בתחזית לעונה זו אימצתי קו זחוח יחסית. אפשר להגיד שהתמה המרכזית הייתה – שיוט. שיוט לצמרת המזרח לאורך העונה, עם פורסזינגס או בלעדיו, שיוט בפלייאוף, מלבד כמה מכשולים אפשריים (ניו יורק לדוגמא), והגעה לגמר, לפחות.

והנה, אחרי כשליש עונה, נראה ששיוט, בהחלט מאפיין את הסלטיקס עד היום. אה, כן, וגם השלשות. אז בואו נתחיל מהפיל שבחדר.

שלשות

בשנה שעברה בוסטון הובילה את הליגה עם  42.5 זריקות לשלוש בממוצע למשחק בעונה הרגילה, שנקלעו ב-38.8% כאשר הבאה אחריה, דאלאס עם שלושה נסיונות פחות. בוסטון זרקה קצת פחות מחצי הזריקות שלה מאחורי קו השלוש. השנה, הסטטיסטיקה המריאה, הזכייה באליפות וניצחון השיטה העלו משמעותית את כמות הזריקות לשלוש. בעונה הזו, עד כה, בוסטון זורקת 50.6 זריקות לשלוש – עלייה של כעשרים אחוז! הבאים אחריהם השנה הם השוורים עם שש(!) זריקות פחות. האחוזים של בוסטון ירדו והיא עומדת על 36.8% אחוזי הצלחה בזריקות האלו, ובאופן לא מפתיע יותר מחמישים אחוז מכלל הזריקות של בוסטון הן לשלוש. אגב, בפלייאוף בשנה שעברה הורידה בוסטון את מספר הניסיונות לשלוש – וזרקה כשתיים פחות בממוצע למשחק. 

כל מי שרואה את בוסטון השנה לא מופתע, הכמות הפסיכית של השלשות הפכה כבר להיות חלק מהזרימה של המשחק של בוסטון. רק, אם יורשה לי, זו זרימה מאוד משונה, אם בכלל זורמת. כניסות שבמקום להסתיים לליאפ מוצאות לשלוש, התקפות חד מימדיות. אז מצד אחד זה מצליח וזה עובד, אבל כשלעצמי, זה פחות מהנה לצפייה. מה יקרה כשכל הקבוצות יזרקו כל כך הרבה, איך ייראה המשחק אז? העניין הזה כנראה מטריד לא רק את כותב שורות אלו, ודיבורים על ביטול שלשות הפינה, הרחקת הקו או אמצעים אחרים כבר נשמעים. אבל עבור הסלטיקס זו אסטרטגייה מנצחת, יש לבוסטון שמונה שחקנים שזורקים מעל חמש זריקות לשלוש וזו גם המחשבה (כנראה) של מזולה – יהיו ימים שהשלשות לא ייכנסו, זה קורה. אבל לא יהיו יותר מידי ימים כאלו כאשר כל כך הרבה שחקנים מצטרפים לחגיגה, ובטח שלא יהיו ארבעה כאלו מתוך שבעה משחקים. 

הנחש

פייטון פריצ'רד התחיל את הנסיקה שלו כבר בשנה שעברה אבל מה שקורה השנה הוא פשוט נפלא. העובדה שיש לך שחקן ספסל שיכול בכל ערב נתון לתת עשרים נקודות ומעלה, באחוזי שלשות מעולים (42%) ובעיקר משתלט על המשחק בצורה ששחקנים כמו טייטום ובראון עושים היא נכס. הסיפורים על פריצ'רד הם שבאימונים שחקני הסלטיקס מנסים לעצור אותו אחד אחרי השני ונכשלים. הפיזיות והאינטנסיביות שהוא מביא למשחק מוסיפות לקבוצה מנהיג נוסף. במוד השיוט שהסלטיקס נמצאים בו יש חשיבות גדולה לשחקן שקולע למעלה מ-15 נקודות מהספסל ונכנס לחמישיה בצורה חלקה. פריצ'רד, אגב, הוסיף שש נקודות בממוצע למשחק. מדהים. שאר הספסל עדיין פחות מרשים, ולי חבל על האוזר שחווה ירידה השנה, גם עמדת הסנטר המחליף, על רקע פציעה פורזינגס, וגיל – הארפורד – צריכה עוד לתפוס נפח, למרות דקות דו סיפרתיות גם לקייטה וגם לקואנט וכמות נאה של קרשים לכל אחד מהם.

טייטום

בשקט, בשקט, נותן ג'ייסון עונה מהסרטים, הוא מוביל את הסלטיקס בנקודות, ריבאונדים ואסיסטים, עם ממוצעים של 28.5, 9.5 ו-5.6 אסיסטים למשחק. ואומנם אנחנו רואים עונה מפלצתית של כמה שחקנים (בעיקר יאניס ויוקיץ') אבל בניגוד לאחרים, למעט אולי שג"א, הוא משיג אותן בלי שנראה שהוא מעמיס קבוצה שלמה על הגב. זה כמובן עוזר יש לך את בראון ככינור שני, ועוד שלושה שחקני חמישייה מדהימים. האחוזים של טייטום לא מרשימים, ושינוי קל למעלה יקפיץ אותו במספר הנקודות.

 סיכום

קשה מאוד לכתוב על הסלטיקס, שום דבר לא מפתיע, הרוב לא מרגש. התחושה היא שבתכלס בדיוק כמו שכולם ציפו – הסלטיקס משייטים ולא משחקים בהילוך גבוה. הפלייאו, יתחיל את העונה האמיתית. אנצל את הדלילות הזו לכמה מילים על התחרות. אני מתחיל לחשוב שקליבלנד מועמדים (בניגוד למה שכתבתי ב"חמש על חמש" הראשון של העונה). מוקדם לדעת, אבל נראה שהמקום הראשון יהיה שלהם, וזה ייאפשר להם לתפוס מומנטום ובטחון בפלייאוף, זה גם כנראה יעמיד את בוסטון מול הניקס בשלב החצי – והניקס (למרות ההפסד האחרון לאוקלהומה) מתחילים להתחבר. טאונס הוא הפתעה וברידג'ס, במגמת שיפור רצינית. 

סך הכל במזרח יש בין שלוש לחמש קבוצות חזקות ומעניינות, כך שבוסטון, מוטב להם שלא יקלעו לשאננות בשיוט.