כתבו : עמית קאופמן ואורן גרינמן

המחזור השביעי קיים את ההבטחה וכלל כמה וכמה משחקים מרתקים, שרבים מהם נשארו צמודים והוכרעו רק בדקות הסיום. בתום המחזור רק האלופה (קנזס סיטי צ'יפס) נשארה בלתי מנוצחת, שני בתים ב-NFC החליפו (שוב) הובלה וק"ב וותיק אחד, שכבר היה נראה שסיים את דרכו בליגה, הוכיח שיש לו עדיין מה לתרום.  

להלן סיקור של כל משחקי המחזור (למעט משחק יום חמישי בין דנבר לניו אורלינס שעליו כבר כתבנו בפוסט הפריוויו של יום ראשון).

ג'קסונוויל ג'גוארס (2 -5) – ניו אינגלנד פטריוטס (1- 6)  32- 16

המשחק האחרון בסדרה של לונדון (בקרוב – מינכן!) הפגיש בין שתי קבוצות שהיו רחוקות מלהרשים בששת השבועות הראשונים, ובסיומו, אפשר להכריז באופן רשמי – העונה של הפטריוטס גמורה, מעשית ובכנות גם תיאורטית. אני חושב שיש יותר סיכוי שהם יקבלו את הבחירה מספר 1 בדראפט הקרוב (אחלה הזדמנות לטרייד דאון, אם כן) מאשר שיגיעו ל-4 ניצחונות העונה, כפי שבוגאס חזו בפתיחת העונה.

הפטריוטס לא מסוגלים לשמור על הקוורטרבק שלהם (23 לחצים מתוך 37 ניסיונות מסירה = 62%), לא מסוגלים לייצר לחץ על הקיובי היריב (4 לחצים מתוך 20 ניסיונות) ולא מסוגלים לעצור את הריצה. רכיבים בסיסיים 1, 2 ו-3 בדרך לעונה כושלת נוספת. הקבוצה הזאת פשוט בנויה רע, כראיה – הם פתחו במשחק עם קומבינציה שביעית (מתוך 7 משחקים) על קו ההתקפה, וכבר הבנו שגם זה לא עבד.

הדבר היחיד שיש להם לקחת מהמשחק (ואולי גם היחיד שהם צריכים לחפש, באמת) הוא עוד יום סולידי למדי של דרייק מיי, בטח בהתחשב בנסיבות. לראשונה העונה, הם הצליחו להשיג דאון ראשון בדרייב הפתיחה, ולא רק זה – הוא גם הפך בסופו של דבר ל-TD, עם המרה יפה בדאון 3 ו-10 של מיי לג'רמייקל הייסטי (בג'אגס בעונה שעברה). ככלל, הפאטס היו 6 מ-12 בדאון 3, ו-13 מתוך 17 דאונים ראשונים היו במסירה. מיי גם דורג השבוע רביעי בליגה בפאסר רייטינג כשהוא תחת לחץ (111.1, רק מאחורי דארנולד, גוף והרטס).

ובשעה טוב – הג'אגס לא הפסידו! הם גם לא נלחצו מפיגור 0-10 מוקדם ברבע הראשון, והרסיברים של לורנס לא איכזבו אותו הפעם יותר מדי. מעל כולם בלט הרוקי בריאן תומאס, ששוב נראה טוב מאוד (ציון PFF הכי גבוה השבוע מכל הרסיברים בליגה, לפני MNF) – ובעיקר גרם לכריסטיאן גונזלס, שנראה לוקדאון כמעט מול כל מאצ'אפ שלו העונה, להיראות די לא טוב.

התלבטתי מאוד בינו לבין ביגסבי בהקשר של ה-MVP של המשחק, ויש מצב שביגסבי היה לא פחות חשוב להתקפה של הג'אגס – עם 118 יארדים (4.5 לניסיון) ו-2 טאצ'דאונים, והמספרים המתקדמים נראים לא פחות טוב – 4 ריצות של מעל 10 יארדים, 6 MTFs (כלומר – Missed Tackles Forced), והוא רץ ל-8 דאונים ראשונים מתוך ה-22 של הג'אגס במשחק הזה. ככל, טרבור לורנס בהחלט שיפר את הפורמה בשלושת השבועות האחרונים – 74.2% אחוזי השלמה ל-798 יארדים, 5 טאצ'דאונים ו-2 INTs. אומנם היריבות לא חזקות במיוחד, אבל אי אפשר לקחת את זה ממנו.

