על מהויותיו של הספורט – עבדים מיליונרים (14) / מולי

על מהויותיו של הספורט –  עבדים שחלקם מיליונרים (חלק ארבעה עשר) / מולי

בשני התחומים האהובים על הגבר המצוי מתייחסים לאנשים כסחורה. מוכרים אותם, משאילים אותם, והמטורף הוא שבאחד מהתחומים הללו לעתים הם מיליונרים שמסכימים להימכר או להיות מושאלים.

על תחום תעשיית המין ועוולותיה עוד אכתוב, אך לא כאן ועכשיו כי הסדרה הזו עוסקת בתחום השני בו מוכרים אנשים, בתחום הספורט.

לכאורה, ספורטאי מקצועי הוא שכיר במקום עבודה. יש ביניהם חוזה עבודה, משכורת, מקום העבודה אפילו משלם עליו מס מעסיק. אבל באיזה מקום נוסף חוץ מהספורט יכול המעסיק  למכור מי מעובדיו למעסיק אחר? אני מדגיש: לא למכור את שירותיו אלא להכריח את העובד ללכת לעבוד אצל מעסיק אחר, לעתים נדירות באותה עיר, לרוב בעיר אחרת, ולפעמים אפילו בארץ אחרת.

זה אפילו לא משנה לצורך העניין אם העובד מסכים לעבור.  כי המצב יותר גרוע: היכן עוד נשמע שאם אני עובר ממעסיק אחד לאחר (ולא תמיד ביוזמתו) המעסיק החדש צריך לשלם למעסיק הקודם כסף על כך? אני יודע שאנו כל כך רגילים לזה אבל זה לטעמי טירוף, זה במפורש מזכיר לי סחר באנשים

וכדי להוסיף חטא על פשע, אם העובד (שימו לב, בעצם זה הספורטאי!!!)  לא מסכים לעבור, נוקטים נגדו בסנקציות, מונעים ממנו לעסוק במקצועו, פוגעים בו חברתית וכספית, מחרימים אותו…    מה אומר לכם, טוב שלא מלקים אותו בשוט, אם כי היו מקרים שעובדים חוו אלימות, בוודאי שמילולית, בשל אי נכונותם לעבור ממקום עבודה אחד לאחר למרות שיש בינם למקום העבודה חוזה חתום.

אני בכוונה לא אשתמש מעתה במילים כמו  "מועדון" ו"ספורטאי" אלא במילים כמו "עובד" ו"מקום עבודה", כי בעצם, איכשהו, על רוב מקומות העבודה חלים דה-פקטו חוקים אחרים.

האמת, כל מה שאוסיף מנקודה זו הוא בחזקת מותרות וקישוט. אני עצמי מזועזע כעת מן הניסוח שלי ומההבנה שוואללה, זה סוג של סחר "עבדים" גלוי וחוקי ואיש אינו פוצה פה ומוחה על כך.  למה פתאום יש למקום העבודה הנוכחי שלי זכות לקבל תשלום על כך שאני אלך לעבוד במקום עבודה אחר? זה הרי לא קורה בשום תחום אחר חוץ מתעשיית המין, ושם, הרי,  זה בפשטות לא חוקי.

נכון, בימינו המצב הרבה יותר טוב ממה שהיה לפני שנים.אבל גם בימינו יש למעביד יכולת לדרוש "דמי השבחה" בזמן שהעובד עוזב אותו. אתם מבינים, חברת ההייטק, הדוכן בשוק  או המסעדה שקיבלו אותי לעבודה אמורים לקבל דמי השבחה ממקום העבודה הבא שלי! ולמה? כי  על כך שבזמן שעבדתי אצלם ונתתי את מירב ומיטב זמני וכישרוני, הם נתנו לי ניסיון והשביחו את יכולותי כעובד.

אגב, המילה הזו, "השבחה", מעוררת בי קונוטציות כאלו נוראיות שאולי עדיף שלא ארחיב עליה ועליהן את הדיבור.

סליחה, אבל אני עדיין נרעש, כולנו כותבים כל "עונת המלפפונים" כולה משפטים כמו "מנצ'סטר סיטי סוף סוף הודיעה רשמית על החתמתו של אליקים מנגלה. בלם נבחרת צרפת נרכש מפורטו תמורת 32 מיליון ליש"ט…" או "לוקאס אורבן, המגן/בלם הארגנטינאי בן ה-25, עזב את בורדו אחרי עונה אחת וחתם לחמש שנים בוולנסיה. הספרדים שילמו כ-4 מיליון יורו עבור כרטיסו." או "שיקגו: הקבוצה העבירה את שחקנה בעונה האחרונה, אנטוני רנדולף, לאורלנדו, תמורת צמד בחירות סיבוב שני עתידיות.". ויש שכותבים מפורשות את המילים "נקנה" ו"נמכר" כבכותרת: " יראמנדי נמכר לריאל ב-39 מיליון יורו, ועזב בבכי: לא יכולתי לסרב" כותבים ומקבלים זאת כאילו זה נורמלי לחלוטין לקנות אדם כאילו הוא סחורה.

