"דע מאין באת ולאן אתה הולך" אומר הפתגם, ובכל מה שקשור למסלולי מקצועות האתלטיקה הסימולים שעל המסלול ועל המגרש הם אלו שקובעים "דע מאין אתה מתחיל ולאן אתה שואף להגיע…

לא יודע אם שמת לב כמה סימונים יש על המגרש ועל המסלול המקיף אותו. שווה לדעת שלכל קו שם יש משמעות ותפקיד!
יש קווים להתחלה של ריצות. יש קווים לסופן. יש סימולי מסלולים לרוץ בהם – לפחות חלקית.
יש סימול לתחילת זריקה/הדיפה/הטלה וסימוני מרחקים יחסיים לנקודת תחילת הזריקה.
יש סימולים היכן לשים את המשוכות, ויש אפילו סטיות מחושבות, למשל עבור מכשול המים ב ריצת 3000 מכשולים, שלא לדבר על בורות הקפיצה.

חלק מהסימונים אינם על המסלול ממש אלא לעתים מחוץ לו, ואגב המסלול: שמת לב שהמסלול באצטדיונים אינו בצורת אליפסה אלא בצורת q ושמרוצי 100 ו 200 מתחילים מהצ'ופצ'יק של ה q ומשתלבים לתוך המסלול?

בעוד שריצת מאה המטרים נעשית בקו ישר (ואגב, גם בחלק הזה יש סימולים היכן לשים את המשוכות), הרי הריצות האחרות הן עם עיקולים (ולא של חשבון הבנק של האצנים ויודיע הפטיש – אם כבר – על זה שלנו) הידועים בכינויים "עקלתונים" וזה נועד כדי לפצות על המרחק הגדול יותר שרץ אמור לרוץ בשביל החיצוני. אז בריצת 200 רצים בשביל עצמו. בריצת 1500 שמותר לכולם להיכנס בה פנימה מיד, העיקול הוא מתון, ויש ריצות בהן החלק הראשון של הריצה הוא במסלול, ורק מאוחר יותר, כשכולם רצים את אותו מרחק, מותר לסטות לשביל הפנימי, וברור כשמש שגם לזה יש סימון.

אישית אני פחות מחבב את הסימונים שבמסלול, ומתלהב (משום מה? אין לי מושג) מאלו שעל הדשא עצמו. במיוחד אלו המסמלים את המרחק מההטלה. אני יודע שלעתים אלו סימולים שלא "מצוירים" אלא עשויים מפס פלסטיק או כל חומר אחר, אך הם אלו האהובים עלי. הם כמעט תמיד לא ממש מדויקים ולא ממש סימטריים, וזה כי המטרה שלהם אינה למדוד במדויק, מטרתם היא לתת אינדיקציה, נקודת התייחסות לשאוף אליה.

ואלי אהבתי לסימולים הללו קשורה לכך שאחד המקצועות שאני הכי אוהב לראות הוא הטלת (לטעמי הטחת) הכידון.
אתם מבינים שיש אנשים המטילים את הכידון למרחק של יותר מתשעים!!! מטרים?
שיא העולם בריצה למאה מטר גברים הוא 9.58 שניות. יוסיין בולט אתם יודעים, וכשלמדתי ששיא העולם בהטלת כידון הוא לא הרבה פחות ממאה מטרים, צץ בי הרעיון לעשות משהו שלדעתי סביר שאף פעם אף אחד לא חשב לעשות: מדדתי בסטופר של הפלאפון כמה זמן לקח לכידון לעבור את מרחק הזריקה. אז מתברר שלעבור 87.76 מטרים לקח לכידון 4.11 שניות ולעבור 82.48 מטרים, אגב, לקח 3.83 שניות. מה שבא לומר שכידון מהיר לפחות בערך פי שתיים מאדם רץ. לא לחינם שלמה שרף קשישא תמיד טען ש"הכי מהר כמגרש הוא תמיד… הכדור". מעניין כמה זמן ייקח לכדור בבעיטת שוער לעבור את המרחק הזה!