ההגנה של הג'אגס נראתה טוב יותר, למרות פתיחה חלשה (מיי קינברט בהצלחה את ארבעת הדאון 3 הראשונים שלו במשחק), ובעיקר חוסר-משמעת של קו ההגנה, שסיבך את עצמו עם 3 דגלים לפני הסנאפ ברבע הראשון. החזרה של CB1 טייסון קמפבל בהחלט עזרה, אבל הצד הזה של הכדור בג'קסונוויל עדיין צריך הרבה מאוד עבודה. אני חוזה שהוא יפסיד להם העונה עוד כמה וכמה משחקים.

אטלנטה פלקונס (4- 3) – סיאטל סיהוקס (4- 3)  14- 34

בניגוד למומנטום איתו שתי הקבוצות הגיעו למשחק הזה (3 ניצחונות רצופים לאטלנטה, 3 הפסדים רצופים לסיאטל), הסיהוקס שלטו במשחק והביסו את הפאלקונס במשחק נהדר. ג'ינו סמית' וחבריו כבר הובילו 10-0 ברבע השני (שער שדה וט"ד של קנת' ווקר) לפני שביג'אן רובינסון צימק את התוצאה. הפאלקונס לא הצליחו להשוות בהתקפה הבאה שלהם וחצי דקה לסיום המחצית סמית' מסר ט"ד של 31 יארד לדי קיי מטקלף הנהדר והוריד את האורחים להפסקה ביתרון 17-7. קירק קאזינס והאדומים יצאו לדרייב מעולה בתחילת המחצית השנייה בסיומו סקור של דרייק לונדון הוריד את ההפרש לשלוש בלבד. הסיהוקס לא נבהלו וסיפקו דרייב קר רוח משלהם שנגמר עם ט"ד נוסף של ווקר בתפיסה נדירה. ברבע האחרון ההגנה של מייק מקדולנד סגרה עניין עם ט"ד של דריק הול אחרי פאמבל של קאזינס, וחטיפה של ג'וליאן לאב שתי דקות לאחר מכן. בדרייב האחרון של אטלנטה מייקל פניקס עלה להופעת בכורה קצרה ממנה אי אפשר להסיק מסקנות. האיש אותו הוא החליף, קאזינס, היה חלש יחסית וסיים עם 24/35, 232 יארדים, ט"ד ושתי חטיפות. רובינסון עם 103 יארדים בריצה היה המצטיין של ראחים מוריס, כשקייל פיטס (7 תפיסות, 65 יארדים) הוא התופס המוביל. אצל המנצחים ג'ינו סמית' רשם 18/28, 207 יארדים ו-2 ט"דים. ווקר סיים עם 69 יארדים על הקרקע ומטקלף עם 99 באוויר.

בפאלו בילס (5- 2) – טנסי טייטנס (1- 5)  34- 10

זה היה סיפור בשתי מחציות, מבחינת הבילס כקבוצה, ומבחינת ג'וש אלן בפרט…

מחצית ראשונה: אלן השלים 4 מתוך 11 מסירות ל-65 יארדים בלבד.

מחצית שנייה: אלן השלם 17 מתוך 22 מסירות ל-258 יארדים ו-2 TDs.

הטיטאנס היו דומיננטיים בחצי הראשון, ושני פאמבלים שאיבדו מנעו מהם לקבל כרית יותר נוחה לחצי השני ולהכתיב את הקצב – אבל, זה מה שקורה כשמדובר בקבוצה חלשה שלא מאומנת מספיק טוב (בעיקר, בעיקר בהתקפה).

קיון קולמן הוא אולי השם הכי בולט ב-Box Score של הבילס (4 תפיסות ב-125 יארדים), אבל כל העיניים היו על אמארי קופר (שלפי PFF היה שחקן ההתקפה הכי טוב בבאפלו במשחק.

בצד ההגנתי – אני חושב שזהו פרס MVP שני שאני מעניק העונה לגרג רוסו, בעונת קריירה בבילס – היו לו 11 לחצים במשחק הזה, סאק, 4 QB Hits, ו-4 סטופים במשחק הריצה. הוא אחד משחקני ההגנה הכי טובים בליגה העונה.