בדקתי כעת כעשרים ממאמריו של רועי ויינברג על "חם מהתנור" ושמתי לב לתופעה שב NBA  פחות קונים שחקנים בכסף ויותר מחליפים אותם (כמו משחק רביעיות). האמת, אני אפילו לא בטוח מה נורא יותר ומה מעליב יותר בהקשר של מכירת אנשים: מכירה תמורת כסף או סחר חליפין המערֶב אנשים תמורת אנשים אחרים, וכך מעורבים בסחר-מכר הזה שניים או יותר ולא רק אחד.

אני משער שהסיבה שבאירופה ובשאר העולם משתמשים יותר בכסף ופחות בסחר חליפין של עובדים, היא לדעתי שאין בהם את מנגנון הדראפט לגיוס השחקנים הקיים בארה"ב.  אז בואו ונהיה בוטים לרגע, מנגנון הדראפט הוא לטעמי תחליף מודרני שמזכיר את מה שהיה פעם  שוק העבדים:   כלומר, זה המקום בו מוצעים למכירה עובדים פוטנציאליים, והקונים בודקים את ה"סחורה" האנושית ועושים עסקאות בינם לבין עצמם, ושלא תחשבו שאם אומרים את המילה "שוק" יש שם בלגן וצעקות, חס וחלילה! זהו שוק מודרני ממוזג ומסודר  שמנוהל על ידי נציגות מקומות העבודה, כל כך מסודר השוק, עד שכדי למנוע מלחמת מחירים על העובדים היותר שווים, הם אפילו החליטו ביניהם מראש על הסדר בו יבחר כל אחד מהם (חס וחלילה שהכוח יהיה בידי העובדים).

נכון, העובדים נתנו הסכמה מראש להשתתף בדמוי שוק העבדים הזה, כי לפחות ב NBA, מי שמקום העבודה יבחר בו, יקבל משכורת שנתית שאחרים יכולים רק לחלום עליה – ובדולרים.   נכון גם  שעקרונית עליהם להביע את הסכמתם להיות עובדים של מקום העבודה שבחר בהם אבל שימו לב להבדל המהותי:  נציגי מקום העבודה באים לשוק שם מוצעים העובדים המיועדים לבחירה והם אלו שבוחרים את העובדים!!!  העובדים, מצידם, כמעט תמיד נותנים את הסכמתם לעבוד אצל מי שהואיל בטובו לבחור בהם. בשאר עולם מקומות העבודה, להזכירכם,  העובדים מחפשי העבודה מחליטים אצל איזה מעסיק  הם מוכנים לעבוד, אך לא כאן.

כאן לא העובדים  בוחרים במקום העבודה,  כי אם כך היה, אתם באמת חושבים שהעובדים הטובים ביותר היו בוחרים במסגרת הדראפט במקומות עבודה קפואי מזג אוויר וחסרי סיכוי להצלחה מקצועית?  אם זה היה תלוי בהם, האם הם לא היו בוחרים לעבוד במקומות כמו ניו יורק, לוס אנג'לס או מיאמי?

אך האם אפשר אחרת? אם הכוח היה בידי העובדים, היה נחתם חוזה בין העובד למקום העבודה, עם מנגנון פיצוי הדדי במקרה של הפסקת העבודה. כל אחד מהצדדים היה רשאי להפסיק את החוזה עם הודעה מראש כאשר הוא משלם לצד השני את סכום הפיצוי הכתוב בחוזה וכך, העובד יכול היה – אם ירצה בכך – לעבור למקום עבודה אחר ולחתום בו על חוזה חדש שבו יקבל את מה שסוכם ביניהם. והמעסיק יכול היה לפטר את העובד בכל רגע שיחפוץ, אך בלי לכפות עליו לעבור למעסיק אחר לפי שיקולי המעביד. אם זה נשמע לך מופרח כל שאשאל הוא  מדוע בכל שאר הענפים במשק העיקרון הזה תופס ורק בספורט התחרותי לא?

טוב, אז תגידו, לא מוכרים את האדם אלא את "כרטיס השחקן" שלו. כלומר את ההרשאה שלו לעבוד במקצועו. בחיי שאני לא מבין למה למקום העבודה הנוכחי שלי יכולה הזכות לקבל כסף על ההרשאה שלי לעבוד במקום אחר ואפילו למכור את הזכות הזו או להשאיל אותה. יותר מזה, למקום העבודה שלך אם אתה כדורגלן למשל, ישנה הזכות למנוע ממך מלעסוק בעבודתך כל עוד הוא משלם לך את החוזה כמו שישנה הזכות (אמנם תלוי בחוזה) להפסיק את יחסי העבודה ביניכם וגרום ללכת לעבוד במקום אחר – כבחירתו!!!

 יותר מכך, אם כבר יש מקום שמכשיר  עובדים לנ.ב.א. ולליגות הפוטבול והבייסבול הרי זה התיכונים, הקולג'ים והאוניברסיטאות – שאגב, לא מקבלות שום תשלום על "דמי השבחה", ועדיין קבוצת הנ.ב.א. או קבוצת "ליגת העל" תמכור את עובדיה לקבוצה אחרת ותקבל על כך תשלום.

