טור חדש כאן שבתקווה יהפוך לקבוע, שבו אני מציין שתיים-שלוש עובדות שלדעתי עוקבי הנ.ב.א צריכים להבין ולקבל. בדרך כלל אתמקד בנושאים עכשוויים, אבל מדי פעם אתייחס גם לאיזשהו דיון היסטורי. אז בואו נתחיל:

הגיע הזמן להתעורר – פיניקס לא קונטנדרית וגם לא תהיה

אחרי פתיחת עונה אדירה עם מאזן 1-8, שכלל ניצחונות על קבוצות חזקות כמו דאלאס והלייקרס, פיניקס התחילה להיכנס לשיחות של קונטנדריות. אבל אז דוראנט נפצע, ופיניקס הפסידה שישה משבעת המשחקים שלה בלעדיו, כאשר הניצחון היחיד היה על יוטה. אפשר לצפות שקבוצה תתחיל להפסיד ברגע שהשחקן הכי טוב שלה נפצע, אבל ברמה כזאת?

כמובן שחשוב להתייחס גם לניצחונות שלהם, וזאת השורה התחתונה שלדעתי מבהירה שהם לא יכולים להיחשב קונטנדרים: כל הניצחונות שלהם בפתיחה, מלבד אחד, היו בהפרש של 6 או פחות. הם ההפך ממכבי תל אביב מבחינת יכולת בקלאץ', והם היו מצוינים במשחקים קרובים, אבל זה לא דבר שבאמת אפשר לשמר.

בנוסף, צריך לזכור שדוראנט הוא שחקן פציע, ויש סיכוי שהוא פתאום יחמיץ שניים-שלושה משחקי פלייאוף. אסור לשכוח גם שלפיניקס עדיין יש את הבעיות שלה משנה שעברה – ספסל והגנה. פיניקס ממוקמת במקום 20 ברייטינג הגנתי, הספסל שלה מדורג במקום ה-14 בנט רייטינג שזה מעל לממוצע, אבל ברייטינג התקפי הספסל רק במקום ה-27. בפלייאוף צריך הגנה חזקה ושחקני ספסל שיוכלו לבוא ולתת משחק אחד גדול שיכריע את הסדרה, ולפיניקס אין את הדברים האלה.

עכשיו אני מניח שתומכי פיניקס ירצו לשמוע תגובה לניצחון האדיר ב-27 הפרש על הלייקרס, ואני חייב להגיד שזה בהחלט הפתיע אותי. אבל מלבד העובדה שזה היה רק משחק אחד, ושמשחק לאחר מכן הם הפסידו לברוקלין החלשה, ההפרש לא לגמרי מספר את האמת: באמצע הרבע השלישי ההפרש עדיין היה חד-ספרתי, כך שפיניקס לא בדיוק שלטה מהפתיחה או בכלל במחצית הראשונה. זה היה ניצחון מרשים, אבל לא מספיק כדי לשנות את העובדות הבעייתיות לגבי פיניקס.

עוד בעיה של פיניקס, שהיא אולי המשמעותית ביותר, היא שהקבוצה לא יכולה להשתפר. לפיניקס יש אפס בחירות סיבוב ראשון שהיא יכולה להעביר, ורק שלוש בחירות סיבוב שני. בנוסף, יש לה רק שחקן צעיר אחד בעל ערך מסוים, וגם הוא לא גבוה (ראיין דאן, הבחירה ה-28 בדראפט האחרון שהגיע בטרייד מדנבר). צריך לציין גם שלפיניקס אין מקום בתקרת השכר, כך שהיא תהיה חייבת לוותר על שחקן רוטציה (גרייסון אלן, רויס אוניל או ג'וש אוקוגי) כדי להשיג שחקן אחר.

בקיצור, אנחנו מדברים על קבוצה בלי ספסל, בלי הגנה, ובלי יכולת להשתפר, שניצחה רק משחק אחד בהפרש יותר גבוה מ-6 ותלויה בשחקן שהוא אומנם מהגדולים בהיסטוריה, אך גם מבוגר ופציע. קבוצה כזאת לא יכולה להיות קונטנדרית, לא משנה כמה טוב היא פתחה את העונה.

הגיע הזמן להתעורר – זאיון וויליאמסון הוא לא שחקן פרנצ'ייז

אחרי ששיחק מספר דמיוני של 70 משחקים בעונה הקודמת, והצליח להזדחל עם ניו אורלינס לפלייאוף, זאיון נפצע שוב וראה מהספסל את קבוצתו עפה בסוויפ מול אוקלהומה סיטי.