קליבלנד בראונס (1- 6) – סינסינטי בנגלס (3- 4)  14- 21

הבנגלס פתחו את הדרבי של אוהיו בצורה מטורפת כשצ'ארלי ג'ונס החזיר את בעיטת הפתיחה 100 יארדים עד לאנדזון והעלה אותם ליתרון 7-0 באופן מיידי. לנו הצופים היה מזל גדול שראינו לפחות את זה,  כי שאר המחצית הראשונה הייתה מרדימה ושתי ההתקפות היו קשות לצפייה. ראינו 8 פאנטים, איבוד והחטאת בעיטה לפני שהגיע הט"ד הבא במשחק, מרגליו של ניק צ'אב שחזר לשחק אחרי יותר משנה וזכה לתשואות רבות מהקהל הביתי. אותו קהל סיפק רגע קורע מצחוק כמה דקות קודם לכן, כשמרוב תשואות ברגע פציעתו הקשה של דשון ווטסון (קרע באכילס), שאר שחקני הבראונס נאלצו להתחנן בפני אוהדיהם להפסיק בחגיגות. ובחזרה לפוטבול – אחרי ההפסקה ג'ו בורו וג'מאר צ'ייס נזקקו לשתי דקות בשביל לחבר סקור באוויר ולקבוע יתרון 14-6 לבנגלס. בהמשך הרבע השלישי, דוריאן תומפסון-רובינסון, הק"ב המחליף של קליבלנד נחטף ע"י סאם הבארד ובורו מסר ט"ד נוסף, הפעם לטי היגינס. ברבע האחרון רובינסון הספיק למסור גם לידיים העוינות של ג'ינו סטון, לפני שהוחלף על ידי ג'יימיס וינסטון שצימק את התוצאה עם מסירת ט"ד לדייויד אנג'וקו. אף אחד משלושת הקיוביז של קליבלנד לא היה טוב (ווטסון הוביל עם 15/17 ל-128 יארדים), כאשר גם בורו לא בשיאו אבל סיים עם 15/25, 181 יארדים ו-2 ט"דים. הרץ המוביל של האורחים היה צ'ייס בראון עם 44 יארדים ואצל קליבלנד זה היה רובינסון עם אותו מספר. באוויר הצטיינו אצל קליבלנד אנג'וקו (10 תפיסות ל-76 יארדים) וסדריק טילמן (8, 81) ואצל סינסי היגינס עם 4 ו-82. צ'ייס רשם 5 ו-55 שעזרו לו לעלות למקום הראשון בליגה ביארדים + ט"דים אווירים העונה.

גרין ביי פאקרס (5- 2) – יוסטון טקסנס (5- 2)  24- 22

הפאקרס הפסידו 0-3 בקרב האיבודים, ועדיין ניצחו את המשחק הזה. זה נתון חריג מאוד, ומספיק לראות רק השבוע מה בד"כ קורה לקבוצות עם נתון כזה במשחק (אטלנטה נגד סיאטל כדוגמא מובהקת). הסיבה? ההגנה.

לפי PFF הגנת הפאקרס רשמה 12 לחצים על סטראוד מתוך 21 דרופבקים (הנתון הכי טוב העונה, להגנה שלא ממש הצטיינה בקטגוריה עד כה). רשאן גרי הוביל את ההגנה מבחינת הנתון הזה עם שישה, ואריק ווילסון הוסיף 2 סאקים כבליצר (הפאקרס שלחו בליצים ב-17% בלבד מהדרופבקים).

נתתי לקסבייר מקיני תואר MVP כאן, כי הוא הרוויח אותו במהלך העונה, והוא היה חלק מהגנת מסירה שהחזיקה את סטראווד על 10 מ-21 ל-86 יארדים בלבד. מקיני עצמו לא טורגט אפילו פעם אחת במשחק כשומר הכי קרוב למטרה, והוסיף סאק ו-2 עצירות במשחק הריצה.

ג'ורדן לאב ממשיך להיות מאני-דיפרסיבי ביכולת שלו, וכך גם המטרות סביבו (הפעם זה היה היום של רומאו דובס לזרוח – עם 8 תפיסות ל-94 יארדים). גם הפעם, לאב פיזר את הכדור ל-10 מטרות שונות (8 מהקבוצה שלו, 2 מיוסטון).

לאב חייב לנקות את האיבודים שלו – שניהם נמסרו לשחקן שהיה תחת שמירה כפולה, עם כדורים שפשוט היה עדיף שלא לזרוק לכיוון הזה.

כמה מילים על הטקסנס: די מטריד שהפסידו משחק כזה למרות הניצחון המוחץ בחזית האיבודים. קו ההתקפה נראה רע, סטראווד נראה הכי רע שנראה בקריירה שלו, אולי, ולמעט ג'ו מיקסון – הם לא הצליחו להזיז את הכדור. האם זוהי רק היעדרותו של ניקו קולינס? אולי, אבל אני עדיין חושב שמיקסון הוא החתיכה המשלימה החשובה בהתקפה הזאת.

