הלוואי שהייתי זוכר איך התחלתי לשחק כדורסל.

זה פשוט קרה. אי שם בסוף כיתה ו'. לא הייתי בין הגבוהים בכיתתי, גם לא בין החזקים או המהירים, אך במסגרת השנה האחרונה שלנו ביסודי, בה חבריי ואני התחלנו להתערבב ולהתערות עם שאר השכבה, מצאנו את עצמנו יותר ויותר במגרש האספלט של בית הספר. בהפסקות, כשלא שיחקנו "מעצבנים" – הטייק שלנו על מחבואים תופסת, ה-20 על על 40 מטר של מגרש האספלט היה נחלתנו. בתחילת אותה שנה, רוב הזמן הזה היה מוקדש לכדורגל, כשאני גיליתי יכולות חטיפה וקשיחות הגנתית, שאחרי 5 שנים של התחמקות מהכדור ב-"מלך השבויים" ומחניים בשיעורי ספורט, הפתיעו אפילו אותי. לכן הייתי נשאר בהגנה רוב הזמן, כמעוז (לפעמים האחרון) של הצד האפור של המגרש. אך למרות שעבדכם הנאמן כבש 3 שערים באותה שנה (כולל אחד על הבאזר שאחרי הצלצול) מרכז הכובד של החבורה עבר לענף עם הכדור הכתום. שיחקנו 3 על 3 או 4 על 4 על סלי קטסל עם רשתות חצי קרועות וטבעות כתומות מחלידות, כשהדבר היחיד שאני זוכר משם היה שיא קריירה של 8 נק' באחת ההפסקות.

הצלצול האחרון של בית הספר היסודי נשמע וכולנו עלינו יחד לחטיבה הקרובה למקום מגורינו, ששכנה בשכונה לא סימפטית (בשעות הערב והלאה) בקצה העיר. כשניתנה לנו הבחירה במגמה – מקצוע בחירה שנלמד 4 שעות בשבוע ב-3 השנים לאחר מכן, היה ברור שכולנו נלך למגמת ספורט כלשהי. אף אחד לא העז להזכיר אופציות אחרות. הרוב אמנם רצו ללכת למגמת הטניס, שהייתה מתוכננת לפעול במרכז הטניס העירוני בשכונה הסמוכה, אך בסוף, ביטול של הרגע האחרון שלח אותנו למגמת הכדורסל, בדיוק כמו שרציתי מההתחלה.

אלו היו 3 שנים נפלאות. יחד עם מאמן ממחלקת הנוער של הפועל תל אביב שבית הספר הביא במיוחד, למדנו, השתפרנו ובעיקר נהננו יחד. למרות שהתקופה הזו החלה לפני עשור בערך, חלק מזיכרונות הכדורסל הכי טובים שלי נוצרו שם וזכורים לי עד היום. מסירה על כל המגרש אגב נפילה אחורה, אסיסט מדהים מאחורי הגב לחבר הכי טוב שלי יום אחרי שראיתי סרטון היילייטס של ג'ייסון וויליאמס וגם כמה "הרבצות תורה" מהמאמן בתקופות שהייתי משמש לו כעוזר עקב פציעות אצבעות כאלו ואחרות (מחיר מעצבן אך קטן לשלם עבור החוויה המדהימה הזו שנקראת לשחק כדורסל). אהבתי אותו מאוד. הוא תמיד הסתלבט עלינו בחביבות אך גם ראה את התשוקה שלי בתחום ונתן לי הנחיות על המגרש ובעיקר מקורות מידע מחוצה לו כדי שאוכל להמשיך ללמוד ולהתפתח כשחקן.

