אחרי סיום האולימפיאדה המוצלח יחסית מבחינת הנבחרת האמריקאית (יחסית כי אני נמנה עם האנשים שחושבים שהאמריקאים היו צריכים לקחת את הטורניר הרבה יותר קל ממה שזה יצא בפועל, ללא נסי סטף קרי וכו'. גם בהכנה וגם לאורך התחרות, הם עשו את כל הטעויות האפשריות כדי להפסיד ובהחלט היו דיי קרובים לזה), נשאלה השאלה על ידי רבים מי יהיו ה-12 המופלאים שייצגו את האומה באולימפיאדה הביתית ב-2028. פורסמו לא מעט כתבות באתרים השונים, כולל כאן מנחם יצר סקר בין הגולשים. ישנם שינויים פה ושם אבל בסך הכל, ניתן להרכיב סגל הבא: 

גארדים: טייריס הליברטון, ג'לן ברונסון, דווין בוקר (לדעתי השחקן שהרוויח הכי הרבה באולימפיאדה שעברה. חשבתי אפילו לכתוב על המהפך שלו, אבל אז ראיתי איזה 100 כתבות עם אותם רעיונות, אז עזבתי) ואנתוני אדוארדס 

ווינגים ג'יילן בראון, ג'ייסון טייטום, פאולו בנקרו, קופר פלאג, מיקאל ברידג'ס 

גבוהים: באם אדביו, צ'ט הולמגרן, אנתוני דיוויס. 

עכשיו, בנוסף לאולימפיאדה, יש עוד טורניר גדול, אליפות העולם, FIBA World Cup, שאמור להתקיים ב-2027 בקטאר ימח שם. אם באולימפיאדה האמריקאים לא הפסידו מאז אתונה ב-2004, אז באליפויות העולם, מצבם הרבה יותר גרוע. ב-20 שנה האחרונות, נבחרת ארה"ב זכתה בתחרות פעמיים בלבד,כולל מקום 7 המבזה ב-2019. מצד אחד אפשר כמובן להאשים במצב הזה את האמריקאים עצמם – הם תמיד מתכוננים באופן הכי גרוע (כולל באולימפיאדה האחרונה), הנבחרת שלהם תמיד הכי לא מגובשת, מלאה רעשי רקע ובדרך כלל הם גם לא מעדכנים את השחקנים שלהם על ההבדלים הקיימים בין כדורסל ה-NBA לכדורסל של FIBA. עכשיו, מותג האולימפיאדה יותר נחשב ולכן לתחרות הזו תמיד מצליחים לגייס נבחרת יותר מוכשרת וכך לוקחים את התואר, בזכות הכישרון (בטוקיו ב-2021 קווין דוראנט לקח את התואר פחות או יותר לבד) 

עכשיו כמובן אפשר להאשים את השחקנים עד מחר על החוסר אכפתיות וחוסר הפטריוטיות שלהם והאמת חלקית בכל אופן שם, אבל הייתי רוצה להעיר נקודה אחת. למה בכדורגל יכולים להחליט שיש רק תחרות חשובה אחת ואילו בכדורסל חייבים לשחוק את השחקנים למקסימום? אני בהחלט מבין את חוסר הרצון של השחקנים אחרי עונה של 82 משחקים ועוד הפלייאוף להגיע לקיץ ואז לקבל טלפון "נו אתה בא? כל החברה פה, יאללה תגיע, גומרים הולכים…" סליחה, התבלבלתי עם השיחה עם המ"פ שלי במילואים … אז מילא זה אולימפיאדה, תחרות שנחמד לציין בקורות חיים, בעמוד ויקיפדיה, אבל בשביל איזה אליפות העולם לפספס חופשת קיץ? לאאא! 

בכל זאת, ננסה להרכיב נבחרת אמריקאית ראויה לטורניר ב-2027. הקווים המנחים שהיו לי כאשר חשבתי על בניית הסגל (כמובן בהנחה שכולם בריאים ומוכנים להגיע)

