ירוק על ירוק – הצד של בוסטון סלטיקס / אהרן ברלין

מעשה בעז

חד גדיא. היה היה יוקיץ' והוא זכה באליפות ובשלושה תארי MVP. כבר נאמר עליו שהוא הסנטר הגדול בהיסטוריה, שלא היה ולא יהיה כמוהו ושאי אפשר לעצור אותו. אז הגיע ילד חצוף ושמו אדוארדס והראה שאפשר לנצח את הג'וקר. חד גדיא. מייד הפכה הנמלה לגיבור על, למייקל ג'ורדן החדש ולשחקן הקלאץ' הגדול בתבל. אלא שאז הגיע לוקה והעיף את מינסוטה. חד גדיא. נוביצקי החדש, האירופאי הכי גדול ששיחק את המשחק ומועמד בכיר לשחקן הטוב בהיסטוריה. חד גדיא חד גדיא. ואז, הגיע ג'ייסון טייטום…

החלק האחרון עוד לא נכתב ורק בשבועיים וחצי הקרובים נוכל לסיים אותו. אנחנו כפסע מעוד באזז תקשורתי אינסופי סביב שחקן שזכה באליפות שתהפוך אותו מייד בעיני כולם אוטומטית לטוב שהיה בעולם אי פעם. שהוא כל כך טוב עד שהיה מנצח גם את צ'ארלס בארקלי, סטיב נאש ואלן אייברסון אם היו שחקן אחד בחמישייה של שיקגו בולס של 96. בקצרה – אם דאלאס זוכים באליפות היא תהיה רשומה על שמו של לוקה (למרות שלקיירי יהיה בה חלק לא קטן, ולשאר השחקנים), אם בוסטון תזכה היא תהיה רשומה על שם, ובכן, בוסטון.

למרות שהיא מחזיקה כוכב שעושה אולסטרים באופן קבוע קשה להפריד את ג'ייסון טייטום מג'יילן בראון, אל הורפורד והשיטה של המועדון. בראון היה גם זה שזכה ב MVP של גמר המזרח ולא פעם היה חשוב יותר מטייטום בשני צידי המגרש. בוסטון סלטיקס של השנים האחרונות היא קבוצה מאוזנת, חכמה, בנויה היטב ומנוהלת נכון שהתפקוד שלה ברגעי האמת, יחד עם קצת מזל רע, מנעו ממנה אליפות לא פעם בשנים האחרונות. שימו לב למצבן של האלופות של השנים האחרונות: טורונטו כבר לא בעניינים, הלייקרס כבר בפלייאין שני ברציפות, מילווקי ניסתה את לילארד ולא כל כך הצליחה, ג"ס מתפוררת ומזדקנת ודנבר קרסה בהיעדר ספסל. בליגה שבה יציבות היא מילה גסה וקבוצות שזוכות באליפות מבליחות ושוקעות (מישהו זוכר איפה הייתה דאלאס בפלייאוף הקודם?) יש מקום לא מבוטל להעריך קבוצה שנמצאת בטופ של הליגה על פני זמן ומציגה כדורסל תחרותי לאוהדים שלה על בסיס קבוע. בתור נכד של אוהד ניקס שרוף אני אומר ברעד, מגיע לבוסטון לקחת אליפות השנה. אלא שבכדורסל, כמו בחיים, אין מגיע.

נתונים כלליים

מאזן בעונה הרגילה: 18-64, מקום ראשון במזרח ובליגה.

חמישייה מוערכת: ג'רו הולידיי, דריק ווייט, ג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון, קריסטפס פורזינגיס. החמישייה איתה עלה מאזולה במשחק היחיד בין שתי הקבוצות בהן פורזינגיס היה כשיר (במשחק השני הורפורד החליף אותו). כשכאב הראש העיקרי מהצד של דאלאס הוא השילוב של קיירי את לוקה אין סיבה לעלות עם שני גבוהים שיתקשו מאוד בחילופים והנוכחות ההגנתית של ווייט והולידיי עשויה להיות קריטית בסדרה.

