כל אחד מאיתנו מתמודד לאורך כל חייו עם נסיבות , וספורטאים מתמודדים עם נסיבות, אולי יותר מכולם.
יש לספורטאי, מעבר להתמודדות שלו עם עצמו, כל כך הרבה להתמודד איתו בכל כך הרבה תחומים שלעתים אתה שואל את עצמך אם הדברים בכלל תלויים בספורטאי. הגולשים על גלשנים, למשל, תלויים בכל יום ובכל שעה של היום, כל פעם מחדש, בעוצמת וכיוון הרוח. יש כאלו שהרוח הנוכחית (בכל נקודת זמן ומיקום שהיא) מפריעה להם, ויש שהיא מתאימה להם ואולי אף מסייעת להם.
אך הרוח, או אם תרצו "תנאי מזג האוויר" הם רק סוג אחד של נסיבות. פציעות הן סוג אחר, ואפילו אם נתעלם מפציעות שמונעות או שימנעו מן הספורטאי להתחרות (ראו את "קללת השוערים" בנבחרת הכדורגל שלנו שהשביתה לנו כבר שני שוערים בשל פציעה, כולל במשחק ההכנה האחרון), ישנן לכל ספורטאי פציעות מינוריות שלא משביתות אותו אך בהכרח כן מטרידות אותו, ויש להן לפחות פוטנציאל להקטין את יכולתו בזמן האמת.
כנגד נסיבות אלו ואחרות הספורטאים מנסים להשתמש ב"ציוד המגן של שולי הביטחון". אם אתה מתחרה בבוקר, אתה תשים שתי תזכורות הערה ולא רק אחת וגם תבקש השכמה , וכמובן תדאג לקחת מספיק שוליים בזמן היציאה לתחרות כדי לא לפספס חס וחלילה את ההסעה כדי להגיע בזמן למקום התחרות.
ישנן הנסיבות הביטחוניות, שאצל ספורטאי ישראל מקבלות משנה תוקף לנוכח איומי הרצח שהגיעו בסוף השבוע לחלק מן הספורטאים שלנו מארגונים אלו ואחרים שהמשותף להם היא שנאה: שנאת יהודים, שנאת מיעוטים, שנאת זרים ו/או שנאת ישראל.
ישנן הנסיבות של המתחרים. האם בקרב המתחרים שלך ישנה "תופעת טבע" ששולטת ברמה כמו שהיו מייקל פלפס בשחייה, יוסיין בולט בריצות הקצרות או לקשישים יותר שבינינו: סרגי בובקה ששלט בתחום הקפיצה במוט משך יותר מעשור (אלוף עולם בין 1983 ל 1987 ושיאן עולם בין 1993 ל 2014 ששבר 35!!! פעם את שיאי העולם בקפיצה לגובה (17 פעמים את השיא באצטדיון פתוח ו-18 פעמים את השיא באולם סגור)? האם יש לך בגלל סיכוי מולם?
אז נכון, כבר ראינו נהגי מירוץ שמכסחים את מכונית היריב (ואת מכוניתם שלהם) כדי לדאוג לכך שהיתרון שלהם יישמר במירוץ האחרון של העונה, ראינו אפילו את טוניה הארדינג, המתעמלת האמריקאית שדאגה עם בעלה לכך שננסי קריגן, עמיתתה לנבחרת ארה"ב, תותקף על ידי אדם עם אלה אחרי אימון במטרה לפגוע ברגלה של קריגן כדי למנוע ממנה להשתתף בתחרויות וכמובן שגם ראינו את האצן הקנדי בן ג'ונסון שנתפש על לקיחת סטרואיד אנאבולי בשם Stanozolol במטרה לנצח את קארל לואיס באולימפיאדת סיאול, אבל אלו הן נסיבות חריגות. כמעט כל הספורטאים פועלים בדרכים חוקיות להשיג התוצאות הטובות ביותר שהם יכולים בהתחשב בנסיבות.
