שלום חברים, רציתי לקרוא לכם מכתב שריגש אותי מאחד המעריצים.

"זיו היקר ומערכת הופס שלום,

כבר חודשים שלא קראתי טור מאחד הכותבים שלכם.

אני אוהד דאלאס ולוקה דונצ'יץ', ושמחתי כשקראתי יומן עונה דאלאס, שיתאר את מעללי הקבוצה.

מאז ינואר לא פורסמו פרקים חדשים. האם הכתב פוטר? האם לא נדע מה עלה בגורל הקבוצה? האם לא נזכה לניתוח הסיפור המשונה ביותר בעונה. לוקה תמורת אנתוני דייויס?

אשמח לתשובתכם, האוהד ס. (קיצור של "סססעמאק, איך נתנו לו ללכת??!!")"

אז מה היה לנו ביז'ו?

רבות דובר על הטרייד המטומטם בהיסטוריה. לא ארחיב יתר על המידה ורק אומר שאם היה רעיון לשדרוג ההגנה, הוא עלה במחיר רב למשחק ההתקפה. בעיקר כשקיירי הושבת רשמית עד לסיום העונה.

ואם למישהו היה ספק, הגיע במשחק בין הקבוצות המהלך הבא… לוקה "עושה גוברט" לAD. מעליב, אבל זו המציאות של כל אוהד מאבס בעונה הזו החל מפברואר.

על פניו, סגל של קיירי, קליי, PJ וושינגטון, דייויס ולייבלי הוא סגל מצויין הגנתית. מצד שני עם הגנה הולכים למכולת, אבל לא נכנסים לסופר של אדם סילבר כדי לקנות אליפות.

אני לא מכיר סרט שקבוצה נותנת לשחקן בשיאו, צעיר, אחרי שיא של גמר NBA ללכת לקבוצה אחרת, ותמורת מעט כל כך.

לאור הטימטום של הGM, העונה מסתיימת במקום ה9 או ה-10. משחק הפלייאין מול סקרמנטו בהחלט אפשרי, משם למשחק אצל גולדן סטייט או ממפיס. בקיצור… שלום ולא להתראות.

בוגד… או מה לי ולחצילים?

אז מה נשאר לנו?

להתראות דאלאס, ברוכה הבאה LA. היי מומי, יש כסא פנוי לידך?

בחיים לא חשבתי שאהיה אוהד לייקרס. כשונא פייבורטים ברור, ואוהד מושבע של אנדרדוגים LA לא היתה אף פעם כוס התה שלי.

מג'יק וחבורת השחצנים, שאקיל וקובי- צוות לא הגיוני ובלתי אפשרי לפיצוח, הלייקרס של קובי II עם גאסול וביינום יחד היו קבוצות שראיתי משחקות רק מול הקבוצות הקטנות שרציתי שינצחו אותן, או בפלייאוף.

ואני המסכן, כמעט תמיד הפסדתי. סקרמנטו של ביבי וובר ודיואץ' חטפו, אהובי סטיבי נאש היה פסע מתואר, דירק נוביצקי שניצח את המגדלים וקובי האדיר ולבסוף סטף קרי אהובי, שהגיע לבאר וגם שתה אבל LA לא היתה רלוונטית כל כך..

אז מחילה מסטף-גרין-אייז אהובי אבל נשביתי בקסמי הלוקה, וקואץ' JJ רדיק שהייתי פריק של הפודקאסט שלו (The old man and the 3) מעבירים את זמני הפנוי מאז הטרייד. כיף אדיר.

לוקה דונצ'יץ' מגיע לעיר הגדולה ואיזה קבוצה מרתקת הוא מקבל.

התקפה:

הקבוצה משחקת עם תותח-שלושת-הקנים שיורה במקביל:

לוקה, לברון ואוסטין ריבס הם פליימייקרים. אחד מהם מתחיל את ההתקפה ומשם הכל ממשיך לפי קריאת המצב.

האיכות של השלישיה מאפשרת לרדיק לשחק עם אחד מהם, שניים או שלושה במקביל לפי הצורך.

כבר שמעתי את הביקורות על הספסל של הלייקרס, אבל לטעמי המאמן משתמש בו בצורה נהדרת כדי לא להתיש את השלישיה.

ההרכב הפותח בד"כ עם השלישיה + האצ'ימורה והייז.

ריבס בד"כ יוצא ראשון, לוקה ולברון משחקים יחד, בסוף הרבע לוקה נח ולברון יחד עם ריבס מסיימים יחד.

איזה הרכב הכי פורה מבין קבוצות המשנה?

מבדיקת הLINEUP הכי טוב לשלישיות אצל הלייקרס ניתן לראות את הנתונים הבאים:

השלישיה הכי טובה התקפית היא לברון לוקה וריבס. קולעים הכי הרבה (51.3 נק') כשהם באותו זמן על המגרש.

