03:00     ניו יורק ניקס (2) – אינדיאנה פייסרס (2)

שתי הסדרות שנפתחו ב 2-0 ימשיכו הלילה כשהמצב שוויוני והמומנטומים בכיוונים מנוגדים. ניו יורק הפצועה תעלה לשחק שוב בבית לאחר שניצחה את שני משחקי הבית הראשונים והפסידה פעמיים בחוץ. שתי הקבוצות נמצאות במקרה באותו הענף כאשר סגנון המשחק של שתיהן שונה בתכלית והן מתבססות על אלמנטים שונים בתכלית של המשחק. מה שמעניין הוא שדווקא במשחקים שהיו מהירים והלכו לתוצאה גבוהה ידם של הניקס הייתה על העליונה הניצחון הראשון של אינדיאנה היה בקצב איטי יותר. הפלייאוף הנוכחי עד כה מסתמן כאחד ההגנתיים שנראו בשנים האחרונות כאשר קצב המשחק של הסדרה בין אוקלהומה לדאלאס הוא המהיר ביותר בסיבוב השני והוא גבוה רק במעט מקצב המשחק של הניקס בעונה הרגילה שהיה האיטי ביותר בליגה. הפייסרס מצליחים לחפות על החיסרון ההגנתי שלהם על ידי קליעה פסיכית מכל הטווחים (59.1% אפקטיביים, במקום השני בסיבוב השני נמצאים הנאגטס עם 55.7%). ההבדל המרכזי בין המשחקים בבית של הפייסרס למשחקים במדיסון סקוור גארדן היו בגזרת הריבאונד שהיה אחד הייתרונות המרכזיים של הניקס בסדרה הזאת עד לפציעות של רובינסון ואננובי (היו שווים ביחד 13.6 ריבאונדים למשחק בפלייאוף עד כה). החיסרון של שניהם מדלל משמעותית את הצבע של הניקס ומשאיר את מירב העבודה על הארט והרנשטיין שאמונים גם על ריבאונד ההתקפה. החיסרון של אננובי חותך משמעותית גם את מצבת הנקודות ונראה שללא התעלות של מקברייד או הארט לא תהיה לברונסון עזרה שלא עונה לשם דיוונצ'נזו. מהצד של אינדיאנה המשחקים הקרובים יהיו תלויים דווקא ביכולת של השחקנים לייצר לעצמם נקודות לבד ולהסתמך פחות על הנעת הכדור המפורסמת של הקבוצה. כשהמשחק איטי והשחקנים צריכים להיות סטטיים יותר היכולת האישית נכנסת לפעולה והיא זאת שמכריעה משחקים. למרות כל הרומנטיקה סביב יוקיץ' והאליברטון, השאלה ברגעים המכריעים היא לא מי ימסור את המסירה האחרונה אלא למי יהיה את הקרח בוורידים בשביל לקלוע את הזריקה הקריטית.

ייעדרו: אננובי, רובינסון, רנדל ובוגדנוביץ' בחוץ אצל ניו יורק. האליברטון בספק אצל הפייסרס.

עוצרים בווגאס: שאלה קשה. הניקס פצועה וחבולה, הפייסרס עם המומנטום אבל עדיין פחות מוכשרת. נלך על ניצחון דחוק של הניקס ופוטנציאל גדול למשחק 7.

05:30     דנבר נאגטס (2) – מינסוטה טימברוולבס (2)

הנאגטס יחזרו הביתה בסדרה היחידה בה לא נוצח אף משחק ביתי וינסו לרכב על גלי הניצחונות המשכנעים במינסוטה כדי להתקרב לגמר המערב. מינסוטה מצידה חוזרת להרים של קולורדו אחרי שגרמו ללא מעט לסתות להישמט בשני המשחקים הראשונים אבל נכנעו לקבוצה העדיפה בשני משחקי הבית שהדגישו את העובדה שלאדוארדס עדיין אין סייד קיק יציב לסמוך עליו ביצירת נקודות. עם כל הכבוד להגנת הברזל של מינסוטה ולהטוטים של הנמלה ייתכן מאוד שגורל הסדרה הזאת נתון בידי אדם אחד – ג'מאל מארי. הכוכב שבסיבוב הראשון היה חלש והתעלה ברגעי האמת לא הגיע לשני משחקי הבית אבל התחיל לחזור לעצמו בשני הניצחונות ויחד עם הרמה היציבה של ארון גורדון (כמה שאני אוהב את השחקן הזה) השלים טריו שאין באמת דרך לעצור. כשמארי מצליח להכניס את הזריקות הקשות זה סיכון להשאיר אותו עם שומר אחד ובמצב שבו גם יוקיץ' לא יכול לקבל אפילו חרך צר אחד לנשום גם חמישה שחקני הגנה עיליים יכולים ליפול מולם. אני מעריך שגם במשחק הבא מאלון יחליט לתת את הכדור יותר לגורדון בתחילת ההתקפה לנהל את המשחק כדי להימנע משמירה כפולה על מארי ולחץ מאסיבי של מינסוטה על כל המגרש, מה שמשחרר לפחות לכמה שניות את מארי להתמקם במקום טוב. בשביל שיהיה לוולבס סיכוי כלשהו לקחת את הסדרה היא חייבת קודם כל למצוא את הדרך לשמור על שלושת השחקנים המרכזיים של הנאגטס כי התקפית זה לא נראה שיש להם הילוך נוסף והם יביאו כמעט בכל משחק את אותה כמות הנקודות.

ייעדרו: מארי בספק אצל הנאגטס. הוולבס בהרכב מלא.

עוצרים בווגאס: אם מארי לא יתלבש הכל פתוח. בכל מקרה נלך על דנבר ב 10 וסיום הסדרה במשחק הבא.