תאמינו לי, ללכת זה קשה! לא מאמינים? לכו לצפות בתחרויות ההליכה התחרותית באולימפיאדה, כן כן, זו עם האנשים שהולכים באופן שהוא מצחיק פחות רק מהמידה שבה הוא מעוות, ויודעים מה? נסו ללכת כך חמישים מטר. לא חמישה ולא חמישים קילומטר, רק חמישים מטר ואז נראה אתכם אומרים לי אם ההליכה היא ספורט מעוות, מצחיק ומכאיב או לא.

היום, יום ששי, החלו רשמית תחרויות האתלטיקה באולימפיאדה, אבל תחרויות ההליכה התחילו כבר אתמול, ואחרי שעה של צפייה (קצת כואבת, מבטיח להסביר בהמשך מדוע) החלטתי לספר לכם מעט על הליכה תחרותית.

למי שלא יודע שני העקרונות החשובים ביותר בהליכה תחרותית הם ראשית לכל ומעל הכול שתמיד חייבת להיות לפחות רגל אחת על הקרקע. זה ממש לא קל כמו שזה נשמע. כל מי שניסה ללכת ממש מהר או לרוץ יודע (או כדאי שישים לב) שיש זמן בו שתי הרגליים באוויר, אז רגל אחת על הקרקע כבר אמרנו?
ושלא תחשבו, אם יתפסו אותך שלוש פעמים – תקבל שלוש אזהרות, ואחי, שלושה כרטיסים צהובים בהליכה תחרותית פירושם כרטיס אדום – והלכה התחרות!

וכדי לסבך את העניינים עוד יותר, יש את הכלל השני: והכלל השני קובע כי על ההלך להקפיד ליישר את הרגל הניצבת על הקרקע.

הצירוף של שני הכללים הללו יחד עם הניסיון ללכת כמה שיותר, מהר גורם להליכה המעוותת שתמיד הזכירה לי משום מה בובות מהלכות. יש בזה סוג של חוסר אנושיות, אבל נרצה או לא נרצה, כל פעם שאני חושב על הליכה (ואני בטוח שזה נכון לגבי כל בני הדור שלי), אני חושב על… ד"ר שאול לדני.

קודם כל זה אף פעם לא היה שאול לדני אלא תמיד ד"ר שאול לדני. שנית הוא היה כבר אז מבוגר מכולם וקירח, ולנער צעיר שכמוני נראה היה כאילו הוא עושה זאת מאז שחר ההיסטוריה וכנראה שלעולם לא יפסיק. ושלישית, תאמינו או לא, האדם המופלא הזה עדיין מחזיק בשיא הישראלי בהליכה תחרותית לחמישים קילומטר, שיא שנקבע בשנת 1972 כלומר לפני חמישים ושתיים שנים, וזהו , אגב, השיא הוותיק ביותר בספר השיאים הישראלי.

כאילו שזה לא מספיק לכך שישר תרוצו לקרוא על האיש המיוחד הזה בויקיפדיה, אז רק על מנת לסבר מעט את האוזן הפרופסור אמריטוס בן ה- 88 הזה הוא גם השיאן העולמי בהליכה תחרותית ל-50 מייל, ולא רק זה , שימו לב שהוא קבע את השיא הזה בשנה שעברה (2023) בהיותו בן 87.

לא שכחתי שהבטחתי לספר למה זו היתה צפייה כואבת. אני זוכר אותי בתחילת גיל ההתבגרות, קצת אחרי אולימפיאדת מינכן, מנסה ללכת מאתיים מטר של הליכה תחרותית. אוי, זה זיכרון כואב!! אני אמנם גאה בי שהצלחתי לעבור את המאתיים מטר הללו, אבל חייב להודות שה"הצלחה" הזו רק העצימה את הכאב וחרטה אותו בגופי ונשמתי, וגרמה לכך שאני עדיין חש את הכאב כל פעם שאני רואה (ובגילי כבר לא מנסה) הליכה תחרותית …