בסוף כיתה ט' החלטתי לקחת את כישוריי לכיתה מיוחדת בתיכון אחר, אליו החטיבה שלנו לא הייתה משויכת. כשהתקבלתי, עדיין נפגשתי עם חלק מחבריי מאותה חבורה במגמה החדשה שלנו, פיזיקה, ובהפסקות כמובן. החיים החברתיים האינטנסיביים יותר בתיכון לא היו הסיבה ליציאה המתוכננת מאותו מעגל חברתי, אך גם איתם המשכתי לשמור על הקשר עם הכדור, המגרש והרשת. בשנתיים הראשונות שם המשכתי לשחק (והרבה), קצת בהפסקות עם חבר'ה מהשכבה , אך בעיקר לבד עד שבתחילת י"ב לערך מצאתי קבוצה נוספת, של חברים מהשכבה וחבריהם מתיכונים אחרים בעיר, איתם הייתי משחק בכל זמן שיכולתי. עם השנים (שלי באוניברסיטה, שלהם בצבא) והזמינות שירדה לאט לאט מצאתי קבוצה נוספת לשחק איתה, כשאנחנו ממשיכים להיפגש, להתחרות ולהנות עד היום.

בכך מסתכמת קריירת המשחק שלי, אך הקשר שלי לענף אף פעם לא נעצר כאן. מאמצע החטיבה בערך עד ימים אלו, כדורסל הוא הדבר שהקדשתי לו הכי הרבה זמן ואולי אפילו את חיי. מה שתמיד נשאר יציב הוא התשוקה ללמוד ולשפר את הבנתי לגבי המשחק המורכב הזה בכל דרך אפשרית – עוד שם של תרגיל, עוד דו"ח סקאוטינג על פרוספקט ביוטיוב, עוד צפייה במהלכים של שחקני עבר, עוד הצעות לטריידים ועוד פריוויו של טרום עונה/ערב משחקים/סדרת פלייאוף. חלק משמעותי מהם היו כאן, בהופס, אתר וקהילה שלנצח אהיה אסיר תודה על קיומם בכלל ועל הכתיבה של מיטב כתבי הענף כאן בפרט. בהרבה מובנים, הכתיבה שלי באתר היא הוקרת התודה הכי גדולה שאני יכול לתת לקהילת הכדורסל שלנו כאן אך גם בארץ ובעולם בכלל. אני אוהב לחשוב על זה בתור חלקת האלוהים הקטנה שלי שבה אני משתדל ליצור מעט תוכן כדורסלני איכותי לעולם שנתן לי כל כך הרבה ממנו.

בקיצור נמרץ, במשך העשוכ האחרון קראתי, צפיתי והאזנתי לכל כך הרבה תוכן שעוסק במשחק שכולנו אוהבים לאהוב. כמה הרבה? אלפים רבים של שעות של סרטונים, כתבות, ספרים ופודקאסטים שנגמעו בצמא. לכן, המטרה של סדרת הכתבות הזו (אינשאללה) היא לתת לכם, סקירה מגוונת של האתרים, עמודי היוטיוב, הפודקאסטים והספרים שמהם למדתי על המשחק מאז אותן שעות במגמה בחטיבה ועד עצם היום הזה.

וזה לא משנה אם אתם עכברי כדורסל ותיקים שעוקבים, צופים ונושמים הופס כבר עשורים (או בלשון אחי הקטן, חולדות כדורסל) או אנשים נורמליים שגילו את המשחק לאחרונה ורוצים להבין מי נגד מי, איך, כמה ולמה. כל אחד ימצא כאן תכנים ברמת ההבנה שלו שירתקו אותו לשעות רבות.

לפני שאתחיל, רק כמה דיסקליימרים: חוץ מספרים כמובן, כל מקורות התוכן האחרים שאציג מעלים תוכן על בסיס קבוע יחסית. חלקם בעברית, רובם באנגלית, כולם עוסקים במשחק לעומק וברמה גבוהה וכאמור גם העכברים שהכי מבינים יוכלו ללמוד ולהחכים מהם.

ערוצי יוטיוב:

לטעמי, הדרך הכי טובה שיש לשפר את ההבנה הכדורסלנית היא לצפות במשחק עצמו. פשוט, נכון? אך הכדורסל של היום כולל כל כך כל כך הרבה ניואנסים, התאמות ואלתורים בזמן אמת שגם מומחים ואנשי סקאוטינג נצרכים לצפות במהלך לפחות פעמיים/בהילוך איטי כדי להבין לעומק את השתלשלות האירועים בכל פוזשן. הסרטונים של חלק מערוצי היוטיוב הבאים יעזרו מאוד לשפר את ההבנה של השחמט התמידי בין ההתקפה להגנה.

