שני משחקים הם די והותר בשביל לשים לב למגמות בסדרת פלייאוף, בטח גמר ה-NBA. הסלטיקס מובילים 0:2 על דאלאס בסדרה שהייתה עד עכשיו בשליטתם, עם שני נתונים בולטים.

כל שחקני דאלאס שאינם לוקה דונצ'יץ' קלעו ב-5 מ-32 מהשלוש. כל שחקני דאלאס, כולל לוקה דונצ'יץ', קלעו 2 מ-8 שלשות מהפינה בגמר, בשני משחקים. ב-17 המשחקים הקודמים הם קלעו 4.6 כאלה למשחק ב-39.4% (ותודה לאסף רביץ על הנתון).

הסלטיקס אמנם שלטו וניצחו פעמיים, אבל דאלאס לא הייתה כל כך רחוקה מ-1:1. בין אם זה הקאמבק במשחק הראשון שהוריד 23 הפרש ל-8 או החסימה הספק חוקית של דרק ווייט במשחק השני, זאת לא בהכרח סדרה של 4:0. אבל אם הם לא יגיעו לפינות, זאת בהחלט תהיה כזאת.

בוסטון בינתיים עושה עבודה מדהימה, החל מהשמירות הכפולות על לוקה, דרך ההגנה על קיירי ועד שחקני המשנה. ראינו את דאלאס מנסה לטרוף את הקלפים כשפי ג'יי וושינגטון העביר את הכדור מעבר לחצי, ובמשחק השני הנעת הכדור אכן נראתה טוב יותר, אבל זה לא הספיק. ברגע שהכדור לא מגיע לפינות דאלאס נמנעת מאחת הזריקות הכי טובות שלה, ויותר קל לשחקנים לסגור את דונצ'יץ'.

חצי הצעד בין שלשה מהפינה לשלשה "רגילה", כזאת שדאלאס לקחו במשחק 2 והחטיאו, זה המרווח שלוקה צריך בשביל להיכנס לסל. המאבס יודעים את זה, ולכן זרקו יותר שלשות מהפינה מכל קבוצה אחרת בעונה הקודמת (סטייל יוסטון בעידן ג'יימס הארדן). זאת בדיוק הסיבה ששלשות מהפינה הפכו לנשק כל כך חשוב של קבוצות עם סקוררים כה דומיננטיים. לכן השאלה לפני שני המשחקים בדאלאס, אולי שני המשחקים האחרונים של העונה, היא איך פותרים את זה.

הפתרון הראשון, והמתבקש, הוא יותר גיוון בפיק-נ'-רול. ראינו את דאלאס מנסה תרגילים מורכבים יותר בניסיון להזיז שחקנים על המגרש בסדרה מול מינסוטה, אבל בשונה מהוולבס הסלטיקס יכולים להחליף על כל שחקן. זה עבד להם והתיש את דונצ'יץ', ואפשר לצפות שהוא לא יחזיק משחקים שלמים ברמה של המחצית הראשונה ממשחק 2, בדיוק כמו מה שקרה במשחק 2.

פתרון מעניין יותר יכול להיות שליחתו של קיירי אירווינג לפינה. שני הדברים שעובדים לבוסטון בצורה הטובה ביותר הם ההגנה על קיירי וההגנה על שלשות מהפינה, אז מצב בו הוא מתחיל התקפות בצד ומושך אליו שומר טוב יותר יכול לסבך את ההגנה של הסלטיקס. הפתרון הזה עדיף במקרה של שחקנים כמו פסקל סיאקם, מהירים עם יתרון גובה ולא קיירי, אבל הוא מסיים מספיק טוב בשביל להצליח גם במצבים כאלה ויכול להגיע מהם לזריקה טובה במיד-ריינג'.

בחלק מהמהלכים זה הרגיש כאילו יש 8 שחקני בוסטון ו-4 שחקני דאלאס על המגרש, בדיוק בגלל הדברים האלה. יותר מדי התקפות של המאבריקס התחילו באותה פעולה של חסימה גבוהה ושחקן שמנסה להכנס לסל, משהו כמעט בלתי אפשרי מול האורך והיכולת של הסלטיקס להחליף. שימו לב למהלך הזה, מהדקות הנדירות בלי לוקה, כשדאלאס שלחה ארבעה שחקנים לאותו צד.

הם לא קלעו מעל 100 נקודות פעם אחת בסדרה הזאת, וקשה לראות אותם מנצחים ככה. יכול להיות שגם הנעת הכדור לפי ג'יי וושינגטון בניסיון להתחיל את ההתקפות מחדש דרכו ודרך הפינה היא רעיון טוב, אולי לפני שהכדור מגיע בכלל ללוקה וההתקפה נתקעת.

גם זה, אגב, לא בהכרח יספיק. במשחק בו לוקה קלע זריקות קשות, טייטום היה ב-6 מ-22 והסלטיקס החטיאו זריקות חופשיות בוסטון עדיין ניצחה אחרי שהובילה כל המחצית השנייה. יום קליעה יוצא דופן (משהו שלא באמת ראינו בסדרה וכן ראינו בפלייאוף) והם שווים 120 נקודות. אני מאמין שזה מה שנראה במשחק השלישי. בשביל שיהיה משחק חמישי, לעומת זאת, דאלאס חייבת לחזור לזריקות שהפכו את החיים של כוכביה לקלים יותר.