• אין אף שחקן מהסגל לאולימפיאדת לוס אנג'לס  
• השתדלתי שהשחקנים יהיו לפני גיל 35. למשל, אם פול ג'ורג' או קוואי לאונרד עדיין ישחקו באופן תחרותי, אפשר לשקול האם כדאי לצרף אותם, אבל … לא.  
• השתדלתי שלא יהיו רוקיז. יכול להיות בעוד 3 שנים ברנדון מילר וסקוט הנדרסון יהיו שווים להיות בנבחרת, אבל כרגע הם לא (לכן אני גם לא מבין את הבחירה בקופר פלאג, עם כל הכישרון, הוא עדיין לא שיחק דקה בליגה..)
• מסה וגובה. באליפות העולם ב–2019 ראינו איך נבחרות אירופאיות שחטו את ארה"ב בצבע. ניקולה ווצ'ביץ' חגג על הגבוהים האמריקאים כך שנבחרת מונטנגרו הזעירה החזיקה מעמד במשך כל המשחק. אז האמריקאים הפיקו את המסקנות – בפריז הם לא התביישו לשחק דקות ארוכות עם באם ואנתוני דייויס ביחד (תכלס, ההרכב הזה – הולידיי/ אדוארדס/ דוראנט/ אדביו/ דייויס נתן את הריצות המשמעותיות כמעט כל משחק ולדעתי לא קיבל מספיק קרדיט מול צרפת וסרביה) אז גם כאן אם היה צריך לבחור בין שני שחקנים, העדפתי את השחקן הגבוה יותר.
• שחקנים מוושינגטון, פורטלנד, דטרויט ושרלוט נפסלו בגלל חולשת הקבוצות שלהם.    

אז נתחיל:

גארדים:

1. ד'ארון פוקס (בן 29 באליפות)

גובה / משקל: 1.91 / 83kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 26.6 / 4.6 / 5.6

הקייס: כבר 5 שנים רצוף הרכז של סקרמנטו מעמיד ממוצע של למעלה מ-20 נקודות ו-5 אסיסטים למשחק. בשנתיים האחרונות הוא שיפר באופן ניכר גם את הקליעה משלוש ואת היכולת בקלאצ'. אז התקפית הוא ממש אחד הרכזים הטובים בליגה. בהגנה…, כן, הוא יצטרך לשפר את היכולת שלו.

2. ג'ה מוראנט (בן 28 באליפות) 

גובה / משקל: 1.88 / 78kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה (הפעילה): 26.1 / 5.9 / 8.1

הקייס: כן, התלבטתי קשות פה בינו לבין טייריס מקסי ואני עדיין מתלבט. במצב האופטימלי, זאת אומרת שניהם בריאים והברגים בראש של מוראנט סגורים כמו שצריך ושמו דבק בהברגות שלא יפתחו, אז במצב הזה, ג'ה שחקן מוכשר יותר. אני מבטיח, מול הגנות אירופאיות, אין גארד שמסוגל להתמודד עם המהירות שלו, יצטרכו להמר על הקליעה שלו, שהוא יודע להעניש. הוא שחקן שרק בשביל לראות אותו, אנשים יקנו כרטיס.  

אז, כן לשים דבק Loctite בברגים, להרחיק ממנו כל מה שנראה כמו אקדח או דומה לאקדח או מריח כמו אקדח… בקיצור הבנתם אותי.

ג'לן סאגס  (בן 26 באליפות)

גובה / משקל: 1.96 / 92kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 12.6 / 3.1 / 2.7

הקייס: אחד השחקנים האהובים עלי בליגה. כן, סטטיסטיקות אישיות צנועות, ג'לן סאגס יגיע לקטאר על המשבצת של דריק ווייט, הגנה + נשמה, בדיוק מה שהוא רגיל לעשות באורלנדו. כאשר הפוינט גארד שלך פוקס או מוראנט (או מקסי) אתה צריך מישהו שישמור את גארד הכוכב של היריבה. אז קבלו את הנשק האולטימטיבי. בתור בונוס הוא קלע השנה כמעט 40% מהשלוש, אז אי אפשר יהיה להמר עליו.

 4. דונובן מיטשל (בן 31 באליפות)

מה? עוד פעם הוא מקבל צ'אנס להוכיח את עצמו בנבחרת? כן, פעם אחרונה. 

גובה / משקל: 1.90 / 97kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 26.6/ 5.1 / 6.1

הקייס: יחד עם מוראנט כנראה שחקן הכי מוכשר כאן. סקורר מוכח, עם ניסיון פלייאוף (מלא אכזבות, אבל יש). הוא כנראה יהיה המנהיג של הנבחרת הזו, ה-go to guy. מתחרים לעמדה זו יכולים להיות זאק לאבין ובראדלי ביל, תסכימו מיטשל אופציה עדיפה עליהם.