מאחר ואני קצת כפייתי, מדדתי עוד כמה פעמים וראיתי שלעתים יש הפרש יחסית גבוה בין שתי זריקות לאותו מרחק. הפכתי וחככתי בדעתי מדוע זה קורה והגעתי למסקנה שכנראה מדובר בשוני בזווית הזריקה. הגיוני שאם שניים ירקו לאותו מרחק (לא נתייחס לכוח שהופעל) והכידון של אחד עולה ממש למעלה והכידון שלי הוא במסלול די שטוח, הכידון הראשון יעבור מסלול יותר ארוך – מה שחייב להתבטא ביותר זמן שהכידון באוויר.

ראיתי גם שהטלוויזיה מספקת מדידות של זווית ההטלה/הזריקה ושאלתי את עצמי מהי הזווית האופטימלית להשגת המרחק הנכון ביותר. האינטואיציה הראשונית שלי היתה 45 מעלות אבל אז ראיתי שמשום מה כל ההטלות/זריקות היו בזווית של בין 37 ל 42 מעלות כאף אחד לא התקרב ל 45.

בהתחלה חשבתי לשאול אם יש פה מישהו שיודע מהי הזווית האופטימלית לכל סוג יידוי/הטלה/זריקה, אבל אז החלטתי שאם כבר אני סקרן, אני רוצה לדעת את התשובה כעת. אז שינסתי אצבע ומקלדת ושאלתי את ה CHATGPT. את השאלות ואת התשובות שלו תראו בהמשך (ואחריהן שאלת בונוס).

כשאתה קורא את כל הדברים הללו, ודברים כמו אלו שסיפרתי בכל ה"התרשמויות האולימפיאד(מולי)יות" שלי, אתה מבין בראש ובראשונה שיש כל כך הרבה מדע מאחורי כל "פיפס" הכי קטן בספורט, וקולט שיש היגיון בשיגעון. ועדיין, מצד שני, אתה גם רואה ומבין שאפילו ללא ההסברים המדעיים המלומדים אנשים בחרו בפתרונות הנכונים שניסיון החיים לימד אותם. מי שנעזר בבור באדמה כדי לזנק מהר יותר לא הכרח מכיר מונחים כמו "ייצוב ומינוף", "זווית שחרור", "כוח דחיפה" "תנוחת גוף אופטימלית" או "מומנטום". אבל הוא יודע שמהיר יותר עם תמיכה מאשר בלעדיה.

אז גם היום, כמו כל פעם שאני כותב על ספורט, אני מוצא עצמי לומד (ומלמד?) דברים חדשים, שם לב (ומעורר תשומת לב?) לדברים חדשים, ובעיקר מתענג כאשר שאלה אחת קטנה מגלגלת את נתיב הגילוי במסלול עקלתון דרך ידיעות שמעולם לא חלמתי שאפסע לאורן.

וזה חצי מהכייף.

והנה השאלות אל… והתשובות של… ה CHATGPT:

בספורט יידוי פטיש, מהי זווית ההטלה האופטימלית?

ביידוי פטיש, כמו בענפי ספורט אחרים שכוללים השלכה או הטלה של חפץ, הזווית האופטימלית להטלה היא קריטית להשגת מרחק מרבי. באופן כללי, הזווית האופטימלית היא סביב 45 מעלות, בהנחה שאין גורמים חיצוניים כמו רוח או גובה ההטלה. עם זאת, ביידוי פטיש ובענפי ספורט אחרים שבהם ההטלה מתבצעת מגובה מסוים מעל הקרקע, הזווית האופטימלית עשויה להיות נמוכה יותר.

לרוב, הזווית האופטימלית ביידוי פטיש נעה בין 40 ל-44 מעלות. מדובר בזווית שהיא תוצאה של שילוב בין הגובה שבו נזרק הפטיש, המהירות שבה נזרק, ומאפיינים אחרים של היידוי כמו מהירות סיבוב הפטיש וכיוון התנועה שלו.

הסבר מפורט יותר:

• המהירות ההתחלתית של הפטיש: ככל שהמהירות ההתחלתית של הפטיש גדולה יותר, ניתן להטיל בזווית קטנה יותר כדי להגיע למרחק מרבי.
• גובה השחרור: ככל שהגובה שבו הפטיש משתחרר גדול יותר, הזווית האופטימלית להטלה היא קטנה יותר.
• השפעת האוויר: התנגדות האוויר עשויה גם היא להשפיע על הזווית האופטימלית.

