש שם דרך, מאמן טוב, שחקנים צעירים ויכול להיות שעם חיזוק קטן (יאניס?) נראה שנה הבאה קבוצה שיכולה לרוץ קדימה וגבוה, מה שבטוח, העתיד נראה ורוד ביוסטון.

קלעו ליוסטון – תומפסון 24 נקודות, שנגון 21 נקודות ו-14 ריבאונדים ווואן וליט 17 נקודות

קלעו לגולדן סטייט – הילד 33 נקודות עם 9 שלשות, קארי 22 נקודות ו-10 ריבאונדים ובאטלר עם 20 נקודות