כבר חמש שנים מאז שניו אורלינס בחרו את הילד המעופף ממכללת דיוק בבחירה הראשונה, ומאז זאת רכבת הרים ללא סוף – ממוצעים של 6-23 באחוזים נהדרים של 64-43-58 בעונת הרוקי שלו, אם כי רק ב-24 משחקים. הוא המשיך עם עונת פריצה של 7-27 ו-61% מהשדה ב-61 משחקים, בחירה לאולסטאר, אינסוף היי-לייטס, ומה שנראה כקריירה מבטיחה.

לאחר מכן הוא פספס עונה שלמה, חזר עם תקוות גדולות, ופתח עונה אדירה עם ממוצעים כמעט זהים לעונה השנייה שלו, עוד בחירה לאולסטאר, והובלה של פרנצ'ייז מפורק לפסגת המערב, עד שנפצע פעם נוספת ולא שיחק יותר באותה עונה.

עכשיו, אחרי שישה משחקים, הוא שוב נפצע ולא ברור מתי יחזור. למרות הפציעות ובעיות המשקל, ההייפ סביב זאיון מעולם לא נחלש, והוא דורג בעיני רבים במקום 25-15 בליגה, גם אם לא שיחק משחק פלייאוף אחד או נכנס לאחת מחמישיות העונה. אני אישית פשוט לא מבין את זה. נכון, ההי-לייטס והאתלטיות מדהימים, אבל זה שחקן שיש לו יותר עונות עם פחות מ-30 משחקים מאשר עונות עם מעל ל-30 משחקים, שלא שומר מעולה ולא יכול לקלוע. זה מבחינתי שחקן שאינו אחד מ-20 הטובים בליגה, ולא יכול להיות סופרסטאר או שחקן מוביל בקבוצה ששואפת להגיע רחוק בפלייאוף.

השורה התחתונה היא: זאיון מוריד מהשולחן הרבה יותר ממה שהוא מביא לשולחן, ושחקן כזה הוא לא שחקן פרנצ'ייז.

הגיע הזמן להתעורר – דני אבדיה תקוע בדיוק באותו מקום

אחרי שנים בגיהינום של ה-נ.ב.א, שבמהלכן היה צריך להתמודד עם ראסל ווסטברוק ובראדלי ביל, ואז עם ג'ורדן פול וקייל קוזמה (ברצינות, אפשר לחשוב על שני צמדים יותר גרועים לפיתוח של שחקן צעיר?), דני סוף סוף שוחרר משם לפורטלנד, ומיד התעוררו תקוות. אפשר בהחלט לומר שבצדק – יש להם שני גארדים צעירים עם פוטנציאל ענק (סקוט הנדרסון ושיידון שארפ), סנטר שבדיוק זכה בשתי אליפויות מכללות ואולי יודע שצריך לשחק כקבוצה בשביל לנצח (דונובן קלינגן), ושחקן מתבגר שיוכל להנחות את הקבוצה (ג'רמי גראנט).

ובכן, לאחר מספר משחקים ראינו שהמצב לא כל כך ורוד, אחרי עונת רוקי מזעזעת שבה זרק 39% מהשדה, הציפיות שסקוט הנדרסון יצליח לחזור לפרוספקט המדהים שהיה הולכות בינתיים לפח. סקוט זורק רק 41% מהשדה ו-32% מ-3, קלינגן כרגע עולה מהספסל לטובת דיאנדרה אייטון, שצונח יותר ויותר כל שנה, ונראה שגראנט החליט לקחת את החוזה הגדול שלו ולוותר על הכדורסל כי בינתיים הוא זורק 38% מהשדה, ואת כל זה מנהל צ'ונסי בילאפס שלא ברור איך עדיין יש לו משרה. ידענו שבילאפס הוא לא מאמן טוב, אבל הוא אפילו יותר גרוע ממה שחשבנו, ואני מאוד אופתע אם הוא יסיים את העונה.

פורטלנד כרגע מדורגת במקום האחרון בליגה באחוזים מהשדה, במקום ה-26 באחוזים מ-3, במקום ה-29 באסיסטים ובמקום ה-29 באיבודים. כך שלמרות שדני עבר מקצה אחד של ארה"ב לקצה השני, הוא עדיין נמצא בקבוצה עם מאמן גרוע, בלי כיוון, ועם שחקנים צעירים שזורקים בלי סוף ורק רוצים את הסטטיסטיקות שלהם. וזה כל כך חבל, כי דני הוא לא סופרסטאר או אולסטאר, אבל הוא יכול לתת המון להרבה קבוצות פלייאוף, ובמקום זה בערך שליש מהקריירה שלו כבר בוזבזה בחורים שחורים שלא נגמרים. הלוואי שיצליח לצאת משם כמה שיותר מהר. רק שלא יגיע עוד פעם לאיזו שממה כמו יוטה או דטרויט.