Thinking Basketball (639,000 מנויים):

האורים והתומים שלי בענף. הערוץ שפעיל כבר 6 וחצי שנים היה ועודנו מקור התוכן שממנו למדתי הכי הרבה והכי לעומק על המשחק. מייסד הערוץ הוא בן טיילור, אמריקאי תושב קליפורניה שסיקר את הלייקרס בסוף העשור הראשון של המילניום עבור הלוס אנג'לס טיימס בלוג במקביל ללימודי התואר שלו במדעי הקוגניציה ב-UCLA. כתבות שלו על אנליטיקס (סטט' מתקדמת) פורסמו בבאסקטבול רפרנס ו-ESPN (עוד עליהם בפרקים הבאים) אך התרומה הכי גדולה שלו לעולם הכדורסל זו זווית הראייה שלו לגבי המשחק, שאם אני צריך לתאר אותה במשפט, אז היא מעריכה שחקנים וקבוצות על סמך הביצועים שלהם על הפרקט, בלי להביא בחשבון זכיות בפרסים שנקבעים ע"י המדיה ואליפויות שמושפעות מהצוות המסייע של הכוכבים יותר ממה שאנחנו חושבים (ואנחנו רואים את זה בכל שנה) – דבר שלא בהכרח תלוי בהם. לבודד את ההשפעה על המשחק של הכוכבים הגדולים זה הדבר הכי קשה בעסק הזה וטיילור עושה את זה בדרגה הגבוהה ביותר האפשרית.

הבחור הזה מטורף על מלא. יחד עם הצוות שלו, הוא עוסק במשרה מלאה בייצור התוכן הכדורסלני הכי מחכים ומלמד שראיתי בחיי. מצפייה ומעקב ידני אחרי 300 משחקים בעונת 2010/11, דרך הספר שהוציא לאור ב-2016 ועד לפרויקט המופת Greatest Peaks – 15 סדרת הסרטונים מ-2020 שעוסקת בפרופילי השחקנים הכי טובים בהיסטוריה של המשחק בשיאם (מייקל, לברון, קארים, לארי, קובי, שאק, דאנקן ועוד רבים וטובים). אחרי 5 שנים שאני צופה בו, אפשר להגיד בפה מלא שהבן אדם המציא את הדרך הכי טובה להתבונן ולהבין את המשחק שכולנו אוהבים לאהוב.

יש כל כך הרבה סוגי תוכן שונים בערוץ שאני לא יודע ממה להתחיל! חלק מראים את הצדדים המיוחדים של קבוצות מסוימות באותה עונה – למשל ההרכב העצום של יוסטון עם שנכון ואדאמס, או ההגנה המבוססת פרימטר, מהירות ואתלטיות של OKC. יש גם פרופילי שחקנים כאמור, בדרך כלל כאלו שפרצו לתודעה באותה תקופת זמן, כמו טומאני קמארה העונה ונראים כמו דו"ח סקאוטינג קלאסי, כלומר חוזקות, חולשות וגם נק' לשיפור. כולם כמובן בשילוב עם מהלכים נבחרים. סרטונים נוספים מוקדשים לבחינת תופעות של הכוכבים – סחיטת העבירות של שיי, השיפור של וומבי והתפתחות הפליימייקינג של אנט. יש כאלו העוסקים בניתוח משחקים ספציפיים וביתר דיוק – תכנית המשחק ההתקפית וההגנתית של שתי הקבוצות. דהיינו איך הקבוצות שיחקו במשחק בפועל, לרבות החלטות משמעותיות כמו איך שמרו בפיקנ'רול, איזה מסירות האיש עם הכדור מסר (או ראה ולא מסר), איך ניהלו את הזמן בקלאץ' וכל החלטה ומיקרו החלטה שאפשר לחשוב עליה בשחמט הפסיכי שהוא כדורסל ב-2025. סוג הסרטונים הזה נפוץ בעיקר בפלייאוף, כשיש זמן ליצור סרטונים על המשחקים הטובים עקב מספרם הקטן. לקינוח, יש גם תוכן היסטורי לפעמים, כמו Greatest Peaks וממשיכת דרכה, Offensive Legends, שכוללת 6 ניתוחים ארוכים על המשחק ההתקפי של כוכבים שעיקר תרומתם היה בצד הזה, כמו דירק, מאנו ונאש.

