כידוע, גם הלילה לא יתקיימו משחקים בשל הניצחון של בוסטון בסדרת גמר המזרח נגד אינדיאנה. במקום המשחקים שהיו עשויים להיות בסדרה הזאת, אני אמשיך בפרסום סיפור בהמשכים על בוסטון והמסע שלהם לגמר. כל קשר בין הסיפור למציאות הוא מקרי בהחלט…

החלק הראשון נמצא כאן.

לא הייתה לבוסטון ברירה אלא להמתין יומיים עד שהספרס ייצרו איתם קשר. עכשיו כשהם ידעו שמדובר בספרס ג'ו דאג קצת פחות, מכיוון שהוא מעולם לא הפסיד להם כמאמן הראשי של בוסטון. הוא היה יותר מודאג מכך שהוא לא זוכר שום דבר כמעט שום דבר שקשור לדריק וויט, למעט הבזקים קצרים, וקיווה שאחרי שימצאו את השחקן עצמו הם יצליחו לשחזר גם את הזיכרונות. פתאום הפלאפון שלו צלצל והוא מיהר לענות לבראד.

"כן בראד" הוא אמר. "אני מוכן. נשמע מה הדרישות שלהם ואז נראה מה לעשות, אבל אני עובד כבר עם השחקנים על תוכנית פעולה".

כל השחקנים הגיעו לחדר ההלבשה עם מדי הקבוצה. גם בלי לזכור את דריק וויט, היה ברור להם שהם מוכנים להיאבק עבור חבר לקבוצה, והנוכחות שלו בטוח תעזור בסדרת הגמר המתקרבת.

"התוכנית היא כזאת" אמר ג'ו. "כשהם יגיעו, תלכו להתאמן כרגיל. אחר כך אני אגיד לכם לעבור לאימון אחד על אחד, ואז תתחילו לפעול. קריסטאפס יעסיק את וומבי, האחרים את הצוות המסייע שלו וג'ייסון וג'יילן יעזרו לי".

קריאות הסכמה נשמעו ברחבי החדר.

"כולם להניח ידיים יחד" אמר ג'ו. "בקריאה שלי, אחת, שתיים, שלוש דריק וויט"

"אחת, שתיים, שלוש דריק וויט" אמרו כולם והניפו את ידיהם.

"לא רע" נשמע קול מהכניסה לחדר ההלבשה.

כולם הסתובבו לשם וראו את גרג פופוביץ' יושב על ספסל שהונח בכניסה לחדר ההלבשה, מלפניו קלדון, מאחוריו דווין ומשני צדדיו וומבי וג'רמי.

"שב" אמר פופ לג'ו שמיהר לעשות כדבריו והתיישב על כיסא שהונח מול הספסל של הספרס.

"לכו לאימון בינתיים" אמר ג'ו לשחקנים שלו. "אימון קליעות רגיל".

כל השחקנים יצאו לפרקט והחלו באימון, ובינתיים פופ והחבורה מסביבו התארגנו. אחרי שתי דקות בערך, פופ סימן לוומבי ששלח יד ארוכה ושלף פתק מהכיס שלו.

"הדרישות שלנו הן כדלקמן". החל וומבי להקריא, אך נעצר לפתע כשג'רו רץ לכיוונם תוך כדי שהוא צועד לג'ו להגיע מהר.

"תנו לי רגע" אמר ג'ו ויצא מחדר ההלבשה, תוך כדי שהוא עובר בדילוג את הספסל של הספרס.

"מה קרה?" שאל ג'ו את ג'רו כשיצא משם.

"בוא תראה". הוא ענה. "ג'ייסון וג'יילן שוב לא פוגעים בכלום".

הם הגיעו לפרקט ושם כולם ישבו בצד, מסתכלים על ג'ייסון וג'יילן בעוד אחד מקרבות האחד על אחד שלהם. שניהם הרבו להחטיא, גם כשהם אפשרו אחד לשני להגיע לזריקות פנויות, ואפילו כשג'ייסון החליט למסור לג'יילן להטבעה, הוא פספס את הכדור ולא הצליח לתפוס אותו.

גם ג'ו הבין שמשהו מיוחד קורה כאן, אבל הוא לא רצה לקחת פסק זמן והעדיף שהם ינסו לפתור את זה בעצמם, למרות שתוצאת 0- 0 במשחק אחד על אחד בין שני הכוכבים שלו היא מאוד חריגה בשלב כזה מתקדם של המשחק. ג'ו התבונן בג'ייסון וג'יילן עוד דקה לפני שהתייאש. "פסק זמן" הוא קרא להם ושניהם ניגשו אליו, מזיעים ומתוסכלים.

ג'ו הביט לג'ייסון בעיניים, ואז לג'יילן, והמתין. בינתיים, אל הביא את יתר השחקנים שיתרכזו סביבם, כך שכולם הביטו בג'ו וחיכו שהוא יעשה או יגיד משהו.