פורוורדים

5. ג'לן וויליאמס (בן 26 באליפות)

גובה / משקל: 1.96 / 88kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 19.1 / 4.0 / 4.5

הקייס: הגענו לעמדות הפורוורדים, אנחנו מחפשים שחקנים ורסטיליים שמסוגלים לשחק ולשמור על כמה עמדות. הכדורסל האמריקאי יודע לייצר שחקנים כאלה כנראה יותר טוב מכולם. השחקן הראשון ברשימה כאן – שותף של שג"א באוקלהומה סיטי ת'אנדר. סקורר מצוין, שומר לא רע, חילק 4.5 אסיסטים בעונה שעברה. קצת נמוך, אבל רחב ואתלטי.

סקוטי ברנס (בן 26 באליפות)

גובה / משקל: 2.01 / 102kg (נראה יותר גבוה, נכון?)

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 19.9/ 8.2 / 6.1

הקייס: עוד שחקן מאוד מגוון שהולך להוביל את טורונטו בשנים הקרובות. ילד שגדל על לברון ג'יימס ומסוגל לעשות כמה תפקידים במגרש, כולל הובלת כדור, כלומר פוינט פורוורד. אמור להיות שחקן הגנה אדיר, למרות שלא רואים את זה כרגע בטורונטו. 

7. מייקל פורטר ג'וניור (בן 29 באליפות)

גובה / משקל: 2.08 / 98kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 16.7/ 7.0 / 1.5

הקייס: בחירה מוזרה קצת שלי. הייתי רוצה להכניס שחקן קלעי שלשות טבעי לנבחרת, אבל גם כזה שיהיה עם ניסיון פלייאוף. התלבטתי בינו לבין דאנקן רובינסון, קאם ג'ונסון וג'יידן מקדניאלס. בעיקרון כל אחד מהם מתאים לתפקיד, MPJ גבוה יותר וריבאונדר טוב מכולם, אז העדפתי אותו. נכון, ההגנה שלו בעייתית והוא יכול להיעלם למשחקים שלמים, יחד עם זאת, התפקיד שלו בנבחרת מוגבל יותר ושני החברה הקודמים יוכלו לחפות עליו. 

8. זיון וויליאמסון (בן 27 באליפות, כן, הוא עדיין דיי צעיר)

גובה / משקל: 1.98 / 128kg (אלו הנתונים הרשמיים עכשיו, נראה שבקיץ הוא רזה משמעותית)

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 22.9 / 5.8 / 5.0

הקייס: אחד האנשים הלא ברורים שיש. חייזר מבחינה אתלטית, גם לא מעט כישרון ואינטליגנציה, ניצוצות של כדורסל עילאי, מצד שני יותר מדי פציעות הקשורות למשקל העודף וגם בעיות מחוץ למגרש, כל זה מעכב את ההתפתחות שלו ושם בסימן שאלה האם יש לו מקום בנבחרת (יש כתבות בהם הוא נכנס גם לסגל האולימפי). מצד שני, הוא יכול להיות מושלם בתור פאוור פורוורד מחליף ששם הרבה נקודות תוך פרק זמן קצר, מן הגרסה האמריקאית של סופו. בואו נקווה שהתמונות שיצאו בקיץ לא צילם אותו צלם שצילם את בן סימונס קולע שלשות.

9. דמאר דרוזן (בן 38 באליפות)

גובה / משקל: 1.98 / 98kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 24.0 / 4.3 / 5.3 

הקייס: אתם בטח אומרים עכשיו, הופה הופה, הרי אמרת שלא יהיה בית אבות פה. אז אמרתי, החלטתי לעשות החרגה ולהכניס שחקן מנוסה, סקורר מצוין עם יכולת מוכחת בלקאצ' הובלת כדור. ב-2027 דרוזן עומד לסיים את החוזה שלו בסקרמנטו, יכול להיות יהיה לפני פרישה ובמקרה הזה ירצה לסיים את הקריירה עם תואר. כאשר בחרתי אותו, התלבטתי בינו לבין ג'ימי באטלר, בגלל האופי היותר נוח של דרוזן, בחרתי בו. באטלר אמנם שחקן הגנה טוב יותר (הרבה יותר טוב), אבל אני לא רוצה מריבות בחדר ההלבשה. ג'ימי בחור קשוח, עוד מסוגל להרביץ לזיון באמצע הצ'יזבורגר ואז ג'ה יבוא להגן על החבר שלו מהדראפט עם אקדחים … חבל, מה אנחנו צריכים את זה? 