רוב ניתוחי המשחקים האמורים פתוחים רק עבור חברי המועדון של הערוץ, בפלייאוף ובעונה הסדירה כאחד (אני משתמש במינוי הזה כדי להבדיל מ-"מנויים", כאלה שעוקבים אחרי הערוץ או עשו subscribe בלעז). אז כאחד שמשלם 12 ש"ח בחודש, אני מבסוט עד הגג מהתכנים שעולים בקצב של יותר מסרטון וחצי לשבוע (כן, חישבתי את זה), שתמיד מרתקים אותי למסך לא משנה כמה אני עמוס. אם אתם אנשים שרוצים להבין את המשחק באמת, זה המקום בשבילכם!

ואומרים שאין טוב ממראה עיניים, אז קדימה, תראו בעצמכם:

Bballbreakdown (872,000 מנויים):

ערוץ נהדר שמייצר תוכן איכותי כבר מ-2009. מייסד הערוץ הוא ניק האוסלמן, הידוע בכינויו "קואוץ' ניק", שבאמתחתו יותר מ-20 שנות ניסיון באימון. במקביל לעבודתו כמאמן תיכונים וכמאמן קליעה לשחקנים מקצוענים, הוא מכין ומעלה סרטונים דומים בסוגם לאלו שהזכרתי מקודם – תופעות של קבוצות, פרופילי שחקנים, תופעות במשחקם של הכוכבים וניתוחי משחקים. בנוסף, הוא מעלה ניתוח על מכניקת הזריקה של המשתתפים בתחרות השלשות באולסטאר פעם בשנה. כלומר, מקור למידה מדהים לצלפים שבינינו.

אבל דבר אחד בטוח: אם תצפו בו, אתם תלמדו הרבה מהשפה המקצוענית של המשחק. החל משמות התרגילים, דרך שיטות להגנה בפיקנ'רול ועד המונחים הכי בסיסיים של המשחק כמו מתפרצת למשל. ציפיתם ממאמן כדורסל למשהו אחר?. גם בן טיילור משתמש במונחים הללו באופן תדיר, אך הפרספקטיבה של ניק כמאמן קופצת מהמסך (יותר נכון, מדבריו) בפרשנותו, בכל סרטון שלו. לכן, הערוץ מומלץ במיוחד לכל מי שרוצה ללמוד את המונחים המקצועיים של הענף בדרך הכי טובה ללמוד משהו – עם הסברים ודוגמאות אמיתיות.

Daniel Li (121,000 מנויים):

ערוץ חדש יחסית, שהתחיל להעלות סרטונים בימי הבועה העליזים, אי שם ב-2020 (מדהים איך עברו 5 שנים מאז והעולם השתנה לפחות פעמיים). על מייסד הערוץ, שקרוי על שמו, לא הצלחתי למצוא מידע חוץ מזה שהוא גר בסיאטל (קחו את זה בעירבון מוגבל, כי הסתמכתי על הצ'אט פה), כנראה מפאת כמות האנשים שחולקים איתו שם בעולם.

בדומה לשמו, גם הערוץ שלו די חופף לשני הקודמים ברמת סוג התכנים שהוא מייצר, אך לא כל הזמן. רוב הסרטונים הפופולריים ביותר שלו, המוצלחים מביניהם קיבלו מעל למיליון צפיות, עוסקים במאחורי הקלעים של המשחקים – אינטראקציות בין השחקנים בזמן עצירות, שיחות בפסקי הזמן ואפילו שיחות בין שחקני שתי הקבוצות. כל אלו מדובבים ומוצגים כמובן בהקשר של התוכן עליו דיברו, על המגרש ומחוצה לו. בנוסף על רמת הניתוח הגבוהה (המכנה המשותף לכל הערוצים שהופיעו ויופיעו כאן היום), ממליץ בחום לכאלה שחולמים להיות "זבוב על הקיר" במשחק עצמו ולהבין את חילופי הדברים בו.

