היום סיימתי לעבוד מוקדם יחסית והצמדתי את עצמי לטלוויזיה. זיפזופ מהיר בין שבעת ערוצי הספורט שהראו אגרוף נשים, כדוריד, קליעה בחץ וקשת ועוד, והתמקדתי לשעתיים של ג'ודו.

ואת הפסקה הזו כתבתי דקה לפני הקרב של פיטר פלצ'יק" על מדליית הארד.
"המדליה הראשונה של ישראל היא הקשה ביותר. פלציק נעזר בזה שלמרות שזכה במדליית הארד כחצי שעה לפני שענבל לניר עלתה לתחרות על המדליה שלה, הרי עצם הידיעה שלניר כבר זכתה, עזרה לו לזכות במדליית הארד כי זה הוריד מעל שכמו את המעמסה שישראל לא תזכה באף מדליה."

ואז הקרב התחיל.

פיטר הצליח לעשות וזארי (חצי ניצחון) כשנותרה כדקה עד סוף הקרב. השניות עברו והוא בזבז זמן וחטף עונש. משום מה נדלקו על המסך שני עונשים. שש שניות לסיום הקרב פיטר הרשה לעצמו לקבל עונש שני.

השופט סימן עונש, על המסך נוסף עונש שלישי,
והפעמון סימן "דינג" לאות שפיטר הפסיד בגלל עונש שלישי.
שופט המזרון סימן לניצחון של השוויצרי שהרים ידייו בשמחה,
פיטר עמד הלום הלם,
ואורן סמאדג'ה צרח שפיטר קיבל רק שני עונשים.

כמובן שהקרב נבדק שוב, ואחרי דקותיים ויותר, כמות העונשים של פיטר על המסך צומצמה לשני עונשים.

הקרב חודש ושש שניות שנותרו חלפו תוך… שש שניות, ופיטר הוכרז כמנצח!

שאפו לשוויצרי שהבין מה קרה, וכשכולם מחאו כפיים חיבק את פיטר והצביע עליו כאומר: "זה הגבר!"

מאחר וטעות שכזו לא ארעה מעולם, אני כן מהמר על כך שהבעיה ארעה, אם להשתמש בביטוי של מירי נבו "בכוונת מכוון", אך חשוב לי להבהיר שמירי דווקא חשבה שהטעות לא נעשתה בכוונת מכוון.

ואגב, מי מכם זוכר שזו המדליה האולימפית השנייה של פיטר שזכה הרי במדליה קבוצתית באולימפיאדה הקודמת.

ואז הקרב האחרון של היום, זה של ענבר לניר מול אליצ'ה בלאנדי האיטלקייה על מדליית הזהב, פעם ראשונה מאז יעל ארד, אך ענבר הפסידה בקרב וזכתה במדליית הכסף.

ועוד אגב, שמתם לב לקוקיה של ענבר לניר? היא צהובה וזה בכוונה. שכן זו הדרך שלה להזכיר את השבויים.

אז יש לנו שתי מדליות ראשונות.

ואני, משבית שמחות שכמוני, החלטתי להשוות בין השמחות.

השמחה של המקום השני, כידוע, הרבה יותר מאופקת לעומת זו של המקום השלישי.
ברור שזה מאחר והקרב על המקום השלישי מכריע בין מדליית ארד לכלום. ואילו זכייה במדליית הכסף, מעצם היותה מלווה בהפסד, היא פחות שמחה.
אבל שאלה לי אליך: אם היו שואלים אותך: "מה תעדיף: מדליית כסף (והפסד בגמר) או מדליית ארד (וניצחון על המקום הרביעי)?
אני בטוח שכולם, כולל אתה, היו בוחרים במדליית הכסף!
קצת אירוני, לא?

ואסיים בשיחה הקצת הזויה של ענבר עם הוריה:
אביה של ענבר: "את לא מאמינה כמה אנחנו גאים בך וכמה דמעות כבר הזלנו"
ענבר: "יופי, דמעות זה משחרר."
אביה של ענבר: "כן, זה גם מוריד משקל"
ענבר (צוחקת כולה): "כבר לא צריך."

מאחל לענבר שעוד ארבע שנים, שוב כן יהיה לה צריך להוריד במשקל לקראת תחרות על מדליית הזהב.