אינדיאנפוליס קולטס (4- 3) – מיאמי דולפינס (2- 4)  16- 10

משחק בינוני ומטה נערך אתמול באצטדיון לוקאס אויל, בו הקולטס שקיבלו את הק"ב שלהם בחזרה גברו על הדולפינס שמקווים לקבל גם את שלהם בשבוע הבא. בהיעדרו של טואה, טיילר האנטלי פתח בהרכב ואפילו העלה את מיאמי ליתרון עם מסירת ט"ד לג'ונו סמית', 10 דקות מהפתיחה. המארחים קיבלו את הכדור ואיבדו אותו מהר בגלל פאמבל של ריצ'רדסון אבל האנטלי וההתקפה לא הצליחו להעניש אותם, ואחרי בעיטה מוצלחת של כל בועט תוצאת המחצית הייתה 10-3 לדולפינס. ברבע השלישי הקולטס סוף סוף נכנסו לאנדזון וזה היה הרץ טיילר גודסון עם הטאצ'דאון, היחיד שלהם במשחק.  בהמשך גם הם כפו פאמבל (על הפולבק של מיאמי אלק אינגולד) אבל לא תרגמו אותו לנקודות, ולבסוף אלו היו שני שערי שדה של מאט גיי שהעניקו להם את הניצחון הביתי.

ריצ'רדסון רשם 10/24 ל-129 יארדים ללא ט"ד או חטיפה, והוסיף 56 יארדים על הקרקע בהיעדרו של ג'ונתן טיילור. מייקל פיטמן רשם 3 תפיסות ל-63 יארדים. בצד המפסיד, האנטלי רשם 7/13 ל-87 יארדים וט"ד לפני שנפצע והוחלף על ידי טים בויל (7/14, 74 יארדים). דבון אייצ'ן הוביל את מיאמי בריצה עם 77 יארדים, ובאוויר זה היה סמית' עם 7 תפיסות ל-96 יארדים, במשחק חלש מאוד של טייריק היל וג'יילן וואדל (תפיסה אחת כ"א).

מינסוטה ויקינגס (5- 1) – דטרויט ליונס (5- 1)  29- 31

זה היה קשה בהרבה מהניצחון בדאלאס בשבוע שעבר, אבל ג'ארד גוף וחבריו החזיקו מעמד והנחילו לויקינגס הפסד בכורה, מה שגם העלה אותם למקום הראשון ב-NFC על חשבונם. הם עשו זאת אחרי שנקלעו לפיגור 10-0 שקבעו ארון ג'ונס והבועט וויל רייכרד. מי שהחזירו את דטרויט למשחק היו ג'מיר גיבס שצימק את התוצאה ואמון-רה סט. בראון שהעלה את הליונס ליתרון 14-10 ברבע השני. לפני ההפסקה בריאן בראנץ' הספיק לחטוף מסירה של סאם דרנולד וגיבס ניצל את המרחק הקצר לאנדזון כדי להגדיל את הפער. המחצית השנייה נפתחה עם ט"ד של ג'סטין ג'פרסון ותגובה מהירה בצד השני עם ט"ד גם של קאליף ריימונד. רייכרד צימק את התוצאה בתחילת הרבע האחרון עם בעיטה מדויקת, לפני שפאמבל של דיוויד מונטגומרי נאסף ע"י הליינבקר הצעיר של מינסוטה איוון פייס שרץ כל הדרך לאנדזון כדי להעלות את קבוצתו ליתרון 29-28 (אחרי המרת שתי נקודות כושלת). אחרי פאנט של כל קבוצה. לגוף והאריות נשארה דקה וחצי כדי לנצח את המשחק, והם סיפקו את הסחורה, בעיקר גיבס עם 34 יארדים בדרייב הזה, שנגמר עם בעיטת ניצחון קרת רוח של הבועט הרוקי ג'ייק בייטס. גוף רשם 22/25, 280 יארדים ו-2 ט"דים לעומת דארנולד שסיים עם 22/27, 259 יארדים עם ט"ד ואיבוד. גיבס סיים משחק ענק עם 160 יארדים בסה"כ וגם סט. בראון כיכב עם 8 תפיסות ל-122 יארדים. אצל הסגולים ג'ונס רץ ל-93 יארדים וג'פרסון רשם 7 תפיסות ל-81 יארדים.