ספורט באיכות גבוהה (131,000 מנויים):

הערוץ היחיד שבעברית, שהתחיל בכלל עם ניתוחי ליגת העל בכדורגל ב-2018 ולאט אך בטוח, הפך להיות כזה שמתעסק ברובו בכדור הכתום. אך לפני שנגיע לאיך זה קרה, שווה להתעכב על מייסד הערוץ, הלוא הוא פיני בראל. אם הגעתם עד כאן במעמקי מחילת הארנב של האינטרנט, כנראה שאתם כבר מכירים את פיני, אבל לטובת אלו שלא – מיסטר בראל (כעת בשנות ה-30 לחייו) הוא שוער כדוריד בליגת העל לשעבר שהפך ליזם בעולם הספורט-טק במקביל לעיסוקו כיוצר תוכן ביוטיוב.

אם בן טיילור הוא המדען המטורף של עכברי ה-NBA בכלל, בראל הוא המדען המטורף של העכברים בארץ הקודש בפרט, או ליתר דיוק – של עכברי דני אבדיה. מאז שהאיש והטורבו נבחר בדראפט, הוא מייצר ומעלה את ניתוח הביצועים שלו בכל משחק NBA. זאת לא בדיחה, ספורט באיכות גבוהה מכיל 359 סרטוני "מעקבדיה" (הלחמה של "מעקב" ו-"אבדיה"), המהווים את עיקר התוכן של הערוץ. רמת העומק והירידה לפרטים בסרטונים האלה היא מדהימה – כל סרטון כולל כל פוזשן שדני השפיע עליו במהלך המשחק, הרבה מעבר לנקודות, אסיסטים, ריבאונדים וחטיפות. גם מסירות שלו שהובילו לזריקות עבור חבריו, עזרות הגנתיות מוצלחות (וגם כאלה שלא) ופאולים שביצע וסחט מופיעים. כלומר, המהלכים השליליים שלו מקבלים זמן במה בנוסף למהלכים החיוביים, מה שיוצר ניתוחים ששווים כל שנייה של צפייה! והיריעה שלהם רחבה יותר ממנו, כשכל סרטון נפתח עם סיכום קצר של המשחק שהיה, המגמות שרואים מאבדיה לאחרונה (למשל להגיע לקו, תקופות קליעה טובות/פחות משלוש וכו') וגם מפורטלנד בכלל ולרוב גם הסבר על היריבה שלהם באותו משחק וסגנון המשחק שלה. במילים אחרות, רק הפתיחות לסרטונים הללו הדרך הכי טובה שיש ללמוד על גאוות היחידה של עם ישראל ופורטלנד בפרט ובקטנה על הקבוצות בליגה בכלל.

שאר התוכן שלו מאוד מאוד מגוון. בדרך כלל עולים ניתוחי משחקים (בסגנון כללי יותר שמתאר בעיקר מגמות במשחק, אך הם עולים בעקביות לאורך כל הפלייאוף), מעקבים בסגנון דומה על בן שרף וסרטוני מגמות במוק דרפאטים (לוחות התחזיות מי יבחר איפה ולמי) לקראת הדראפט עליו ועל דני וולף, סיקורים לאירועים גדולים בליגה כמו הזכייה של דאלאס בלוטרי, הטרייד על לוקה או ה-56 נק' עם 12 שלשות של סטף וגם סרטונים על עונת ההעברות, עם התייחסות לשחקנים החופשיים, הדראפט והטריידים שרק משתגעים משנה לשנה. יש גם קצת תוכן על כדורסל ישראלי – הזכייה של הפועל ביורוקאפ וסדרת הגמר מול ולנסיה, בניית הסגל של הגדולות בקיץ וכמובן נבחרת ישראל. במאמר מוסגר, חובבי הכדורגל ימצאו מעקבים תדירים על מנור סולומון בסגנון של מעקבדיה, סיכומי שלבים ומשחקים בליגת האלופות, קצת תוכן על ליגת העל ואפילו נבחרת ישראל (לא משנה כמה פעמים לא נעפיל למונדיאל. או ליורו). ערוץ חובה לכל מי שיכול לקרוא את המשפט הזה.