לסיכום, הזווית האופטימלית להטלת פטיש בדרך כלל נעה בין 40 ל-44 מעלות, כתלות בגורמים השונים כמו מהירות השחרור והגובה. נתון זה מבוסס על מחקרים וניתוחים שנעשו בתחום, אך משתנה גם בהתאם לתנאים הספציפיים של כל ספורטאי וספורטאית.

וביידוי כידון? המשכתי לשאול

ביידוי כידון, הזווית האופטימלית להטלה שונה מזו שביידוי פטיש ומבוססת על גורמים פיזיקליים ואירודינמיים. מחקרים וניתוחים בתחום מראים שהזווית האופטימלית להטלת כידון היא בדרך כלל בין 30 ל-36 מעלות.

הסיבות לכך שהזווית נמוכה יותר לעומת זווית ההטלה האופטימלית ביידוי פטיש כוללות:

1. אירודינמיקה: לכידון יש מבנה ארוך וצר שתוכנן כדי למקסם את המרחק על ידי מינימום התנגדות אוויר. כשמשחררים את הכידון בזווית נמוכה יותר, הוא נשאר באוויר זמן רב יותר ונע בצורה יעילה יותר.
2. גובה השחרור: בגובה השחרור ביידוי כידון יש השפעה משמעותית. ספורטאים מטילים את הכידון מגובה הגבוה מגובה הקרקע, ולכן הזווית האופטימלית היא קטנה יותר כדי למקסם את המרחק.
3. מהירות ההתחלתית: המהירות שבה הכידון משתחרר חשובה מאוד, ובזוויות נמוכות יותר ניתן להשיג מהירות התחלתית גבוהה יותר, שהיא קריטית למרחק.

סיכום

ביידוי כידון, הזווית האופטימלית להטלה היא בין 30 ל-36 מעלות, בהתאם לגורמים הפיזיקליים והאירודינמיים השונים המשפיעים על הטלת הכידון. זווית זו מבטיחה שהכידון ישיג את המרחק המקסימלי על ידי ניצול מיטבי של המהירות ההתחלתית והתנגדות האוויר.

והטלת כדור ברזל? שאלתי גם

בהטלת כדור ברזל (Shot Put), הזווית האופטימלית להטלה היא בדרך כלל בטווח של 37 עד 42 מעלות. כמו בענפי ספורט אחרים הכוללים הטלה, גם כאן הזווית האופטימלית עשויה להשתנות בהתאם לגורמים שונים כמו מהירות ההתחלתית של הכדור, גובה השחרור, ותנאי הסביבה.

גורמים המשפיעים על הזווית האופטימלית בהטלת כדור ברזל:

1. מהירות השחרור: המהירות ההתחלתית של הכדור ברזל היא גורם מכריע בקביעת הזווית האופטימלית. באופן כללי, ככל שהמהירות ההתחלתית גבוהה יותר, הזווית האופטימלית יכולה להיות נמוכה יותר.
2. גובה השחרור: מכיוון שהכדור משתחרר מגובה הקרוב לכתף של המטיל, יש לכך השפעה על הזווית האופטימלית. גובה שחרור גבוה יותר עשוי להקטין במעט את הזווית האופטימלית להטלה.
3. כוח ואנרגיה: היכולת של המטיל להפעיל כוח על הכדור ברזל ולהעביר אנרגיה מרבית לכדור היא גם גורם חשוב שמשפיע על הזווית האופטימלית.

סיכום

בהטלת כדור ברזל, הזווית האופטימלית להטלה היא בין 37 ל-42 מעלות. זווית זו מבטיחה ניצול מיטבי של המהירות ההתחלתית, גובה השחרור והכוח שמופעל על הכדור, במטרה להגיע למרחק מקסימלי.

ולמרות כל אלו, כידון שנזרק יגיע מהר יותר למרחק של מאה מטר מאדם שנזרק 🙂

ולמי שכן הגיע עד כאן, שאלת בונוס: מה לדעתך הספורט השלישי הכי נפוץ בעולם (אחרי כדורגל וכדורסל)?