יותר מכך, המצב בו המעבידים רואים בעובדיהם סחורה החמיר כל כך בליגת העל בעונה האחרונה עד ש"תופעת המנודים" בכדורגל הישראלי הפכה מפורשות למגיפה:  התופעה היא שבעקבות סכסוך כספי או מקצועי, שחקנים עם חוזה לא רק שלא שיחקו אלא אף לא הורשו להתאמן ואפילו נמנע מהם בעקבות כך מלעבור למועדון אחר. למרבית השמחה ב 12-08-2014 פסק יצחק איילוביץ',  הבורר במאבק בין אריאל הרוש לבית"ר ירושלים, שהשוער משוחרר מהקבוצה. בנוסף, בית"ר חויבה לשלם לו חוב בסך207  אלף שקלים וכן שלוש משכורות חודשיות. וגם לפצות אותו בעשרים אלף שקלים בשל הוצאות משפט.  דווח כי עו"ד גיא פרימור שייצג את אריאל הרוש  אמר: "הבורר קיבל כאן החלטה אמיצה שאומרת שעצם העובדה שקבוצה משלמת לשחקן כסף אינה מאפשרת לה לעשות מה שהיא רוצה. קבוצה חייבת לאפשר לשחקן להתמודד ולהתחרות. ייתכן שעצם ההחלטה מסמלת את תום עידן השחקנים המנודים. אני מקווה שכן. אם לא, זה יקרה בקרוב. יש פסיקות ברורות מאוד בפיפ"א בנושא הזה. זו פסיקה מאוד משמעותית".

אני מודה שהמצב כעת הרבה יותר טוב מזה שהיה לפני עשור ויותר. בימינו, לא כמו אז, בגיל מסוים שחקני כדורגל מקבלים בעלות על כרטיס השחקן שלהם. בנוסף,  הוסרו רבות מהמגבלות על מעבר בין מועדונים בגיל הילדים והנוער, אך עדיין המצב בו המעסיקים מוכרים או משאילים עובדים עומד בעינו.

בארץ וברוב העולם אין שוק "עבדים" כה מוסדר כבארה"ב. ומאחר ואין שוק מסדר ובו מקומות עבודה שבוחרים בתורות, נפתחה הדרך לסוכני שחקנים ושאר מתווכים (לא מזכיר לכם קצת סוחרי עבדים?) שעבודתם היא לתווך בין מקומות העבודה תוך שהם מנסים למכור את העובדים שהם מייצגים למקומות העבודה אחרים בארץ ובעולם. הם כמובן יקבלו על כל עסקה כסף הן מהמוכרים והן מהקונים, והבדיחה העצובה היא שגם מהעובד עצמו…

אבל שלא תחשבו שאם אין בעולם שמחוץ לארה"ב שוק "עבדים" מסודר זה סימן שהסחר פחות מפותח. אם כבר נהפוך הוא!  בכל עיר יש מספר חוות שמטפחות (שימו לב: המינוח הפוליטיקלי קורקטי דורש בימינו לומר "מטפחות" ולא "מגדלות")  כבר מגיל הילדים והנוער עובדים פוטנציאליים. הם אפילו מוכרים לכולם את הרעיון שלהיות "עובד" פוטנציאלי זה דבר כל כך נחשב עד שהם דורשים ממשפחות הילדים והנערים לשלם על הזכות של הילד לעבוד אצלם, חינם –  ברור שחינם,  עד שיגיעו (אם יגיעו) למעמד כה גבוה…בו הבעלים של מקום העבודה, יהיה רשאי למכור אותם למקומות עבודה אחרים…

אז תחשבו על זה.

מנחם לס

הזקו והוותיק מכולם בצוות. מנסה לכתוב יומית - כל זמן שאוכל!

לפוסט הזה יש 58 תגובות

  1. מעניין מאוד. לא חשבתי על זה. לדעתי כל בית משפט נורמלי יבטל את החוקים האלו. חוק חופש העיסוק הוא חוק יסוד. גם באירופה זה לא יחזיק מים.
    לדעתי אפשר שיהיה חוקים לקבוצות. לדוגמה אי אפשר לשכור שחקנים חדשים אחרי תאריך מסוים. או תקרת משכורות קשיחה ושכר מינימום. אבל כל שחקן צריך את האפשרות לעזוב את המועדון אם הוא לא רוצה לעבוד שם יותר ולכל מועדות תהיה האפשרות לפטר את השחקן ברגע שהם רוצים. זה עובד בכל עבודה אחרת למה שזה לא יעבוד גם בספורט.
    יש בזה המון יתרונות. שחקנים לא ישחקו טוב רק בשנת חוזה ואז ינוחו כמה שנים. המועדונים ישתדלו להתייחס יותר טוב לשחקנים.

  2. מולי – זה לדעתי החלק המעניין ביותר עד כה בסדרת הכתבות שלך.
    נושא מאוד מאוד מעניין.

    אני מצרף כאן לינק לקובץ יוטיוב באורך של 30 דק', תתחילו לצפות בדקה ה 12, ותנו לו איזה שתי דקות. בדקה ה 13 אארון גריי שהועבר בטרייד (בעסקת רודי גיי) נכנס לחדר ההלבשה.

  3. ההבדל הגדול הוא שהעבדים בני ימנו מתוגמלים בחוזי עתק
    מה שלא ניתן לומר על עבדים בזמנים עברו
    אנלוגיה מעניינת

    1. Mbk אם אתה מסתכל רק על שחקני הנ.ב.א. זה אכן כך, אבל מה למשל עם שחקני הכדורגל בליגות שמתחת לליגת העל? מה עם אותם שחקנים שאינם כוכבי העל?