By Any Means Basketball (506,000 מנויים):

קולמן איירס היה תלמיד תיכון לבנבן טיפוסי מוושינגטון DC, שפתח ערוץ יוטיוב ב-2015 כשהיה בן 16 בלבד. פאסט פורוורד 10 שנים קדימה והוא בעל ערוץ עם חצי מיליון מנויים וגם, אהה (תחזיקו חזק) – חברה בעלת שם זהה עם מטה במיאמי שכולל אולם אימונים וחדר כושר, שעוסקת באימון כדורסל לכל הרמות, מילדים ביסודי ועד שחקני NBA (למשל ג'ף דווטין) במקומות שונים באמריקה וגם במחנות מסביב לעולם. הוא גם כתב ספר על הקניית יכולות כדורסל שהגיע למקום הראשון באמזון בקטגוריית אימון כדורסל, שיתף פעולה עם היורוליג וה-NBA, בנה והעביר כנסים להכשרת מאמנים ולפיתוח שחקנים והרשימה עוד ארוכה מאוד. הוא רק בן 26!

אז איך בדיוק הוא עשה את זה? כל הפרטים כאן. בכל מקרה, אם בערוץ היוטיוב עסקינן, By Any Means הוא הערוץ מספר אחד להיכרות עם שחקנים בצורה הספציפית ביותר – דרך יכולותיהם האישיות. אם ניתוחי שחקנים בערוצים האחרים שנסקרו עד עכשיו מדברים על סגנון המשחק של השחקנים – הדרכים בהן שחקן ספציפי משפיע על המשחק (נגיד, יכולת החדירה של קיירי), אז תוכלו למצוא את חלקן גם בערוץ הזה, אבל עיקר התוכן מוקדש לאיך הוא מגיע לאותן דרכים (למשל איך ומתי הוא יוצר מגע עם השומר שלו, קצב הכדרור שלו ועוד הרבה דברים שלראות אותם עדיף מלקרוא). דרך דוגמאות של כל אסטרטגיה עם מיקרו פרטים (כמו איך הוא דוחף את הרגל כדי להאיץ קדימה ולעבור את השומר שלו) ובשילוב מונחים מהשפה המקצועית עליה דיברנו, התוצר הסופי הוא סרטון שצולל לעובי הקורה ומתחת למיקרוסקופ ובאנגלית קלילה יותר מג'ה מוראנט באוויר.

סוג הסרטונים הזה היה הלחם והחמאה של הערוץ בתחילת דרכו, כשצעד אחר צעד הוא הפך לערוץ פיתוח שחקנים כמעט על מלא. כיום, רוב הסרטונים מוקדשים לאימוני יכולות אישיות ספציפיות (כדרור, קליעה…), בניית IQ כדורסל דרך צפייה וניתוח מהלכים, קצת תוכן על פיתוח מיינדסט חיובי במשחק ועוד הרבה תכנים ייחודיים שמעשירים ומלמדים כמו מאסטר קלאס של הגדולים בתחומם. נסו בעצמכם, גם אם זנחתם מזמן את החלומות שלכם על קריירה כשחקן. כי אף פעם לא מפסיקים ללמוד.

Michael Mackelvie (252,000 מנויים):

מכירים את מלקולם גלדוול? (קחו שנייה לחשוב. הזיכרון הוא לא מה שהיה פעם…)

לא? מעולה. אז תרשו לי להציג אותו.

