האם התזמורת תזייף?

מולי כתב על כך פוסט מצויין. האם יותר מדי כוכבים בקבוצה אחת הוא דבר שפוגע בקבוצה כולה? במילים אחרות, הייתכן שסכום החלקים גדול מהיכולת הכוללת?

ללא קשר למאמרו של מולי שלא התבסס על דאטה ומספרים, החודש התפרסם בירחון PSYCHOLOGICAL SCIENCE (שהוא מה שנקרא בשפה האקדמאית, 'REFEREED JOURNAL' – ז"א מאמר מדעי שעובר בקורת של שלושה מדענים החייבים לאשרו פה אחד) מאמר

"THE TOO MUCH TALENT EFFECT"

http://faculty.insead.edu/roderick-swaab/documents/Too%20Much%20Talen%20Psych%20Science%20In%20Press.pdf

ע"י קבוצת מדענים באוניברסיטת קולומביה. אחד מהסופרים, ADAM GALINSKY, מסביר שנקודת המפתח היא לארגן בקואורדינציה את יכולת הכוכבים כדי למלא ארבע דרישות מחוייבות – אסיסטים, DEFENSIVE REBOUNDS RATE, % קליעה, ואיבודי כדור.

במאמרם המדעי הם גם מביאים כדוגמא את הלייקרס של קובי, סטיב נאש, דווייט האוארד, ופאו גאסול שסיימו עונה עם 37-45 והפסידו בסיבוב הראשון של הפלייאוף. הבעיות שהיו עם הקבוצה ידועות.

השאלה שהם שואלים היא מה יהיה עתה עם קליבלנד עם שלושה סופרסטארים – לברון, קווין לאב, וקיירי אירוינג.

התשובה לשאלה הזאת – לפי המחקרים שהם עשו והכל מוסבר שם למעוניין, הכל תלוי ברצון של הכוכבים להקריב מהדברים הטובים ביותר שהם עושים כדי לעשות דברים שהם פחות אוהבים לעשות, אבל חשובים מאד לקבוצה (למשל, קווין לאב אוהב הרבה יותר ריבאונדים התקפיים מהגנתיים).

לקאבס יש בנוסף לשלושת הכוכבים את טריסטן ת'ומפסון, שון מריון, אנדרסון ורז'או, ודיון ווייטרס.

קלינסקי טוען שהסובל הראשי יהיה דיון ווייטרס. לטענתו הקאבס עלולה להחליט לעשות עליו טרייד לפני הדד-ליין.

*****

השאלה שאני שואל היא כיצד הסתדרה נבחרת ארה"ב עם 12 כוכבים, וכיצד הסתדרה 'נבחרת החלום' מ-1992 עם 11 סופרסטארים (נא לא לשכוח שכריסטיאן לייטנר היה חבר בנבחרת!)