וואו, כל כך הרבה מבחר לצפות ממנו. קשה להחליט באיזה משחק אצפה בבוקר.
מה שמראה רק כמה ברי מזל אנחנו. עם מיליון משחקים כל לילה, לילה עם משחק אחד בלבד נראה כה ריק פתאום.
זה מזכיר לי – אי אז מזמן, עד לפני העשור האחרון, בטלוויזיה היו לכל סדרה מיליון פרקים. היום… פחות. לסיינפלד היו 180 פרקים בתשע שנים. בעוד שנה דברים מוזרים יגיעו ל-42 פרקים במשך זמן זהה. זו סדרה על בני נוער והשחקנים עומדים לסיים אותה בשנות הארבעים לחייהם. ואין מה להגיד על מה שעושה הפסקה של שלוש שנים בין העונה האחרונה של הסדרה לזו שתבוא.
אבודים הייתה ידועה לשמצה באיטיות יציאת הפרקים וגם הם הספיקו לעשות 120 פרקים בשש שנים.
גיבורים חטפה קשה על כמה מהר איכות הסדרה התדרדרה והיא בוטלה בגלל זה. עדיין יצאו לה יותר פרקים מלמשחקי הכס.
איכשהו פעם הטלוויזיה הצליחה להוציא סדרות בקצב שהן היום ממש לא עומדות בו.
יש סיבה שכל הצעירים היום צופים ביוטיוברים, טיקטוקרים והרשת הממש סודית שרק ממש צעירים מכירים ואתם בטח מבוגרים מדי בשביל לדעת עליה. הם נגישים, קלים והם מוציאים דברים בקצב כמעט יומי שהרשתות לא מצליחות להתקרב אליו.
וזה מחזיר אותי לליגה שלנו. יש לה יתרון של טלוויזיה טובה יומיומית. אין יום שאין בו משחק מדהים אחד לפחות וכמה הצגות טובות. רק שלראות את המשחקים זה כמו לפתור סודוקו ממש קשה עם חוקי שחור ופתור.הזכויות מפוזרות ומבולגנות בין כל כך הרבה מקומות. נגיד דנבר. אחרי שנים סוף סוף אפשר לראות את משחקי הקבוצה בעיר. אבל בשביל לראות משחק בטלוויזיה צריך לפענח למי מארבע הרשתות שחולקות את זכויות השידור ודורשות כסף בנפרד צריך לפנות בכל ערב מחדש. והבלאקאאוטים ממש לא עוזרים. יוצא שהליגה מרחיקה אוהדים ואוהדים פוטנציאליים מלעקוב אחרי הליגה.

בקיצור, אסי שלם הבטיח שדאלאס ממש לא טובים ב-4, אז אני בונה על משחק טוב של מרקאנן.