מילווקי הצליחה לתקן?

מילווקי באקס, בשקט יחסי, יצאה ממאזן שלילי. הקבוצה ניצחה הלילה (בין שלישי לרביעי) את מיאמי ולמעשה ניצחה 6 מ-7 המשחקים האחרונים שלה אחרי פתיחת עונה רעה מאוד. כשמסתכלים עליהם לעומק רואים שהם ניצחו את דטרויט, טורונטו, שיקגו, מיאמי, שרלוט, יוסטון, אינדיאנה וכמובן ההיט. אף ניצחון לא מרשים במיוחד.

יש מצב שזה לא משנה. מילווקי משחקת בקונפרנס החלש (בקנה מידה חריג מאוד) ופגשה את הראפטורס, הבולס והפייסרס שאיתה בדיוויז'ן המרכזי. ניצחונות מולם ו-43-44 ניצחונות עשויים להספיק למקום רביעי או חמישי במזרח, ואם הם מגיעים הפעם לפלייאוף כשיאניס אנטטוקומפו, דמיאן לילארד וקריס מידלטון בריאים הם רוצים להאמין שיהיה קשה מאוד להפיל אותם. היו להם ארבעה משחקים שנגמרו על חודו של סל, הם הפסידו ב-3 מתוכם וטיפה יותר מזל היה מציב אותם ב-7:11. אחלה מאזן.

ממפתה אולי לדבר על ההתקפה שמצאה את עצמה מחדש, על גארי טרנט ג'וניור שמעמיד מספרים יפים או על בובי פורטיס, אבל בסוף מה שמייחד את הריצה הזאת הם שני מספרים שלא יחזרו. הראשון הוא 51.3% האחוזים של ברוק לופז מהשלוש, שקולע שלוש שלשות במשחק. הוא קלע ב-28.2% עד לאותה ריצה, ושחקן של כ-37% מהשלוש במקרה הטוב. אין סיבה להאמין שזה יתיישר.

הטיעון השני והמדאיג יותר קשור לקליעה של יאניס אנטטוקומפו. היווני קולע 2.6 סלים ל-2 מכדרור ב-51.4% למשחק בריצה הזאת, נתונים שלא היו מביישים את קווין דוראנט בשיאו (1.7 סלים מכדרור ב-47.7% ב-2016/17) ורחוקים קילומטרים מאלה של יאניס (0.9 סלים מ-2.6 ניסיונות, 33.5%) בשנה שעברה. הלילה הם ניצחו בקושי מיאמי בינונית מאוד בלי יאניס, אבל קיבלו 37 נקודות (8 מ-13 מהשלוש) ו-12 אסיסטים של דמיאן לילארד. מי שחושב שהוא יוכל לתת את זה בכל פעם בה יאניס לא יקלע באחוזים האלה יכול לקום. כולם יושבים? יופי, בואו נתקדם.

מילווקי הייתה צריכה זון קליעה יוצא דופן של יאניס בשביל לנצח בקושי קבוצות גרועות. אם הוא מצליח לשמור על אחוזים קרובים לזה לאורך העונה, יש לבאקס את השחקן השני הכי טוב בעולם והוא עשוי להיות שווה גמר אזורי במזרח. רוב הסיכויים הם שזה לא יקרה. יש למילווקי לוח יחסית נוח עד סוף השנה האזרחית, רק מול קבוצות מהמזרח ועם שני מפגשים מול בוסטון ודטרויט, אבל בחצי השני של העונה מחכים להם המון מפגשים מול קבוצות מערביות. בהנחה שמשהו משמעותי לא ישתנה, ואני לא בטוח שמידלטון בכושרו הנוכחי הוא משהו משמעותי, הקבוצה תהיה בבעיה.

הבעיה של באם

אוהדי מיאמי רבים, ואני ביניהם, חשבו שזאת תהיה השנה שבה באם אדביו קופץ מדרגה. הקליעה מהשלוש שהתחילה בסוף השנה שעברה נראתה טוב באולימפיאדה ובקדם העונה, והעונה הוא קולע ב-34.2% סבירים מדאון טאון (2.7 ניסיונות למשחק). למרות זאת, מדובר בשנה התקפית מאכזבת מאוד. אדביו קולע 16.5 נקודות, הכמות הנמוכה ביותר שלו מאז עונת הבועה, ב-14 זריקות, הכמות הנמוכה ביותר שלו ב-3 העונותה אחרונות. הוא הולך פחות לקו בהשוואה לכל עונה מאז הפך לשחקן חמישייה במשרה מלאה, ואמנם מניע כדור אבל לא צריך להיות שלישי בקבוצה בכמות הנקודות למשחק, או עם usage rate עצוב של 22.0%, מתחת להירו, באטלר ואפילו קווין לאב בדקותיו האיכותיות על הפרקט.

יש שיפור מסוים ביכולת של אדביו, שנראה מדהים ב-30-11-7 מול אינדיאנה למשל או במשחק בו קלע 32 נקודות עם 14 ריבאונדים מול וושינגטון, אבל הוא חייב להיות אגרסיבי יותר. בין אם זה מושפע מהעדרו של רכז טבעי בחמישייה (כשטרי רוז'ייר, אחת האכזבות הגדולות בתולדות הפרנצ'ייז, הפך לשחקן ספסל) או מעומס בהגנה כשהוא הסנטר היחיד.