אם נוציא את אחד התותחים מהמשוואה, נראה שהאצ'ימורה הוא המשלים הטוב ביותר ליד דונצ'יץ' וריבס, כנ"ל ליד לברון וריבס.

גם פיני סמית' מוצא את עצמו היטב ליד לברון ולוקה.

מבחינה הגנתית לוקה לא שומר גדול, ריבס הוא גארד בגוף גדול שגם יודע לסחוט עבירות תוקף מקום שני בליגה, ולברון שכבר לא בשיאו אבל בהחלט יודע לתת את המאמץ כשצריך ונהנה בד"כ משיפוט אוהד.

אבל מה יש לנו מסביב?

ג'קסון הייז, שחקן הגנה נהדר, מזכיר לי את לייבלי עם פחות כישרון אבל בהחלט אנרגיות נהדרות. לצערי לא זוכה לקרדיט מרדיק והוא החילוף הראשון בדרך כלל.

פיני סמית' ורוי האצ'ימורה- צמד הפורוורדים הארוך שיודע לשחק בלי אגו, להרביץ ולשמור כשצריך ולשים את השלשה כשצריך.

פרד ונדרבילט- האס האמיתי של הלייקרס מהספסל. מביא כוח אדיר, ריבאונד התקפה מעולה, ידיים ארוכות ואגריסיות בלתי נגמרת.

גודווין- שומר נהדר, לוחץ היטב את הכדור ומפריע ככל האפשר ליריבים בשיבוש חסימות.

LUKA MAGIC

הקסם האמיתי של לוקה הוא המסירה. נכון שמדובר בגארד גדול שיכול לעשות סל מאיפה שהוא רוצה מתי שהוא רוצה אבל הכיף האמיתי מתחיל במסירות שלו.

כשאני מפשפש בזכרוני הדהוי אחרונית אני נזכר במוסרים הנהדרים בעלי התכונות היחודיות:

מג'יק– ניהול המתפרצות והמסירות בזמן לשחקני הכנף המהירים ביירון סקוט וורת'י, או לטריילרים הגבוהים קופר וקארים.

סטוקטון– ניהול המשחק השקול, משחק הP&R המושלם שלו עם מאלון ומסירת הפוקט-פאס המפורסמת אליו אחרי החסימות.

סטיסי נאש– היה מוצא את הקלעים בזמן הנכון.

כריס פול– ניהול הLOB המדהים שלו עם הכימיה המטורפת עם בלייק ודיאנדרה ג'ורדן.

לוקה דונצ'יץ'– מעבר למסירת ה"עין עקומה" הוא מביא את הכדור בדיוק מושלם לקלעים. יכול לשתף אתכם שבתור קלע אתה בעל הסיכוי הגבוה ביותר לקלוע כשאתה מקבל את הכדור לאזור החזה.

בתמונת הקליעה של סטף, בדוגמא השניה משמאל אפשר לראות את השלב בו סטף מתחיל בתנועת הקליעה והובלת המרפק עד לשחרור הכדור. אם השחקן מקבל את הכדור לאזור החזה מבלי להזיז את הרגליים מה שנשאר לו זה רק לשחרר את הכדור כשהוא במקסימום ריכוז לסל.

תראו כאן בסרטון הראשון איך לוקה בתוך היער (In traffic) מצליח לשחרר מסירה נפלאה לפיני סמית'. נשאר לו רק לקחת את הזמן ושלוח את הכדור לסל.

קל? תראו את האסיסט הזה. לוקה מושך כל כך הרבה אש ומוסר מבלי להסתכל להאצ'ימורה. תסתכלו על הרגליים של האצ'ימור שנשארות במקום כי הכדור מגיע בדיוק מקסימלי.

לוקה מפשט את ההתקפה וגורם לקליעות להיות פשוטות. מזכיר לכם שיוקיץ' הביא אליפות כשהחבר'ה הצליחו לקלוע את הזריקות הפנויות האלה ואם לוקה ימשיך להזין את הקלעים של הלייקרס זה ייגמר בריצה עמוקה ביותר בפלייאוף.

הנה, הנה זה מגיע…

ועכשיו ליומן האמיתי.

אחרי שליוונו את המאבס כל הדרך לגמר ולמקום השני המכובד מול בוסטון, אני שם את הז'יטונים שלי על לוקה שוב. אבל על לוקה הצהוב.

ה'רולקסים' של הלייקרס יזכו לניתוחים טקטיים על הקבוצה, נקווה שתהנו.

אז יא"ל(לה) לייקרס. יומן אליפות לייקרס, אני כבר מוכן, מקווה שגם אתם.

ולמי שרוצה לקרוא מכתב מצחיק, מוזמן להיכנס.