ספסל: אל הורפורד, פייטון פריצ'ארד, חאבייר טילמאן, סם האוזר, לוק קורנט. לא ספסל גדול אבל כזה שיכול וחייב לתת דקות טובות מול הספסל של דאלאס שעולה עליו בלא מעט אספקטים. המבחן הגדול והעיקרי של מאזולה יהיה בניהול הדקות של המחליפים ומציאת השחקן המתאים בזמן הנכון להשלים את מה שהחמישייה עושה ביעילות גבוהה מאוד. הנט רייטינג של החמישייה הפותחת בפלייאוף עומד על +18 (בין אם פורזינגיס בסנטר ובין אם זה הורפורד) ולמעט חמישייה של טייטום, הולידיי, הורפורד, פריצ'ארד והאוזר כל החמישיות שכוללות את הספסל מאותגרות משמעותית.

מאמן: ג'ו מאזולה. עונה שנייה של באזוקה ג'ו שבשנה שעברה הוביל את הקבוצה לגמר המזרח ואפילו עשה איתה קאמבק כדי להפסיד במשחק 7 למיאמי. בכך נמנעה לאוהדים האפשרות לראות את שתי הקבוצות הטובות ביותר בליגה בשנים האחרונות במשחקי הגמר והעונה המפגש הזה לא יתקיים הודות לאדוארדס. אם הייתה זאת השנה הראשונה של המאמן היה מקום כלשהו לדאגה משום שבוסטון של השנה לא פגשה אף יריבה שהייתה יכולה לסכן אותה באמת והיא מתנהלת בפלייאוף יחסית על מי מנוחות. הגמר צפוי להיות שונה לחלוטין כאשר הפסד באחד משני המשחקים הראשונים בבית יכול להכריע את הסדרה כשבצד השני נמצאת דאלאס ולכן הפוקוס והעמידה בלחצים אותם הפגין המאמן (לפחות חלקית) בפיגור בשנה שעברה מול מיאמי בהחלט יכול לעזור אם הקבוצה תסתבך. לרשותו של מאזולה, כפי שנראה מייד, עומדת חמישיית חלומות שהייתה כפסע מאליפות כמעט בכל העונות האחרונות ועשתה את כל השינויים הנדרשים. הקבוצה מחזיקה במאזן הטוב בליגה, בהתקפה הראשונה ובהגנה השנייה בטיבה בעונה הרגילה ומבחינת כישרון נטו אין לה תחרות. הסדרה של בוסטון תקום ותיפול על שני דברים – המצב המנטלי של השחקנים והגישה שלהם למשחק וההתאמות בין משחקים וברגעי המפתח, על שניהם אחראי מאזולה לפחות באופן חלקי. החלטה אחת נכונה ברגעים החשובים יכולה להפוך אותו לראשון שהחזיר את הירוקים למפה אחרי למעלה מ 15 שנים או לחילופין להיות עוד שם ברשימה של המאמנים שלא הצליחו למצוא את הגרוש הנוסף בקבוצה שיש לה הרבה יותר מלירה.

מה היה עד כה?