ניו יורק ג'יאנטס (2- 5) – פילדלפיה איגלס (4- 3)  3- 28

אם למישהו לרגע היה ספק שהחסרונות של אנדרו תומאס או ג'ורדן מאילאטה על הקווים לא תהיה משמעות – 5 סאקים ברבע הראשון של המשחק הזה (הכי הרבה למשחק העונה) הראו בדיוק כיצד מתאמי ההגנה תכננו לנצח את הפערים האלה. בריאן ברנס עשה למחליף של מאילאטה, פרד ג'ונסון, הרבה צרות בפתיחה. אבל לזכותו של ג'ונסון ייאמר שהוא הצליח להתעשת יחסית מהר. אי אפשר לומר זאת על הקו של הג'איינטס, שאיפשר 18 לחצים על ב-29 דרופבקים, כאשר ה"מוביל" בקטגוריה היה דווקא ה-RT הפותח, ג'רמיין אולימנור, עם 4.

דקסטר לורנס הוסיף 2 סאקים למאזן שלו (מוביל את הליגה עם 9 העונה), וגם הדי-ליין של האיגלס אכל: ההגנה של החזיקה את הג'איינטס על 2.2 יארדים בלבד למהלך, עם 3 מ-14 בדאון 3, ובעיקר – 8 סאקים (בעונה שבה בחמשת המשחקים הראשונים היא רשמה בסך הכול 11).

טוב, כתבנו מספיק בלי להזכיר את סקוואן – איש השעה, ואיש המשחק הזה. הוא הגיע עם רצח בעיניים, ודרס כל מי שעמד בדרכו. הוא גם רשם לא פחות מ-3 ריצות של מעל 35 יארדים, ל-176 בסך הכול, עם TD:

האיגלס מובילים את הליגה העונה עם 10 מהלכים של 40 יארדים או יותר (מאחוריהם הקולטס, הניינרס והליונס עם 7).

נעבור להגנה, שם אני "נאלץ" גם השבוע לציין לטובה את קוויניון מיטשל הרוקי, שממשיך להיות פשוט Lockdown קורנר, בדיוק כמו שבפילי קיוו. לצד ג'ארד וורס של הראמס, אני חושב שמיטשל הוא שחקן ההגנה הכי טוב של סיבוב 1 בדראפט הזה (ציון לטובה גם לביירון מרפי מהסיהוקס). הוא די שיתק את מאליק נייברס במשחק הזה, בעימותים הישירים:

על ההתקפה של הג'איינטס אין מה לכתוב ממש, כי היא פשוט לא ממש הייתה קיימת. אבל ככה נייברס נשמע אחרי המשחק, כשהוא די זורק את ההאשמה על התפוקה הנמוכה שלו על הקיובי (לא סימן טוב, גם אם נכון חלקית):

ובכל זאת, סיבה לחייך ב-NYG: הרוקי שלה, דרו פיליפס עם הציון הכי טוב הקבוצה בכיסוי (75.4), ועוד 2 TFLs. התרשמתי ממנו מאוד עוד לפני המשחק הזה, ועכשיו אפילו עוד יותר. הוא היה חלק גדול מכך שלדוונטה סמית הייתה במשחק רק תפיסה אחת למינוס 2 יארדים.

וושינגטון קומנדרס (5- 2) – קרולינה פנתרס (1- 6)  40- 7

עם כל הכבוד לתוצאה הסופית, הדבר הכי חשוב שנצא ממנו מהמשחק הזה הוא גזר דינה של הפציעה של ג'יידן דניאלס, פציעת בטן שסבל ממנה ברבע הראשון – הוא מוגדר לאחר סדרת בדיקות כ week-to-week, ונקווה שאיכשהו לא יתפספס לנו בגלל זה המפגש המרתק שלו עם קיילב וויליאמס בשבוע 8, דווקא אחרי שעשו לו פלקס לחלון אחה"צ.

בריאן רובינסון חזר מפציעה, ושוב היה טוב מאוד בוושינגטון (71 יארדים ב-5.9 לניסיון), וכשהקבוצה שלך מתמודדת משחק כמעט שלם מול מרכוס מאריוטה וחוטפת 40 בראש (אני מדבר עליכם, קרוליינה) – אתם יודעים שמשהו ממש השתבש.

