שאינו יודע לשאול

אוקלהומה ת׳אנדר – ממפיס גריזליס 80-131 (0-1 בסדרה)

שניים וחצי רבעים של גארבג׳ .זה בגדול מה שהיה לנו במשחק הזה. זה עוד התחיל בסדר עבור ממפיס, שגם ראתה את שג״א מתקשה שלא כהרגלו, וכשדזמונד ביין קלע 2 מהנקודות הבודדות שלו עם 3 דקות לסיום הרבע הראשון בשביל לצמק את היתרון ל-4, אמרנו לעצמנו – וואלה, יהיה משחק. רק שלא היה משחק, כי משם אוקלהומה ברחה והמשיכה לברוח, ואז עוד קצת בריחה גם ברבע השני שבו המארחים רצו ל 0-20, (כאילו שהם לא הובילו באיזה 15 הפרש עד לאותו רגע). וברבע השלישי, שבו היה בעיקר גארבג׳ טיים ארוך, שבו אוקלהומה שיחקה בחצי כוח מכוון, מול ממפיס ששיחקה ברבע כוח (לא מכוון) – ג׳יי דאב, הרטנשטיין והולמגרן עשו ככל העולה על רוחם, והעסק היה ספק עצוב, ספק מבדח, כשבצד האחד קבוצה שהיא אולי לא הכי חכמה ביקום, אבל מצד שני קבוצה שבאמת לא יודעת לשאול. ברבע הרביעי, החליטה גם אוקייסי לשחק בעיקר עם שחקנים שלכאורה לא יודעים לשאול (נו, קצה ספסל וכאלה) מה שהפך את המשחק לשני בנים רביעיים שמשחקים אחד עם השני, שואלים שאלות אך אין קול ואין תשובה. חבל.

באוקלהומה בה אף שחקן לא שיחק יותר מאשר 26 דקות, מי שבלטו היה ארון וויגינס עם 21, ג׳יי דאב עם 20, הולמגרן עם 19 ו 10 ריב׳. שג״א קלע 15 באחוזים רעים, הרטנשטיין אהובי קלע 14 באחוזים טובים (וגם 8 ריב׳ ו 5 אס׳) ודורט הוסיף 12.

בממפיס ג׳ה עוד איכשהו היה במשחק עם 17 כשמספר דומה היה גם למרווין באגלי הנשכח שקלע 100% מהשדה. אף אחד אחר לא קלע בדאבל פיגרים, וזה כולל אפילו את דזמונד ביין שנראה כמו שחקן על בשני משחקי הפליי אין, ונראה כמו שחקן תת במשחק של היום. כאמור, כל השאר, אפילו לא ידעו לשאול.

תם

בוסטון סלטיקס – אורלנדו מג׳יק 86-103 (0-1 בסדרה)

תמימים האורלנדו האלה .באמת תמימים. משום מה, הם חושבים שקבוצה שיודעת לשחק רק בחצי אחד של המגרש (זה ההגנתי) יכולה לנצח את אלופת הנ.ב.א, גם אם אצלה משחק בדיוק שחקן התקפה אחד (שחקן התקפה על אחד, אבל אחד, שזה פחות ממה שקבוצה בדרך כלל צריכה). תמימים, תמימים. והאמת היא שזה אפילו לא התחיל רע כל כך. ההגנה המפורסמת של אורלנדו חנקה, ולמרות שבוסטון נטלה הובלה מוקדמת, אורלנדו חזרה עד כדי יתרון במחצית. יפה לה. בנקרו בגדול עשה את כל מה שבא לו בהתקפה, פרנץ וגנר היה ממש בסדר (למרות כמה לבנים פה ושם) אף הוא, ההגנה חנקה את כולם חוץ מאשר את דרק וויט, ובעיקר את טייטום ובראון, והחיים נראו טובים.