עונה חלומית עם מאזן טוב בהרבה משאר קבוצות הליגה ושיוט כל הדרך למקום הראשון. מתוך 18 ההפסדים שלה העונה 8 היו במשחקים שנגמרו בהפרש של שתי נקודות ומטה או בהארכה. היה ברור לכל אורך העונה שבוסטון תלויה בעיקר בעצמה ושאין קבוצה שהיא לא יכולה לנצח במהלך העונה החלקה הזאת. כל זה הוביל לפלייאוף עם ציפיות לאליפות ועד כה נראה שגם לא הייתה ממש תחרות – בסיבוב הראשון הגיעה הנקמה המתוקה במיאמי נטולת ג'ימי באטלר, לא לפני שהסלטיקס הלחיצו את האוהדים עם הפסד במשחק השני. הסדרה בחצי גמר המזרח הייתה דומה מאוד עם איבוד ייתרון הביתיות מול דונובן מיטשל ועוד כמה אנשים אבל מהר מאוד הקבוצה התעשתה והשלימה סוויפ ג'נטלמני. כל זה היה קדימון למפגש עם הפייסרס החביבים אך לא מנוסים בגמר המזרח שהיה די צמוד בלא מעט משחקים אבל נגמר באפס עגול לצהובים שינסו את מזלם בשנה הבאה. דרך רגועה משהו כשאת רוב האקשן סיפק המערב הפרוע ממנו איכשהו יצאה היריבה של בוסטון – דאלאס מאבריקס.

שחקנים מרכזיים

קריסטפס פורזינגיס – המפתח. הרכש החדש של הקבוצה אמור להתאים כמו כפפה ליד לשיטה של בוסטון למעט העובדה שהוא שומר נחות מרוברט וויליאמס שהיה אמון על הצבע של בוסטון בשנים הקודמות. היכולת ההתקפית שלו כבר לא טעונה הוכחה והעובדה שיעמוד לרשות הקבוצה כבר במשחק הראשון היא קריטית לסיכויים של בוסטון לקחת את המשחקים הראשונים. עם שתי שלשות למשחק ב 40% במשחקים ששיחק בפלייאוף הוא יכול להמתין על קשת השלוש כמו כולם ולאפשר אינספור אפשרויות להתקפה של בוסטון בניצוחם של הולידיי, טייטום וווייט. 20 נקודות למשחק ב 51.6% מהשדה ומשחק לא רע מהפוסט דרכו הוא גם יכול אפילו למסור יהווה כאב ראש משמעותי לגאפורד ולייבלי שיצטרכו לצאת מהצבע לא פעם ולהתמודד עם חילופים בעייתיים. המשחק היחיד שדאלאס הפסידה למינסוטה היה זה שבו טאונס הצליח להוות איום משלוש עם 4/5 מהטווח והפך את השמירה עליו לבלתי אפשרית כמעט. פורזינגיס מזכיר אותו בלא מעט אספקטים ואם ישמור על פוקוס בהתקפה ויצליח להימנע כמה שיותר משמירה על דונצ'יץ' במעבר בין חסימות או לחילופין ידע לסגור אותו יחד עם עוד שחקן הייתרון של בוסטון יוכל לגדול משמעותית.

דריק ווייט – המפתח#2. הנט רייטינג של ווייט הוא הגבוה ביותר בחמישייה של בוסטון בעונה הרגילה ובלא מעט מובנים הוא אוהב לשבור את התבנית של המשחק הבוסטוני הרגיל. לדוגמא – בניגוד ליריבה שלה הלילה ששינתה את פניה לגמרי והפכה מקבוצה איטית מאוד (מקום 28 בליגה בקצב משחק בעונה הקודמת) לקבוצה שאוהבת לרוץ (מקום 7 העונה) בוסטון עדיין אוהבת מאוד כדורסל רגוע ואחראי. למרות שבוסטון פגשה את התקפת הסילון של אינדיאנה בגמר המזרח היא נמצאת במקום ה 12 בפלייאוף הנוכחי בקצב משחק ולא אוהבת לצאת ליותר מדי הרפתקאות. בהקשר הזה ווייט הקופצני אחראי לא פעם לדחוף את ההתקפה קדימה אחרי ריבאונד הגנה ומעניש עם נקודות קלות בצד השני. הוא משנה את הדינמיקה של ההתקפה לא פעם ומכניס את אלמנט ההפתעה שחסר לפעמים בהתקפה של בוסטון. בהגנה מדובר בשומר נחוש אבל הוא לא מספיק חזק כדי לשמור על לוקה ויכול להיות שנראה אותו מקבל דקות על קיירי (משימה שכנראה תהיה שייכת להולידיי) עליו הוא יוכל לעשות עבודה טובה יותר. חוץ מזה יש לצפלון 1.3 חסימות למשחק בפלייאוף הנוכחי, לא בא ברגל.