      1. לרוב השחקנים הפחות טובים הם גם השחקנים הפחות סחירים
        גם ב NBA שחקנים אשר יושבים על חוזי מינימום לא עשירים במיוחד ועשוים למצוא את עצמם מועברים ואז מובטלים
        בשנים האחרונות המודעות עלתה ושחקנים רבים זוכים להטבות סוציאליות
        הסרט מאני בול בילי ביין מסביר בצורה יפה כיצד הטריידים מבוצעים ובעיקר על חוסר האונים של השחקן המועבר בטרייד

        באיזה שהוא מקום כמעט כל שכיר הוא סוג של עבד עם תלוש משכורת שקונה כרטיס לוטו וממתין ליום שיפרוש לגמלאות

        1. אני זוכר היטב את הסצינה בה בילי ביין מסביר לאיש הסטטיסטיקה ששכר ושאין דרך קלה לומר לשחקן ללכת, ושהדרך הכי פחות אכזרית היא למזער את זמן הייסורים ולומר זאת חד וחלק.

  4. נושא חשוב מאוד ונכוןביחוד אני שןם לב לעניין ברמת הNBA אצל השחקנים הפחות טובים שפשוט אף אחד לא שואל אותם.,אך יחד עם זאת עדיין לשחקן יש יכולת מסויימת להגיד משהו בנושא,ודרך אגב לגבי הפסיקה בעניינו של הרוש לא בטוח בכלל שהוא ניצח ולא טביב,כי מה קרה בסוף טביב שלא רצה את הרוש וניסה למכור אותו ולא הצליח,השתחרר עכשיו מהחוזה שהיה לו ובמקום לשלם לו לכל השנה הוא שלים לו רק 3 חודשיים.למשל יש את המקרה של מכבי חיפה שלא רוצה שחקנים שחתומים אצלה והיא אומרת להם בקשה בואו תתירו את החוזה אך הם מסרבים ודורשים לקבל את מלוא החזוה שלהם(ובצדק רב),עכשיו אם הם ילכו לבית המשפט ויקבלו פסיקה כמו הרוש הם רק יפסידו,כי הבורר ישחרר אותם עם פיצוי ולא עם כל החוזה

    1. יניב. כספית טביב הפסיד – ולא מעט.
      נניח שרצה למכור את הרוש בשלושה מיליון והציעו לו רק חצי מיליון.
      אם היה מוכר בחצי מיליון לא היה משלם את שלוש המשכורות וגם מרוויח חצי מיליון…
      אבל זה לא היה עניין של כסף ולא עניין מקצועי. זה היה עניין של גאווה וזו עולה כסף…

      1. תראה ממה שקראתי טביב לא הצליח למכור את הרוש ואומרים שהוא אפילו הציע אותו חינם לנתניה והיא סירבה.אז אני לא בטוח שהוא הפסיד(הוא הפסיד אצלי בתור אוהד בית"ר שככה הוא מתייחס לשחקן בית אבל זה משהו אחר).כמו כן האנלוגיה שלך לדעתי באה יותר לידי ביטוי בNBA ששמה (ואני לא מדבר על הכוכבים)אתה יכול לקום בבוקר בלוס אנג'לס ואז בלי שום הודעה אומרים לך שאתה עכשיו צריך לטוס לניו אורלינס.בכדורגל זה פחות מורגש ולדוגמא מקרה דמארי שסירב לעבור למכבי ת"א למרות שהמועדון רצה שהוא יעבור

        1. מספר דברים:

          גם בנ.ב.א. וגם כאן בארץ יכולים להיות חוזים בהם השחקן חייב לתת את הסכמתו למעבר.
          בשני המקרים זה ניתן בעיקר לאלו שיש להם מספיק כוח לקבל זאת ופחות לפלבאים/"פשוטי העם".

          אולי אני טועה אבל לדעתי שלדמארי היה חוזה תקף גם לעונה הבאה.

          אם טביב היה מנסה למכור את הרוש בסוף העונה שעברה הוא היה מצליח, לדעתי הוא פשוט ניסה "לעשות לו שרירים".

          אבל הבעיה היא המגיפה של המנודים: למשל יש גם מקרים דומים במכבי חיפה…

          אני זוכר זמנים ששחקן לא הייה יכול לעבור מיוזמתו למועדון אחר בלי הסכמת מועדון הבית,
          ואחר כך עשו חוק היה צריך להשבית/להקפיא את עצמו לשנה או יותר כדי "להימלט" מהמועדון בו הוא נמצא.

          מקווה שכל זה ייעלם מן העולם לתמיד.

  5. תן לי 15 מיליון ב-8 חודשים וגם אני מוכן שתסחור בי.
    הרי ברגע שארצה אשב בבית/אביים פציעה ותצטרך להמשיך לשלם לי את כל כספי.

    אם לזה אתה קורא עבדים…

    1. זה נכון. וזו הסיבה שהנושא הזה כל כך מעניין.
      מדובר בהמון ספורטאים שמרוויחים סכומי עתק ביחס לאדם הממוצע (ואני מדבר גם על שחקני כדורגל בארץ שמרוויחים הרבה יותר מרופאים לדוגמא), ולכן קשה יותר להזדהות איתם.

    2. מסכים איתך שאם עבדות נקבעת אך ורק על פי גובה המשכורת, אין בנ.ב.א. עבדות.