והחיים המשיכו להיראות טוב עד הרבע השלישי, ששם התמימות הרימה את קולה, ובוסטון, פתאום חזרה לחיים. ג׳ילן בראון פתאום קיבל חיים ברבע השלישי, פריצ׳רד גם קלע שלשות וגם התל שוב ושוב בהגנה שמולו, טייטום פתאום קיבל חיים ברבע האחרון, ובעיקר חיי ההתקפה של אורלנדו, שגם כך היו לא משהו הפכו להיות עוד פחות משהו, כשהיחיד, אבל באמת היחיד שמצליח לקלוע הוא פאולו בנקרו (איזה שחקן, כמו מלו אבל עם הגנה). רבע שלישי חזק מאד של 18-30 פשוט הבליטו את יחסי הכוחות בין שתי הקבוצות, כשמצד אחד קבוצה שמשחקת כאמור רק הגנה חזקה, ומצד שני קבוצה שמשחקת כשהיא לוחצת על הדוושה, הגנה עוד יותר חזקה, וגם התקפה חביבה מאד (כמו שאמרתי, פריצ׳רד שחקן חביב מאד, וכל השאר פרט אולי לפורזינגיס שהיה לא משהו, עשו את שלהם). ובסופו של דבר, ניצחון יחסית נוח.

בנוסף להגנה טובה, דרק וויט קלע 7 שלשות ו 30 נקודות, פריצ׳רד קלע 19, טייטום 17 עם 14 ריב׳. ג׳יילן בראון הוסיף 16 נקודות למנצחים. בנקרו כאמור היה בקלות השחקן הכי טוב של אורלנדו, ובאופן כללי די בלתי עציר עם 36 נק׳ ו 11 ריב׳. וגנר היה טוב בעיקר במחצית הראשונה, אבל סיים עם 23 נקודות . וונדל קרטר לא ממש קלע אבל לפחות הוריד 13 ריב׳, ובזה פחות או יותר נגמרו הבשורות הסטטיסטיות של התמימים מאורלנדו.

קליבלנד – מיאמי 100-121 (0-1 בסדרה)

חכם

החכם במקרה הזה אגב הוא טיי ג׳רום שנתן רבע אחרון מהסרטים, אחרי שברוב המשחק קליבלנד הובילה אמנם, אבל בקטנה, ואז טיי ג׳רום שיחרר ניצחה ומשם זה נגמר. עכשיו המדהים לגבי טיי ג׳רום זה שלכאורה הוא לא עושה שום דבר מדהים. הוא מכדרר בינוני, הוא אתלט בינוני אולי מינוס, ובאופן כללי הוא נראה יותר כמו הבן של השכנים מאשר כמו משהו אחר. אבל הבחור הזה שהווריורס שחררו לפני שנתיים משום מה, הוא חתיכת שחקן חכם שיודע לנצל כל רבע יתרון, וברבע האחרון הוא הרג את הקבוצה שנגדה עם שלוש שלשות ו 16 נקודות. הגארד הלבן של מיאמי התקשה מצידו מול ההגנה החזקה של קליבלנד, וניפק משחק בינוני למדי. מי שכן עזר ברבע האחרון מאד לג׳רום עם כמה שלשות קשות היה דריוס גארלנד, אף הוא במשחק גדול. כשבסופו של דבר, התוצאה היא תכל׳ס, רובה אותו רבע אחרון שבו קליבלנד החליטה להראות למיאמי שבכל זאת יש למדורגת ראשונה במערב יתרון איכות מסוים.

למרות שהוא לא היה חלק מהרבע האחרון העצום, ד. מיצ׳ל (הקליבלנדאי) הוביל את הקבוצה עם 30 נקודות, כרגיל. ג׳רום קלע 28, גארלנד 27 (שני האחרונים עם חמש שלשות כ״א). ג׳ארט אלן נתן דאבל דאבל של 12 ו-11, ומובלי בעיקר נתן הגנה. באם היה בקלות השחקן הכי טוב של מיאמי עם 24 נק׳ ו 11 ריב׳. הירו קלע 21. ד. מיצ׳ל המיאמיי קלע 18 עם 9 אס׳. וויגינס נתן 14 שכאמור לא הספיקו.