ג'יילן בראון – האיש שיהיה אמון על המשימה הבלתי אפשרית – לשמור על לוקה דונצ'יץ'. עד כה בפלייאוף מי שהצליח במשימה הזאת בצורה הטובה ביותר היה לו דורט מאוקלהומה שמעבר לעבודת ההגנה הטכנית גם דאג לעצבן את לוקה ולגרום לו לפנות לשופטים על כל שטות. בראון, שומר בחסד, לא ידוע כקרצייה גדולה כל כך אבל אולי יוכל להרים טלפון לאקס המיתולוגי מרכוס סמארט כדי לשמוע כמה טיפים. לוקה אוכל בלי מלח מגינים קטנים וחלשים ממנו ושינויי הכיוון המהירים שלו לא מאפשרים לשומרים גדולים וכבדים לשמור עליו. בראון בהקשר הזה מספיק חזק בשביל להתמודד עם הפיזיות של לוקה והוא יצטרך ככל הנראה להמר על הסטפבקים הקטלניים של הסלובני ולמנוע ממנו כמה שיותר כניסה פנימה, משם הוא קולע בעקביות גדולה יותר. למרות שהקליעה של לוקה כשהוא לוקח צעד ימינה או שמאלה מתסכלת ומהווה פגיעה מוראלית מסוימת הוא לא מכניס אותן בתדירות גבוהה מספיק בשביל לשמור עליו צמוד כל כך. המשימה המרכזית, והיא לא פשוטה בכלל, תהיה לחסום לו את הדרכים לסל ולדאוג להימנע מאלי-הופים קלים של הסנטרים. בהצלחה. בפן ההתקפי           בראון כמו טייטום ישתמש בכמה שיותר חסימות כדי שלוקה ישמור עליו ויתעייף כאשר בפלייאוף הזה הוא חשוב התקפית לא פחות מטייטום. הקליעה לשלוש אמנם לא יציבה אבל מספיקה בשביל להוות איום והחדירות החזקות שלו הן פשוט תאווה לעיניים. לא מן הנמנע שבמידה ובוסטון זוכים באליפות ה MVP של הגמר לא יהיה טייטום במה שיכולה להיות עונה שתחליף את הזהות של כוכב הקבוצה, אבל זה עוד רחוק.

ג'רו הולידיי – אחד מאדריכלי האליפות של מילווקי לפני מה שנראה כמו נצח הגיע לעשות עבודה דומה בעיר הירוקה ממסצ'וסטס. בגזרת הנקודות הוא אמנם חווה ירידה משמעותית מהתקופה שלו עם יאניס אבל הנוכחות ההגנתית שלו יחד עם ניהול המשחק (שלא עובר רק דרכו) שהיה עקב האכילס של הסלטיקס אפשר בהחלט לומר שמדובר בשדרוג על פני קודמיו בעמדה. התפקיד המרכזי שלו, מלבד השלשות החשובות אותן הוא מכניס בכמעט שיא קריירה בפלייאוף, היא לדאוג שקיירי אירווינג לא יראה אור יום. בעיקר בזמנים בהם לוקה יושב על הספסל דאלאס מסתמכת כמעט באופן בלעדי על הקסמים שבידיים של קיירי ולמרות שאין מה לעשות נגדו כשהוא קולע עם שלוש ידיים על הפרצוף אפשר בהחלט להוציא אותו מקצב ולמנוע את השלשות אותן הוא מכניס באחוזים נהדרים העונה. דאלאס ובוסטון קולעות הכי הרבה שלשות למשחק בפלייאוף הנוכחי (למעט פילדלפיה שעפה בסיבוב הראשון) וחלק מרכזי ביעילות של דאלאס תלוי בזריקות הקאץ' אנד שוט של קיירי. יכול להיות שהולידיי יעדיף להמר על כניסה יחד איתו לצבע ולהכריח אותו לקבל החלטות, הבעיה היא שגם את זה הוא עושה נפלא העונה. choose your poison.