גבוהים

או קיי, בואו נראה מי נשאר לחפות על כל הפאשלות של ג'ה, מייקל פורטר ג'וניור והחוסר בגרות של סקוטי ברנס.

10.  ג'ארן ג'קסון ג'וניור (בן 28 באליפות)

גובה / משקל: 2.08 / 109kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 22.5 / 5.5 / 2.3

הקייס: בשל היעדרות של ג'ה מוראנט, ג'קסון ג'וניור הציג שיא נקודות לעונה, אבל בואו לא ניתן לנתון הזה לסנוור אותנו – שנת סיוט של שחקן ממפיס. תחילה שחקן ההגנה של עונת 2022/2023 הציג יכולת חלשה מאוד באליפות העולם, במיוחד בהגנה ובריבאונד והמשיך ביכולת הזו בעונה הסדירה לאחר מכן, כאשר בגלל היעדרו של סטיבן אדאמס, ג'ארן תפקד כסנטר. מתוך 17 סנטרים ששיחקו מעל 30 דקות למשחק בעונה שעברה, ג'.ג'.ג'. ניצב במקום הלפני אחרון עם 5.5 כדורים חוזרים, רק ברוק לופז לקח פחות, אבל ללופז יש תירוץ טוב שיאניס לוקח את רוב הכדורים החוזרים. 

מצד שני, הוא עדיין שחקן מצוין, בשני צידי המגרש, קולע לא רע מהשלוש ולכן החלטתי להכליל אותו. בתנאי אחד, הוא חייב לשחק לצד סנטר אמיתי ואז הוא יוכל לתרום.

11. אוון מובלי (בן 26 באליפות)

גובה / משקל: 2.11 / 97kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 15.7/ 9.4 / 3.2

הקייס: שחקן שאני מצפה ממנו להתקדם בעונה הקרובה. הוא עדיין לא מגוון התקפית ולכן לא משפיע מספיק בהתקפה. מצד שני, הוא יכול להיות גבוה מושלם ליד ג'ארן ג'קסון ג'וניור – ריבאונדר טוב שיש לו גם ניסיון משחק ליד גבוה. בנוסף, ברמת הנבחרת, יש יתרון בלקחת שחקנים מאותה קבוצה, מכל השחקנים שלא מכירים איך לשחק אחד עם השני, לפחות שני אלה כן מכירים. אז יש לנו שני זוגות כאלה – מוראנט / ג'קסון ג'וניור ומיטשל / מובלי.

12. דרק לייבלי (בן 23 באליפות)

גובה / משקל: 2.16 / 104kg

נקודות / ריבאונדים / אסיסטים למשחק בעונה האחרונה: 8.8 / 6.9 / 1.1

הקייס: עוד החרגה מהכללים. התלבטתי בינו לבין ולקר קסלר, אבל אליפות העולם 2023 הייתה כל כך לא מוצלחת בשביל האחרון, שהחלטתי לתעדף את שחקן דאלאס. העונה דרק הראה ניצוצות גם בהתקפה (לסיים Alley-oopים של דונצ'יץ' ואפילו לקבל החלטות לא רעות בהייפוסט) וגם בהגנה. החדשות הרעות בשבילו שכנראה כל עוד הוא בדאלאס, זה כל מה שהוא ידע לעשות, שום דבר התקפי אחר לא נראה ממנו. ככה זה – אם מקום העבודה לא ידרוש ממך ללמוד משהו חדש, אתה כנראה לא תלמד משהו חדש.

סיכום

האמת חשבתי יהיה לי קל יותר לגבש את הסגל. מרגיש את המצוקה שיש לארצות הברית בעמדות הפנים, מקווה זה ישתנה בשנים הקרובות. סך הכל אני לחושב מקבלים סגל לא רע שעם האימון הנכון אמור לקחת את האליפות בלי להסתבך. תזכרו – הנבחרת האחרונה שזכתה בתואר, כללה את אנתוני דיוויס, אז עדיין בלי קליעה מבחוץ וקחו נשימה ארוכה… קנט פאריד! 

בריאות לכולם. 

כמו כל הפוסטים שלי, גם הפוסט הזה מוקדש לבת שלנו, מיכל ז"ל. 

בנוסף, אזכיר הפעם, מפקד שלי לשעבר, אמוץ גרינברג ז"ל. לפני 10 שנים נפל בקרב בצוק איתן. סיור בו נסע, נתקל בחוליית מחבלים ואמוץ נהרג במקום. כנראה הסיור שלהם מנע פיגוע גדול בהרבה.