לאחר שהתאוששתי מההלם הראשוני של הטרייד ההזוי אי-פעם הגעתי מהר למסקנה שדאלאס עשו החלטה נכונה.

זה אמנם נשמע על פניו מנוגד לכל היגיון, לכל דפוס שאנו מכירים בליגה, לכל תבנית ולכל דרך פעולה.
זה נשמע כמו הזייה וגליץ' במטריקס שניתן להסבירם רק בתיאוריית קונספירציה כלשהי, מלחץ של הבעלים לקראת מעבר לוגאס, דרך דרישה סודית של לוקה ששם להם אקדח על השולחן, ועד התערבות של סילבר מאחורי הקלעים כדי להעלות את אחוזי הצפייה הדועכים.

כי האפשרות היחידה שנשארת מלבד זה היא שניקו האריסון ממש-ממש מטומטם, ברמות היסטוריות, או ממש-ממש באגו טריפ מטורף עם שיגעון גדלות ואפיזודות מאניות, כשאין איש במועדון שיכול לעוצרו.

את הקונספירציות אני לא קונה (אין לי דבר נגד תיאוריות כאלה באופן כללי, רק שזה ממש לא נשמע הגיוני ולא תואם לידוע לנו וגם אין שום סימוכין לאף תיאוריה כזו), ואני גם לא מאמין שניקו האריסון הזה, שעשה טריידים מצוינים עד כה במאבס שהצילו להם את העונה שעברה, וגם לקח הימור עצום על קיירי שהשתלם בגדול – פתאום הפך למטומטם גמור או פסיכי גמור.

אני מציע אפשרות שלישית.
כל מה שצריך בשבילה זה לבוא עם ראש פתוח, משוחרר מהקבעונות שהורגלנו להם בליגה הזאת.
האפשרות היא:
דאלאס באמת התכוונו למה שאמרו במסיבת העיתונאים.
הם באמת חושבים שהם יהיו טובים יותר בהמשך, וכל מה שהניע אותם היה רצון לנצח.

לא להחזיק בכוכב הכי גדול.
לא למכור כרטיסים.
לא לנפח הייפ.
לא להכתיר מלכים.

לנצח.

עכשיו תגידו – איך ינצחו יותר אם הם מוותרים על הכוכב הכי גדול שלהם?
אחד משלושת הכוכבים הגדולים בליגה?
כוכב היסטורי, ילד-פלא שנמצא בשיאו עם הרבה שנים לפניו?
שחקן שהביא אותם רק שנה שעברה לגמר?

אני אסביר.
התשובה היא שכדורסל הוא משחק קבוצתי.
כמשחק קבוצתי, אתה תהיה הכי טוב שאפשר כשתוציא את המיטב מכלל שחקניך. סינרגיה.
כמו הספרס 2014.
דטרויט 2004.
דטרויט 1990.
ולמעשה כל האלופות שהיו, ברמה זו או אחרת. אלה רק הדוגמאות הטהורות ביותר.

הרבה פעמים קבוצות בליגה הזאת רכבו על שחקן אחד שעשה הכל וסגל "משלימים" מסביבו, שיכולים להחמיא לו.
הדוגמא הכי קיצונית הייתה של שנות הארדן ביוסטון ("אני לא משחק בתוך שיטה. אני השיטה.")
יוסג' קיצוני של שחקן אחד, שמחזיק בכדור כל ההתקפה, מכדרר, ובסוף מחליט או לחדור (בשאיפה להשיג זריקות), או לעשות סטפ-בק לשלוש, או לתת מסירה החוצה לקלעים שמתפזרים על הקשת, או לתת לוב.
שאר השחקנים צריכים לשמור עבור הכוכב הגדול, להיות ילדים טובים וממושמעים ולהצליח לקלוע את הזריקות שהוא בוחר להעניק להם.
סינרגיה, זה לא.
זה נורא משעמם עבור שחקן, כל שחקן – גם ברמה השכונתית – ובטח שחקנים מקצוענים שבטופ של הספורט שלהם שמגבילים אותם למאמץ בהגנה, ריצה למעלה-למטה וללכת לעמוד בספוט שלהם.
זה לא מקרה שקבוצות כאלה אולי הגיעו רחוק לפעמים – אבל מעולם לא שתו מהבאר!
תמיד בשביל להגיע עד הסוף הן נכשלו מול קבוצה שעבדה בסינרגיה.
אותו דבר דאלאס ולוקה.

לוקה, עם השנים, הפך לתואם הארדן (אם כי סט הכלים שלו תמיד היה גדול הרבה יותר מהמקור).
תואם לברון בשנים לא מעטות בקריירה שלו.
סגנון המשחק שלו אגוצנטרי באופן היסטורי.
הוא יכול לעשות הכל על המגרש ולעשות סל מתי שהוא רוצה – אז זה מה שהוא עושה.
הכדור רק בידיים שלו והוא מנהל הכל.
הוא לא עושה שום תנועה בלי הכדור, ובהגנה צריכים לשמור בשבילו.
בימים שנכנסים לו הסטפ-בקים משלוש – זה נראה בלתי עציר.
בימים שלא נכנסים – זה נראה נורא.
במקביל, הקבוצה מפתחת תלות אדירה ולא בריאה בשחקן היחיד שמוביל אותה.
אם הוא עייף – הקבוצה נתקעת.
אם הוא משחק פצוע – הקבוצה נחלשת איתו.
ואם הוא לא משחק בכלל – הקבוצה אבודה.