ג'ייסון טייטום – אני מסיים איתו פשוט בגלל שהוא ככל הנראה יעשה את מה שהוא עושה באופן קבוע והשאלה המרכזית לגביו, העונה ובכל העונות הקודמות היא, האם יש לו עוד הילוך. האיש שאמור לקבל את הכדור כשהשעון מראה על שניות בודדות חייב להיות קר רוח יותר מלוקה ויציב יותר מקיירי. סביר להניח שיהיה לנו לפחות משחק אחד שיוכרע על חודו של סל וזהות הקבוצה שתקלע אותו אולי גם תיקח את הסדרה. אין לדאלאס אף אחד שממש יכול להתמודד איתו והוא יודע טוב מאוד למצוא את המגן הנוח ולפרפר אותו כל הדרך אל הסל. בהגנה אני מעריך שהוא יעזור על אחד משני הכוכבים אבל ייקח על עצמו את התפקיד של זה שמוודא שוושינגטון לא עושה יותר מדי רעש. במידה וקיד יחליט לעלות עם שני הסנטרים שלו יחד יהיה לו תפקיד חשוב של עזרה בצבע לפורזינגיס ודאגה מתמדת שלייבלי וגאפורד לא נכנסים לאזור האסור. השביקה שלו בגמר 22 תטיל צל על הסדרה הקרובה ותאפשר לו להוריד את הקוף מהגב.

נקודות לקראת הסדרה

נגענו בכמה נקודות חשובות כבר כשעסקנו בשחקנים, בכל זאת יש עוד כמה דברים שיהיה שווה לשים אליהם לב בתקופה הקרובה:

העונשין של דאלאס – דאלאס מאבריקס היא קבוצת העונשין הגרועה בפלייאוף וזה אפילו לא קרוב. קיירי עם 82.2% סבירים וגם לוקה עם 80.6% (יותר טוב מהעונה הרגילה אז הוא כמעט היה ב 75%) ומלבדם כל השאר עם 80% ומטה. חלק מהניסיון שבהאטת המשחק, מה שילך לטובת בוסטון האיטית יותר, קשור ביכולת לתזמן נכון עבירות ושליחה לקו שחקנים שלא ממש טובים בתחום. גם שני הכוכבים לא תמיד מנצלים את הנקודות שהם מקבלים במתנה מעבירות ויכול להיות שנראה עבודה של שחקני הספסל לשלוח את השחקנים של דאלאס להשיג את הנקודות שלהם משם ולא לתפוס קצב.

שלשות – בוסטון סלטיקס היא הקבוצה שלוקחת וקולעת הכי הרבה שלשות בפלייאוף הנוכחי. מאזולה יודע שבכל רגע נתון יכולים להיות לו על המגרש חמישה שחקנים שמסוגלים לקלוע מחוץ לקשת והאפשרויות להשיג אותן רבות מאוד. למרות שבוסטון מתמסרת מעט מאוד ישנם רגעים בהם הכדור עובר מהר מיד ליד והעובדה שכל אחד מהשחקנים יכול להוות איום משלוש עשויה לבלבל את ההגנה של דאלאס. לא יהיה משתלם להשאיר אף אחד פנוי אצל הירוקים ואם הזריקות יכנסו יהיה לבוסטון ייתרון משמעותי והתקפה מרווחת הרבה יותר.

