למרות שני המשחקים הצמודים והמרתקים שהתקיימו בשלג של בפאלו ופילדלפיה, אין ספק שהתוצאה המעניינת והמפתיעה של הסיבוב השני בפלייאוף הייתה ניצחון החוץ של וושינגטון על דטרויט בהפרש מוחץ של 14 נקודות (למעשה, זה היה המשחק היחיד בסוף השבוע שהוכרע בהפרש דו ספרתי). המשחק הזה היה שיא (זמני?) של העונה המצוינת של הקומנדרס, שעלו בסערה תוך עונה אחת בלבד ממרתפי הליגה (מאזן של 4- 13 ב-2023) לפלייאוף, ועכשיו נמצאים במרחק ניצחון אחד בלבד מהעפלה סנסציונית לסופרבול.  

והמהפך הזה רשום על שמו של שחקן אחד – הק"ב ג'יידן דניאלס, שבעונת רוקי היסטורית הפגין מנהיגות, קשיחות וכישרון אשר הובילו את הקבוצה המוכה מוושינגטון למקומות שלא ביקרה בהם מאז תחילת שנות ה-90 של המאה הקודמת.

כמה מספרים : בעונה הסדירה השיג דניאלס את הרייטינג הרביעי בטיבו בהסטוריה לק"ב רוקי (100.1), מעט אחרי עונת הרוקי של סי-ג'יי סטראוד מיוסטון בעונה שעברה (שמדורג שלישי עם 100.8). הוא השיג את אחוזי השלמת המסירה הטובים בהיסטוריה לרוקי (69%) וצבר 25 ט"ד מול 9 חטיפות בלבד. כל זאת למרות קו קדמי שביר שאפשר ליריבות להפיל אותו 47 פעמים במהלך העונה. ולרשותו רק תופס אחד (טרי מקלורין) ששייך לדרג העליון של הליגה. סטראוד הוא לא רק מוסר מצוין – הוא שבר גם את שיא הרוקיס ביארדים בריצה (891) והפך לאחד מקבוצה מצומצמת של ק"ב ב-NFL שהיו הרצים המובילים של קבוצותיהם בעונה הסדירה (הרץ האחורי המוביל של הקבוצה, בריאן רובינסון, השיג 799 יארד בלבד).

בפלייאוף דניאלס התעלה לרמה גבוהה אף יותר, ובמו ידיו ורגליו הוביל את הקבוצה לשני ניצחונות חוץ קשים – על טאמפה ביי בסיבוב הראשון וכאמור על דטרויט בסיבוב השני. הוא הק"ב הראשון בהיסטוריה שהשיג לפחות 250 יארד, 2 ט"ד ללא חטיפות בשני משחקי הפלייאוף הראשונים בקריירה שלו. הוא גם הק"ב השני אי פעם שניצח בעונת הרוקי שלו בפלייאוף את הקבוצה שדורגה ראשונה בחטיבה בעונה הסדירה. הוא הק"ב הרוקי השישי אי פעם שמגיע עם קבוצתו לגמר החטיבה ואם ינצח השבוע יהפוך לק"ב הרוקי הראשון שמגיע לסופרבול.

במבט לשנים הבאות, כמובן שעוד מוקדם לומר אם דניאלס יוכל לשמר (ואולי אף לשפר!) את רמת המשחק שהפגין השנה על מנת להפוך לאחד הק"ב המובילים בליגה. סי-ג'יי סטראוד, לאחר עונת רוקי מרשימה כמעט באותה מידה, נסוג השנה והפגין יכולת בינונית. המודל ממנו צריכים דניאלס והקומנדרס להיזהר באמת הוא זה של ק"ב אחר של בהיסטוריה של וושינגטון – רוברט גריפין השלישי, שהחזיק עד העונה את שיא היארדים בריצה לק"ב רוקי  (815 – כאמור, שיא זה נשבר ע"י דניאלס). גם גריפין נתן עונה ראשונה מעולה על הקרקע ובאוויר (השיג רייטינג של  102.4 – מקום שני בהיסטוריה לרוקי) והפגין מיומנות מסירה גבוהה, אתלטיות, יכולת ריצה – וגם קשיחות ונחישות שהובילו את הרדסקינס מוושינגטון לפלייאוף. לצערם של מעריציו הרבים, סדרת פציעות טרגית (שהחלה כבר בעונת הרוקי שלו ב-2012) מנעה ממנו להמשיך להתקדם ולהתבסס בליגה, וסיימה את הקריירה שלו הרבה מוקדם מהצפוי. כל אוהד שאוהב את המשחק יקווה שגורלו של דניאלס יהיה טוב יותר, ושנוכל להנות מיכולתו הגבוהה וביצועיו המרשימים עוד שנים רבות.