גלדוול, 61, הוא סופר, עיתונאי ומרצה בריטי שעבר עם משפחתו בגיל 16 למחוז אונטריו בקנדה. 5 שנים לאחר מכן, הוא סיים את התואר הראשון שלו באוניברסיטת טורונטו, אך ציוניו לא היו טובים מספיק כדי להמשיך לתואר שני. לכן, הוא שינה כיוון והלך לעבוד כעיתונאי במגזין באינדיאנה. אחרי כמה שנים שם ובוושינגטון פוסט, הוא הגיע ל-"ניו יורקר" בשנת 1996 (שנשאר מקום העבודה שלו עד היום). באותה שנה, הוא כתב שני מאמרים שבעתיד יהוו את הבסיס לספרו הראשון, "נקודת המפנה", שיצא ב-2000. מאז, הוא הוציא 6 ספרים לגבי "ההשלכות הבלתי צפויות של מחקרים במדעי החברה" אח"כ, האחרון שבהם הוא ספר המשך וקונטרה לספרו הראשון.

כקורא מרותק של שניים מספריו ("מצוינים" ו-"לדבר עם זרים"), יש משהו נורא, ובכן, מרתק, בסגנון הכתיבה שלו. כמו כל כותב טוב, הוא משלב סיפור מפולפל ושובה עין עם נתונים מחקריים, חלקם כמעט בלתי יאומנים, בצורה שקל להבין את ההשלכות הפוטנציאליות של מסקנות המחקר ומשמעותן בהחלתן לאוכלוסייה הכללית (אני אומר פוטנציאליות כי תמיד יש פער בין המדגם לאוכלוסייה). למשל, הפרק הראשון ב-"מצוינים" בוחן למה הרוב המוחלט של שחקני ההוקי נוער ומקצוענים בקנדה נולדו ברבעון הראשון של השנה האזרחית. הסיבה פשוטה – תופעת הגיל היחסי, שהיא בעצם החודשים הנוספים שיש לילדים הבוגרים יותר בשנתון להבשיל פיזית ולצבור שעות אימונים נוספות בהשוואה לקטנים שבשנתון. כשהסינון לליגות הנוער הטובות ביותר (שמתאמנות יותר וברמה הכי גבוהה במדינה) מתחיל בגילאי 9-10 וכל קבוצה מורכבת מילדים שנולדו רק בשנה אזרחית אחת, כל ילד בגיל הזה שנולד בינואר, פברואר או מרץ, שכנראה מחזיק עם יתרון פיזי ומקצועי, אפילו "רק של כמה חודשים" על חבריו שנולדו באוקטובר, נובמבר ודצמבר, משפר משמעותית את הסיכוי שלו להיות מקצוען יום אחד.

כל אדם יכול להבין את ההסבר הקצר הזה, אך הכתיבה של גלדוול, ששוזרת אותו בתוף סיפור גדול שמתאר את השלכות התופעה על העתיד המקצועי של אותם ילדים בפרט ובענפים אחרים דומים, פשוט מכניסה את זה לראש טוב יותר. ברמה שעברה שנה בערך מאז שקראתי אותו לאחרונה ופירטתי על התופעה מהזיכרון בלבד.

ומאקלווי מרגיש לי כמו מלקולם גלדוול של הכדורסל (והפוטבול. והכלכלה והספורט בקטנה), כי את מה שהאחרון עושה בספרים, הראשון עושה בסרטונים. מאיך שאר העולם צמצם את הפער מהכדורסל האמריקאי ואף עלה עליו בשנים האחרונות, דרך הסיכוי של אדם שעוסק ב-5 ענפים הספורט הבכירים (כדורגל, כדורסל, בייסבול, פוטבול והוקי קרח) להגיע לליגה הכי טובה בעולם בכל ענף, כלל 10,000 השעות (שגם גלדוול מדבר עליו), למה יתרון הביתיות ב-NBA נעלם עם השנים ואיך משחקי וידאו הופכים אותנו לספורטאים טובים יותר – כל יצירה שכזו צוללת עמוק לנבכי התופעה הנחקרת (בעזרת המון דאטה) ומראה את הסיבות המדויקות להתרחשותה.

ואיתו התחלנו אז איתו נסיים – כמו בן טיילור, זה מסוג הערוצים שצריך לראות כדי להבין. נסו בעצמכם.

מוזמנים לשתף את הערוצים שאתם אוהבים בתגובות!

המשך יבוא (בלי נדר)…