צבע – שתי הקבוצות שהגיעו לגמר מעדיפות לקלוע מחוץ לצבע. לשתיהן אין ביגמן דומיננטי מספיק וגם לא שחקן סטייל לברון שעושה את דרכו בכוח לשם. אלא שהיכולת להשיג נקודות קלות בצבע הכרחית כשהעייפות מצטברת והזריקות מבחוץ לא נכנסות. לכן ייתכן מאוד שנראה יותר עבודת פוסט של פורזינגיס שתכריח שמירה כפולה ומסירה לחיתוך של אחד השחקנים האחרים או לחילופין פיק אנד רול עם טייטום או בראון שיכול יחד עם הריווח של ההתקפה על ידי הקלעים מסביב, להיגמר בנקודות קלות יותר מתחת לסל.

עוצרים בווגאס

אני לא אשתף פה את הבראקט שלי כי אז אני אפוטר לאלתר מאתר שמחזיק כתבים בחינם. אפשר להעריך בזהירות שרוב האוהדים של הליגה הימרו נכון על זהות העולה מהמזרח ועכשיו מגיעה שאלת מיליון הדולר – האם הם מסוגלים לעשות את זה. למ(א)ז(ו)לה של בוסטון היא לא קיבלה קבוצה שמנוהלת על ידי סנטר כמו יוקיץ' או אמביד. לרוע מזלה היא קיבלה את לוקה דונצ'יץ' וקיירי אירווינג. ה TD גארדן הולך להתפוצץ בכל פעם שקיירי ייגע בכדור והאווירה המחשמלת, אליה יגיעו גם טובי כתבינו, אולי תצליח להעיר את הקבוצה שנוטה לישון ברגעים החשובים. אז אחרי שנים של תירוצים והרבה מאוד "כמעט", הגיע זמנה של שיאנית הזכיות בגביע על שם לארי אובריאן להיפטר מהלייקרס ולעמוד בראש הטבלה בגאון. לבד. בוסטון ב 6.

הצד של דאלאס / תומר שנאן

נתונים כלליים

מאזן בעונה הרגילה: 50- 32. מקום חמישי במערב.

חמישייה מוערכת: לוקה דונצ'יץ', קיירי ארווינג, דריק ג'ונס ג'וניור, פי ג'יי וושינגטון, דניאל גאפורד.

ספסל: דריק לייבלי השני, מקסי קלבר, ג'וש גרין, ג'יידן הארדי, דנטה אקסום ואולי גם טיפה טים הארדווי ג'וניור.

מאמן: ג'ייסון קיד. עונה שלישית שלו בקבוצה, כולל גמר מערב לפני שנתיים, וגם היה חלק כשחקן מהאליפות היחידה של דאלאס עד כה.

העונה הסדירה:

המאבס עברו עונה לא יציבה. לפרקים הם נראו כמו קבוצת צמרת במערב הקשוח, לעיתים הם נראו כמו קבוצת פלייאין. לקראת סיום העונה הקבוצה יצאה לריצה שהבטיחה לה, על אף שלושה הפסדים רצופים בסיומה, את המקום החמישי ועלייה ישירה לפלייאוף.

סיבוב ראשון:

באחת הסדרות הצמודות ביותר שהיו בפלייאוף פגשו המאבס את הקליפרס. התעלות של קיירי ולוקה, מעט פציעות בצד של היריבה, והמאבס עברו את המשוכה עם ניצחון מרשים בסדרה אחרי שישה משחקים.

חצי גמר מערב:

בחצי הגמר לוקה ושות' פגשו את הת'אנדר, לסדרה בה רבים צפו ש-OKC תעבור גם אם לא בקלות בדרך לגמר. לחבורה מטקסס היו תכניות אחרות, 6 משחקים, ניצחון צמוד בסיום ובלי ששמנו לב המאבס מרחק 4 משחקים מגמר הליגה.

גמר המערב:

המאבס פגשו את הטימברוולבס, שהגיעו אחרי שגברו בצורה מרשימה מאוד על הנאגטס של יוקיץ'. שוב כולם מצפים לניצחון של היריבה, שוב לדונצ'יץ' וקיירי לא הייתה שום כוונה להוות תפאורה. ניצחונות צמודים, באזר ביטר עצום של לוקה ובלואו אאוט במשחק מספר 5 הספיקו לדאלאס בדרך לסוויפ ג'נטלמני ועלייה לגמר.