משחקי גמר החטיבות יתקיימו הערב (יום א') והלילה – זה יהיה כמו בכל שנה לילה לבן לכל אוהדי ה-NFL בארץ. שעות המשחקים הם לפי שעון ישראל.  המספרים בסוגריים ליד שמות הקבוצות הן מיקומן בדירוג החטיבתי בתום העונה הסדירה.

פילדלפיה איגלס (2) – וושינגטון קומנדרס (6), פילדלפיה, ראשון 22:00

האיגלס הצליחו להעפיל לגמר ה-NFC למרות שהתקפת המסירה שלהם לא ממש מתפקדת עוד משלהי העונה הסדירה. הבעיה הזו החלה הרבה לפני זעזוע המוח שספג הק"ב ג'יילן הרטס (במשחק ההפסד לוושינגטון) בשבוע ה-16. למעשה, ב-5 המשחקים אותם השלים הרטס מאז תחילת דצמבר (3 בעונה הסדירה, שניים בפלייאוף) הוא עבר רק פעם אחת (!) את רף ה-150 יארדים במסירה. בכל זאת, פילדלפיה מצליחה לנצח – וזאת כמובן בזכות התקפת ריצה היסטורית. ב-4 מתוך אותם חמישה משחקים בהם שיחק הרטס מאז תחילת דצמבר השיגה התקפת פילדלפיה יותר יארדים בריצה מאשר במסירה, כאשר סקון ברקלי, הרטס ויתר הרצים מייצרים מספר מדהים של 187 יארדים בממוצע (!!) על הקרקע. השיא היה בניצחון הדרמטי על הראמס בשבוע שעבר בו ברקלי (עם 205 יארדים אישיים) הוביל התקפת ריצה שצברה 285 יארד, בעוד התקפת המסירה הסתפקה בפחות מחצית המספר הזה – 128 יארד בלבד. כמובן שהמתכון הזה לא היה עובד אלמלא הגנה מעולה ותוקפנית שדורגה ראשונה בעונה הסדירה עם ספיגה של 17.8 נקודות למשחק בלבד. היא טובה במיוחד מול משחק המסירה (מקום 2) ומצליחה לכפות הרבה איבודי כדור על היריבה (1.7 למשחק, מקום 6). בפלייאוף השביעיה הקדמית של ההגנה הצליחה להפעיל לחץ אפקטיבי מאד על ג'ורדן לאב (בסיבוב הראשון) ומתיו סטאפורד (בסיבוב השני) עם 7 סאקים סה"כ, מה שגרר ספיגה של 16 נקודות בלבד למשחק מול שתיים מהתקפות המסירה הטובות בליגה. הטאקל ההגנתי המצוין ג'יילן קרטר (עוד גניבת דראפט של האיגלס) בעונתו השניה בקבוצה מתבסס כמנהיג החדש של ההגנה ובשל כך נבחר בפעם הראשונה (וכנראה לא האחרונה) ל"פרו-בול".

על עונת הקסם של הק"ב הרוקי ג'יידן דניאלס הרחבנו כבר בפתיח של הפוסט. דניאלס היה בהחלט הטריגר למהפך שעברה הקבוצה, כשצברה 8 ניצחונות יותר מבעונה שעברה. אם לא יקרה משהו בלתי צפוי, הוא יהפוך להיות הפנים של הפרנצ'ייז לעשור הקרוב. עם זאת, אדם נוסף עם מניות רבות בהצלחה של הקומנדרס הוא המאמן דן קווין, שהגיע לקבוצה בתום העונה שעברה. קווין יהיה לנצח המאמן שהפסיד בסופרבול (עם אטלנטה) לבריידי והפטריוטס לאחר ששמט יתרון של 25 נקודות  בקריסה הגדולה בתולדות הפלייאוף. בשנים האחרונות הוא בנה (כמתאם הגנתי) את ההגנה המצוינת של דאלאס וקיבל שוב הזדמנות כמאמן ראשי בוושינגטון המדשדשת לאחר עונת  2023 האיומה. המוניטין של קווין כגורו הגנתי הוכח גם השנה, כאשר – ללא שדרוגים דרמטיים במצבת השחקנים – שיקם את הגנת הקומנדרס שדורגה במקום האחרון בשנה שעברה (ספיגה של 30.5 נקודות) והביא אותה למקום טוב באמצע (18) כשהיא מאפשרת ליריבות להשיג 23.3 נקודות בלבד. את הצד ההתקפי הפקיד קווין בידיו המנוסות של קליף קינגסבורי (מאמן הקרדינלס לשעבר) שיצר כימיה מצוינת עם דניאלס הצעיר וביחד הם בנו התקפה מעולה שדורגה במקום הרביעי והשיגה 29 נקודות למשחק, 10 נקודות יותר מבעונה שעברה (בה דורגה במקום ה-25). כמו ביוסטון של העונה שעברה, ההצלחה הגיעה מהר מהצפוי והנהלת הקבוצה תיאלץ לקבל החלטות בפגרה – האם לחזק כבר עכשיו את הסגל בשחקנים ותיקים ומנוסים (בעיקר בהגנה) או להמשיך לפתח את הקבוצה באופן מדורג ו"אורגני" יותר ע"י גיוסים חכמים בדראפט. מה שברור הוא שקו ההתקפה הקדמי דורש שדרוג דחוף, שכן לאחר שדניאלס ספג 47 סאקים בעונה הסדירה, לא ירצו בוושינגטון לראות את היהלום הצעיר מופל לעתים קרובות כל כך ומסכן את בריאותו ואת המשך הקריירה.