"בואו נירגע קצת" אמר ג'ו אחרי קצת המתנה. "אנחנו לא מצליחים לתפקד בקלאץ', ויותר מתמיד מרגישים שחסר לנו שחקן, אבל בואו ננסה להירגע, ואז תמשיכו במשחק שלכם".

ג'ו הכריז על עשר דקות הפסקה מהאימון, מותיר את ג'ייסון וג'יילן מתוסכלים, וחזר לכיוון חדר ההלבשה, שם המתינו לו אנשי הספרס.

"אנחנו רוצים לוודא שאתם זוכרים את ההתחייבויות הקודמות שלכם מהטרייד על דריק וויט" הקריא וומבי מתוך הדף.

"אתם מתכוונים להחלפת בחירות בעוד ארבע שנים?" שאל ג'ו.

וומבי הסתכל על פופ שהנהן.

"אז זאת הדרישה הראשונה" אמר וומבי. "אנחנו רוצים גם לוודא שדריק נמצא בסביבה נוחה לנשמה הספרסית שלו".

"מה רע כאן?" שאל ג'ו. "יש לנו כאן קבוצה מצליחה מאוד שמגיעה רחוק בפלייאוף בעקביות"

"זה לא מספיק" אמר פופ. "צריך לדאוג לכך שהשחקנים יהיו מגובשים וישתפו פעולה היטב בסגנון משחק קבוצתי."

"תראה את החבר'ה שלי למשל" הוא המשיך. "שחקנים מאוד מוכשרים, אבל ללא ניסיון במעמדים החשובים, והם עלולים לאבד ריכוז ולחזור להרגלים ישנים ופחות טובים".

ג'ו הביט על וומבי, ג'רמי, קלדון ודווין שהקיפו את פופ וראה שהם מתחילים באמת קצת לאבד ריכוז. הוא הוציא את הפלאפון מהכיס והקליט הודעה בקבוצת הווטסאפ שלו עם השחקנים.

"תעברו לאימון אחד על אחד". הוא אמר בהקלטה.

דקה אחר כך הגיע קריסטאפס.

"אני יותר גבוה ממך" הוא אמר לוומבי. "וגם קולע שלשות טוב יותר ממך".

וומבי הביט לרגע בפופ שחייך אליו במפתיע.

"אתם יכולים לקחת הפסקה" אמר פופ לנציגים שלו.

"בוא נמדוד גובה" ענה לו וומבי, בלי לראות את נעלי העקב שנעל קריסטאפס, כי מי בכלל שם לב לנעליים בגובה שלהם. קריסטאפס אכן יצא גבוה יותר בסנטימטר וחצי במדידה, והם יצאו לתחרות קליעה כדי לבדוק את הטענה השנייה של קריסטפאס.

פופ בינתיים נשכב בנחת על הספסל.

"לא הספקתי את השנ"צ היומי שלי" הוא אמר לג'ו בהתנצלות. "בגילי, ועם קבוצה כזאת צעירה, זה די מתבקש".

פופ עצם עיניים וג'ו ניצל את זה כדי לקום ולהתמתח, ואז הגיעו ג'רו, אל ופייטון.

"באנו לקחת אתכם לסיור כאן" אמר ג'רו לחבר'ה של הספרס, ששמחו על ההזדמנות להפסקה מהתפקיד ויצאו יחד עם המארחים שלהם.

שתי דקות מאוחר יותר, הגיעו ג'ייסון וג'יילן, מזיעים ומתוסכלים, אך מוכנים לפעולה.

"לא הצלחנו לקלוע כלום, אבל לא משנה" אמר ג'ייסון.

"תתחילו לחפש רמזים" אמר להם ג'ו.

ג'ייסון הסתובב בחדר ההלבשה והתחיל לחפש, בזמן שג'יילן הלך לחפש בכיוון ממנו הספרס הגיעו.

כמה דקות מאוחר יותר, ג'יילן מצא קופסה גדולה עם סמל של הספרס עליה, ומיד קרא לג'ייסון שיבוא לראות אותה. ג'ייסון הגיע בריצה אחרי דקה ושניהם החלו לסובב את הקופסה, מחפשים איך ומאיפה יהיה הכי נכון לפתוח אותה.

"בוא פשוט נקרע את האריזה" אמר ג'יילן לג'ייסון אחרי כמה רגעים.

"תן לי עוד רגע לבדוק" ענה ג'ייסון.

"תמיד זה ככה אצלך" אמר ג'יילן ברטינה, מרים מעט את קולו. "תן לי להוביל לפעמים".

"מה קרה פתאום?" צעק עליו ג'ייסון בכעס. "למה אתה לא יכול לחכות רגע ואני אתן לך להוביל אחר כך?".

ג'יילן התעלם מג'ייסון והחל לנסות לקרוע את הסלוטייפ שכיסה את הקופסה, אך אז הגיחה פתאום יד ענקית מאחור והעיפה אותו הצידה, והוא השתטח על הרצפה.

"יד כזאת יש רק לוומבי" חשב לעצמו ג'ייסון ומיהר להימלט לפני שהיד תפגע גם בו.

המשך יבוא…