אז ישנן נסיבות שהספורטאי והצוות המלווה אותו יכול לנסות לשלוט עליהן. נבחרת ישראל בכדורגל למונדיאל 1970 נסעה להתרגל לאוויר הדליל של מקסיקו סיטי כבר חודש לפני המונדיאל, רצים אפריקנים נוסעים להתחרות בהרים הגבוהים של קניה כדי להשתפר בריצה בתנאים קשים כדי שהריצה בתנאים קלים יותר תהיה קלה הרבה יותר, שייטים נוסעים לתחרויות באתרים האולימפיים כדי להכיר את הסביבה והרוחות ולהרגיל עצמם לתנאי התחרות, טניסאים (בעצם כמעט כולם) מנסים ללמוד יתרונות וחסרונות של יריבים פונציאליים, רבים משתמשים בסימולציות היכן שהן יכולות לעזור, והכול במטרה לגרום להמעטה ככל האפשר של השפעת הנסיבות הבלתי צפויות על הספורטאי.
וגם, כשם ששדרי הטלוויזיה עושים שיעורי בית ומחקר, כך גם אנו הכותבים, למרות שעוד לא ידוע לנו על מה נכתוב, מנסים לעשות שיעורי בית ולהכין את הכלים בהם נשתמש בזמן הסיקור שלנו את האולימפיאדה. מנסים לבחון את האתרים השונים, מנסים למצוא מקורות של סיפורים חריגים אך מעניינים, מנסים שלחץ הזמן ותדירות האירועים המשתנים ישפיעו עלינו כמה שפחות בזמן האמת,
good points ……thank you
תודה רבה מולי
הזכרת את בובקה
דווקא בהקשר של אין מה לעשות מולו .
ואכן היה 6 פעמיים אלוף עולם
אחז בכתר בין 83 ל 99 שכבר היה עמוק בפרישה
אבל דווקא הוא מוכיח כמה אתה יכול לשלוט במקצוע שלך אך לא להיות אלוף אולימפי
ב 80 במוסקבה הוא היה קצת צעיר
ב 84 הוא נאלץ להשתתף בחרם האולימפי
ב 92 הוא פסל 3 פעמים
ב 96 הפסיד היה קצת מבוגר למרות שייקח עוד זהב עולמי ב 97
למזלו היה לו את 88
אבל לא רבים זוכרים גם שם הוא פסל פעמיים והיה כפסע מהפסד אבל הצליח לעבור פעם שלישית גובה בינוני ולנצח את המשחקים בסיאול 88
צודק.
קפיצה במוט הוא ספורט אכזרי הדורש דיוק וריכוז מקסימליים.
תודה מולי.
אכן, ספורטאי שזוכה במדליה נהנה מהמון גורמים שחוברים כולם יחדיו כדי להביא לו את הפרס – רבים נמצאים בשליטתו (גוף/כשרון, התמדה, תשומת לב לפרטים, מנוחה וכ"ו) והרבה בכלל לא קשורים אליו – ממזג האויר, כושרם של המתחרים, איכות האוכל ועוד.
אצל המצנחים הסדרתיים (פלפס כאלה) הגורמים שבשליטתם כל כך דומיננטויים שלמתחרים כמעט ואין סיכוי.
המנצחים 'הסדרתיים' הופכים להיות נדירים יותר ויותר.(לדקי בשחייה היא אחת האחרונים-אחרונות)
כמות הסיפורים האולימפיים – ההצלחות, הכשלונות, הנסיבות, הבעיות – אין להם סוף. ראשי ממש סחרחר עלי, במיוחד בגילי (אוטוטו עוד 4 שבועות בן 87). תודה מולי
מנחם, האולימפיאדה זה אדיר. תקפיד ללכת לישון בזמן ותצפה בכל מה שאתה יכול.
לפעמים כשאני יכול אני שם בטלויזיה שידור של אתלטיקה קלה אפילו כשאני עסוק במשהו אחר, זה פשוט מרגיע 🙂
מרגיע גם אותי. יכול לצפות במשך שעות.
אם חושבים על זה – זה לא מפתיע: הרי לכל אדם יש המון סיפורים, אפילו לספורטאי 😉
מולי, נהניתי לקרוא. תודה רבה. איתרע מזלו של ג'ונסון שנתפס בסיאול, לעומת רבים ממתחריו, שהיו רחוקים מ'לטמון ידיהם בצלחת' (או שמא במבחנה ובמזרק).