תחזית : פילדלפיה כמובן תנסה לרוץ כמעט בכל מהלך. בוודאי אם הרטס יעלה בכשירות לא מלאה (בשל פציעת ברך שספג במשחק מול הראמס). הגנות טובות מזו של וושינגטון (כולל זו של לוס אנג'לס בשבוע שעבר) ניסו לעצור את משחק הקרקע של האיגלס ונכשלו בכך. ניתן להניח שברקלי יצבור שוב מעל 150 יארדים קרקעיים והתקפת פילדלפיה תנצל זאת כדי להשיג כ-25 נקודות. אם כך – הכול יהיה תלוי שוב בדניאלס , והוא ייאלץ לנסות להוביל מאמץ התקפי של 30 נקודות ויותר מול ההגנה האימתנית של האיגלס. הקבוצה היחידה שהצליחה לעשות זאת מאז סוף ספטמבר היתה… וושינגטון שאף הנחילה בשבוע ה-16 לפילדלפיה את ההפסד היחיד שלה ב-3 החודשים האחרונים. עם זאת, יש לזכור שזה היה במשחק בו הרטס ספג זעזוע מוח וההתקפה נאלצה להתאים את עצמה תוף כדי תנועה לק"ב המחליף קני פיקט. דניאלס הוא שחקן נפלא אך במשחק חוץ קשה בפילדלפיה הקפואה, כשהגנת האיגלס המצוינת ממוקדת בו, וללא מספיק שחקני כישרון איכותיים שיעזרו לו, הוא לא יצליח לעמוד במשימה. זה לא יהיה קל לפילדלפיה. המשחק יישאר צמוד עד שלבי הסיום אך בסופו האיגלס ינצחו בהפרש חד ספרתי ויעלו שוב לסופרבול (אחרי שלפני שנתיים הגיעו לשם והפסידו לצ'יפס), בתקווה לסיים הפעם את המשחק החשוב ביותר עם הגביע.

קנזס סיטי צ'יפס (1) – בפאלו בילס (2), קנזס סיטי, הלילה בין ראשון לשני 01:30

גמר ה- AFC השנה מזמן לנו חתיכת משחק בין שתי יריבות ראויות למעמד. שתי הקבוצות הטובות ביותר בחטיבת ה-AFC (יסלחו לנו הרייבנס) ואולי בליגה כולה (במחילה מהליונס והאיגלס). מעבר לכך, המפגשים בין שתי הקבוצות קיבלו בשנים האחרונות מעמד של מסורת ויוקרה, שתיהן נפגשות כמעט כל שנה בפלייאוף מאז עונת 2020, וזהו עבורן המפגש השלישי במעמד מכובד זה בשלושים השנים האחרונות.

הבילס סיימו את העונה הסדירה במקום השני בליגה בצבירת נקודות, הרבה בזכות שני גורמים עיקריים. הראשון במעלה הוא ג'וש אלן, שגם בעונתו השביעית בליגה הוא הלב והנשמה של הבילס והשנה הוא בשל מאי פעם להוביל אותם לארץ המובטחת. הבשלות הזאת מתבטאת יותר מהכול בתחום של איבודי הכדור, שם ביצע אלן שיפור ניכר במאפיין שפגע בו קשות בעבר, ואת העונה הסדירה הוא מסיים  עם שש חטיפות בלבד לעומת 28 ט"ד. אלן גם מוסיף 12 ט"ד על הקרקע, וגם בתחום הריצה הוא חלק משמעותי ביותר בהתקפת בפאלו. הגורם השני הוא קו ההתקפה היעיל בצורה בלתי רגילה, שמסיים את העונה הסדירה עם ספיגה של כמות בלתי סבירה של 14 סאקים בלבד ורק שלושה שכאלה בשני משחקי הפלייאוף השנה. לקו הקדמי גם חלק לא מבוטל במשחק הריצה של הבילס השנה והרבה בזכותו לרץ האחורי ג'יימס קוק יש עונה מוצלחת ביותר, עם 16 ט"ד בריצה,  מקום ראשון בליגה במשותף עם שני רצים נוספים. הצ'יפס נראו פגיעים בהגנת הריצה במחזורי הסיום של העונה הסדירה ובגמר האיזורי, כך שלמשחק הריצה של הבילס הולכת להיות השפעה קריטית על המשחק כולו. הגנת הבילס לא טובה כמו ההתקפה, אבל היא יעילה למדי. ההגנה חמושה בקו קדמי אגרסיבי מאוד שגרם להכי הרבה פאמבלים בעונה הסדירה – וחשוב יותר, עמד בכבוד בגמר האיזורי מול ההתקפה המעולה של הרייבנס, והגביל אותם לט"ד אחד בלבד על הקרקע. השחקנים החשובים ביותר בקו הקדמי הם הדיפנסיב אנדס גרג רוסו ו-איי. ג'יי. אפנסה, ועליהם מוטלת המשימה החשובה להלחיץ את מהומס ולהגביל את זמן הזריקה שלו למינימום.