המפתח – קיירי אירווינג:

אני בכוונה מתייחס לשותפו של לוקה בפסקה הזו. בעוד שהסלובני מספק את הסחורה ערב אחר ערב קיירי משמעותית פחות עקבי. המאבס פוגשים קבוצה איכותית מאוד, עם לפחות ארבעה שחקנים שיכולים להתעלות ביום נתון ולספק הופעות של אולסטארים. עקביות ויציבות של אירווינג יהיו מפתח עבור המאבס.

לוקה דונצ'יץ':

אני בכנות לא יודע מה ניתן לכתוב על הסופרסטאר הזה שלא נכתב כבר. דונצ'יץ' מוכיח בכל פעם מחדש שהוא מועמד לגיטימי לתואר השחקן הטוב בליגה, בטח בפלייאוף הנוכחי. לא משנה מי יהיה השומר שלו, אחרי שגבר גם על ההגנה של הת'אנדר וגם על הזרועות הארוכות של שחקני מינסוטה הסלטיקס מבינים היטב שעומד מולם יריב שיהיה קשה מאוד להאט, על אחת כמה וכמה לעצור.

פיג'יי וושינגטון:

אני חושב שאחת הסיבות העיקריות שהמאבס של השנה נראים אחרת לגמרי מהעונה הראשונה של קיירי בקבוצה או מהשילוב של לוקה ופורזינגיס היא השחקנים המקיפים אותם. וושינגטון סיפק משחקים לא רעים בכלל לאורך הפלייאוף, בחלקם דאג לנקודות כששאר ההתקפה נתקעה. מופעים איכותיים שלו יקלו את העבודה על שני הכוכבים של המאבס, וכשעיקר הפוקוס יהיה על דונצ'יץ' וקיירי בהחלט יש לו מקום להיות האקס פקטור.

גאפורד ולייבלי השני:

גוף בצבע, ריבאונד וחסימות. הגבוהים של המאבס משלימים היטב אחד את השני, ומול הסלטיקס האתלטיים העוצמה של גאפורד והאורך של לייבלי עלולים להתברר כגורם מכריע.

מצ'אפים:

השאלה המכריעה בראייתי תהיה איך מחביאים את דונצ'יץ'. קיירי ככל הנראה יצוות מול הולידיי, אך מול דונצ'יץ' ככל הנראה יציבו את אחד מבין טייטום/בראון (כל עוד פורזינגיס כשיר ופותח). לוקה אמנם לא שומר גרוע בעיניי, אך הוא רחוק מלהיות שומר עילית ונגד אחד משני יצרני הנקודות העיקריים של הסלטיקס הוא צפוי להתקשות. הגנה קבוצתית נכונה, עם המון עזרה (בעיקר מכיוון לייבלי וגאפורד) תוכל לעזור למאבס, כשגם האורך והאתלטיות של דרק ג'ונס ג'וניור אולי יוכלו לפגוע מעט בשטף המשחק של בוסטון.

בסופו של יום, המשחק של המאבס הוא די פשוט, אך האיכות של הקבוצה וההתאמות ליריבות שביצעה לאורך הפלייאוף הוכיחו את עצמן פעם אחר פעם. אני באמת לא יודע איך הסדרה תיגמר, אך זה לא יהיה קל לאף אחת מן הקבוצות.

03:30 בוסטון סלטיקס (0) – דאלאס מאבריקס (0) / תומר שנאן

הסלטיקס מגיעים לאחר מעט יותר מנוחה, עם פורזינגיס, עם קהל ביתי. לכן אהמר על ניצחון שלהם ב-7 אחרי משחק קצבי, איכותי ומותח. אין נעדרים משמעותיים.