אין עוד הרבה מה לכתוב על המשחק הזה, שלא לימד אותי שום דבר מיוחד או חדש על שתי הקבוצות. ובכל זאת – מילה טובה לדונטה פאוולר, שדן קווין הביא איתו מדאלאס (וכנראה הוא ידע למה) – וא לא רק רשם את הפיק סיקס שנתן את הטון בפתיחת המשחק, הוא גם הוסיף סאק-פאמבל ו-TFL, ולפי PFF, הוא היה השחקן הכי טוב של הקומנדרס משני צידי הכדור (ציון גבוה מאוד של 96.6).

החתמה נוספת מהאוף-סיזן, פרנקי לובו, במפגש עם האקסית – הוסיף סאק ו-2 TFLs משלו, בעוד משחק סולידי פלוס.

לוס אנג'לס ראמס (2- 4) – לאס ווגאס ריידרס (2- 5)  20- 15

כצפוי, המפגש בין קבוצה נטולת קוורטרבקים לקבוצה נטולת רסיברים לא הניב יותר מדי נקודות או היילייטס התקפיים, אבל שחקניו של שון מקווי הצליחו להשיג ניצחון שני העונה. המשחק החל בצורה מקרטעת ואחרי 2 פאנטים לכל צד הריידרס עלו ליתרון 3-0 תודות לבועט אנדראס קרלסון. שתי ההתקפות הבאות של ל.א נגמרו ללא נקודות, אבל 4 דקות לסיום הרבע השני הקורנר קובי דוראנט חטף מסירה של גרדנר מינשו (שנכנס במקום איידן אוקונל שנפצע בידו). המהלך הזה נתן לראמס הזדמנות שהם ניצלו עד תום עם טאצ'דאון של קיירן וויליאמס. אחרי שתי דקות הגיע עוד מהלך ענק של דוראנט (תזכורת חשובה: אנחנו לא בגמר ה-NBA של 2017) שכפה פאמבל על מינשו. הסייפטי החדש של הראמס קמרן קורל הרים את הכדור וצעד לאנדזון כדי להעלות את קבוצתו ליתרון 14-3, אותו קרלסון צימק עוד לפני ההפסקה. גם ברבע השלישי מסירה של מינשו לידיים הלא נכונות (של הסייפטי ג'יילן מקולו) סידרה להתקפה הכחולה עמדת התחלה טובה, מה שעזר לוויליאמס להגיח לאנדזון בפעם השנייה. אלו היו הנקודות האחרונות של ל.א, ולמרות 3 בעיטות מדויקות נוספות (וחטיפה של נייט הובס על סטאפורד) הריידרס לא הצליחו לנצח אחרי שבדרייב האחרון מינשו שוב נחטף ע"י מקולו. סטאפורד רשם 14/23, 154 יארד ואיבוד, טיילר ג'ונסון היה התופס המוביל אצל הראמס שמקווים לקבל את קופר קאפ בחזרה במחזור הבא. וויליאמס כמובן היה הרץ המוביל עם 76 יארדים. בצד השני מינשו עם היה גרוע עם 15/34, 154 יארדים ושלוש חטיפות. אלכסנדר מטיסון הוביל את וגאס על הקרקע עם 92 יארדים וברוק באוורס רשם 10 תפיסות ל-93 יארדים.

