כשהגעתי לכיתה ו', נבחנתי והתקבלתי לקבוצת הקטסל המקומית. באימונים חולקנו ל2 קבוצות. החמישיה החזקה של הקבוצה וחמישיית המחליפים. כמובן שכל משחק היה מסתיים בניצחון המוחלט (?!!) של החמישיה הפותחת.

אחרי שלמדנו את תרגילי ההתקפה, חולקנו לעמדות.

"אסי, אתה תוביל את הכדור בקבוצה שלך" אמר לי המאמן והלך.

הרכז של החמישייה הראשונה היה גם שחקן ההגנה הכי טוב בקבוצה. הוא המתין לי בחצי המגרש (השמירה בחצי הקדמי אסורה בליגות הצעירות) בחיוך זדוני. זה נגמר בדריסה, איבוד כדור וצעד וחצי בסל הנגדי.

בהתקפה שאחרי ניסיתי שוב לעבור את החצי, הוא המתין לי שם ומלמל: "בוא אלי פרפר נחמד"… זה לא נגמר טוב.

כשחולקנו לחמישיות באימון הבא, כבר לא הייתי מהשחקנים ששהאחרים רצו לשחק איתם. לקח לי כמה שנים לצאת מהפחד הזה, איבוד כדור בתחילת התקפה וצעד וחצי בצד השני. GAME OVER.

עד היום דודו זר מופיע לי בחלום מדי פעם. השיר הזה ממש קריפי בעיניי. כמאמן אני מאמין גדול בהגנה לוחצת על הכדור. איבודי כדור הם גורם מרכזי בשבירת היריב במשחקי כדורסל.

איבודי הכדור של לוקה

לוקה הוא לא אני, 🙂 אבל הוא גם מאבד כדורים שהופכים לסלים ששוברים את המומנטומים של דאלאס ואיתם את הסיכויים לניצחון.

8 איבודים היו לו אתמול, בוא נעבור על חלק מהם.

כאן הוא מאבד את הכדור בהתקפת מעבר לבראון שרודף אחריו. האיבוד הופך לסל של הולידיי בצד השני.

כאן הוא בדקות ללא קיירי, עם ניסיון כניסה חסר סיכוי מול שלושה. מסירת התאבדות הופכת למתפרצת ולסל של….הולידיי.

ועוד אחד אחרון לבינתיים, לחץ של מגרש שלם שכמעט וגורם לעבירת 8 שנ', הופך לאיבוד של לוקה ושלשה מהצד הנגדי של, נו כבר הבנתם: ג'רו הולידיי.

מה קיד ניסה לעשות כנגד זה?

האיבודים האלה לא חדשים לנו. במשחק הקודם ראינו את לוקה מתחיל התקפות אחרי סלים, ולאורך מגרש שלם את בראון מתעלק עליו וממרר את חייו. גם איבודים ממצבים כאלה היו לנו וקיד החליט שהוא מביא את לייבלי לחסימה גבוהה שתשחרר אותו באיזור החצי.

תראו כאן את לייבלי נותן חסימה ראשונה כמעט באזור החצי לשחרר את לוקה, וחסימה נוספת (RE-PEAK) כדי לאפשר לו לצאת מהחסימה באזור קשת ה-3 לקליעה פנויה.

אפשרות פשוטה הרבה יותר, לתת למישהו אחר להוביל את הכדור. איך לא חשבנו על זה? אז קיד חשב על זה. לא מאמינים? תראו בעצמכם.

אחד הדברים הקשים ביותר למאמן הוא לגרום לשחקנים המובילים שלך לתת למשחק להגיע אליהם ולא לאפשר להם להכריח את עצמם על המשחק. נסביר.

אם הכוכב שלך הוא מוביל כדור, הוא יכול לקחת את הכדור כל המגרש, לשחק ISO (בידוד) ולקחת את השחקן שלו לסל ב1X1. כמובן שבNBA עושים את זה והרבה, יש סטטיסטיקות שלמות על קבוצות שעושות התקפות ISO ובכמויות. העניין הוא להכין אפשרויות נוספות ולגרום לעוד שחקנים לגעת בכדור.

קחו את סטף קרי, הדוגמא המושלמת. גרין-אייז-קרי-אהוב-ליבי, מתחיל הרבה מההתקפות ללא הכדור ונע על חסימות שישחררו אותו לקבל את הכדור לעמדות נוחות. זה חוסך אנרגיות ממנו להילחם עם הובלת הכדור, זה עוזר לו לקבל את הכדור מול שחקנים שההתקפה יכולה לבחור במידה וההגנה עושה חילופים (HUNT) ומייעלת את משחק ההתקפה כשגם גרין ושאר החבורה נוגעים בכדור.

תראו כאן איף סטף בלי הכדור יוצא על חסימה של פייטון לזריקה מ-3. הקבוצה משחקת בשבילו והוא מהווה איום כשהוא ללא הכדור.

וכשאתה שחקן עם קליעה מופלאה זה גם יוצר מצבים של בריחה מהשומר(BACK DOOR) ומסירת אמן של גרין ללייאפ קליל.

אז קיד שיודע כדורסל, ניסה את זה בעצמו, וזה הלך טוב מאוד. תראו בעצמכם:

רבע שני, לוקה מתחיל להתעייף וקיד מביא את המשחק אליו. דונטה אקסום מוביל את הכדור, מוסר הצידה לקיירי. וושינגטון נותן חסימת רוחב ללוקה שממתין מתחת לסל, וזה נגמר בסל יפיפה כמעט ללא מאמץ של לוקה.