שני משחקים, זה מה שנשאר לצ'יפס על מנת לרשום הישג דמיוני – אליפות שלישית ברציפות, ת'ריפיט. על פניו, בבחינה של הסטטיסטיקות השנה, הצ'יפס לא מרשימים כלל. הם לא מדורגים ראשונים בשום תחום, פאטריק מהומס נראה לפתע אנושי (ואפילו שנוי במחלוקת) וההגנה בינונית לפרקים ארוכים של המשחק. וראו זה פלא, הם אוחזים במאזן הכי טוב בליגה כולה העונה והטוב ביותר בתולדות המועדון, עשרה ניצחונות בהפרש של ט"ד או פחות והעפלה לגמר החטיבה. לא משנה איך העונה הזאת תסתיים עבור קנזס סיטי, לקבוצות שכאלה רודי טומג'נוביץ' התכוון במשפטו המיתולוגי –

 "Don't ever underestimate the heart of a champion"

ובכל זאת לא נימלט מניתוח יבש לקראת המשחק – ושם הצ'יפס צריכים לשים לב לכמה דגשים. בהנחה שמשחק הריצה ימשיך לא להיות פקטור בהתקפה, פטריק מהומס צריך להתרכז במסירות לטווח הקצר. אם הטייט אנד טרוויס קלסי יצליח להשתחרר למסירה כמו במשחק הניצחון על הטקסנס, קנזס תהיה בדרך הנכונה לניצחון במשחק. עוד כלי אפקטיבי בהתקפה אלו הן הריצות הקצרות שמהומס מאלתר ברגע שכל האופציות האחרות מכוסות על ידי ההגנה שמולו. בתחום ההגנתי אנחנו מגיעים לבעיה העיקרית של הצ'יפס במשחק, ההגנה נגד הריצה. במשך כל העונה, וגם בפלייאוף, הצ'יפס מתקשים כנגד קבוצות ריצה דומיננטיות והם חייבים למצוא פתרונות מול משחק הריצה של הבילס, אחרת הם ימצאו את עצמם רודפים אחריהם במשך כל המשחק. הצ'יפס גם לא צריכים להתלהב יותר מידי משמונת הסאקים שהם השיגו מול הטקסנס, כי זה היה משחק יוצא דופן עבור הגנה שהתקשתה רוב השנה בתחום זה – וגם כי כאמור לבילס יש את קו ההתקפה אולי הטוב בליגה כולה, ומולם זאת תהיה אופרה אחרת לחלוטין.

נתון מעניין –  הבילס רושמים הישג יפה של שני גמרים חטיבתיים בחמש השנים האחרונות. הצ'יפס מצידם רושמים הישג "פסיכי" של שבעה גמרים שכאלה ברצף!!

תחזית : המשחק בין הצ'יפס לבילס הוא מסוג המשחקים שכל אוהד ספורט באשר הוא חולם עליו. שתי קבוצות מעולות בהתמודדות ראש בראש. הצ'יפס מצד אחד במסע היסטורי שירשום את שמם בדפי הזהב של הספורט. הבילס מצד שני שואפים לעשות היסטוריה קטנה משלהם, להעפיל אחרי 21 שנות בצורת לסופרבול במטרה לזכות סוף סוף באליפות הנכספת, אחרי שנכשלו בכך ארבע שנים ברצף אי שם בשנות התשעים. משחק פתוח לחלוטין, עם יתרון על הנייר לבילס, אבל אנחנו נהמר בכל זאת על האלופים מקנזס, שינצחו משחק קשה, ויהיו רחוקים משחק אחד בלבד מהנצח.