אני מציע את האפשרות שהנהלת הקבוצה החליטה לשנות את הסגנון הזה, ולשלם את המחיר.

מה אם הם חשבו:

"אנחנו כל הזמן מחזקים את הקבוצה ומשנים חתיכות מסביב כדי למקסם את ההצלחה סביב הכוכב שלנו.
הצלחנו מעל המשוער, פגענו בינגו בטריידים על וושינגטון וגאפורד וזכינו בהימור המופרך על קיירי.
הגענו בזכות זה עד לגמר.
הקבוצה מלאה בשחקנים טובים… רגע.

אולי הם יותר טובים ממה שאנחנו מאפשרים להם להיות?
אולי אפשר להשתמש בהם אחרת חוץ מלהיות ניצבים במופע של לוקה?

הבאנו גם את קליי, אז יש לנו קליעה…
יש לנו את קיירי שיוצר לעצמו ומשחק לבד בתוך ההתקפה, בלי להחזיק בכדור כל הזמן…
יש לנו את אקסום שחוזר…
והייתה לנו בעיה בהגנה עם לוקה שלא תורם בחלק הזה של המגרש.

אולי – רק אולי – יש לנו בסיס מספיק טוב גם בלי לוקה?

שאם נוסיף אליו סנטר כוכב כדייוויס, שיתרום תרומה מכריעה בשני הצדדים, ביחד עם עוד גארד מצוין שעושה קצת מהכל כמו כריסטי – נוכל להיות טובים אף יותר?
ולשחק בסינרגיה, עם הנעת כדור, לנצל את הסגל המצוין שלנו כבודדים וגם כקבוצה?
לשנות את ההתקפה לזורמת וקבוצתית, ובמקביל להפוך לקבוצת הגנה רצחנית?
ולא להסתמך על שחקן אחד, מוכשר ככל שיהיה?

ולפעול בניגוד מוחלט למקובל בליגה הזו, שם המטרה העליונה היא להשיג את הפרנצ'ייז שלך, ואז כשהשגת אותו להתרפס בפניו, לתת לו כל מה שירצה, להתעלם מהתנהגויות שליליות, ורק לשנות חלקים סביבו?

האם ניתן גם לפעול אחרת???

לחפש את החלקים המתאימים ביותר שיתחברו קבוצתית??

לסרב לפרנצ'ייז שלך כשהוא לא מתנהג בצורה ספורטיבית מספיק לדעתך, ל-א להציע לו את הסופר מקס האוטומטי???

לחפש כוכב שמשחק גם הגנה???

להעמיד את האירגון והקבוצה מעל האדרת הפרט???

כי גילינו שבכל מקרה, גם כשאנחנו מתרפסים, ונותנים לפרנצ'ייזים שלנו הכל, ורק מנסים לשנות סביבם, ומנסים לחפות עליהם בהגנה, ונותנים להם לשחק איך שירצו – עדיין זה לא מספיק להגיע עד הסוף ואמנם אנו מוכרים מינויים ומרצ'נדייס ובונים הייפ – שזה חשוב – אבל ההייפ הכי גדול שהוא אליפות לא מגיע?

ואז אחרי כמה שנים שהוא לא מגיע הכוכב המפונק והמדושן שיושב על סופר מקס מתחיל להיות לא שבע רצון, ואין לו מספיק עזרה, והוא רק רוצה לנצח ו-רגע! הוא מחרבן לנו על הראש ודורש טרייד!

ומשאיר אותנו עם הזין ביד אחרי שנתנו הכל בשבילו! ושרפנו משאבים בשבילו! והטרדנו שחקנים בשבילו.

אז אולי לא נחכה לריטואל הקבוע שיקרה אלא ניקח את גורלנו בידינו ונשנה כיוון?

אנחנו נבחר את מי נביא במקומו.

אנחנו נבחר איך הקבוצה תשחק.

אנחנו נבחר לשחק כקבוצה ולא כמופע של איש אחד.

אנחנו נבחר לשחק בשני הצדדים ונביא רק שחקנים כאלה.

כי אנחנו מספיק טובים כבר עכשיו ועם מי שנבחר נהיה מצוינים ממש.

בכל התחומים.

ולא נהיה תלויים בשחקן אחד.

ולא נהיה משועבדים לדפוסים שלא באים לנו טוב!

נהיה אמיצים – כולם יחשבו שאנו משוגעים – אבל למעשה נהיה חכמים – ופשוט נפעל בניגוד מוחלט לעדר ונקבל החלטה לא פופולארית – אבל כזו שיכולה להביא אותנו עד הבאר! כבר השנה!

וגם בשנים הקרובות!

והכל בתנאים שלנו!!"

האם יכול להיות שהם אמרו את זה לעצמם?

ושזה מסביר הכל?

ושאולי הם גם צודקים?

והאם שכנעתי אתכם בכך?

לסקר:

https://strawpoll.com/ajnE1Aq19nW