פוקס? ממש לא! בהתקפה שאחרי ושוב אותו הדבר.

הוא מחכה שוב לחסימה של PJ וושינגטון, מקבל את בראון שקצת מאחר, מושך אותו לצבע וקולע אחרי 3 כדרורים בלבד.

משם דאלאס חוזרת ל'כדררת' הלא נגמרת שמתישה את לוקה ולא מביאה לניצחון גם במשחק הזה.

PLAN-B

חלוקת הדקות של לוקה גרועה מאוד. שלא באשמתו של קואץ' קיד, קיירי לא משחק מספיק טוב כדי לתת דקות מנוחה ארוכות יותר לדנצ'יץ'. אז כולנו תקווה ש"הצמד ההתקפי הטוב בהיסטוריה" אכן יפרע שטרות גם בסדרת הגמר אבל כרגע לוקה די לבד.

שימו לב לדקות המשחק שלו:

רבע ראשון- פותח בחמישייה, יורד אחרי 9:40 דק'.

רבע שני- חוזר לחמישייה, יורד אחרי 6:54 דק', נח לדקה בלבד, חוזר ומשחק את ה4 דק' האחרונות. סה"כ כמעט 11 דק' ברבע הזה.

רבע שלישי- פותח כמובן, יורד אחרי 8:33 דק', נח ל30 שנ' משחק, חוזר ל2:10 האחרונות. סה"כ 10:40 דק' ברבע.

רבע רביעי- פותח, משחק 3 דק', יורד ל1:10 דק' משחק וחוזר ל8:06 האחרונות. 11 דק' גם ברבע הזה.

סה"כ 42:17 דק' במשחק. על אנושי ביחס למאמץ שנדרש ממנו בעיקר בהתקפה. אחד הדברים שמאמנים אוהבים לעשות זה לחבר את החילוף להפסקת הרבע, כך שהשחקן יוצא לסופ"ש באמצע המשחק וחוזר רענן יחסית לחלק הבא. קיד חייב לצמצם את לוקה לכיוון ה40 דק'.

ישאלו תלמידי החכמים של האתר, ומה תעשה דאלאס בהתקפה בלי לוקה ועם קיירי במשחק התקפה חלש נוסף?

THE MAN INSIDE

הפלא ופלא, תראו איך דאלאס משחקת כדורסל פשוט וחכם לסנטר שלה. נכון שלייבלי הוא לא שחקן פוסט-אפ מצטיין. אבל בדקות (הרבות) שפורזינגיס בחוץ ואיתו המטריה האוירית של בוסטון, נכנס גאפורד ומשחק בכוח פנימה ללא תשובה של הירוקים.

חסימה של קיירי לפורזינגיס, לוקה ממתין בסבלנות ונותן לו לשחק עם הגב על טייטום. נגמר בדאנק.

התקפה אחרי, בדיוק אותו דבר.

ואפשר גם אחרי חסימה לתפוס עמדה ולקלוע סל נוסף.

ואם זה עובד 3 פעמים, למה שלא יעבוד 8 או 10? ובחלק מהדקות האלה הקוסם יוכל לנוח ונשמור את הקבוצה בתמונה גם בדקות הסיום?

מיסטר קיד, קבלת יומיים לטובת הנושא. אנא טיפולך המהיר הסדרה בורחת.

חולץ הפקקים של בוסטון

חלק מהמספרים של בוסטון במשחק 2, הם כל משאלותיו של מאמן הקבוצה הנגדית.

טייטום? 18 נק', 1-7 מחוץ לקשת.

בראון? 25 נק', רק 1-5 מבחוץ.

פורזינגיס קלע אבל חזר למימדי בן אנוש, ודרק ווייט כנראה תמיד ייתן את התפוקה שלו.

אז ישאלו בועדת החקירה של האתר איפה הניצחון? ואם לא עכשיו אימתי? ואיך למרות שההגנה של דאלאס הצליחה לצמצם את הסלטיקס בפעם הזו, היה נראה שהמשחק כולו בשליטה ירוקה כשבוסטון נראתה כמנצחת לכל אורך הדרך?

כנראה שאם יש לך כל כך הרבה שחקנים טובים, אתה לא תלוי באף אחד מהם כדי להביא את הניצחון. מספיק שהתקפית יופיעו בכל פעם 2 אחרים וזה יביא את הניצחון. הפעם הולידיי היה בתפקיד חולץ הפקקים, והוא עושה את זה בעיקר דרך הגנה וניצול מצבים וחוסר ריכוז של המאבס.

כאן טייטום חודר לסל, נתקע ומוצא אותו בפינה. הולידיי תוקף מצויין את ההגנה ומסיים חזק מול גאפורד.

כאן בראון נתקע ומעביר לפריצ'רד שחודר ונתקע גם הוא עד שהולידיי מקבל, תוקף את ההגנה ומסיים בעוד סל. איזה שחקן!!

כאן הוא מזהה שטייטום נתקע וחותך במהירות להציל את ההתקפה עם סל חשוב מאוד.

26 נק', 11-14 מעולים מהשדה והמון שקט נפשי. והוא מתחיל כל התקפה כשהוא עומד בפינה. אז כדאי שלוקה יסתכל איך נותנים למשחק לבוא אליך, ולנסות את זה לפחות מדי פעם.

"It's not over" אמר בסיום המשחק. הלוואי והוא יודע מה הוא אומר.