יש לי וידוי: אף פעם לא הרגשתי נוח "להיות עם ולהרגיש בלי", אני אולי קשיש נרגן ומיושן אבל מבחינתי האולימפיאדה מתחילה בטקס הפתיחה ומסתיימת בטקס הנעילה. ועדיין, נרצה או לא, אתמול השתתפו הישראלים הראשונים באולימפיאדה, ואני – מבעס ומבאס שכמוני – לא ממש הצלחתי לחגוג.

ועדיין, במלוא העוז של תחילת הסיקורים, שינסתי טלוויזיה, פלאפון, מיטה ומותן מתוך (חצי) מחויבות לשתף אתכם התרשמויות והגיגים אולימפיאדמוליים, וביליתי מספר שעות בחלוקת קשב בין מאמר שהיה עלי לקרוא, כדורגל, כתיבת נקודות פוטנציאליות להרחבה וצפייה מזפזפת בין כדורגל לרוגבי שביעיות.

רוגבי שביעיות או רוגבי שבע הוא הגרסה האולימפית של הרוגבי מאז אולימפיאדת ריו 2016, (למי שלא יודע: הגרסה הנפוצה היא רוגבי יוניון (15 שחקנים בקבוצה), אך יש גם רוגבי ליג (13) ורוגבי עשיריות (עשרה שחקנים בקבוצה). הפוטבול האמריקאי, אגב, הוא הבן הלא חוקי של הרוגבי כשהשוני החשוב ביותר ביניהם הוא שברוגבי מותר למסור רק אחורה או הצידה.

ראיתי כמה וכמה משחקי רוגבי שביעיות וכמה משחקי כדורגל אתמול הדבר הראשון שתפס את תשומת לבי הוא העובדה שמשחקי הכדור, ברובם, לא לומדים ממשחקי כדור אחרים: כדורגל לא לומד מכדורסל (וההיפך), הרוגבי לא לומד לכדורגל (וההיפך) וגם לא מכדורסל – וכמובן ההיפך.
בחייך, מאמן נבחרת סמואה ברוגבי, לא לימדת את שחקניך שבדיוק כמו בכדורגל ובכדורסל, כשהשחקן קרוב לשער שלו והיריב לוחץ, המסירה הגרועה ביותר היא מסירה רוחבית לצד השני של המגרש?

ולמאמני הכדורגל אני חוזר וקורא ללמוד מהרוגבי והפוטבול האמריקאי: ראשית, תחזרו ותשננו את המהלכים הרצויים בהם כל שחקן יודע היכן הוא עומד ומה במדויק הוא עושה (שני מעדים ימינה, שלושה קדימה, שבעה שמאלה, עצירה לשתי שניות, ריצה חצי ימינה של שמונה צעדים והתרוממות לנגיחה בבעיטות חופשיות ובקרנות, ושנית, אני עדיין לא מבין מדוע שחקנים לא משתמשים בבני קבוצתם כדי לנתר גבוה יותר, כמו שעושים ברוגבי (כל כל סוגיו).

התרשמות שניה שלמדתי היא שבמשחקים צמודים, ולמרבית ההפתעה משחק הכדורגל בין מרוקו לארגנטינה היה כזה, ובכלל, אין כמעט קשר בין היכולות של הנבחרות הלאומיות בכדורגל לאלו של הנבחרות עד גיל 23,יותר מכך, ואת זה ידעתי מזמן, כדי לכבוש שער אתה חייב להפתיע. מציע לכם לצפות ולהתענג על השער של מרוקו מול ארגנטינה, ראשית מסירה בין הרגליים, ואז מסירת עקב אחורה שהפתיעה וחצתה את ההגנה כמו חמאה, עונג עונג עונג.

עוד התרשמות שלי, אף היא היא לקח מהרוגבי: אם אתה רוצה להפתיע, עליך להשתמש בשינוי זווית התקיפה. אם חושבים על כך, זה מה שהשחקן המרוקאי עשה בעקב אחורה, ואם חושבים עוד יותר לעומק: אין כמו שינוי זווית כדי להפתיע את ההגנה ולערער את שיווי המשקל שלה.

לא יודע אם שמתם לב, אבל השופט במשחקי הכדורגל, לא הסתפק בסימול ידיים והסביר לקהל באצטדיון (ובשידור) מהי ההחלטה בעקבות ה VAR. חבל רק שבכדורגל לא למדו מהרוגבי שהמקבילה של ה BAR בו היא TMO, ולא השמיעו גם את השיחה בין שופטי ה TMO לשופט הראשי על המגרש. ואגב, ב TMO השופט במגרש רואה (יחד עם הצופים) את מה שמראים לו על מסכי הענק של האצטדיון ולא כבכדורגל על מסך קטן המיועד רק לו.

תמונת היום, אגב, לקוחה לטעמי מהמשחק בין מרוקו לארגנטינה. בדקה ה 12 מתוך 15 של תוספת הזמן הרחיק כדורגלן מרוקאי את הכדור מן הרחבה לתוך הקהל. הכדור הגיע לאחד מאוהדי מרוקו (כך נראה לפי צבע החולצה וגודל השפם) שכמו כל אוהד מסור החביא את הכדור מתחת לחולצתו במטרה כפולה לעכב עוד מעט קט את חידוש המשחק, אך גם כדי לקחת הביתה את הכדור ואולי בעיקר אפילו גם לבשר לאשתו שמצפה להם ילד נוסף… המשחק הסתיים רק בדקה ה18 ( מתוך 15) של תוספת הזמן, ו"כמובן" רק לאחר ששחקני ארגנטינה השוו ל 2:2.