מבואֿ

היה מחורבן בעונה שעברה וכל היריבות שלנו התקדמו. אוף

תקציר הפרקים הקודמים בהרחבה

נפל בחלקי הזכות בעונה שעברה לנחס את הקבוצה אותה אני אוהד ולכתוב את הפריוויו עליהם בעונה שעברה. בעונה שעברה טענתי שהתסריט הפסימי הוא התדרדרות למקום השמיני בליגה. בעונת 22-23, הגריזליז סיימו במקום השני עם 51 ניצחונות. בעונה האחרונה הגריזליז סיימו במקום ה13 עם 27 ניצונות, כאילו היינו איזה דטריוט או משהו ולהוסיף חטא על פשע, דילון ברוקס השתלב טוב ביוסטון רוקטס, הביא קשיחות ועזר לעונה די מוצלחת שלהם שכמובן הסתיימה עם המון ניצחונות מעל ממפיס. כל השאר זיל גמור.

אז אפשר להתפרק, לקלל, להגיד שזה בכלל משחק מכור ובידור ולא כדורסל קשוח ואמיתי כמו באירופה אז למי אכפת. ואם כבר אירופה אז מה לי במדינה קטנה במזרח התיכון לשטויות האמריקאיות האלה מעבר לים. אשקר עם אגיד שלא עברו בי כל המחשבות הללו. אבל, בתור אוהד של קבוצה פריפיריאלית בליגה, אין לי עבר מפואר להתרפק עליו, אז צריך להסתכל קדימה. בואו ננסה ביחד להבין מה קרה בדיוק בעונה האחרונה?. אולי מוראנט שוב פעם שיחק אותה קאובוי?, אולי השעון הראה חצות וביין חזר להיות בחירה 30 בדראפט?, פרס ההגנה של jjj העלה לו שתן למוח? מוח שלסמארט מעולם לא היה שיישם כלפי הגריזליז?. לא ולא מאזינים יקרים, התשובה היא אחרת לגמרי וברורה לכל מי שהחזיק שחקן כלשהו של ממפיס בליגת פאנטזי כלשהי והיא מתחרזת עם קציצות.

העונה של ממפיס הייתה שוברת שיאים כמעט בכל תחום פציעות. ממפיס שברו שיא nba כשהשנה לקחו חלק ברוסטר של ממפיס 33 שחקנים, לאוהדי הכדורגל בקהל אזכיר שברוסטר nba נורמלי יש 15. פאקינג ווניין גבריאל היה חלק מהרוסטר שלנו עונה שעברה, אוי לבושה. לממפיס היו 51 חמישיות פותחות שונות, עוד שיא ליגה חמוד. שחקני ממפיס הפסידו בעונה שעברה 578 משחקים בעקבות פציעות, וזה עוד בלי ה25 משחקי השעייה של מוראנט כוכב הקבוצה בתחילת העונה, שוב, שיא ליגה.

אני חושב שמסקנה נוספת מהעונה האחרונה היא ההבנה שבסופו של יום ממפיס תגיע לאן שג׳ה יקח אותם. לאורך העונה גם טריפל j וגם דזמונד ביין קיבלו הזדמנויות להוביל את הקבוצה ולמרות שזה התבטא בעלייה בווליום יצירת הנקודות שלהם, חוסר היכולת שלהם לכפות את הw היה ניכר.

ובכל זאת קצת חדשות טובות, בתוך כל הטררם הזה ממפיס השתמשו ב12 חריגות פציעות במהלך העונה וברשימה ארוכה של חוזי עשרה ימים, שחקנים רבים קיבלו הזדמנות לקבל ניסיון ולהראות כישרון, חלקם לקחו את ההזדמנות הזו בשתי ידיים. כל הבולטים הם דור שני. gg ג׳קסון השני (מעתה ggj) הרוקי שהפציץ 14.6 נקודות למשחק, וויליאמס ג׳וניור השוטינג גארד שביצע התקדמות משמעותית ל10 נקודות ו3.4 אסיסטים לא רעים בלבד וסקוטי פיפן ג׳וניור הרכז הגמד שב20 משחקים הצליח להרשים מאוד עם 12.6 נק׳ ויותר חשוב מכך 41% לשלוש שיכולים להבטיח לו מקום ברוטציה בקבוצת נגרים כמו הגריזליז. מעבר לכך היו שחקני רוטציה שניצלו את הואקום המקצועי לעליית מדרגה. סנטי אלדמה המשיך את גרף השיפור שלו עם יותר נקודות ויותר דקות ווליום זריקות גבוה יותר.  ג׳ייק לארביה בחירת סיבוב ראשון מ2023 הראה ניצוצות גם כן כשעלה לאיזור ה10 נקודות.