      אך האם זהו קנה המידה היחיד?

      בקטאר, כדורגלן זר מרוויח המון אך לא יכול לעזוב את המדינה ללא הסכמת המועדון.

      בליגה א' מרוויחים פרוטות וחוקי ההתאחדות מיושמים לגבי השחקנים בה בדיוק כמו שהם מיושמים לגבי בניון ואלברמן…

  6. מולי תודה,
    יש פה כל כך הרבה עובדות שגויות גם במאמר וגם בתגובות.
    אגע בחלק מהן, ככל שהזמן יאפשר:
    1. היום, לפחות בישראל ואירופה (וגם ספרד) אי אפשר להכריח שחקן לשחק בשום מקום. אם הוא לא רוצה לחתום זו זכותו המלאה והחוק מגבה אותו.
    2. דיני העבודה חלים גם על ספורטאים. הבעיה היא שהם לא הולכים להתלונן. מי שמצפה שרוח הקודש תגיש תלונה בשם חי באשליות. מי שלא מגיש תלונה לא יכול להתלונן שהריבון אינו מעניק לו תרופות וסעדים.
    3. כל צד (הקבוצה או השחקן) תמיד, בכל שלב של החוזה, יכולים לבצע אחת משתי הפעולות הבאות:
    א. להפר את החוזה ולשאת בסנקציות הנקובות בו (או לתבוע את הצד השני על הפרה וביהמ"ש יכריע לעניין הסנקציות).
    ב. להעביר את המקרה לבוררות (יכול להיות שפה צריך הסכמה של שני הצדדים).
    4. אלא אם מצוין אחרת בחוזה, הקבוצה צריכה לשלם לשחקן כסף ולדאוג לו לאימונים. היא *אינה* מחויבת להחזיקו בסגל ו/או לתת לו לשחק. כל עוד היא מבצעת זאת לשחקן לא יכולה להיות שום טענה חוקית. העניין של הרוש לא קשור לזה.בית"ר ירושלים לא עמדה בתנאי החוזה של הרוש ולכן הוא שוחרר ללא תמורה. לא בגלל שלא נתנו לו להתאמן עם כל השחקנים.
    5. בהתאם לסעיף 4 לעיל, ביהמ"ש יזרוק את השחקנים של מכבי חיפה מכבל המדרגות, כיוון שהם יקבלו את הנקוב בחוזה שלהם. אם לא יקבלו, תהיה להם עילה.
    6. ולעניין המנודים במכבי חיפה – למעט מקרה גולסה (הסופר-דופר מוצדק) שאר השחקנים זו החלטה של המאמן. אי אפשר להכריח מאמן להכיל שחקן בסגל. שחר אמר לא פעם שכל עוד הוא משלם לשחקן הוא מעדיף שהוא יהיה בסגל ויוכל לשחק, אבל הוא מכבד את החלטת ראש הצוות המקצועי.
    7. וזו הנקודה הכי חשובה שכל המאמר – בהיתממות לא אופיינית – חוטא לה: ההשקעה של מועדון בשחקן כדורגל היא מאות אלפי דולרים על פני כ-12 שנים. מה לזה ולהשקעה בת חצי שנה בעובד הייטק שגם בתקופה זו מייצרת תועלת כלשהי (אפילו אם לא מכסה את העלות)? השד יודע…אם מועדון לא יוכל להחזיק בנכס בדמות כרטיס שחקן הוא פשוט לא ישקיע בשחקנים. איזה אינטרס יש למועדון להשקיע כל-כך הרבה כסף בשחקן שבסופו של דבר יעזוב ללא תמורה? אם לא יהיה אותו "סחר שחקנים" לא יהיה ספורט קבוצתי מקצועני ברמה אפילו דומה למה שיש היום. אולי בארה"ב שכר הלימוד של סטודנטים אחרים מכסה את ההשקעה בתלמידי מכללות. אולי הקהל. אין לי מושג, אבל באירופה בכלל ובישראל בפרט אין שום אפשרות אחרת. בסופו של דבר, מיגור אותו "סחר עבדים" יגרום לזה שהם ירוויחו 10,000$ בשנה במקום ביום. יש לי הרגשה שהם יעדיפו את המצב הנוכחי.

    1. מתן,לגבי הרוש אז הבורר אמר שחלק משמעותי מהחלטתו הייתה שהוא מתאמן לבד ומחוץ לקבוצה,הנה הציטוט"
      הבורר התייחס בפסיקה שלו לכך שהשחקן הוצא מהמסגרת הקבוצתית ולא קיבל אפשרות להתחרות על מקומו בקבוצה, ולכך היה משקל רב בהחלטה שלו לשחרר את הרוש לאלתר.".
      לגבי חיפה ושחר אז אני מבין את המקון שממנו אתה בא גם אם לי היה בבית"ר את שחר הייתי מגן על כל החלטותיו אבל עדיין להגיד שזה רק שיקול מקצועי ושל המאמן זה במקרה הטוב נאיביות.אני מסכים שהחחלטה הראשונית היא של המאמן אבל אחרי זה זה בהחלט ניסיון של הקבוצה לשבור את השחקן ולגרום לו לוותר על החוזה שלו ולעבור לקבוצה אחרת,הרי כל המריבה בין חיפה למנודים זה שהם רוצים לקבל את כל הסכום שמגיע להם עד הפרוטה האחרונה,וזה מלחמה בין המועדון לשחקנים.
      מה שכן אני בהחלט מסכים איתך וגם צינתי את זה שעניין העבדים בא לידי ביטוי בNBA הרבה יותר מאשר בכדורגל.