סן פרנסיסקו פורטי-ניינרס (3- 4) – קנזס סיטי צ'יפס (7- 0)  18- 28

ההפסד של הויקינגס יחד עם התוצאה פה קבעו – האלופים המכהנים הם היחידים שעדיין בלתי מנוצחים העונה, וכמה סמלי שהם שומרים על הרצף בזכות ניצחון בשחזור הסופרבול האחרון. המשחק התחיל, המשיך והסתיים בצורה רעה להפתיע של שני הקוורטרבקים: אחרי פאנט של הניינרס וארבעה דאונים כושלים של הצ'יפס, ברוק פרדי נחטף ע"י ג'סטין ריד ואחרי 2 דקות מהומס מסר לידיו של התאקל קאליה דיוויס מהניינרס. הרבע הראשון נגמר בתוצאה 3-0 לניינרס אחרי שער שדה של דניאל קרלסון הבועט החדש. הטאצ'דאון הראשון במשחק בין שתיים מאריות הליגה (על הנייר לפחות) הגיע רק 4 דקות לתוך הרבע השני מרגליו של קארים האנט, שהוסיף אחד נוסף לפני בעיטה של קרלסון שקבעה את תוצאת המחצית: 14-6 לצ'יפס. בדרייב הראשון של המחצית השנייה מהומס שוב מסר לידיים עוינות (של דיאומודור לנור). הניינרס ניצלו זאת כדי לצמק את התוצאה שוב בזכות גיחה לאנדזון של פרדי בעצמו. משם ועד סוף המשחק מהומס וחבריו השתלטו על העניינים מספיק כדי להבטיח ניצחון. MVP הסופרבול המכהן השתמש ברגליו גם הוא בכמה מהלכים נהדרים, כולל טאצ'דאון בתחילת הרבע האחרון. שתי חטיפות שמסר פרדי הרחיקו את קייל שנהאן מניצחון עוד יותר, והיה נראה שט"ד של מיקול הארדמן (שתפס את הסקור המנצח בסופרבול) בדקות הסיום נועץ את המסמר האחרון, אבל פרדי שוב נכנס לאנדזון והשאיר את קבוצתו בחיים. מה קרה אחר כך? בעיטת אונסייד משעשעת של סן פרנסיסקו לא הגיע למרחק 10 יארדים ובזה המשחק נגמר. מהומס (16/27, 154 יארדים, 2 חטיפות) ופרדי (17/31, 212, 3 חטיפות) היו חלשים מאוד באוויר ולא סיפקו אפילו סקור אווירי אחד. האנט (78 יארדים) וג'ורדן מייסון (58) הובילו כל אחד את קבוצתו על הקרקע, כנ"ל לגבי נואה גריי (4 תפיסות, 66 יארדים) וג'ורג' קיטל (6, 92) באוויר. עוד נוסיף כי במשחק הזה התרחשה החלטת שיפוט שערורייתית, במסגרתה טרנט וויליאמס הורחק אחרי אגרוף ששלח לראשו של בריאן קוק. מה הבעיה? קוק עצמו עשה אותו דבר לפני וטרנט רק החזיר לו, מה שלא מנע מהזברות להעיף את התאקל של הניינרס ולהשאיר את הסייפטי של קנזס סיטי במשחק.

פיטסבורג סטילרס (5- 2) – ניו יורק ג'טס (2- 5)  37- 15

משחק הסאנדיי נייט היה גם משחק הבכורה של שני שמות גדולים בקבוצתם החדשה: ראסל ווילסון שפתח לראשונה במדי פיטסבורג אחרי שהחלים מפציעה, ודוואנטה אדאמס שהתאחד עם ארון רוג'רס והצבע הירוק. שתי הקבוצות הגיעו למשחק עם התקפות לא מרשימות במיוחד וכנראה שהתוספות החדשות נתנו להם בוסט, כי אחרת אין הסבר למחצית הראשונה הקצבית והכיפית שקיבלנו. טד"ים של בריס הול וטיילר קונקלין בצד הירוק ואחד של ג'ורג' פיקנס בצד הצהוב-שחור, ביחד עם מספר בעיטות מדויקות, הורידו את הקבוצות להפסקת המחצית כשהג'טס מובילים 15-13. לצערם של אוהדי החוץ, הקבוצה שלהם לא הוסיפה אף לא נקודה במחצית השנייה, שהסתיימה בתוצאה מביכה של 22-0 לסטילרס תודות לט"ד של נאג'י האריס ועוד 2 נוספים של וילסון – אחד עם רגליו ואחד במסירה לואן ג'פרסון. ראס הזכיר נשכחות במשחקו הראשון והראה למה הוא צריך לפתוח על חשבון ג'סטין פילדס. הוא סיים עם 16/29, 264 יארדים ושתי מסירות לט"ד. האריס היה נהדר במשחק הריצה ורשם 102 יארדים, ג'ורג' פיקנס רשם 5 תפיסות ל-111 יארדים. בצד המאוכזב, רוג'רס המשיך להיראות חלוד עם 24/39, 276 יארדים, ט"ד ו-2 חטיפות. בריס הול היה נקודת אור בודדה אצל ניו יורק והוביל את קבוצתו בקרקע (38 יארדים) וגם באוויר (103). אדאמס היה סביר מינוס עם 3 תפיסות ל-30 יארדים במשחקו הראשון.

טאמפה ביי באקנירס (4- 2) – בולטימור רייבנס (4- 2), טאמפה, הלילה בין שני לשלישי 03:15

אם למאר ג'קסון יזכה העונה בתואר ה-MVP השלישי שלו, זה יהיה ה-משחק שעל גביו הקמפיין הזה יבנה. סט הכישורים המלא של למאר היה בתצוגה במשחק הזה, לא רק עם 5 טאצ'דאונים, אלא עם סקראמבלים מרשימים.