יוסטון – גולדן סטייט 95-85 (1-0 בסדרה)

הרשע

הוא כמובן דריימונד גרין. שאלוהים עדי ואני לא מבין איך בן אדם שמרוויח עשרות מיליוני דולרים ונמצא בפוזיציה מנצחת במשחק, עושה הכל כדי לקבל טכניות. בכלל מדובר בשתי קבוצות עם המון רשעים, בין גרין לברוקס ואפילו סטף קרי פני המלאך עם כל השלשות הכואבות שלו, והיו לו הרבה כאלה היום.

אני הצטרפתי למשחק, חמש דקות בתוך המחצית השניה, רגע לפני שיוסטון ברחה עם המון נקודות מול קצת נקודות, כשהפרש שהיה בן 23 נקודות כשאני הצטרפתי הצטמצם והצטמצם. וזה המקום לומר – היה משחק בן אלף זו**ות. באמת משהו מדהים. הגנה מהסרטים של שתי הקבוצות שפשוט לא נתנו לאף אחד לנשום. ליוסטון היה יתרון ברור בריבאונד (בטח כל עוד סטיבן אדמס הזה שיחק, כפרה עליו ימ״ש) אבל כל סל שלהם היה מקרי. ואני מתכוון באמת לכל סל. אולי חוץ מאיזה שלשה של פרד ון וליט שהוא קלע עם 4 דקות לסיום המשחק שבמקרה לא היתה מקרית, אבל כן באה אחרי איזה 8 החטאות שלו. לעומת זאת, סטף קרי כמעט לא ראה אוויר, אבל כל פעם שהוא כן ראה אוויר הוא קלע. ובניגוד למשחק בין שתי הקבוצות לפני שבוע, שבו סטף הסתפק בשלוש נקודות, היום הוא הסתפק בהרבה הרבה יותר, ותכל׳ס, אם כל הקבוצה הרגה את יוסטון בהגנה, היה זה בעיקר סטף (וגם כמה שלשות פה ושם של מודי, ופודז׳מסקי וכאלה) שהרגו אותה בהתקפה. איכשהו שתי הקבוצות עשו צ׳לנג׳ים לא מוצלחים עם כמה דקות לסיום, שהשאירו את שתיהן ללא פסקי זמן, וכך שלוש הדקות האחרונות לקחו רק חמש דקות (לעומת ממוצע של חצי שעה לשלוש דקות במשחקים צמודים בליגה) וזה דווקא היה כיף רציני. אבל בחיי, אחלה משחק, תראו את הרבע האחרון. היה מדהים.

סטף קלע 31 עם 5 שלשות ו 12-19 מהשדה (שהיו בדיוק כל ה 19 פעמים שהשאירו אותו עם קצת אוויר, אפילו אם זה היה ממש קצת). באטלר שכנראה עשה את רוב הנזק במחצית הראשונה אותה לא ראיתי (כי במחצית השניה הוא כמעט לא עשה כלום, עד דקות הסיום בהן הוא קלע שתי קליעות קלאץ׳) סיים עם 25 נק׳, 7 ריב׳, 6 אס׳, 5 חט׳, פודג׳מסקי עם 14 ו-8, וגרין כמו כל שאר הקבוצה עשו פשוט הגנה שאין דברים כאלה. יא-וואראדי. ביוסטון, היתה בדיוק את אותה הגנה. + המון המון ריבאונדים אבל מינוס – יכולת מינימלית לצבירת נקודות. חוץ משנגון כמובן שקלע 26 ו-9 ריב׳. ג׳בארי סמית וברוקס קלעו 11 כ״א. ון וליט 10 ואדמס הוריד 12 ריב׳.