      1. יניב, אחלק לשניים:
        1. נו, אז הבורר קבע. שוין. ברורות אינה משפט והבורר יכול לקחת בחשבון מה שבא לו לרבות מזג האוויר ומצב החסה ברצועת עזה. אין מדובר על ערכאה משפטית שהכריעה שאכן היתה הפרת חוזה. טוב מאד שזה מה שהבורר קבע וכמובן כשהולכים לבורר יש בזה סיכוי ולצידו סיכון, אבל זה ממש לא משנה את מה שכתבתי לעניין הפרת החוזה.
        2. אין לך מושג מאיזה מקום אני בא וההנחות שלך לגבי מוטעות מאד וזה מקומם. יש בירורים שאני מבצע מול מכבי חיפה שבודדים האוהדים בארץ שעושים מול הקבוצות שלהם. אני כבר פניתי לקבוצה בעניין המשכורות למנודים. השיבו לי שהם יקבלו את מלוא החוזה עד השקל האחרון אם יחליטו בסופו של דבר להישאר בקבוצה. אני הבהרתי לקבוצה שאני בתור אוהד מצפה מהם לעמוד בכל דיני העבודה. האם גם אתה ניהלת התכתבות עם בית"ר ירושלים לגבי המנודים שלהם?
        (במאמר מוסגר, יש עוד דברים שאני חושב שאינם כשורה ואני טורח להביע את דעתי בפני המועדון. ד"א, לעולם לא בעניינים מקצועיים).
        שחר אמר את שאמר בראיון לערוץ הספורט. מעניין אותי איזה מקור מידע אמין יותר יש לך שגורם לך להניח אחרת (כלומר שהוא דווקא מרוצה מזה שיש מנודים או שיש לו שיקולים נוספים מעבר להחלטת המאמן)?

        1. טוב נתחיל מהרוש,לא הבנתי אותך אתה אומר שהוא השתחרר מביתר כי הם הפרו את החוזה ובאותה נשימה אתה אומר שהבורר(שהוא זה ששיחרר את הרוש)והוא מציין שחלק חשוב בהחלטתו הייתה העובדה שהוא מתאמן לבד ולא יכול להילחם על מקומו,סתם אמר את מה שאמר.שורה תחתונה איך שאני מבין את זה ,היא שהבורר(שלצורך העניין נחשב כאילו הם הלכו למשפט)קבע שהרוש משוחרר מביתר שאחת הסיבות העיקריות להחלטה שהוא קיבל היא שמכיוון שהוא מתאמן לבד.
          לגבי חיפה,שוב אני באמת לא יודע מאיזה מקום אתה בא ואני מניח הנחות ממה שאני קורא את הפוסטים שלך ואת התגובות שלך,וזה שפנית לחיפה כל הכבוד לך(אני לא אפנה לבית"ר ואני זה סיפור אחר,אני בכלל מנסה להתנתק מהאהבתי לבית"ר).ושוב אני חוזר לאותה נקודה שעיצבנה אותך אבל מה לעשות זה פשוט ההגיון,הרי מה ששחר היה רוצה יותר מכל זה שהמנודים יחליטו שנשבר להם המצב והם מוותרים על החוזה שלהם והוא ישחרר אותם,מכיוון שזה לא המצב והם לא מוכנים לוותר על החוזה הוא מבצע (איך שאני רואה את זה) סוג של מלחמת התשה והיא אומרת אין בעיה אתה רוצה להמשיך לקבל את החוזה שלך,אתה תקבל אותו עד השקל האחרון שהתחייבתי אבל קח בחשבון שעכשיו למשך כל החוזה שלך אתה לא הולך לשחק.ובוא נראה מי ישבר ראשון.

          1. אבל זה לא ממה ששחר אומר. שחר אומר שהוא רוצה לראות את כל השחקנים שמקבלים שכר בסגל. לצערו, המאמנים בוחרים אחרת. ברור שהוא לא רוצה לשלם לשחקן שלא משחק ומעדיף למכור אותו, אבל ברירת המחדל היא שכולם בסגל, כל עוד לא נמכרו.

            לגבי הרוש, אני אומר שלדעתי הפרו מולו חוזה וזה המבחן החוקי והקובע. הואיל והבורר יכל להשתמש גם במבחנים נוספים הוא בחר לבחון גם את ההתנהלות (ובצדק), אבל ההתנהלות אינה בבחינת הפרת חוזה פר-סה.

    2. מתן, מקבל הרבה ממה שכתבת.
      אבל יש לי תהיות לגבי משהו אחד: כתבת "ההשקעה של מועדון בשחקן כדורגל היא מאות אלפי דולרים על פני כ-12 שנים." אשמח אם תרחיב למה כוונתך: לזמן הנוער? למשכורת? לעזרים נלווים?