כמובן שאף אחד מהשמות שצויינו לא הראה יכולת גבוה לייצר את הנקודות שלו ביעילות ובעקביות, מה שמעיד שאולי פשוט מישהו בקבוצה היה צריך לקלוע נקודות, אבל אם מכל השחקנים הצעירים הללו (לכולם זו הייתה לא יותר מהעונה השלישית בליגה), יצא לגריזליז איזה כמה שחקני ספסל ראויים ונכסים לטריידים עתידיים, ייתכן שעוד יצא מתוק מכל העז של העונה האחרונה

קיץ פושר

ברוכים הבאים: זאק אידי, עוד כל מני רוקים מצחיקים, ממליץ לראות מסירות של הרוקי היפני החמוד יוקי קוואמורה.

שלום ותודה על הדגים: דרק רוז שפרש, דיוויד רודי ואקסבייר טילמן שהועברו במהלך העונה, הרבה שחקני 10 days.

פושר זה לא מילה. אין מה להגיד על הקיץ של הגריזליז שהיה ממש ממש פרווה, מלבד הבחירה המפתיעה? בזאק אידי בבחירה התשיעית בדראפט. אידי הוא נפיל בגובה 2.24, שהטיל בשנתיים האחרונות את מרותו על הncaa, ששנתיים ברצף הוא היה מצטיין הליגה בפער וכמעט לקח את האוניברסיטה שלו לתואר הנכסף. אידי הוא ביגמן של פעם, שחקן מטרה בצבע עם תנועות בצבע וקליעת מיד-ריינג׳ חמודה שלוקה באתלטיות חסרה. במהלך השנים עלתה התהייה איך תהיה ההשתלבות שלו בליגה האתלטית של היום. החששות היו כלכך כבדים שבתחילת העונה עוד חשבו שאולי הוא יבחר בסיבוב השני. אני באופן אישי מאוד אוהב את הבחירה. לגריזליז חסר מסה מתחת לצבע, בטח עכשיו שאדאמס הקשיש והפציע עבר לרוקטס. מעבר לכך ג׳ה מוראנט הראה שהוא אוהב שיש ביג-מן אמיתי שמארגן לו חסימות ונותן לו את העוד סנטימטר בדרך לצבע שיהפוך אותו לבלתי עציר. מקסימום הוא יכול להוות נשק טקטי מהספסל שמשנה לקבוצה את סגנון המשחק למשך איזה כמה דקות ומוציא את הקבוצה השנייה מאיזון. עד כה הוא נראה מעולה בליגת הקיץ ורק נשאר לאחל לו בהצלחה ושיהיה בריא.

ולכדור הבדולח:

תסריט אופטימי: ממפיס מצליחים להישאר בריאים. מוראנט מצליח להישמר מרובים. שחקני האשפתות משמרים יכולת, סמארט משתלב מעולה כבולדוג הגנתי ליד מוראנט וביין, אידי עולה על כל הציפיות. ממפיס חוזרים למקומם הטבעי בטבלת המערב, במקום השני אחרי דנבר כשהבלונים של כל הקבוצות הכחולות האחרות (טימברוולבס,תאנדרז ומאבריקס) מאבדים קצת גובה. בסיבוב הראשון הם נוקמים בלייקרס על הפאדיחה של לפני שנתיים כשמוראנט מטביע ארבע פעמיים במשחק על חבר לבית משפחת ג׳יימס. בסיבוב השני הם פוגשים את מיניסוטה לשחזור סדרת פלייאוף מלפני שלוש שנים כששוב פעם ידו של מוראנט על העליונה של אדוארדס, ובגמר המערב הם נכנעים לגאונות של הג׳וקר. העתיד שייך לצעירים האנדרדוגז וכולם נמצאים בממפיס.

תסריט פסימי: ממפיס מתעלה על שיאי הפציעות שלה מהעונה שעברה כשכדורים מתפלקים מהמשין גאן שלמוראנט ומוציאים 90% מחברי הקבוצה מכשירות למשך כל העונה. זאק אידי מתגלה כבלוף קולג׳ים קלאסי. בלית ברירה ממפיס מתחילה להביא שחקנים מארץ הקודש. ממפיס מסיימת במקום האחרון במערב כשדילון ברוקס עם ממוצע של 30 נקודות למשחק מול הגריזליז. את הפועל תל אביב הם לא היו מנצחים ככה. בדראפט ממפיס זוכים בבחירה ה9 ומביאים את כוכב קולג׳ים שמתברר כבאסט.

תסריט ריאלי: העונה תהיה הרבה יותר טובה מהעונה הקודמת שכל הכוכבים יצליחו לשחק לפחות 60ish משחקים, אך יחד עם זאת כולם יהיו טיפה פחות טובים מעונת 2022-2023. זאק אידי יהיה אחלה אך רחוק שנתיים מלעשות אימפקט אמיתי על המשחק של הגריז. סמארט לא כלכך יצליח להשתלב. שניים מצעירי העונה שעברה יצליחו לשמר יכולת, השאר ממש לו. עם ההתקדמות של המערב זה יספיק למקום 6/7 בפלייאוף וסיבוב ראשון מותח אך לא מוצלח מול אחת מהכוחות העולים של הליגה. מן עונת התאוששות כזו שאולי תסמן חזרה לגדולה ואולי את תחילת הדשדוש.