בשביל שיהיה למיאמי סיכוי למשהו, היא חייבת 20 נקודות למשחק מאדביו. הוא מסוגל להפוך לשחקן של 20-10-5 בערב. בשביל זה הוא צריך להפסיק להתפשר על זריקות מיד-ריינג' וללכת יותר לטבעת, למרות האחוזים הרעים שלו מתחת לסל העונה, ופשוט לקחת דברים לידיים. זה תלוי גם באריק ספולסטרה, מאמן פלייאוף יוצא דופן שכבר כמה שנים לא מצליח לבנות התקפה טובה בעונה הסדירה, אבל מתחיל מאדביו עצמו.

דקות לצד קליל וור שישמש בתור "סנטר" קלאסי יותר ויתן לבאם חופש בהתקפה במקום לנסות לחסום להירו ובאטלר? פיק-נ'-רול הפוך שלו ושל ג'ימי? יכול להיות שיש פתרונות נוספים, אבל בכל אופן אלה דברים שצריכים להשתנות בקבוצה בלי מספר אחד של ממש בעונה הסדירה. ההיט אמנם ב-8:7 בחסות המזרח, אבל הסיכוי שלהם להפתיע, שקיים בהתחשב בחוזק היריבות וסימני השאלה שיש כמעט לכולן בפלייאוף, מתחיל מההתקדמות הזאת של האול-סטאר לשעבר.

העיר של טאונס?

קארל-אנתוני טאונס נותן את העונה ההתקפית הטובה בקריירה. קבוצה חדשה, שיטה חדשה והוא עם 26.3 נקודות למשחק (47.1% מהשלוש), 12.6 ריב' ו-3.1 אסיסיטים, הנתונים הטובים ביותר שלו בשנים בהן הוא שיחק בקבוצות פלייאוף. המגמה רק עולה במשחקים האחרונים.

הוא מוריד לא מעט עומס מג'יילן ברונסון שרושם שיאי אסיסטים ויכול להגיע רענן לפלייאוף בעונה טובה מאוד. הוא הופך את הניקס לקבוצת ההתקפה הטובה ביותר שהם היו בעידן טום ת'יבודו, ובחודש האחרון הספיק לקלוע 46 נקודות על שיקגו, 34 על פיניקס ואטלנטה, 32 על מילווקי ו-30 על אינדיאנה ודנבר.

הוא קולע מצד אחד ממסירות של חבריו לקבוצה, באחוזים גבוהים מאוד, ומצד שני מספיק מהיר בשביל לחדור בעצמו. התפקוד כסנטר בהתקפה בה יש חמישה שחקנים בחוץ עושה לו טוב מאוד ומעלה את רמת האגרסיביות, משהו שהיה במוקד הביקורת עליו במשך שנים. זאת הניקס עם ההתקפה הטובה ביותר שאני זוכר. הוותיקים מביניכם (או כל מי שמעל גיל 25) מוזמן להשוות לניינטיז, ואולי אפילו לקבוצה ההיא של רד הולצמן.

הבעיה היא הצד בו צריך לשמור. ההגנה שלהם רעה כשטאונס מתפקד כסנטר, והוא לא עוגן הגנתי או קרוב לכך. גם במינסוטה, שהייתה קבוצת הגנה טובה, הוא שיחק לצד שחקן ההגנה של העונה רודי גובר. החזרה של מיטשל רובינסון תעניק להם מימד נוסף של הגנה מתחת לסל, אבל טאונס לא רים פרוטקטור ברמה של גובר, משחקני ההגנה הגדולים בתולדות העונה הסדירה. זה נראה רע, וכשבפלייאוף מחכות קבוצות התקפה היסטוריות זה עלול להיות מזעזע.

מצד שני, הניקס ניצחו 4 מ-5 האחרונים שלהם (כולל 27 הפרש בדנבר). פרשס אוצ'יווה ומיצ'ל רובינסון אמורים לחזור ויכולים לספק ביחד כמה דקות טובות של הגנת צבע, והניקס מספיק טובים בהתקפה בשביל לסיים עם יתרון ביתיות בסיבוב הראשון. כשהם 6.5 משחקים מקליבלנד ו-4.5 מבוסטון, אפשר להגיד בביטחון מסוים שהם כבר לא יעקפו אותן.

אני חושב שההימור ההגנתי שהניקס לקחו עם טאונס מתבסס, גם, על ההבדל בין הגנת פלייאוף להגנת עונה סדירה. טאונס עשה עבודה נהדרת בהגנה על יוקיץ' בפלייאוף, שומר אישי לא רע בכלל ובסדרה של שבעה משחקים אולי יוכל למצוא דרך להכיל את ג'ואל אמביד ויאניס אנטטוקומפו, שני שחקנים שלא בדיוק מתעלים בפלייאוף. יש לידו שני שומרים אישיים אדירים על פורוורדים בדמות אנונובי ומיקאל ברידג'ס וכלב תקיפה, ג'וש הארט. אפשר לראות איך הם מסתדרים הגנתית מול בוסטון, כש-OG על טייטום, ברידג'ס על בראון והארט מנסה להציק למי שמעז להכנס לצבע. אפשר לדמיין אותו דבר מול קליבלנד.

השאלה היא כמה המערכת שלהם תהיה טובה בשביל להצליח להתאים את עצמה ולקפוץ מדרגה בפלייאוף אחרי בינוניות בעונה הסדירה. היסטורית, קבוצות שמדורגות במקום ה-23 ביעילות הגנתית כמו הניקס לא מגיעות רחוק מדי. הקשר בין העונה הסדירה לפלייאוף חלש יותר ממה שהוא היה אי פעם, אך האם זה ישתנה? האם אנחנו מאמינים שזה ישתנה? התשובה תקבע את הגורל של הניקס מודל 2024/25.