      1. קבוצת אוהדי הפועל חיפה אמידים החליטו שהם לוקחים על עצמם את ניהול ותפעול קבוצת הנוער. הם התחילו מ-20,000 ש"ח כ"א בשנה (כמה עשרות אוהדים). במהלך השנה נדרשו להוסיף עוד.
        את הנ"ל שמעתי ממודי בראון שהיה אחד האוהדים. הוא אומר שאנשים לא מבינים אפילו איזה חשבון מים מטורף יש למחלקת נוער.
        קבוצות הליגה נדרשות לשים לפחות 10% מהתקציב על מחלקת הנוער. יש כאלה ששמות יותר, אבל אפילו המינימום מחייב השקעה של יותר מ-1M ש"ח בשנה. שחקן יכול להיות בפיתוח אפילו 14 שנים.

        אחזקת מתקן, מאמנים, פנימייה, מזון, ציוד, הסעות, רפואה, לוגיסטיקה וכיו"ב.

  7. שלא לדבר על זה שהמעסיק שלי יכול לפטר אותי מחר בלי לשלם לי מעבר לפיצויים בחוק פיצויי פיטורין וקבוצה צריכה לשלם הרבה יותר. מעבר לזאת, אם המעסיק קורס, אכלתי אותה. הקבוצות מפקידות ערבויות להבטחת שכר השחקנים. מתי בהיסטוריה הובטחו בערבויות שכרם של עבדים?

      1. ההתאחדות לכדורגל מכריחה את הקבוצות להפקיד ערבויות בבקרה התקציבית. זה לא קשור לחוזה זה או אחר וזה מבטיח גם את הפיצויים שלהם. מי מבטיח את מלוא הפיצויים שלי? (אני דווקא במצב טוב, כי לא הייתי מוכן לעבוד ללא סעיף 14, אז אני מוגן לחלוטין, אבל לא כולם כאלה).

      2. זה לא נכון,כי ספורטאים בקבוצה חותמים על חוזה שמוגבל בשנים ולכן אם בעל הקבוצה רוצה לא להמשיך בחוזה הוא מחוייב לשלם לך את מלוא החוזה,,תופעה זאת רואים בעיקר אצל מאמנים שכמעט תמיד לא יתפטרו כי ברגע שהבעלים מפטר הוא מחוייב לחוזה.

  8. כתבה מצוינת.
    רק הערה קטנה למולי נוכח הדיון המעניין שמתפתח – ניתן לראות את כל הנבא כמעסיק בודד גדול. ואז שחקן שעובר מקבוצה לקבוצה משול לעובד שעובר בין מחלקות באותו מפעל. ישנם כמובן הבדלים שהחשוב בהם הוא שכל מחלקה ממוקמת בעיר אחרת ומעבר עם המשפחה זה לא דבר טריוויאלי, וכ"ו.

    1. עגל, הבחנה נכונה, במיוחד מאחר ובארה"ב רי-לוקיישן הוא דבר נפוץ הרבה יותר מאשר פה בשישראל,
      אבל אני חושש שלא הנ.ב.א. ולא ההתאחדות הם המעסיקים אלא הקבוצות עצמן.

  9. נושא חשוב ומעניין.
    כשהייתי צעיר והייתי קורא על בוררויות בין שחקן לקבוצה על הכרטיס שלו, וכשהיה כתוב שהוא "נכנס להסגר" לשנה כדי לצאת עם "כרטיס ביד" הייתי מדמיין אותו בכלוב.

    לגבי נושא העבדות, הנה מה שג'ורג' קרלין אמר על הסטנדרטים הכפולים של אמריקה בנושאי חופש:

    https://www.youtube.com/watch?v=6u1o2lHptOw

  10. נקודה פשוטה שאיש לא נגע בה:
    "עבדים"???
    "חסרי אונים"???

    לעבדים אין ברירה: חטפו אותם ומכרו אותם. כאן איש לא מכריח אותך לחתום. תמיד אתה יעכול להעדיף לקטוף כותנה בקיבוץ גבת.

  11. מנחם, ההגדרה של עבד זה
    " אדם רכוּשו של אדם אַחֵר (האדון) הרַשאי להשתַמש בו לצרכיו או למכור אותו לאַחֵר; "(מילון ספיר) כלומר איש שנמכר כסחורה ואין זה משנה איך מתייחסים אליו ומה משכורתו.

    אפילו ביהדות יש את המונח של "עבד נרצע" שהוא עבד שלמרות שיכול היה להשתחרר אחרי שבע שנות עבדות החליט להישאר עבד.

    1. אלף, מה זאת הגדרה? מה שאידיוט כמוני או כמוך כתב, אז הגדרות לא עושות לי דבר כי על כל הגדרה אני יכול לתת הגדרה נגדית או שונה.
      בית, בהגדרה לא נאמר דבר על האם עבדות נעשית ברצון או מתוך כפייה. היא נעשית מתוך כפייה, לכן המקצוענים הם לא עבדים כי שם הכל נעשה בהסכמה.