ראשוד בייטמן הוביל את חוליית הרסיברים של הרייבנס, עם 4 תפיסות ל-121 ו-TD, ומארק אנדרוז המשיך במגמת השיפור שלו, עם 2 סקורים אישיים.

ההתקפה של הרייבנס נראית מאוזנת להפליא ופשוט בלתי ניתנת לעצירה, עם 36.75 נקודות למשחק בארבעת השבועות האחרונים.

התקפת הריצה של הבאקס הצליחה להזיז את הכדור טוב מכפי שצפיתי (כמעט הגיעו למפתח שסימנתי מראש, של 130 יארדים), והבאקס ניצחו את הרייבנס במלחמת היארדים, עם 481 בסך הכול. אבל זה היה עוד אחד מאותם משחקים של בייקר, שאומנם מסר ל-370 ו-3 טאצ'דאונים, אבל גם שלח 2 כדורים ליריבה.

הבאקס יוכלו לחיות עם הפסד כזה, אבל לא ברור כמה תהיה משמעותית הפציעה של ה-MVP של הבאקס העונה, כריס גודווין, שגמר את העונה ככה"נ עם פציעת קרסול – מבאס במיוחד לאור היכולת האדירה שלו, והעובדה שזוהי עונת חוזה של הרסיבר. אגב, הפציעה הגיעה 43 שניות לתום המשחק, בפיגור של 10 נקודות – אני מבין את הרצון לנסות לייצר נס, אבל בדיעבד – האם הסיכון היה שווה את זה? כנראה שלא.

אריזונה קרדינלס (2- 4) – לוס אנג'לס צ'רג'רס (3- 2), פניקס, הלילה בין שני לשלישי 04:00

מפגש בין שתי קבוצות שגם אחרי 7 שבועות – אין לי שמץ של מושג מיהן, מה הן באמת שוות, מהי התקרה ומהי הרצפה של כל אחת מהן. בדיוק כשחשבנו שאריזונה מחוץ לתמונה העונה, היא מנצחת את הצ'ארג'רס, שבוע אחרי תצוגת תכלית סופר מרשימה מול דנבר, מבלי שקיילר מורי יצטרך למסור ליותר מ-154 יארדים (ו-3 תפיסות בלבד ל-21 יארדים למארווין האריסון, שהיה דומיננטי בניצחונות הקודמים העונה). הם גם השיגו 69 יארדים פחות בהתקפה, והחזיקו בכדור כמעט 10 דקות פחות – ועדיין, זה איכשהו הספיק.

בדיוק כשחשבנו שהצ'ארג'רס הם קבוצה עם DNA של ריצה, ולא הרבה מעבר, הם רצו כאן ל-59 יארדים בלבד (2.7 לניסיון) ודווקא הרברט מסר ל-349, אבל הצליח לשים על הלוח רק 15 נקודות, מול הגנה שספגה 34 או יותר בחצי ממהמשחקים שלה העונה, עד למפגש הזה.

הסבר אחד לתופעה הוא, כנראה, תופעת הטבע שהיא ג'יילן רייגור (מבחינתי – זהו נייתן פיטרמן של הרסיברים), בחירת סיבוב 1 ב-2019, שהגיע העונה לצ'ארג'רס, ואחרי ששבר לבבות בפילי (שבחרה בו בדראפט מקום אחד לפני ג'סטין ג'פרסון – מהלך שייזכר לדיראון עולם), במינסוטה ובניו-אינגלנד, הגיע תורו של ג'סטין הרברט, שבמקום לקבל דאון ראשון סמוך לאנדזון – קיבל טאצ'בק אחרי פאמבל מטופש.

ההגנה של הצ'ארג'רס לא הצליחה לעצור את ג'יימס קונור, עם מעל 100 יארדים ו-TD ב-5.3 יארדים לריצה (וזה עוד לפני שהזכרנו את הסקראמבלים של קיילר). לאריזונה היו במשחק 10 דאונים ראשונים על הקרקע (בדיוק כמו שהיו להם במסירה). לקונור היו 5 ריצות של 10 יארדים או יותר (מקום 2 לרץ במשחק ליגה העונה) והוא שבר 8 תיקולים, מה שמעלה את מאזנו העונה ל-48 (מקום שני בליגה מאחורי ג'ורדן מייסון – עם 53 כאלה).

אמשיך לנסות להבין מה הקבוצות האלו שוות (וכנראה לטעות בכל מקרה בהימורים עליהן) גם בהמשך העונה.