      1. בתור אחד שגר שנים בארצות הברית הייתי מצפה לקצת יותר הבנה בעניין העבדות.
        ההיסטוריה של העבדות באמריקה היא מאוד מורכבת. עבדים היו במשך שנים אנשים שמכרו את עצמם לעבדות למספר שנים או שנשפטו לעבדות למספר שנים. עבדות לכל החיים היתה מאוד נדירה. נכון, במקרים רבים בהיסטוריה אנשים נחטפו ונמכרו ולעבדות אבל זה היה ה״שוק השחור״ של העבדים. בשלב כלשהוא חטיפת העבדים והעברתם לאמריקה הפכה לתעשייה של ממש. באותה תקופה השתנה החוק וילדים של עבדים הפכו גם הם לעבדים. מצב זה נקרא ״תקופת העבדות״. הרבה אנשים מבלבלים את התקופה הזו עם עבדות באופן כללי.
        בכל מקרה עבדות היא לא הדרך בה הגיע אדם להיות רכושו של אדם אחר. עבדות היא מצב בו אדם אחד הוא רכושו של האחר.
        שוב במקרים רבים בהיסטוריה אנשים מכרו את עצמם לעבדות.
        כמו זנות, זה שזה מרצון לא עושה את זה חוקי. זה שזה בשביל הרבה כסף לא עושה את זה חוקי.

  12. מומי פעם שקל להעביר את יהודה שישליק בטרייד אחורי שהחזיר למומי את המונית מרצדס עם כתם של עמבה
    מומי נותן ליהודה הפסקת עישון + הפסקת פיפי און דה האוס
    מומי בחיים שלו לא עבד בשביל אף אחד חוץ מהתקופה שעבד אצל שאול הפרסי באל איי
    בוס פרסי יותר גרוע מחותן קווקזי
    מומי דפק לפרסי פארטייה במחסן +מרד עובדים למה מומי לא מקסיכני של אף אחד

    1. מומי, גם שביתת השחקנים היתה "מרד עבדים".
      אם העבדים של פעם מפסיקים לעבוד – תולים אותם. אם "העבדים" של ה-NBA מפסיקים לשחק, 30 מולטי מיליונרים מפסידים ביחד איזה 30 מיליארד דולארים, והעולם מפסיק לתפקד.

  13. נושא ממש מרתק שבNBA נדרשו אליו ולהתמודדות עם הבעייתיות וחוסר היכולת של האינדיבידואל לשלוט על גורלו (אלא אם כן קוראים לו לברון ג׳יימס או כרמלו אנתוני). הרבה מחוקי ה cba החדשים נדרשו לסוגיה הזו ולאפשרות הסירוב של שחקנים לעבור בטריידים. דווקא בקולג׳ים העניין חמור שבעתיים. קבוצות ואוניברסיטאות מרוויחות מיליונים על חשבון שחקנים שלא מקבלים שכר ולא פיצוי על הופעה במרצ׳נדייז נלווה תוך סיכון אמיתי של פציעות וחוסר יכולת השתכרות עתידי.
    זהו שוק העבדים האמיתי

    1. מסכים בהחלט.
      השבוע היתה תביעה ייצוגית שאני מקווה ומאמין שתתחיל את הדרך לסיום הניצול המחפיר בקולג'ים.

        1. וזו בדיוק מהות העבדות. אין יחסים, רק ניצול. או כמו שאומרים לשחקנים שם, לא נאה לך ? לך תעבוד בתחנת דלק

      1. אני אספר לך סיפור על בן דוד שלי שהיה טייט אנד בתיכון של אלדו בקבוצה אחת הגדולות בתולדות פוטבול התיכונים בטקסס עם 3 אליפויות רצופות ושברו שיאים מכאן עד להודעה חדשה.
        הוא קיבל מלגה לקנזס סטייט, אבל מרוב אימונים לא היה לא בכלל זמן ללמוד, לאחר שנה נפצע והמלגה נעלמה. גם הלכה שנת לימודים שבה לא הצליח ללמוד, גם הלכה קריירה עם פוטנציאל מקצועני למרות שהמכללה בזמן הזה עשתה כסף טוב על החולצות שלו. במקרה עכשיו שמעתי שגם מי שהיה הכוכב הגדול באלדו נפצע וגמר את הקריירה.
        המכללות עושות מיליונים על השחקנים שאליהם הן מתייחסות כמו עבדים, אין יותר ניצול מזה.

    1. שטויות. שום תביעה ושום בטיח. כל זמן שכולם נהנים ומרוויחים, ושום דבר לא נעשה בכפייה, לא תהיה שום תביעה ושום חקיקה.

  14. כל זמן שעבד כמו מייקל ג'ורדן יכול היה לקנות את שיקגו בולס (עוד כששיחק בה!) – ז"א את "העבדות" שמעסיקה אותו, העבד יותר חזק מהבוס שלו.

  15. הבעלים של העבד לברון ג'יימס התפרסו לפניו ופתחו את רגליהם לפניו רק שיכניס להם (מייק אריסון ופט ריילי שלא התביישו להתחנן שיישאר). הבעלים מתחננים בפני העבד…והוא טופח להם בפרצוף.

  16. היה מישהו שדיבר פעם על חירות ועבדות"

    "מי שמוותר על חירותו, מוותר על מידת האדם שבו, על זכויות האנושות ואפילו על חובותיה. אין כל פיצויים אפשריים לגבי מי שמוותר על הכל. ויתור כזה סותר את טבע האדם. מי ששולל מרצונו כל חירות, שולל ממעשיו כל מוסריות. בקיצור: הסכם בין שני צדדים, המקנה לאחד מרות מוחלטת והמחייב את השני למשמעת ללא גבול, אינו אלא הסכם שווא הכולל סתירה. "
    ז'אן ז'אק רוסו על העבדות, מתוך "על האמנה החברתית". יצא לאור בשנת 1762.

כתיבת תגובה

סגירת תפריט